ביום 15.01.2017 נרשם לנאשם דוח בגין העמדת/החנית רכב במקום חניה כאשר רכבו אינו שייך לסוגים שחנייתם במקום הותרה, בניגוד לסעיף 6(ב)(1)לחוק העזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) ( להלן: "חוק העזר"). יום למחרת קיבל הנאשם דוח נוסף בגין אותה עבירה. עד ליום 14.02.2018 נרשמו לחובתו של הנאשם 16 דוחות חניה סך הכל, כמפורט להלן.

רקע עובדתי

1. הנאשם תושב העיר תל אביב-יפו, בעל תו חניה אזורי, מתגורר ברחוב רוטשילד 2. ליד כתובת מגוריו, בכניסה לשדרות רוטשילד על הרחבה (להלן: "הרחבה") היה מוצב בעבר מחסום המאפשר לנאשם ולתושבי הבניינים בכתובת הנ"ל מעבר לחניה בקרבת המקום. אותו מחסום כבר אינו קיים והעירייה הציבה תמרור הקובע כי אין עצירה וחניה במקום אלא רק לרכבים של חברת החשמל וחברת ברינקס.
2. הנאשם לא עמד בהוראות התמרור וקיבל דוחות חניה כמפורט להלן.

דו"חות מס' 08/6021193, 05/3748299, 07/7023794, 06/1135992,06/0360997, 05/9987495, 05/53467692, 05/3276291,09/8699978, 08/6225497,08/5446391 בגין העמדת/ החנית רכב במקום בו החניה אסורה עפ"י תמרור אין עצירה, עבירה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק העזר.

דו"חות מס' 00/2125797 , 09/8565476 ,08/7188975, 08/7187274 בגין העמדת/חנית רכבו במקום חניה כאשר רכבו אינו שייך לסוגים שחנייתם במקום הותרה, עבירה לפי סעיף 6(ב)(1) לחוק העזר.

דו"ח מס' 05/5049597 בגין העמדת/ החנית רכב על מדרכה עבירה לפי סעיף 6(ד)(2א) לחוק העזר.

1. הנאשם ביקש להישפט בגין העבירות האמורות ועל כן נשלחה לו הזמנה לדיון הקראות שהתקיים בתאריך 31.05.18.
2. הנאשם אינו מכחיש עובדות כתבי האישום וביצוע העבירות המיוחסות לו אך טוען להגנה מן הצדק ועוד טענות במישור המנהלי, שיש בהן לטענתו כדי לזכותו מהאשומים נגדו.
3. התביעה מבקשת לדחות את טענות הנאשם ולהרשיע אותו. במסגרת פרשת התביעה העידו הפקחים מישל גולשבילי, פנינה ברונפלד, סטאס סמלוב, גלעד חדד, ערן מתיתיהו, רפאל סיונוב שחילקו את הדוחות לנאשם ומהנדס התנועה האזורי מר מארק אפשטיין.

טענות הנאשם

1. הנאשם לא כפר באשמה, אך טען שיש לזכות אותו מהאישומים מהסיבות שיפרטו להלן.
2. לב העניין נוגע לחוקתיות התמרור ברחבה.
3. הנאשם פנה לחברת החשמל ובדק את הבקשה להקצאת חניה ברחבה. לדידו התשובה שקיבל הייתה שחברת החשמל לא פנתה לעירייה. עקב כך, הסיק שהסיבה להצבת התמרור חשודה. עוד טוען הנאשם כי עשה בדיקה לגבי החברה השנייה שקיבלה היתר חניה במקום, היא חברת ברינקס, ומהבדיקה עלה כי החברה לא ביקשה היתר חניה. חשדו של הנאשם התחזק כאשר גילה כי שניים מהבנקים שעובדת איתם חברת ברינקס נסגרו.
4. הנאשם טען כי קיים ספק באשר לחוקיות התמרור ועל כן ביקש הסברים לסיבות להצבת התמרור, במיוחד כאשר מדובר במקום בו יש מצוקת חניה אדירה ובעבר הורשו תושבי האזור לעבור ולחנות בקרבת המקום.

טענותיו במישור המשפטי

1. הנאשם טען להגנה מכוח סעיף 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, לפיה התמרור הוצב שלא כדין ועל כן מתקיימת הגנה חרף אי קיום הוראות התמרור.
2. הנאשם התבסס על הבדיקה מול חברת החשמל וחברת ברינקס, לרבות בהתכתבויות בהן נמסר לו שהחברות לא ביקשו היתר חניה. לטענתו העלה חשד לאי חוקתיות התמרור והתנהלות לא תקינה מצד הרשות ולכן מועבר נטל ההוכחה אליה להוכיח ההפך.
3. הנאשם טען כי בניגוד להוראות התמרור בעלי תו חניה אזורי יכולים לחנות במקום בו יוחס לו ביצוע העבירות, זאת בהסתמך על דברי הפקחית פנינה ברונפלד בעת שנשאלה למי מותר לחנות ברחבה וענתה כי "יש תמרור באמצע הרחבה שמורה רק לבעלי תו אזורי ולעובדי הבנק וחברת החשמל" (ע'12 ש' 24-26).
4. הנאשם טען לפגיעה בהגנתו בהליך זה משלא קיבל מהמאשימה נתונים או המסמכים הקשורים לאותו שילוט וכי על כן אין ביכולתו לבסס טענת ההגנה בהיעדר חומר זה.
5. בנוסף לכך, טען כי אי הצגת החומר והסיבות שהובילו להצבת השילוט ברחבה, יחדיו עם אי הצגת מדיניות האכיפה עולה כדי הסתרת ראיות המצויות בידי הרשות ובידי העדים שלה.
6. לטענת הנאשם המאשימה אף לא זימנה עדים רלוונטיים להגנתו כמו מר חזי שוורצמן מנהל אגף התנועה בעירייה. הנאשם שלח בקשה לחופש מידע, קיבל מענה ממר שוורצמן ורצה לצרף את המכתב כראיה בתיק, המאשימה התנגדה כיוון שעורך המסמך לא נכח ולא זומן לדיון. ההתנגדות התקבלה והנאשם מלין על כך.
7. לדידו של הנאשם, כל האמור מלמד על חשד להתנהלות לא תקינה מצידה של הרשות ולחילופין הבאת הראיות הייתה פועלת כנגדה.

טענותיו במישור המנהלי

1. הנאשם טען להגנה מן הצדק מכוח סעיף 149 (10) לחוק הסדר הדין הפלילי. לדידו המאשימה פעלה בחוסר סמכות והתמרור ברחבה הוצב שלא כדין.
2. הנאשם תקף את התנהלות המאשימה שלא נענתה לדרישתו לקבל את כל החומרים הנוגעים לתכלית הצבת התמרור, הליך אישורו, בקשות בעלי העסקים להיתר חניה והנחיות האכיפה במקום. לטענתו, התנהלות המאשימה פוגעת בחתירה לחקר האמת ולא עומדת בהנחיות פרקליט המדינה- הנחיה מס' 3.1 אשר מתייחסת לעיון נאשם בחומר חקירה לאחר הגשת כתב אישום נגדו.
3. הנאשם הסתמך על סעיף 6 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958, לפיו המאשימה חייבת היתה לספק תשובות בנוגע להצבת התמרור, קרי מדוע מותר לחברת החשמל וחברת ברינקס ורק להן לחנות במקום.
4. הנאשם טען כי לא רק שלא קיבל תשובה ברורה לעניין הצבת השילוט אלא גם הושמעו גרסאות שונות. לטענתו עלו שלוש גרסאות: הראשונה הייתה הכחשה מצד העירייה לקיומו של התמרור; השנייה של מהנדס התנועה מר אפשטיין אשר הסביר כי לאחר שבירת המחסום ברחבה התחילו אזרחים לחנות במקום והשטח הפך למקום פרוע ועל כן הוצב התמרור ומכאן הסיק הנאשם כי התמרור הוצב למנוע בלגן ואי סדר; הגרסה השלישית היתה כי התמרור הוצב לבקשתם של בעלי עסקים שיש להם צורך בחניה במקום.
5. הנאשם מעלה אפשרות כי הגורם המאשר בוועדה קיבל שוחד לאור העובדה שמר שוטה חובל הורשע בהפרת אמונים ב2014 והוא אשר חתם על אישור התמרור. לחילופין טען כי אותו אישור וועדה יכול להיות מונע משיקולים זרים לאור העובדה כי הוצב במקום בו קיימת מצוקת חניה ורק לחברות פרטיות אושרה החניה במקום.
6. הנאשם טען כי המאשימה לא הציגה מקור נורמטיבי המאפשר לה למסור לחברות פרטיות שימוש פרטי ללא תמורה בקרקע ציבורית. לדבריו, הקצאת שטח מהמרחב הציבורי לטובת חברות פרטיות מבלי לתת סיבה מוצדקת לכך מעורר את החשד כי התמרור הוצב שלא כדין.
7. בשנת 2018 נערכו חגיגות שנת ה-70 למדינה ועל הרחבה הוצב מבנה של כיפה להתארגנויות למופעים ואותו שלט עם הוראות התמרור הוסר. לטענת הנאשם, העובדה שהשלט לא הוחזר אחרי חגיגות העצמאות מחזקת את חשדותיו.
8. זאת ועוד, הנאשם טען כי החרגת תושבים הגרים במקום מהיתר החניה נעשתה שלא כדין שכן בעבר הייתה להם זכות חניה בתחום הרחבה.
9. הנאשם טען כי יש בהגשת כתב האישום אכיפה בררנית נגדו מצד המאשימה. הוא מפנה לעדי התביעה וטוען כי מדיניות האכיפה ברחבה אינה ברורה לפקחים והפקחים אוכפים בצורה לא שוויונית שכן לשאלה למי מותר לחנות ברחבה ואם היו מחלקים דוחות בסיטואציות דומות קיבל תשובות שונות. הנאשם טען כי הפקחים הונחו להפלות לטובת חברות פרטיות, שכנגדן לא נאכף התמרור. למסקנה זו הגיע אליה לאור דברי הפקח סטאס שמלוב אשר נשאל למי מותר לחנות וענה "רכבים שאוספים את הכסף.." (ע'25).
10. מהטעמים שצוינו לעיל טען הנאשם כי חזקת התקינות המנהלית של פעולת הרשות הופרכה.

טענתו במישור העובדתי

1. בדוח מס' 05/5049597 יוחסה לנאשם עבירה של חניה על מדרכה. הנאשם טען שלפי עדות הפקחית ברונפלד, וגם כעולה מהצילומים המצורפים לתיק -מקום חנייתו הוא שביל ולא מדרכה. הוא הסיק זאת מהעובדה כי מדובר בשטח מופרד המתיר כניסה לרכבים ואין דרך חלופית למעבר המכוניות של תושבי האזור ולכן מדובר בשביל ויסודות העבירה אינם מתקיימים.

טענות המאשימה

1. המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשם בכל אשר יוחס לו. היא הדגישה כי הנאשם הפר את הוראות התמרור לא פעם, קיבל דוחות והמשיך לבצע עבירות בניגוד להוראות התמרור.
2. המאשימה סבורה כי הנאשם לא הצליח להוכיח מי מטענותיו, לא בדבריו ולא במסמכים שהציג. לטענתה, הוא גם לא ניהל הליך הגנתו כראוי אלא התרכז בתקיפת המאשימה.

המישור המשפטי

1. המאשימה מבקשת להפריד בין שאלת חוקיות השילוט לבין סוגיית הציות לו.
2. המאשימה מדגישה ומחדדת כי אין לנאשם שיקול דעת לגבי ציות לתמרורים, וגם אם הוא חולק על חוקיות תמרור עליו להיאבק בדרכים מנהליות ולא בהליך מסוג זה. אין מקום לקבל התנהגותו החוזרת של אי הציות לתמרור והפרת החוק.
3. המאשימה טוענת כי הנאשם לא הוכיח שעשה כל שניתן להימנע מביצוע העבירה. עניינינו בעבירה של אחריות קפידה.
4. המאשימה טוענת שלא עומדת לנאשם הגנה מכוח תקנה 22א לתקנות התעבורה משלא הוכח כי השילוט הוצב שלא כדין.
5. המאשימה טוענת כי הנאשם לא זימן עדים ולא הביא ראיות לטענותיו פרט להתכתבויות עם נציגי החברות. זאת ועוד, לא הצליח הנאשם להוכיח שבזמן ביצוע העבירה הפקחים או עובדי העירייה התנהגו שלא כדין או התרשלו בעבודתם.
6. המאשימה טוענת שאינה מסתירה ראיות מהנאשם. היא הביאה ראיות בנוגע לשלט ברחבה והביאה את העדים הרלוונטיים לבירור המחלוקת.
7. המאשימה מוסיפה כי הנאשם עשה דין לעצמו, חנה וביצע עבירות בעוד שלא היה בידיו טענות מבוססות לגבי חוקיות השילוט, ותוך כדי שהוא מפר הוראות התמרור התחיל לבדוק את טענות חוקיות השילוט.

המישור המנהלי

1. לדידה, טענות הנאשם אשר במישור המנהלי אינן מתאימות לבית משפט זה ולכן יש לדחות אותן.
2. המאשימה טוענת כי השילוט הוצב כדין לאחר דיון בוועדת התמרורים בנוגע לצורך של חברת החשמל וחברת ברינקס במקום חניה בשל עבודתם באזור.
3. המאשימה מפנה לאישור הוועדה להצבת תמרורים ולעדותו של מהנדס התנועה מר אפשטיין שציין ופירט תהליך קבלת האישור. בניגוד למסקנת הנאשם ההיתר להצבת התמרור קיים בלי קשר לחניה הפרועה שהייתה במקום (אחרי שבירת המחסום).
4. המאשימה סבורה שהציגה לנאשם את כל החומר המתבקש. כתגובה לדרישות החוזרות של הנאשם, היא טוענת כי החומר שקדם לאישור התמרור בוועדה אינו בידיה ואינו חלק מחומר החקירה.
5. בנוסף, המאשימה סבורה כי אינה צריכה להביא כל חומר אחר שיכול היה הנאשם לברר ולבדוק בעצמו.
6. בקשר להזמנת עדים נוספים, טוענת המאשימה כי עדות מהנדס התנועה הייתה ממצה ואם הנאשם סבור שיש צורך בהזמנת עוד גורמים באגף התנועה יכול היה לעשות כן בעצמו.
7. המאשימה התייחסה לטענות הנאשם בנוגע לחוקיות האישור (לרבות סיכוי לשוחד) וטוענת שהן לא מבוססות והם בגדר ספקולציות והשערות שאינן ממין העניין.
8. המאשימה סבורה כי טענות הנאשם הן בגדר השערות, אינן נתמכות ואינן מבוססות על ראיות ומסמכים כמתבקש ממי שמוטל עליו נטל ההוכחה להפריך חזקת התקינות של הרשות.

המישור העובדתי

1. בעניין דוח מס' 05/5049597 המאשימה טוענת כי יסודות העבירה מתקיימים. עולה מהתמונות שצולמו על ידי הפקח כי מדובר במדרכה, המקום מוגדר על ידי עמודונים משני הצדדים ורואים שנועד לצורך כניסה לחניה ולא לחניה במקום. זאת ועוד, המאשימה מפנה לסעיף 38א לתקנות התעבורה שקובע כי על פני מדרכה, שביל, נתיב שנועד לרכבים מסוימים לא ינהג בו נהג אלא לשם חצייתו לכניסה לחצרים או לצאת מהם.
2. המאשימה מוסיפה טענות במישור הדיוני ומפנה תשומת לב ביהמ"ש כי הנאשם לא עלה לדוכן העדים ונמנע למסור גרסה בחקירה ראשית, הוא אף לא הציג ראיות או מסמכים המוכיחים את חשדותיו ולא זימן עדים רלוונטיים (מטעם חברת החשמל או ברינקס לצורך העניין) נוכח האמור מוטל ספק בנוגע לאמיתות דבריו. ועוד, הנאשם הסתמך על צילומים מהשטח למרות שבית המשפט החליט לא לקבלן על כן מבקשת המאשימה להוציא אותן מהתיק ולמחוק כל הטענות שקשורות לראיה זו.

דיון והכרעה

1. בפתח הדברים אומר כי החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתבי האישום.
2. עניינינו בנאשם אשר צבר 16 דוחות חניה בגין העמדת רכב וחנייתו בניגוד להוראות התמרור ברחבת רוטשילד.
3. הוראות התמרור ברחבה קובעות במפורש כי אין עצירה וחניה פרט לרכב חברת חשמל וחברת ברינקס. אין מחלוקת כי בעת ביצוע העבירות שלט עם הוראות התמרור היה מוצב ברחבה.
4. הנאשם חנה את רכבו הפרטי בניגוד להוראות התמרור בתאריכים המצויינים בכתבי האישום. הוא הודה בעובדות כתבי האישום הן בדיון והן בסיכומים.
5. הנאשם טוען לאי חוקתיות השלט ברחבה ותוקף את המאשימה בכך שלא סיפקה לו את כל המידע אודות הצבת השלט, הליך אישורו, הסיבות והטעמים מאחורי הצבתו ומבקש לזכות אותו מהאישומים חרף מעשיו.
6. הנאשם תוקף את העירייה בהליך פלילי. בפסיקה לא נשללה האפשרות לתקיפה עקיפה של מעשה מנהלי לצורך הכרעה בהליך אזרחי או פלילי, יחד עם זאת נקבע כי יש לצמצם את השימוש בתקיפה עקיפה (ראו: ע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נ' עיריית חיפה (6.3.2019)). עוד נקבע ברע"א 88/17 גולן נ' ראש עיריית תל אביב ואח' (9.5.18) כי לצורך דיון בטענות מנהליות בדרך של תקיפה עקיפה יש לבחון את מהות הטענות שהובאו לעיונו של בית המשפט.
7. בשל היות המחלוקת בין הצדדים ומרכז הכובד של התיק בטענות מנהליות כנגד המאשימה, סבורה אני כי אין מקום לדון ולהכריע בהן במסגרת הליך זה.
8. עוד ראוי להדגיש כי עניינינו בעבירות של אחריות קפידה מסוג ברירת משפט. אופיין של העבירות הנדונות מבקשות לצמצם את שיקול הדעת המוקנה למשתמש בדרך ואינו מתיישב עם התקיפה העקיפה, אשר יש בה משום מתן הכשר להפעלת שיקול דעת שכזה (ראו: רעפ 7451/07 מדינת ישראל נ' אהרונוביץ, (פורסם בנבו 02.06.08)).
9. מעבר לדרוש, עיינתי בטענות הנאשם הנוספות ומצאתי כי דינן להידחות.
10. הנאשם טען להגנה מכוח תקנה 22 לתקנות התעבורה כיוון שלדבריו המאשימה הציבה שלט ברחבה שלא כדין. קו ההגנה נשען על פניית הנאשם לחברת החשמל וחברת ברינקס, אשר מסרו לו כי לא ביקשו מהמאשימה היתר חניה ברחבה. הוא הציג התכתבויות עם המחלקה המשפטית של חברת החשמל (נ/5) שלטענתו מעוררים חשד ומפריכים חזקת התקינות של המאשימה.
11. חזקת התקינות עומדת למאשימה שכן היא מוחזקת כמי שפועלת כדין כל עוד לא הוכח אחרת. לא עלה בידי הנאשם להוכיח כי הוראות התמרור הוצבו, נקבעו או סומנו שלא כדין. אין במענה מצד נציגי חברת החשמל או ברינקס בכדי להפריך חזקת התקינות או לחילופין להעיד על התנהלות לא תקינה מצד המאשימה.
12. הנאשם אמנם הסכים להיחקר אודות המסמכים שהגיש (פרוטוקול מיום 18.03.19 ע'38-41) אך הוא בחר מרצונו שלא להעיד ולמסור גרסה בבית המשפט. משמעות הימנעותו מלהעיד על-פי הוראות סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי היא חיזוק גרסת המאשימה אל מול גרסתו בבירור האמת.
13. יתרה מכך, כשל הנאשם להוכיח טענותיו במישור הראייתי. הוא לא זימן את הנציגים החתומים על המכתבים ולא טרח להביא עוד ראיות לדבריו (חוץ מאותם מכתבים).
14. אין עוררין על זכותו הדיונית והמהותית של הנאשם לקבל מידע על עבודתה של רשות ציבורית ובמיוחד כאשר יש זיקה בין המידע ועניינו האישי, אך לצורך תמיכה בטענותיו והעברת נטל ההוכחה לכתפי המאשימה על הנאשם להציג תשתית ראייתית ולו ראשונית (ראו: בגץ 10907/04 ישראל סולודוך ו-70 אחרים נ' עיריית רחובות, פ''ד סד(1) 331 (פורסם בנבו: 01.08.10), עח (מרכז) 14473-10-15 זייפר בע"מ זייפר בע"מ נ' עירית נתניה (פורסם בנבו: 07.02.16)).
15. הנאשם לא עמד בנטל הוכחת הבסיס הראשוני לטענותיו. הבקשה למידע או הסברים מהמאשימה מבוססת על הנחה סובייקטיבית של הנאשם המצפה כי השגת המידע המבוקש תתמוך בטענות להגנתו בהליך זה, אך כאמור הוא בעצמו לא הביא ולו ראשית ראיה לדבריו. כמו כן, לא הצליח לשכנע כי יש יסוד ממשי להשערתו.
16. המאשימה הציגה היתר הצבת התמרור ברחבה (ת/13-ת/15) והביאה את מהנדס תנועה האזורי, מר מארק אפשטיין לעדות. העד נתן הסבר מספק לגבי הוראות התמרור במקום, הסיבות מאחורי השלט והליך אישורו (פרוטוקול מיום 26.11.18 ע'15-25) ועדותו מהימנה ובהירה.
17. לגבי הזמנת עדים נוספים, חוזרת על החלטתי מיום 26.11.18 ע'31 לפרוטוקול, העדות של מהנדס התנועה האזורי הייתה ממצה ולא מצאתי כי יש גורם אחר שיכול לספק לנאשם תשובות טובות יותר בעניין השלט האמור. יוער כי, הייתה לנאשם אפשרות לזמן עדים נוספים אם סבור היה שיש בעדותם חיזוק או תמיכה בקו ההגנה שלו.
18. בקשר לטענת האכיפה הבררנית, לא הוצג בפני ראיות כי אכן קיימת מדיניות מפלה או לחלופין הפקחים אוכפים הוראות התמרור בחוסר שוויוניות. הנאשם בחר להסיק מסקנות רק ע"פ עדות הפקחים, כך לגבי התשובה "לא אוכפים לרכבים שאוספים כסף" הוא טען כי קיימת אפליה לרכבי חברות פרטיות. הנאשם הפנה לתמונות עדכניות מהשטח ושאל את הפקחים מה היו עושים לרבות אם היו מחלקים דוחות ולמסקנתו מדיניות האכיפה אינה אחידה. בניגוד למסקנת הנאשם התרשמתי כי הפקחים אוכפים לפי הוראות התמרור וחלקם אף הזהירו כי יתכן ואינם יכולים לתת תשובות מדויקות בחקירה הנגדית מכיוון שהם כבר לא עובדים בשטח (פקח פנינה ברונפלד, פקח סטאס סמלוב, פקח ערן מתיתיהו).
19. מכל האמור ניתן לומר שחשדו של הנאשם אינו מבוסס. מסקנה זאת נכונה גם ביחס לטענת השוחד שהעלה אותה בדיון וגם בכתב בסיכומיו, טענה בעלמא שאינה נתמכת בראיות.
20. לעניין דוח מס' 05/5049597 אני דוחה את טענת הנאשם כי מדובר בשביל ולא מדרכה. עולה מהתמונות (נ/2 ו- ת/11) והדוח עצמו שמקום ביצוע העבירה הינו מדרכה ולא שביל, הדברים מתיישבים גם עם עדות הפקחים. מכאן, היסוד העובדתי של העבירה מתקיים, הנאשם הודה כי הוא בעצמו חנה את הרכב במקום ולכן אני קובעת אשמתו לפי המתואר בכתב האישום.
21. לסיום, יוער כי מצאתי נכון לקבוע שבית המשפט יתעלם מהמסמכים שצורפו לתיק שלא כדין לאחר שלב הסיכומים. הללו הוגשו בניגוד לסדרי הדין המקובלים ודי בכך להצדיק אי העיון בהם.

לאור כל האמור, מצאתי לנכון להרשיע את הנאשם בעבירת העמדת/ החנית רכב במקום בו החניה אסורה עפ"י תמרור אין עצירה- סעיף 6(א)(2) לחוק העזר (דוחות מס' 08/6021193, 05/3748299, 07/7023794, 06/1135992, 06/0360997, 05/9987495, 05/53467692, 05/3276291, 09/8699978, 08/6225497, 08/5446391). עבירת העמדת/ החנית רכב על מדרכה סעיף 6(ד)(2א) לחוק העזר (דו"ח מס' 05/5049597). עבירת העמדת/החנית רכב במקום חניה כאשר רכב אינו שייך לסוגים שחנייתם במקום הותרה סעיף 6(ב)(1) לחוק העזר (דוחות מס' 00/2125797, 09/8565476, 08/7188975, 08/7187274).

ניתנה היום, כ"ג חשוון תש"פ, 21 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.