הרקע לעתירה וטענות הצדדים בתמצית:

בפני עתירה שעניינה בבקשת העותר 1 (להלן: "העותר") להעניק לו אזרחות ישראלית, אם מכוח אימוץ, אם מכוח היותו בן של יהודי לפי חוק השבות, או אם מכוח שירותו הצבאי.

העותר הינו יליד 1985. בשנת 1999 אומצו העותר ואחותו על ידי העותר 2, זכאי שבות, אשר 6 שנים לפני כן נשא לאישה את אמם של העותר ואחותו, העותרת 3. כמו כן, בשנת 1999 כל המשפחה עלתה ארצה. ההורים ובתם המשותפת זכו מיד בקבלת אזרחות ואילו העותר ואחותו קיבלו מעמד של תושב קבע. בהמשך ביקשה האחות של העותר להתאזרח ובקשתה אושרה. העותר גויס לצבא בשנת 2005 לשירות חובה, משם שוחרר בשנת 2007 עם פרופיל 21 ובהמשך נקלע לדיכאונות וביום 01.08.2017 נקבעה לו דרגת נכות צמיתה של 50% ודרגת אי כושר של 100%. כמו כן, ביום 13.02.2013 הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפה סתם, היזק לרכוש במזיד וגרימת שריפה ברשלנות. נגזרו עליו 3 חודשי מאסר. העותר ביקש לקבל אזרחות ישראלית מכוח סעיף 5 לחוק האזרחות, אך בקשתו נדחתה. בהחלטת המשיב מיוני 2018 נקבע כי בקשתו של העותר לקבלת אזרחות סורבה בשל עברו הפלילי.

לטענת העותר, הוא זכאי לקבל אזרחות ישראלית, אם מכוח חוק השבות, אם מכוח אימוץ, או אם מכוח שירותו הצבאי. נטען כי העותר היה זכאי עוד כקטין לקבל מיד את האזרחות הישראלית מכוח האימוץ שהפך אותו לבנו של יהודי לפי חוק השבות. כן נטען כי גם אם לא היה כן, היה זכאי לקבל אזרחות מכוח שירותו הצבאי. עוד נטען כי בכל הנוגע לסירוב הענקת אזרחות בשל עברו הפלילי, העבירות שבוצעו על ידי העותר בשנת 2013 אינן מקימות את החשד המונע הענקת אזרחות. נטען כי מדובר בעבירות קלות יחסית והעדר כל עבר פלילי אחר, למרות 20 שנות שהייה בארץ. לכן נטען כי לא נשקף מהעותר כל סיכון לשלום הציבור ובוודאי לא כזה המונע ממנו את קבלת האזרחות.

המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה שכן החלטת המשיב התקבלה בהתאם לנהלי המשיב, לאחר שנבחנה בקשת העותר, ולאחר שנמצא כי הורשע במספר עבירות על פי הודאתו ונגזר עליו עונש מאסר. נטען כי נסיבות העניין מעידות על אי מילוי חובות בסיסיות הנדרשות על פי החוק מהמבקש להתאזרח ולכן החליט המשיב, בהתאם לשיקול דעתו המסור לו בחוק, שלא לאשר בשלב זה את בקשת העותר. כן נטען כי נהלי המשיב מורים כי מניעה פלילית הינו שיקול רלוונטי שלא לאשר בקשה לאזרחות. נטען כי עם התיישנות העבירות יוכל העותר להגיש בקשה מחודשת לאזרחות, שתיבחן בהתאם לנסיבות העניין ובכפוף לעמידה בקריטריונים ובנהלים הקיימים. נטען כי ההחלטה לדחות את בקשת העותר בשלב זה הינה סבירה וראויה ולא נפל בה פגם המצדיק התערבות. עוד נטען כי העותר לא פנה בבקשה מכוח שירותו הצבאי ואם תוגש בקשה כזו היא תיבחן. נטען גם כי על ביהמ"ש לדחות טענות העותר מכוח חוק השבות מן הטעם שהסמכות לדון בהוראות חוק השבות אינה מסורה בעת הזו לבימ"ש זה והתיקון לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים יחול מ- 12.5.2019.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את החלטת המשיב בעניינו של העותר ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי לעת הזו אין מנוס מדחיית העתירה, שכן אין מקום לקבוע כי החלטת המשיב הינה בלתי סבירה בנסיבות העניין או שנפל פגם בהליך קבלת ההחלטה.

כידוע, שיקול הדעת הנתון למשיב בהענקת מעמד בישראל ואזרחות הינו רחב ובימ"ש אינו נוהג להתערב בו [ראו: בג"צ 1031/93 אליאן (חוה) פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד מט(4), 661; בג"צ 2597/99 תאיס רודריגז-טושביים נ' שר הפנים ואח', פ"ד נח(5), 412, עמ' 447-448; בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6), 289 (2002); בג"ץ 2527/03 סועאד אסעיד ואח' נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ח(1), 139; עע"ם 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים – מנהל האוכלוסין ואח', (ניתן ביום 2.7.2008); עע"ם 6147/11 גורוביץ נ' משרד הפנים-מנהל האוכלוסין (ניתן ביום 3.3.2013); עע"ם 471/12 מדינת ישראל נ' אנג'י בוטנג (ניתן ביום 8.7.2012); עע"ם 4909/15 CARRASCAL CABARCAS ANTHONTY STEVEN נ' שר הפנים (ניתן ביום 3.11.2015)]. עם זאת, כמובן שהחלטת המשיב אינה חסינה מפני ביקורת שיפוטית.

באשר לטענות העותר כי מגיעה לו אזרחות מכוח חוק השבות או מכוח שירותו הצבאי – יצוין כי הבקשה היחידה המונחת בפני ביהמ"ש לקבלת מעמד של אזרח היא הבקשה שהגיש העותר לאחרונה, בקשה שהוגשה מכוח חוק האזרחות, והחלטת המשיב לפיה נדחתה הבקשה בשל עברו הפלילי של העותר. כמו כן, לעת הזו אין לבימ"ש זה סמכות לדון בקבלת אזרחות מכוח פי חוק השבות.

יצוין כי המשיב אכן רשאי לא להעניק אזרחות לעותר אשר הינו בעל עבר פלילי והעניין בהחלט נמצא במסגרת סמכותו ושיקול דעתו של המשיב לפי סעיף 5 לחוק האזרחות ונוהל 4.4.0001. במקרה זה עברו הפלילי של העותר אינו מכביד כלל. עם זאת, יצוין כי כאשר מדובר בפניה לפי סעיף 5 לחוק האזרחות, אין מדובר בזכות (להבדיל מהמתווה המוסדר בחוק השבות) [בג"צ 508/17 מרים נומבויסלו נ' רשות האוכלוסין וההגירה (01.07.2018)]. על כן, לא ניתן לקבוע כי החלטת המשיב אינה מצויה במתחם הסבירות.

עוד יצוין כי פסקי הדין אליהם מפנה העותר, בהם נקבע כי לעניין סייג במתן אזרחות בשל עבר פלילי, אין די בעבר פלילי ויש לבחון גם סיכון לציבור, עוסקים בפניה לפי חוק השבות ולא בפניה לפי סעיף 5 לחוק האזרחות [בג"צ 442/71 מאיר לנסקי נ' שר הפנים, פ"ד כ"ו(2) 337 (1972); בג"צ 5033/06 רמיז גילבנוב נ' מדינת ישראל (07.06.2007)]. בפניה לפי חוק השבות אכן יש לבחון חשש סביר לסיכון הציבור הנובע מהעבר הפלילי של העותר. עוד נקבע בבג"צ 5033/06 הנ"ל כי המשיב רשאי להתחשב גם בנתונים נוספים, וביניהם כאלו המצביעים על מידת מועדותו של העבריין, סיכויי שיקומו ושכיחות ההתנהגות העבריינית שלו.

מהחלטת המשיב שניתנה ב- 06/18 לא ברור אילו שיקולים נשקלו. כל שנכתב הוא שהוחלט לסרב לבקשת העותר מטעמים פליליים וצוינו העבירות בהן הורשע העותר. לא פורטו הנימוקים לכך שהמשיב רואה בעבר הפלילי חשש סביר שהעותר עלול לסכן את שלום הציבור וההחלטה לא מצביעה על שקילת שיקולים נוספים, כגון מידת מועדותו של העותר, סיכויי שיקומו ושכיחות ההתנהגות העבריינית שלו. עם זאת, כאמור, ההחלטה ניתנה בבקשת העותר לאזרחות מכוח סעיף 5 לחוק האזרחות ולא מכוח חוק השבות, ולכן הפסיקה אליה הפנה העותר, אשר קובעת שיש לבחון גם את הסיכון לציבור, אינה חלה במקרה זה.

עוד יצוין כי המשיב עצמו מציין בתגובתו לעתירה כי מדובר בעבירות ישנות וכי עם התיישנות העבירות (בעוד כשנה ככל הנראה) יוכל העותר להגיש בקשה מחודשת לאזרחות. כן מציין המשיב בתגובתו כי ככל שקיימים בידי העותר מסמכים חדשים שטרם הובאו בפני המשיב מוזמן העותר לפנות למשיב ולהעביר המסמכים לבחינה.

על כן, לאור המפורט לעיל, ומאחר שהעותר פנה אל המשיב מכוח סעיף 5 לחוק האזרחות ולא מכוח חוק השבות או מכוח שירותו הצבאי, לא ניתן לעת הזו לקבוע כי החלטת המשיב בעניינו של העותר אינה סבירה. כמו כן, נוכח המועד הקרוב ביחס של ההתיישנות, לא מצאתי כי בנקודת זמן זו הונחה עילה להתערבות בהחלטת המשיב. לאור האמור, העתירה נדחית.

כפי שציין המשיב בתגובתו, העותר רשאי לפנות שוב עם התיישנות העבירות בגינן הורשע. העותר הינו תושב קבע בישראל, רשום במרשם האוכלוסין ונושא תעודת זהות ישראלית וכן זכאי הוא, ככל תושב קבע אחר, לזכויות סוציאליות מלאות, לביטוח בריאות ולתעודת מעבר. על כן, ולאור המפורט לעיל, אין מקום בשלב זה להתערב בהחלטת המשיב.

כאמור, העותר רשאי לפנות שוב למשיב בבקשה מכוח סעיף 5 לחוק האזרחות עם התיישנות העבירות בגינן הורשע.

כמו כן זכאי הוא לפנות למשיב בבקשה מכוח חוק השבות או מכוח שירותו הצבאי ובקשותיו ייבחנו בהתאם לדין החל על בקשות המוגשות מכוח חוק השבות והנהלים המתאימים להליכים בכוח חוק זה. ראוי הוא כי ככל שתוגש בקשה מתאימה מכוח חוק השבות כי עניינו של העותר יידון בהקדם תוך הבאה בחשבון של כל הנתונים בעניינו.

יודגש למען הסר ספק, כי ככל שתוגש בקשה חדשה, בין אם מכוח חוק האזרחות ובין אם מכוח חוק השבות, או שניהם יחדיו, כי בית משפט זה לא הביע כל עמדה לגוף העניין. הבקשה שתוגש, ככל שתוגש, תיבחן ע"י הגורם המנהלי המוסמך בהתאם להוראות החוק, בהליך ראוי ולפי מיטב שיקול דעתו.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' אדר א' תשע"ט, 07 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.