21 יוני 2019

לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 9.7.18 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1. המערער, יליד 1976, הגיש תביעה למשיב ונקבעה לו נכות יציבה משוקללת בשיעור 64% בגין ליקויים שונים: 10% בגין כאבי ראש, 10% בגין טנטון, 20% בגין תת פעילות בלוטת התריס, 30% מחלת שלד ושרירים ו- 10% בגין הפרעה הסתגלותית, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").
2. ועדת אי כושר מדרג ראשון קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.
3. המערער הגיש ערר על החלטה זו וטען כך:

"לא עובד כבר שנתיים וקצת, עבדתי כחשמלאי שעובד עם צוות ונוסע בכל תוקף, עבודה תחת לחץ ___ יכולים להקפיץ לעבודה, כל היום תחת לחץ, אני מהנדס מכונות לא מצאתי עבודה. אין לי ניסיון , לא נותנים לי לעבוד, אני חשמלאי מוסמך גם, ____ גם בחשמל, כל היום עם כאבים כתוצאה מהעבודה, קמתי ב- 15:00 היום, לא ישנתי בלילה, קמתי להתפלל וחזרתי לישון, ב- 09:00 חזרתי מהתפילה, אכלתי משהו אמרתי שאקבל משהו התעייפתי והלכתי לישון, לקחתי הלוואה מהבנק 13,000 שקל, לא יכול לפרנס , אשתי עובדת, אני לא יכול לעבוד, כל הגוף סובל מכאבים, הייתי אצל פסיכיאטר יש לי כאבים בראש, עשיתי MRI , אני לא מנסה להישען על ביטוח לאומי, אני פקעת עצבים, אתם לא מבינים מה זה פיברומלאגיה זה כאבים והכאבים בראש גומרים אותי.

היועצת תעסוקה בלשונה כותבת שבגלל שיש לי תואר יכול לעבוד, אז מה אם אני מהנדס, אני לא יכול לתפקד, ביטוח לאומי לא יתן לי את הכסף שהרווחתי, לא אושפזתי, אני בתהליך של הכאבים אני בהליכים, גם זה קשה אני לא יכול הרבה זמן ע"י חברה התנתקתי מאנשים, אין לי שעות שינה בכלל.

לדברי האישה: צריך להיות חולה קשה כדי לקבל משהו, אין לנו כסף בבית , הוא לא מתפקד, יש 8 ילדים הגדול 16 וחצי הקטן 4 וחצי, כל הזמן עצבני וכועס לא מתפקד ואין כסף, אני עובדת מתכננת במשרד."

1. תחת סעיף "דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה" נימקה הוועדה החלטתה כך:

"בן 42, הוועדה עיינה בפרוטוקול ועדה רפואית, מסמכים מתוך תיקו הרפואי, דו"ח שיקום של רופא מוסמך, עם המלצה לראותו כמי שלא אבד מכושרו לעבודה, האזנה ברב קשב לדברי העורר ואשתו.

העורר לוקה בתת פעולות בלוטת התירס מחלת שלד שריר וכן בכאבי ראש, ליקוי שמיעה והפרעות הסתגלות. מוגבל בביצוע מטלות הדורשות מאמץ גופני משמעתי, קשב וריכוז ותקשורת בין-אישית ברמה מיטבית ובמצבו דחק ולחץ נפשי.

העורר הינו גבר צעיר, אקדמאי, מהנדס מכונות אשר אינו עובד כ- 3 שנים לאחר עבודה כחשמלאי מוסמך בחברת בנייה ולדעת הועדה במצבו הבריאותי תפקודי כשיר לעבוד עבודות בעלות אופי פקידותי משרדי בקו אחורי בעיקר, תצפית, בחדר בקרה, מידענות בתחומו בייעוץ בתחום מומחיותו.

הוועדה מקבלת החלטת דרג ראשון ודוחה את הערר"

1. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.
2. לטענת המערער, בשל מצבו הרפואי אין הוא מסוגל לבצע עבודות פשוטות בשל שינויים תכופים במצבו הרפואי המגבילים אותו בתפקוד יומיומי, כאשר הטיפול התרופתי והקנאביס הרפואי המשפיעים על תפקודו גורמים לעייפות כרונית ולשינויים במצב הרוח. עוד טוען המערער כי הוועדה לא התייחסה באופן מנומק להשפעת מחלת הפיברומיאלגיה, כאבי ראש ומצב נפשי מהם הוא סובל חרף כך שהמדובר בליקויים המשפיעים על כושר הפעולה באופן ניכר.
3. הוועדה התעלמה מליקוייו הרפואיים ולא נימקה את החלטתה בשים לב לניסיונו התעסוקתי, גילו, מצבו האישי והעובדה כי אינו מסוגל להשתלב במעגל העבודה ואין הלימה בין מגבלותיו הרפואיות לבין סוגי העיסוקים אשר לדעת הוועדה הוא יכול לבצע.
4. לעמדת המשיב דין הערעור להידחות הואיל ולא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. עיון בפרוטוקול האבחון הרפואי מגלה כי למערער נקבעה נכות נפשית בגין הפרעת הסתגלות בשיעור 10%, קרי הפרעה נפשית בדרגה קלה ועל כן יש לדחות את טענותיו של המערער בהיבט הנפשי.
5. הוועדה התייחסה לליקוייו הרפואיים ולהשפעתם על כושר עבודתו. הוועדה הסבירה כי המערער מוגבל בעבודות הכרוכות במאמץ גופני משמעותי, קשב וריכוז ותקשורת בין אישית מיטבית וכן לחץ נפשי. עם זאת ציינה הוועדה, כי נוכח גילו הצעיר של המערער השכלתו הגבוהה יוכל להשתלב בעבודות בעל אופי פקידותי משרדי בקו אחורי, תצפיתן בחדר בקרה וכן ייעוץ בתחום מומחיותו.
6. המשיב הוסיף וטען כי נכותו הרפואית של המערער הינה בשיעור של 64% ומשכך אין למצוא פער דרמטי בינה לבין הנכות התפקודית המחייב הנמקת יתר, בהתאם לנפסק בהלכת אופנר (בר"ע (ארצי) 39263-03-15 רוחמה אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי (6.7.16).

דיון והכרעה

1. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים (אי כושר), בשאלות משפטיות בלבד. בהקשר זה נקבע, כי הואיל והוועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
2. לאחר עיון במסמכים שבתיק ושקילת טענות הצדדים נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות מהטעמים שאפרט להלן.
3. בעב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.4.2004 עמד בית הדין הארצי לעבודה על השיקולים שעל ועדה לעררים -אי כושר לשקול, תוך שנפסק כי נקודת המוצא לקביעת דרגת אי כושר צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המבוטח מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושר על פי נסיבותיו האישיות של המבוטח, כגון יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. בפסיקה מאוחרת יותר קבע בית הדין הארצי, כי לא בכל מקרה בו נפל פגם כלשהו בהחלטת הוועדה, יש מקום להשיב את עניינו של המבוטח לוועדה, וזאת כל עוד החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה (בר"ע 39263-03-15 אופנר נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.7.2016).
4. במקרה שלפני, סובל המערער מליקויים רפואיים, כאשר בגין כל אחד מהם ניתנו אחוזי נכות המבטאים דרגת נכות קלה, אשר שקלולם מגיע לכדי 64% נכות. הוועדה התייחסה לליקויו הרפואיים של המערער ופירטה את המגבלות הנובעות מליקויים אלו והשפעתם על כושרו להשתכר וקבעה כי המערער מוגבל בביצוע מטלות הדורשות מאמץ גופני משמעתי, קשב וריכוז ותקשורת בין-אישית ברמה מיטבית וכן דחק ולחץ נפשי. הוועדה התייחסה לגילו הצעיר של המערער, השכלתו וסוגי העבודות אשר לדעתה מתאימות למצבו הרפואי.
5. משכך, אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה הוועדה לא נתנה דעתה למצבו הרפואי בשלו הוא אינו מסוגל לתפקד וכן לא התייחסה באופן מנומק להשפעת הליקויים הרפואיים המשפיעים על כושר הפעולה באופן ניכר. הנמקת הועדה אשר לתנאים בהם המערער יכול לעבוד היא למעשה התייחסותה להשפעת הליקויים על כושרו לעבוד. משכך, מצאתי כי החלטת הוועדה מנומקת וניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה אשר לפער המסוים בין הנכות הרפואית לדרגת אי הכושר ולא מצאתי כי נפל בה פגם משפטי המחייב התערבות בה.

סוף דבר

1. לאור המפורט לעיל, משלא הוכח כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.
2. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ט, (21 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.