27 אפריל 2022

1. התובעת הגישה תביעה להכיר בזכאותה לגמלת שאירים, עקב פטירתו של המנוח חיים ברדע ז"ל (להלן: המנוח), לו היתה נשואה עד למועד בו התגרשו ולטענתה חזרו להיות ידועים בציבור לאחר מכן. הנתבע דחה את התביעה בנימוק כי בשעת פטירתו של המנוח התובעת, לא היתה אשתו או ידועה בציבור כאשתו המתגוררת עימו.

התשתית העובדתית כעולה מחומר הראיות

1. הגב' עליזה ברדע, (להלן: "התובעת"), נישאה בשנת 1967 למר חיים ברדע (להלן: "המנוח").
2. בשנת 2006 התובעת והמנוח התגרשו (ר' נימוקי הערעור על דחיית תביעת שארים).
3. חרף הגירושין, לטענת התובעת הלכה למעשה, בני הזוג המשיכו לגור ביחד וכן ניהלו משק בית משותף.
4. ביום 24.02.2019, התקיים דיון בתיק, בו נקבע כי ניתן צו לרשות לזכויות ניצולי שואה, להמציא את תיקו האישי של המנוח.
5. ביום 05.03.2019, התובעת הגישה תצהיר ונספחים המראים לטענתה על היות התובעת והמנוח "ידועים בציבור".

בנוסף לכך, ביום 23.05.2019, הגישה התובעת את תיק הארכיב מהרשות לזכויות ניצולי השואה, המראה כי התובעת מוכרת על ידי הרשות כ"ידועה בציבור" של המנוח.

1. ביום 12.06.2018 המנוח נפטר.
2. ביום 25.11.2021, התקיים דיון הוכחות בתיק, במהלך דיון ההוכחות נשמעה עדות התובעת, מר אייל ברדע- בנה של התובעת, גב' ליאורה אהרוני- בתה של התובעת, גב' שצמן רויטל-חברת משפחה, גב' אלינור ואדעי- חברה של בת התובעת. שאר העדים לא הגיעו ומשכך נמשכו התצהירים מטעמם.

טענות הצדדים

1. התובעת טוענת כי הגירושין לא התממשו בפועל, ועל כן היא מוכרת כידועה בציבור של המנוח מטעם הרשות לזכויות ניצולי שואה, נוכח חייהם המשותפים עד יום מותו, וניהול משק הבית המשותף הכוללים: שינה באותה מיטה, אירוח בני משפחתם, טיפול בנכדיהם המשותפים, טיפול במנוח לאחר מחלתו וכיו"ב.
2. לפיכך, התובעת והמנוח לא מימשו בפועל את הגירושין, ועל כן גם הרשות לזכויות לניצולי שואה הכירה בהם כידועים בציבור. בנוסף נטען כי הנתבע שגה בקביעה כי התובעת והמנוח לא ידועים בציבור נוכח חייהם המשותפים, וכן מהעדויות והראיות השונות של התובעת ובני משפחתה העולות מן התיק. לטענת הנתבע כי התובעת והמנוח לא החזיקו חשבון בנק משותף, טוענת התובעת כי בני הזוג נשאו בהוצאות משק הבית במשותף, לרבות שכר דירה, חשבונות וכדומה.
3. מנגד טוען הנתבע, כי דין התביעה להידחות, הואיל והתובעת והמנוח לא ניהלו חיים משותפים בסמוך לפטירתו של המנוח. על כן התובעת אינה עומדת על התנאים בחוק הביטוח הלאומי (להלן: "החוק"), לצורך קבלת קצבת שארים. בנוסף לכך, התובעת והמנוח לא ניהלו חשבון בנק משותף, לא היה להם זכויות סוציאליות משותפות, לא קיים הסכם ממון, ולא קיימת צוואה. לכן ניתן להניח כי יחסיהם היה יחס של "מטפלת – מטופל". לפיכך התובעת לא עמדה בנטל המבוקש להוכיח כי מדובר ב"ידועים בציבור, משכך דין התביעה להידחות.

התשתית המשפטית

1.  בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, סעיף ההגדרות בפרק "ביטוח זקנה וביטוח שאירים", נקבע כי "אלמנה" היא:

"מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו".

"אשתו" – על פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי היא:

"לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו".

מכאן, ניתן להכיר בידועה בציבור כ"אלמנה" לצורך ביטוח שאירים, בהתקיים שני תנאים:

האחד – כי בשעת פטירתו של מבוטח היא הייתה ידועה בציבור כאשתו;

השני – כי היא גרה עימו בשעת פטירתו.

(ר' עב"ל 28455-04-11 המוסד לביטוח לאומי נ' ויקטוריה גודן, (ניתן ביום 7/1/13).

1. בפסיקה נקבע מבחן כפול להכרה בני זוג כידועים בציבור:

"המבחן להכרה כ'ידועה בציבור כאשתו' של פנסיונר הוא כפול:

ראשית – על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל.

שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים."

(ר' דב"ע 37-6/97 ד"ר אליציה פוגל נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ, פד"ע לב 372).

1. באשר לדרישה לניהול משק בית משותף, נקבע:

"'משק בית משותף' אינו יכול להיבחן לפי בחינה טכנית של מאפיינים מסוימים, אלא לפי התמונה הכללית המצטיירת מכלל הנסיבות. כך, ניהול חשבון בנק משותף הוא מאפיין, אך היעדרו אינו מביא בהכרח למסקנה כי לא מדובר במשק בית משותף. באותו אופן, כל שיתוף קבוע אחר בנכסים או העדרו אינו יכול להצביע לבד על מעמד של בני זוג כידועים בציבור. משק בית משותף פירושו שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום מגורים, אכילה, לינה וכיו"ב צרכים שאדם נזקק להם, כאשר כל אחד מבני הזוג תרם אם מכספו, אם מעמלו, את חלקו לפי יכולתו ואפשרויותיו" (ר' עב"ל 98/08 יחיאל נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 22/10/2012)).

1. אשר לתכליתו של חוק הביטוח הלאומי בפרק ביטוח שאירים נפסק:

"תכליתו של חוק הביטוח הלאומי הוא להעניק לאלמנה קצבת שאירים על מנת לשמר את רמת חייה של האלמנה פחות או יותר כפי שהיו לפני פטירת בן הזוג" (ר' עב"ל 1169/01 אורה אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי לאומי).

1. בע"א 11902/-4 מרים חסין נ' כלל חברה לביטוח נקבע כי:

"סיבות שונות עלולות להביא בני-זוג נשואים להתגרש זה מזו, אולם אין ספק כי בנסיבות רגילות, הגירושין הם סימן לכך שבני-הזוג אינם חפצים עוד לקיים חיי משפחה משותפים. גם אם אפשר שבני זוג שהתגרשו ימצאו את הדרך חזרה זה לזרועותיה של זו, עד כי ייחשבו "ידועים בציבור", הרי שנדרשות ראיות משכנעות לכך. עצם העובדה שבני זוג גרושים מוסיפים לקיים מערכת יחסים כלשהי אינה מלמדת על היותם "ידועים בציבור". בסופו של דבר חוזרים אנו למבחנים של יחסי אהבה וחיבה הנלווים לניהול משק בית משותף".

1. יפים לעניינו דבריו של בית הדין הארצי בעב"ל 497/03 שושנה גריידי נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 16.1.05 שם נקבע :

"דבר היותה של אישה ידועה בציבור הוא עניין שבעובדה שיש להוכיחו ולא יהיה די בראיות שהיחסים נמשכו תקופה ניכרת אלא שיש צורך בראיות כי האשה אכן ידועה בציבור של האדם בו מדובר ושהציבור ראה בשניים בעל ואשתו וכך התייחסו אליהם, ואף השניים עצמם מתייחסים כך זה לזה" (דיון ל/19-0 המוסד לביטוח לאומי – מנו, פד"ע ב' עמוד 72).נ...

דברים אלה ברורים וידועים. יחסי "ידועים בציבור" אינו דבר המובן מאליו. הכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" חייבת לשקף מציאות של חיים משותפים – חיי זוגיות ושיתוף הנוהגים בין בני זוג נשואים – הנמשכים לאורך זמן. חיי זוגיות מורכבים הם וכוללים מרכיבי שיתוף רבים ומגוונים ולא נמנה אותם במסגרת זו. די אם נציין כי, לעניין הכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור", מרכיב המגורים המשותפים הוא רק אחד ממרכיבי הזוגיות ועצם קיומו – כשלעצמו – אינו מעיד, בהכרח, על יחסי "ידועים בציבור". מעבר לכך, גירושין של בני זוג שוללים לכאורה זוגיות וחיי שיתוף בצוותא. לצורך הוכחת מעמד של "ידועים בציבור" סמוך לאחר גירושין יש צורך בראיות מוחשיות וחד משמעיות המצביעות על יצירת מעמד חדש של "ידועים בציבור", למרות הגירושין. על כך ניתן להוסיף כי קשרי "ידועים בציבור" נבחנים לאורך זמן ותקופה קצרה של מגורים בצוותא אינה מספקת, בדרך כלל, להוכחת רצינות הקשר".

דיון והכרעה

1. לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בכלל הראיות בתיק לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי לאחר הגירושים הפכה היא לידועה בציבור של המנוח ומשכך היא זכאית לקצבת שאירים וזאת מהנימוקים שיפורטו:
2. ערים אנו לכך שהתובעת וילדיה העידו כי לאחר הגירושים התובעת והמנוח חיו ביחד באותו חדר וניהלו חיים משותפים. עם זאת הראיות לא עולות בקנה אחד עם האמור, כמפורט.
3. ראשית, עיון במסמכים שהגישה התובעת ביום 23.5.19 בנוגע לתביעת המנוח לתגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים שהוגשה, כעולה מהמסמכים שצורפו לתיק בית הדין, במהלך השנים 2010 והתנהלה עד שנת 2013, מעלה כי במסגרת הליך זה המנוח מסר תצהיר שבו נדרש למלא פרטים על הסטטוס המשפחתי שלו ועולה כי המנוח מילא בהצהרה זו כי הינו גרוש ואף לא ציין את שמה של התובעת כבת זוג. יתרה מזאת, מי שחתם כעד על הצהרה זו לא היתה התובעת אלא מר יעקב אסייג.
4. שנית, עיון במסמכים אלו שהגישה התובעת ביום 23.5.19 בנוגע לתביעת המנוח לתגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים מעלה כי המנוח מילא במהלך שנת 2010 תביעה לתגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים וציין כי כתובתו הנוכחית הינה בהורביץ 25 ראשל"צ. מנגד עיון בסעיף 7 לתצהיר התובעת מעלה כי כתובת זו כלל לא נרשמה במסגרת הכתובות שהתובעת הצהירה כי היא והמנוח התגוררו בה. יצויין כי גם במסמכים של הועדה שהתקיימה לתובע ביום 21.3.13 ציין התובע כי כתובתו הינה ברחוב הורוביץ 25 ראשון לציון ולא באף אחת מהכתובות אותה ציינה התובעת בסעיף 7 לתצהירה. גם עיון בתמצית רישום של התובע ממשרד הפנים מיום 30.5.2010 מעלה כי הכתובת שרשומה שם הינה הורוביץ 25 ראשון לציון.
5. ערים אנו לכך כי הרשות לזכויות ניצולי שואה הכירה בתובעת כידועה בציבור של המנוח, עם זאת, עיון במסמכים שצורפו במסגרת המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מיום 23.5.19 מעלה כי גם הרשות לזכויות ניצולי השואה התייחסה במכתבה מיום 4.9.18 לכך שנדרש :" אישור רשמי המעיד על מגורים משותפים לנוכח העובדה שכתובות המגורים שונות". זה המקום לציין כי עיון בתצהירים שנמסרו לרשות לזכויות ניצולי השואה מעלים כי לא נמסר כלל כי התובעת והמנוח התגרשו בשנת 2006 אלא צויין בתצהירים אלו לרבות בתצהיר של גב' שצמן רויטל כי :" הנני מכירה את הזוג הנ"ל משנת 1991 ובכל השנים הללו הזוג לא נפרד". וכן לרבות בתצהיר התובעת מיום 29.8.18 : " אני עליזה ברדע... מזה כ-12 שנה גרושה מחיים ברדה אך למרות זאת לעולם לא נפרדנו עד יומו האחרון של חיים ברדה. אני טיפלתי בחיים והתגוררנו תחת אותה קורת גג עד יומו האחרון". למותר לציין כי הצהרה זו אינה עולה בקנה אחד עם תצהיר התובעת בתיק דנן :" 6. והנה – התגרשנו, מספר חודשים בודדים חיים עבר לגור לב ואני שכרתי יחידה במאירוביץ 34 לבד, אבל אחרי בערך חצי שנה חיים חזר אליי..." 10. בשנת 2016 חיים החליט לעזוב אותי ועבר לגור בשכירות לבד בנורדאו 88, ואני גרתי בנוה ציון 5. אחרי חודש גילו לחיים סרטן לבלב...". משכך לא שוכנענו כי יש ליתן משקל משמעותי לענין קביעת הרשות לזכויות לניצולי שואה בכל הנוגע לקביעה בדבר היות התובעת והמנוח ידועים בציבור.
6. שלישית, עיון בנ/3 במסמך של תביעת התובעת לקצבת זקנה מעלה כי התובעת מילאה וחתמה על תביעה זו ביום 27.11.2011 וציינה כי הינה גרושה מיום 20.2.2006. יצויין כי עיון בטופס זה מעלה כי נרשם שניתן גם למלא ידועה בציבור.
7. כאשר נשאלה על כך התובעת במסגרת חקירתה הנגדית לא ידעה לתת מענה לכך:

" ש. את זוכרת שהגשת תביעה לקצבת זקנה? מוגש ומסומן נ/3. למה את לא מציינת את חיים כידוע בציבור ושאת גרה איתו? ת. חיים זאת הייתה הפתעה שהוא נפטר כ"כ מהר, לא הכנו את עצמנו לכלום. ש. למה לא רשמת את חיים כבן זוג בתביעה לקצבת זקנה שאת הגשת? ת. בכלל לא ידעתי את כל הפרוצדורות של מוכרת בציבור, חיינו ככה ביחד, לא ידענו מה יקרה ולא ידענו מה יקרה. לא חשבנו על כלום. אם היינו חושבים היינו עושים את זה. חשבנו איך חיים יבריא. ש.מתי מילאת את נ/3? ת. לא זוכרת ש.מתי חיים חלה? ת.ב-2018 ש. הבקשה לקצבת זקנה מ-2012? ת. אני לא רואה את התאריך. של מי זה הכתב הזה? זה לא שלי, אני לא כותבת ככה, זה לא הכתב שלי. ש.זה הכתב שלך בדף הראשון של נ/3? ת.לא זוכרת ש. את מזהה את חתימתך בעמוד האחרון של נ/3? ת. כן ש.מדוע לא רשמת את חיים כבן זוג? ת. לא זוכרת בכלל את התאריך הזה." ר' עמ' 5-6 לעדותה של התובעת" ר' עמ' 5-6 לעדותה של התובעת.

1. רביעית, עיון בתצהיר התובעת ועדותה מעלה כי הודתה כי לה ולמנוח אף פעם לא היה חשבון בנק משותף. עם זאת, העידה כי השתתפו בכל ההוצאות של הבית, ר' עמ' 3 שורות 5-6. וכן בהמשך העידה כי :" ש: היו ביניכם התחשבונויות של שקלים.? ת: לא דיברנו על הכל פתוח, הכל ביחד, כלל ההוצאות שילמנו יחד חצי חצי" ר' עמ' 4 שורות 7-10 . מנגד עיון בנ/2 שהתובעת הודתה בעדותה כי זה נכתב בכתב ידה ( ר' עמ' 4 שורות 11-12 )מעלה כי בתכתובת שהיתה בין התובע למנוח בנוגע להחזר חיובי חשמל ודמי שכירות, צויין בכתב יד: " מגיע לחיים 35 ₪ דלק". עיון בחקירתה הנגדית של התובעת לא נתנה כל מענה לכך במסגרת חקירתה הנגדית ( ר' עמ' 4 שורות 12-14.
2. חמישית, ערים אנו לכך כי התובעת הציגה במסגרת המסמכים שהגישה ביום 23.5.19 מסמך רפואי בנוגע אליה שעליו נכתבה הערה:" הנ"ל התגוררה עם ברדע חיים ז"ל וטיפלה בו יפה מאוד עד יום מותו ( עד 6/18) כאשר בשנתיים האחרונות סבל מסרטן לבלב מפושט". לא שוכנענו כי יש באמור משום אינדיקציה לנכונות הדברים, שעה שמדובר במסמך הנוגע לתובעת ולא מן הנמנע כי ההערה נמסרה על ידי התובעת ולא על ידי אדם אחר.
3. שישית, עיון במסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי התובעת ב23.5.19 מעלה כי ביום 6.9.16 המנוח הגיע לפגישה עם ד"ר ענת שוורץ כהן ושם צויין כי הוא הגיע עם בנו אייל וכן צויין במסמכים אלו כי התובע גרוש+ 4. עוד עולה מעדות הבן כי אכן בשנת 2017 התגורר עם אביו:

"מתי עברת לגור עם אביך?ת.ב-2017 ש.הוא גר לבד ב-2017 ועברת לגור איתו?ת. כן, עברתי לגור איתו טיפה לפני שגילו לו את המחלה." ר' עמ' 6 שורות 4-8.

גם עיון בעדותה של גב' שצמן רויטל הודתה כי הבן גר חלק מהתקופה עם אביו:

" אייל היה גר שם? ת. חלק מהתקופה. לא יודעת להגיד לך באיזה חדק הוא היה". ר' עמ' 8 שורות 1-2

1. שביעית, עיון בהפניה לועדת הרפואית של המנוח , עליה צויין כי תאריך הועדה: 15.6.14 , צויין במסגרת תלונות התובע כי הוא גר לבד. גם במסגרת עדותה שנשאלה על כך התובעת לא נתנה מענה של ממש בנדון: "למה בוועדה הרפואית של הרשות לניצולי שואה בשנת 2014 כתבו שחיים גר לבד?ת. אני לא יודעת. ש. באו לבקר אתכם בבית מהרשות לניצולי שואה? ת.לא" ר' עמ 6 שרות 10-13 לעדות התובעת.
2. שמינית, עיון בהסכם השכירות שהציגה התובעת, נ/1 מעלה כי שמות השוכרים מחוקים בשחור ונרשמו בסמוך למחיקות שמה של התובעת והמנוח. עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי נשאלה על כך, אולם לא נתנה מענה של ממש בנדון. ר' עמ' 4 שורות 1-4.
3. תשיעית, התובעת לא סתרה את טענת הנתבע לפיה המנוח לא ציין אותה כבת זוג בשנת 2008 בתביעה להשלמת הכנסה שהוא הגיש וכאשר נחקרה על כך לא נתנה הסבר של ממש בנדון

( ר' עמ' 5 שורות 5-10) ומשכך הדבר יפעל לחובתה.

עוד עולה מעדות התובעת כי לא נתנה כל הסבר של ממש מדוע שמה לא צויין בטופס הערכת תלות שעשו למנוח בשנת 2016: " ר' עמ' 5 שורות 10-20 :

" מפנה לטופס הערכת תלות שעשו לחיים ז"ל בשנת 2016? ת.אני לא יודעת מה זה. ש.עשו ביקור בית וראו שבנורדאו 88 הוא גר עם בנו ב-2016. לא רשום שאת גרה איתו? ת.מתי חיים חלה, חודש אחרי זה אייל חזר לבית שלי בנוה ציון ואני עברתי לנורדאו 88. ש.כתוב פה שחיים נמצא רב שעות היממה עם בנו אייל כשהבן יוצא באה הבת ליאורה או החתן יניב. הוא לא נשאר כלל לבד. למה לא ציינו אותך אם את גרה איתו? ת.כי זה היה מובן מאליו, אני גרה בנורדאו 88. זה לא אומר שכשהילדים באים לבקר הם ממלאים את תפקידי. כולם באים לבקר אותו כי הוא אדם אהוב. ש.למה בתביעה לגמלת סיעוד החיים הגיש ב-2016 הוא לא ציין אותך כבת זוג? ת.לא שמעתי על זה, לא אמרתם לי זאת פעם ראשונה שאני שומעת את זה. אני לא זוכרת את 2016, עברתי דום לב וכל הזיכרון שלי כמעט נעלם, עברתי תקופות קשות. ש.מקודם אמרת שלפני שעשו לך בקשה שתוכלי לטפל בחיים באו לבדוק אתכם? ת.כן, מביטוח לאומי, עובדת סוציאלית. אחרי כמה חודשים נתתם לי אישור שזה אפשרי. ש. אם אגיד לך שבבקשה לאישור שהמל"ל מילא העו"ס רשמה שאת מגיעה אליו כל יום ולא שאת גרה איתו? ת.היא טעתה בגדול."

1. כאמור כדי שתוכר התובעת כידועה בציבור של המנוח לצורך קצבת שאירים, על התובעת להראות כי בנוסף לקשר הזוגי ביניהם, ניהלה עם המנוח משק בית משותף והתגוררה עימו . לאור המפורט לעיל, לא שוכנענו כי עלה בידי התובעת להוכיח כי מערכת היחסים בינה לבין המנוח כללה קשר זוגי וניהול משק בית משותף ומגורים יחדיו לאחר הגירושים לרבות במועד סמוך לפטירתו המנוח.
2. סיכום חומר הראיות כפי שהובא בפנינו מעלה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי יש לראות בה כידועה בציבור של אלמנת המנוח, כמשמעות מונח זה לצורך זכאות לקצבת שאירים.
3. התביעה נדחית. כמקובל בהליכים אלו, אין צו להוצאות.
4. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין, תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"ב, (27 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.