בפניי בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" ו-"בקשת האישור"). עניינה של בקשת האישור בגביית עמלה עבור העברות כספים באינטרנט בשיעור של 1 ₪ בצירוף מע"מ, ועמלת חריגה זמנית בשיעור של 5 ₪ בצירוף מע"מ, אשר נטען שאינן מפורטות בתעריפון שירותי בנק הדואר המלא.

רקע ובקשת האישור

1. המבקשת היא לקוחה של בנק הדואר ומנהלת אצלו חשבון בנק.

2. המשיבה 1, לפי בקשת האישור, היא חברה ממשלתית בבעלות מלאה של המדינה, המספקת שירותי דואר לכלל הציבור, ושירותי בנקאות תחת המשיבה 2, הפועלת כחברת-בת. נטען, כי המשיבה 1 היא בעלת הרשיון למתן שירותי דואר כספיים מטעם חברת-הבת, ועל פי תנאי הרשיון, היא אחראית למילוי כל התחייבויותיה של החברה הבת.

3. לפי בקשת האישור, ביום 30.8.17 פנתה המבקשת אל המשיבות במכתב בו דרשה לדעת מדוע חשבונה מחויב בשתי העמלות הנ"ל. במכתב נאמר שהמבקשת גילתה לאחרונה שהמשיבות התחילו לגבות ממנה עמלות בלי ליידע אותה. היא ביקשה לקבל הסבר לחיוב בהדפסת תמציות בסך 5.83 ₪ ביום 31.7.17, ובסך 7.16 ₪ עבור הפקדות לא עצמיות באותו יום, בעוד שבתעריפון מופיע הסכום 6.17 ₪. כמו כן טענה שחשבונה חויב ביום 15.8.17 בפעולה של חשבון חסום בסך 5.83 ₪. בנוסף לפירוט עמלות אלה שחויבו, טענה במכתב שבשיחה טלפונית עם נציגה של בנק הדואר נאמר לה שאם רצונה לקבל מסגרת חריגה זמנית, זה יעלה לה 1% לכל חודש, כך שאם תבקש חריגה של 500 ₪ המסגרת תעלה לה 5 ₪.לטענתה, לא מצאה בתעריפון עמלה זו. היא לא טענה שחויבה בעמלה זו.

4. המשיבות לא ענו לפנייה זו, וביום 21.1.18 פנה בא כח המבקשת בפנייה מוקדמת שאכן התייחסה לשתי עמלות אלה, וטענה שהחשבון אכן מחויב בשתי עמלות אלה, לטענת בא כח המבקשת שלא כדין. נטען, כי אין בסיס לחיוב בעמלות אלה, שכן אינן מופיעות בתעריפון שירותי בנק הדואר. עוד נטען, כי על פי סעיף 88ד לחוק, אין המשיבות רשאיות להתיר משיכת יתר, ועל כן לא ברור מכח מה הוענקה למבקשת תקרת אשראי בסך 500 ₪. גם לפנייה זו לא ענו המשיבות.

5. ביום 13.5.18 פנתה המבקשת למשרד התקשורת והלינה על כך שפניותיה אינן נענות. משרד התקשורת ענה שהפנייה הועברה לגורמים המוסמכים בבנק הדואר, וגם דואר ישראל הודיע שהפנייה הועברה לבדיקת הגורמים המתאימים, אך לא ניתנה תשובה.

6. בבקשת האישור טענה המבקשת כי המשיבות אינן רשאיות לגבות עמלות אלה, ומשגבו אותן, גרמו לה נזקים בסך 153.82 ₪, המורכבים מ-35.1 ₪ חיובים בגין עמלת חריגה זמנית, 18.72 ₪ חיובים בגין עמלת העברת כספים באינטרנט, 100 ₪ בגין הפרת חובת הגילוי הנאות והטעיה, וכן 10 ₪ בגין נזקים לא ממוניים ובין היתר פגיעה באוטונומיה.

7. עילות התביעה, כפי שצוינו בבקשת האישור, הן עשיית עושר ולא כדין, בשל כך שהמשיבות גבו עמלות עבור שירותים שחל איסור על גבייתן, רשלנות בכך שהפרו את חובתן כלפי הלקוחות להשיב את הסכום המלא שגבו שלא כדין, חוסר תום לב בכך שהמשיבות לא חדלו מנוהגן הפסול, הפרת חוזה בכך שלא קיימו את החוזה עם המבקשת באופן ראוי, פגיעה באוטונומיה בכך שהמבקשת סבלה מתחושות של כעס, תסכול ועגמת נפש מהתנהגות המשיבות, הפרת חובה חקוקה באי כיבוד הוראותיו של חוק הגנת הצרכן, חוק הדואר ותקנותיו, חוק הבנקאות, חוק החוזים, חוק עשיית עושר ולא במשפט והפרת תנאי הרשיון, ועילת הטעיה בכך שהעמלות לא הופיעו בתעריפון בנק הדואר המלא, בעוד הן מחויבות בפועל.

8. בקשת האישור עוסקת בקבוצות הבאות:

א. כל לקוחות המשיבות אשר מנהלים ו/או ניהלו חשבון בנק בבנק הדואר וחויבו שלא כדין בעמלת "העברת כספים אינטרנט" ו/או "עמלת חריגה זמנית" בהווה וב-7 השנים הקודמות להגשת הבקשה, והמשיבות לא השיבו להם את הכספים אותם גבו שלא כדין בגין גביית העמלות,

ב. כל לקוחות המשיבות אשר מנהלים ו/או ניהלו חשבון בנק בבנק הדואר בהווה וב-7 השנים הקודמות להגשת הבקשה, אשר המשיבות לא גילו להם גילוי נאות ו/או לא יידעו אותם באשר לחיובי העמלות בחשבון הבנק שלהם בגין השירותים,

ג. כל לקוחות המשיבות בהווה וב-7 השנים הקודמות להגשת הבקשה, אשר הוטעו על ידי המשיבות על ידי חיוב בתשלום העמלות בגין השירותים, בעוד חל איסור על המשיבות לגבותן ו/או הציגו בפניהם מצג שווא כאילו השירותים פטורים מתשלום העמלות.

9. המבקשת העריכה את מספר הלקוחות הפעילים בכ-300,000, והניחה כי לפחות מחציתם מבצעים לפחות פעולה אחת של העברה בנקאית מדי חודש באמצעות האינטרנט, ומחויבים עבורה ב-1.17 ₪, כך שהחיוב החודשי לכל חברי הקבוצה עומד על 175,500 ₪ לחודש, וסך 14,742,000 ₪ ל-7 שנים. המבקשת העריכה ששליש מהלקוחות השתמשו בשירות של חריגה זמנית, מחציתם הזמינו שירות של חריגה זמנית בשיעור של 100 ₪ לחודש, ומחציתם בשיעור של 500 ₪ לחודש, כך שחויבו בממוצע ב-3.5 ₪, שהם 350,000 ₪ לחודש, ו-29,400,000 ₪ ל-7 שנים. על כך יש להוסיף פיצוי של 100 ₪ בגין ההטעיה הצרכנית, ו/או החוזית, ו/או הבנקאית, וכן הפרת חובת הגילוי הנאות, בסך נוסף כולל של 25 מליון ₪, ועוד 2.5 מליון ₪ נזק לא ממוני לחברי הקבוצה. סך הכל הנזקים 71,642,000 ₪.

טענות המשיבה

10. המשיבה טענה, כי בנק הדואר אינו תאגיד בנקאי, והוראות חוק הבנקאות אינן חלות עליו. לכן, אינו יכול לאפשר יתרות חובה בחשבונות עובר ושב. למרות זאת, נוצר הצורך אצל לקוחותיו למקרה שאין מספיק כסף בחשבון כדי לכסות חיוב מסוים כגון שיק או הוראת קבע. למצבים אלה נועד השירות, שתכליתו להעניק ללקוח שקט נפשי כך שכאשר יש חיוב העולה על היתרה, החיוב ייפרע. השירות ניתן רק למי שמבקש להצטרף אליו, ולפני ההצטרפות נמסר למתעניין נוסח של עמוד אחד הכולל את כל תנאי השירות לרבות עמלה של 1 ₪ לכל 100 ₪ חריגה. רק מי שחותם על ההסכם לאחר שעיין בתנאיו והתוודע לעמלה מצטרף לשירות, ורשאי להתנתק ממנו בכל עת. כך בדיוק נטען שעשתה המבקשת.

11. לטענת המשיבות, חוקיות שירות זה נבחנה בבקשה אחרת לאישור תובענה ייצוגית, שם ניתנה עמדת המאסדר, משרד התקשורת לפיה מדובר בשירות הניתן על ידי המשיבות כדין מכח הוראות הרשיון, וכי המשיבות רשאיות לגבות עבורו את העמלה התפעולית שהן גובות. נטען שהמבקשת התעניינה בשירות זה וביקשה להצטרף אליו עוד ביוני 2016, ולשם כך עיינה וחתמה מרצונה החופשי על הסכם בן עמוד אחד, בו פורטו תנאי השירות לרבות גובה העמלה. מאז המבקשת מנויה על השירות, משלמת ביודעין את העמלה מדי חודש, כשהיא יודעת בדיוק על מה ולמה היא נגבית ממנה ואף ביקשה באוקטובר 2017 להגדיל את היקף החריגה הזמנית לשיעור המקסימלי של 500 ₪, ומאז ועד היום היא משלמת עמלה חודשית 5 ₪ בתוספת מע"מ כדין. בנסיבות אלה, המבקשת לא הוטעתה ולא הוצג בפניה כל מצג כאילו השירות אינו כרוך בתשלום, אלא להיפך. נטען, כי עמלה תפעולית זו משולמת לבנק הדואר בין אם החשבון נזקק לזיכוי כספי בחודש פלוני ובין אם לאו, ועבור עצם העמדת השירות למקרה שהחשבון ייקלע ליתרת חובה. זאת, לאחר שהמשיבה הוציאה הוצאות רבות להקמת השירות, למעלה מחצי מליון ₪, עבור הקמת מערכת ממוחשבת למעקב, ניטור והזרמה, וכן תחזוקה ובקרה שוטפת ויצירת קשר עם הלקוח.

12. אשר לשירות של העברת כספים מחשבון לחשבון, נטען על ידי המשיבות שמדובר בשירות הניתן על ידי המשיבה משחר הימים עוד טרם הפיכתה לחברה בע"מ, המעוגן ברשיון המשיבה ובסעיפים 88א ו-88ה לחוק הדואר, והתעריף הקבוע והנגבה מהלקוחות מפורסם בתעריפון המשיבה ועומד על 5.34 ₪ לפני מע"מ. בסוף 2017 החל בנק הדואר לאפשר ללקוחותיו לבצע את העברת הכספים גם באמצעות האינטרנט, וביום 30.11.17 הצטרפה המבקשת בחתימה על טופס הצטרפות לשירות של ביצוע פעולות מרחוק באמצעות האינטרנט, ובגין כך נהנתה מעמלה מופחתת בסך 1 ₪ להעברה במקום 5.34 ₪. מדובר בשירות שניתן כדין והעמלה נגבתה כדין. אין כאן הטעיה, הפרת חוזה, ואף לא שמץ של עשיית עושר ולא במשפט.

13. בהתאם לכך נטען על ידי המשיבות, שהמבקשת לא הוכיחה קיומה של עילת תביעה אישית, ואין ממש בטענותיה בעניין הטעיה והצגת מצג שווא, ולא נגרם לה כל נזק. כמו כן אין ממש בטענותיה אודות עשיית עושר ולא במשפט, והיא אינה זכאית לכל השבה. לא הופר חוזה בינה לבין המשיבות, לא הופרה חובה חקוקה, לא היתה רשלנות, וגם לא פגיעה באוטונומיה. לטענתן, מי ששילם מרצונו תמורת קבלת שירות מסוים, והשירות ניתן לו במלואו, אינו זכאי להשבת הסכום ששילם, אפילו אם תמורת השירות נגבתה ממנו בניגוד לחוק. לטענת המשיבות, יש לייחס משקל רב לחוסר תום הלב של המבקשת בהסתירה את ההסכמים שבהם התקשרה לקבלת שירות חריגה זמנית, וביצוע פעולות באינטרנט. בנוסף, נטען שלא עלה בידי המבקשת להוכיח קיומה של קבוצת נפגעים.

תשובת המבקשת לתשובת המשיבות

14. לטענת המבקשת, מעולם לא נתנה הסכמתה לגביית עמלה על העברת כספים באינטרנט. העובדה שקיים שירות להעברה שלא באמצעות האינטרנט, אין לה דבר עם עמלה חדשה הנדרשת בגין שירות העברת כספים באינטרנט, ואין מדובר בהטבה דוגמת עמלה הכלולה בתעריפון. נטען, שאף שהמשיבות אינן תאגיד בנקאי, מדובר בחברות ממשלתיות הפועלות מכח חוק רשות הדואר, ויש להחיל עליהן את הפסיקה לגבי בנקים. המבקשת אמנם חתמה על הצטרפות להעברה בנקאית באינטרנט, אך בו לא נרשמה העמלה.

15. לגבי עמלת חריגה זמנית, טענה המבקשת שהיא כופרת בחתימתה על הבקשה להסדרת חריגות זמניות בחשבון הבנק מיום 2.6.16 מהטעמים הבאים, שנתמכו בתצהירה:

1. בטופס מצוין שמונה למבקשת כונס נכסים, ואולם כבר ב-2012 קיבלה המבקשת הפטר, וכל עוד היתה בכינוס נכסים, אסור היה למשיבות לטענת המבקשת להעניק לה זכות לחריגה זמנית.
2. שם המשפחה המופיע על הטופס הוא דאוי, אך במועד שבו נחתם לכאורה הטופס, שם משפחתה היה לבקוביץ' ולכן תמוה כיצד ביום 2.6.16 זוהתה המבקשת כמלכה דאוי.
3. המבקשת לקוחה של סניף הנביאים ואינה זוכרת כלל שביקרה בסניף שקמונה בו נחתם לכאורה הטופס. ברי, כי בסניף שבו אינה מוכרת, היא נדרשה להציג תעודת זהות, ובאותו מועד שם משפחתה בתעודת הזהות היה לבקוביץ'. כיצד אם כן אישר הפקיד חתימתה בשם מלכה דאוי?
4. המבקשת סוברת שאין זו חתימתה.

16. אף אם הטופס נחתם על ידי המבקשת, לטענתה אין הדבר פוטר את המשיבות מלפרסם עמלה זו בתעריפון המלא. אמנם, הלקוחות קיבלו הודעה על השירות החדש, ונאמר שהוא כרוך בתשלום, אך לא נאמר כמה יעלה ומטבע הדברים הלקוחות בודקים בתעריפון המלא. לטענת המבקשת, על פי בר"ע 9617/16 ע"א 10031/16 בנק דיסקונט לישראל נ' מאיה (מוגרבי) ליפנר, תעריפון הבנק גובר על הוראות ההסכם הפרטני שנחתם בין הלקוח לבנק אלא אם הוראות ההסכם מיטיבות עם הלקוח ביחס לתעריפון הבנק.

17. אשר לטענה בדבר היעדר זכות להשבה עבור שירות שניתן לאחר ששולם ברצון, נטען על ידי המבקשת שכל פסקי הדין בעניין זה עוסקים ביחסי האזרח עם השלטונות, ואינם רלוונטיים. המבקשת טענה שמתקיימות העילות שלהן טענה בבקשתה, והוכחה קבוצה של נפגעים שהם כל הלקוחות שהשתמשו בשירותי המשיבות ונגבו מהם עמלות.

ראיות נוספות:

18. לאחר דיון מקדמי ניתנה לצדדים אפשרות להגיש תצהירים נוספים. הוגש תצהירו של איציק פלורנטין, מנהל תחום שירות לקוחות בבנק הדואר, לפיו ביום 24.5.09 פנתה המבקשת לסניף הדואר שקמונה בחיפה וביקשה להפעיל מחדש את חשבון הבנק שהיה לה עוד משנות ה-90' של המאה הקודמת, שהיה בסטטוס "לא פעיל" עקב היעדר פעילות בחשבון. לשם כך חתמה באותו יום על טופס מתאים, באותו סניף, ומאז חשבונה פעיל. ביום 28.6.16, פנתה המבקשת לסניף הדואר ברחוב הנביאים, וביקשה להחליף את שם המשפחה בחשבון הבנק ממלכה דאוי למלכה לבקוביץ', ורק ממועד זה מתנהל חשבונה תחת השם מלכה לבקוביץ'. אשר להערה "מונה כונס נכסים" שהיתה רשומה בחשבון המבקשת, פנתה המבקשת וביקשה להסיר את ההערה רק ב-7.6.17 ולפנייתה צירפה פרוטוקול החלטה על מתן הפטר, וממועד זה הוסרה ההערה בחשבונה.

19. כמו כן הוגש תצהירה של מייסנה אלקוט, עובדת דואר מזה כ-25 שנה, שביוני 2016 עבדה כאשנבאית בסניף הדואר שקמונה בחיפה. לדבריה, ביום 2.6.16 הגיעה המבקשת לסניף הדואר שקמונה, וביקשה לבצע מספר פעולות. מכיוון שהיא מבצעת עשרות רבות של פעולות בכל יום, היא לא יכולה לזכור באופן ברור את פעולות המבקשת, אבל מהמסמכים ברור שהיא ביצעה פעולות אלה, וברור שהמבקשת חתמה בפניה על הטפסים הרלוונטיים. באותו מועד הזמינה המבקשת באמצעותה כרטיס חיוב, לפי טופס שנחתם ביום 2.6.16 שעה 11:17. כמו כן ביקשה המבקשת באמצעות המצהירה להצטרף לשירות חריגה זמנית במסלול של 100 ₪, תמורת עמלה של 1 ₪, ביום 2.6.16 שעה 11:25. לבסוף ביקשה המבקשת באמצעות המצהירה למשוך כספים מחשבונה לפי טופס חתום ביום 2.6.16 שעה 11:30.

20. הגב' אלקוט הצהירה שלצורך הזמנת כרטיס חיוב, עליה להקליד את פרטי הזיהוי המופיעים בתעודת הזהות. היא הקלידה את הפרטים לפי שם המשפחה שהופיע בתעודת הזהות, היינו מלכה לבקוביץ', מסרה לה את הטפסים, והמבקשת חתמה על הטפסים ארבע פעמים, כשהמצהירה מאשרת את חתימתה. 8 דקות לאחר מכן, חתמה המבקשת גם על טופס בקשה להסדרת חריגה זמנית בבנק. מכיוון שהמצהירה כבר זיהתה אותה קודם לכן, לא היה צורך לזהות אותה בשנית. מכיוון שמדובר בטופס המופק מחשבון הבנק של המבקשת, לא היה גם צורך בהקלדת פרטים של תעודת זהות. הטופס נשא את פרטי שמה של המבקשת כפי שהופיעו אותה עת במערכת בנק הדואר, דהיינו מלכה דאוי לפי תעודת זהותה. לאחר הפקת הטופס, ולאחר שנמסר לחתימת המבקשת, היא חתמה לצד שמה ומספר תעודת הזהות שלה, והמצהירה הוסיפה את שמה וחתמה תחת הכיתוב "חותמת הסניף". כעבור כ-5 דקות ביקשה המבקשת, תחת שמה הקודם לבצע משיכת כספים בסך 1,000 ₪ מחשבון הבנק שלה באמצעות המחאה שעליה נרשם "לעצמי", וגם פעולה זו בוצעה על ידי המצהירה.

21. בהתאם להחלטתי הוגש תצהיר נוסף של המבקשת, לפיו אינה זוכרת שחתמה על הטופס שהוא בקשה להסדרת חריגות זמניות בחשבון הבנק, ולא נראה כי מדובר בחתימתה. לדבריה, היא אובחנה כחולה במחלת הסרטן, ונכה בשיעור של 100%, ובנוסף עברה אירוע מוחי, אך למיטב זכרונה מסמך זה לא נחתם על ידה. ביום 2.6.16 הגיעה לבית המשפט בחיפה והיתה צריכה לשלם 1,000 ₪, אותם הופנתה לשלם בבנק הדואר. היא פנתה לסניף הקרוב לבית המשפט ברחוב פלי"ם, ולאחר שהבינה שהסניף הזה קרוי "שקמונה", קישרה בין הדברים ונזכרה שהיתה בו בנסיבות המתוארות. הפקידה יעצה לה להנפיק כרטיס דביט באמצעותו תוכל לשלם גם בבית המשפט, והיא ביקשה להנפיק לה כרטיס זה. עם זאת, לא ביקשה כלל לקבל שירות חריגה זמנית, ואינה מצליחה להיזכר שחתמה על טופס בקשה לקבל שירות כזה. לא היה כל הגיון שתבקש לקבל שירות זה, וגם העובדות מצביעות על כך שלא ביקשה זאת. בהתאם לתנאי השירות, היה עליה להיות מחויבת בעמלה של 1 ₪ לחודש בצירוף מע"מ מ-2.6.16, אך מעיון בדפי החשבון עולה שרק ביום 31.8.16, חויב חשבונה לראשונה ולאחרונה. היא לא חויבה בחודשים יוני ויולי. באותה עת כבר הוגדרה כ-"לבקוביץ'" במערכת, כפי שהופיע בתעודת הזהות שלה, ולראיה כך הופיע בטופס אחר שנחתם באותה עת. העובדה שבשיק שמשכה מופיע שמה כמלכה דאוי אינה מעידה דבר, שכן מדובר בפנקס שיקים ישן. לדבריה, אף אם הוחתמה שלא בשים לב, ומצבה הרפואי עלול לגרום לכך, העובדה שמעולם לא קיבלה העתק מטופס ההצטרפות וכן העובדה שהעמלה אינה מופיעה בתעריפון העמלות, שוללת מהמשיבות את הזכות לגבות עמלה עבור השירות.

דיון והכרעה

22. הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא שלב מקדמי לדיון בתובענה גופה. בגדר הליך מקדמי זה די בכך שבית המשפט ישתכנע, במידה הסבירות הראויה, כי המבקש ממלא לכאורה אחרי דרישות סעיפי החוק הנוגעים לאישור התובענה הייצוגית (ראו: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא (2) 312, 329 (1997)). עם זאת, ראוי לעבור פרוזדור זה בזהירות מרובה וליתן את האישור רק במקרים מתאימים, העונים על כל התנאים הדרושים, לבל תתבררנה תביעות סרק ייצוגיות שאינן ראויות להתברר ככאלה על כל המורכבות והבעייתיות הכרוכות בהן (רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בעמ נ' עיזבון המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 713 (1998)).

23. על כן, יש להידרש לבחינת התנאים לאישור התובענה כייצוגית בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות. לפי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, "אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה[...]'', הוא אחד הרשאים להגיש בקשת אישור. על המבקש לאשר תביעה כתובענה ייצוגית לעמוד בתנאים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק התובענות הייצוגיות:

"(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;

(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה;

(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

24. כלומר, בנוסף על הוכחת העילה האישית, על בית המשפט להגיע למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שהתובענה הייצוגית תתקבל, במובן זה שהשאלות המהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה. בעניין זה נקבע, כי יש ליצור איזון בשאלת נטל ומידת ההוכחה הנדרשים מהתובע המייצג, על מנת שלא להטיל עליו נטל כבד מדי מחד גיסא, אך לא לפטור אותו מחובת השכנוע מאידך גיסא. וכפי שנקבע בעע"מ 980/08 מנירב- רו"ח נ' מדינת ישראל- משרד האוצר [פורסם בנבו] (6.9.2011):

"אין להעמיד דרישות מחמירות מדי לעניין מידת השכנוע, משום שאלה עלולות להטיל על הצדדים ועל בית המשפט עומס יתר בבירור הנושא המקדמי, דבר העלול לגרום להתמשכות המשפט, לכפילות בהתדיינות ולרפיון ידיים של תובעים ייצוגים פוטנציאליים. מאידך, מידת הוכחה קלה מדי עלולה לפגוע בנתבע שייאלץ לעמוד בהוצאות כבדות של ההליך, ואף להביאו להסכם פשרה גם בתביעה אשר אין בה ממש. כך גם עלולים להיפגע הפרטים שייוצגו על ידי הקבוצה ואשר דחיית התביעה תיצור מעשה בית בית דין לגביהם ותחסום אותם מלהגיש את תביעתם האישית באופן מבוסס יותר [...]"

25. על מנת להשתכנע כי קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה היטב – משפטית ועובדתית, האם למבקשת עילת תביעה אישית, האם מתקיימים התנאים לאישור תובענה ייצוגית, האם היא מגלה עילה טובה והאם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים.

26. המבקשת טענה שהיא מושפעת ממצבה הרפואי, המשפיע על זכרונה ועל הסכמתה לחתום על מסמכים שלטענתה אינה מודעת להם. הטענות נטענו ללא כל חוות דעת רפואית או תעודה רפואית, בניגוד לתקנה 127 הקובעת שאם רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו עליו לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת מומחה. אף לא התבקש פטור מהגשת ראיות אלה. די בכך כדי לדחות את הטענות האלה בהיעדר ראיה אף לכאורה, אך למעלה מהמידה עיינתי בעצמי במסמכים שצורפו על ידי המבקשת, ואף נתתי לה אפשרות להגיש במקום מסמכים נוספים, אך לא היו בידיה מסמכים נוספים רלוונטיים.

27. בבקשה, שבה נטען על ידי המבקשת שהיא "אישה חולנית, אובחנה כחולת סרטן והוגדרה כנכה בשיעור של 100%" לא צורף כל מסמך רפואי. לתצהיר הנוסף צורפו מסמכים רפואיים. לפי המסמכים הרפואיים מ-2014, היא אובחנה בעבר כחולת סרטן קיבה שקיבלה טיפול כימותרפי והיתה מועמדת לניתוח שאותו סירבה לעבור, מאחר ולא היתה עדות לשארית מחלה. במסמכים רפואיים מ-2015 מופיעה האבחנה CVA (STROKE) ובצידה minor/suspected. דהיינו מדובר בחשד לאירוע מוחי שהתעורר בעבר. לא הוצג מסמך רפואי שלפיו ביוני 2016 היתה המבקשת חולת סרטן, והיה לה אירוע מוחי. בדיון בפניי ביקשתי לברר אם האזכור של מצבה הרפואי של המבקשת קשור לאיזושהי בעיה קוגנטיבית או בעיה בזכרון. לא נטענה טענה כזו, ובוודאי שלא הוכחה. על כן כל הטענות הרפואיות שנטענו על ידי המבקשת אינן משפיעות כלל על ההכרעה בבקשה.

28. במהלך עדותה של המבקשת, לאחר התחמקויות שונות, אישרה המבקשת שהיא חתומה על הטופס שהוא בקשה לחריגה זמנית. זאת, בשלבים שבהם עברה מאמירה שאם זו החתימה שלה אז היא חתמה, ל-"נניח שחתמתי", ל-"אני לא יכולה להגיד לך בוודאות", ל-"אם חתמתי זה בהיסח הדעת", ולבסוף , לשאלה אם בסבירות של מעל 50% נכון שאת חתומה על המסמך הזה, ענתה "כן", ואחר כך הסבירה שהיא לא מאמינה שמישהו יזייף את החתימה שלה. על כן, לצורך הדיון בבקשה זו, מכאן ואילך הנחת העבודה היא שהמבקשת חתמה על הבקשה לחריגה זמנית ביום 2.6.16 אל מול הפקידה גב' אלקוט.

29. בכותרת הטופס מופיע שמה של המבקשת כ-"מלכה דאוי". ליד החתימה של המבקשת מופיע שם בעל החשבון שהוא "דאוי מלכה – מונה כונס נכסים". המבקשת ראתה משמעות רבה בכך שזה היה שם החשבון, בעוד כינוס הנכסים שלה הסתיים ב-2012, כ-4 שנים קודם לחתימה על הטופס. ואולם, לא נסתר תצהירו של מר פלורנטין, והמסמך המצורף אליו מיום 7.6.17, שהוא הודעת מייל של המבקשת לבנק הדואר לפיה "הנני מצרפת לכם את צו ההפטר של פשיטת הרגל. למרות שעברו חמש וחצי שנים אני מופיעה אצלכם תחת כינוס נכסים ... אני מבקשת שפרטי השיק יהיו כדלקמן לבקוביץ' מלכה ... כאמור ללא המילה כונס נכסים ובכלל להסיר מהחשבון את התואר הזה". מכאן, שאף לפי גירסתה של המבקשת, עד 7.6.17, שנה לאחר חתימת הטופס, כלל שם החשבון את המידע אודות כונס נכסים. מכאן, שאין פלא שביום 2.6.16 כלל שם החשבון את המילים "מונה כונס נכסים", עד אשר שנה לאחר מכן העבירה המבקשת לבנק הדואר את העתק צו ההפטר. מילים אלה אינן מצביעות על כך שזה אינו טופס שנחתם על ידי המבקשת.

30. אשר לשימוש בשם דאוי, הסבירה גב' אלקוט כיצד מתוך 3 טפסים שנחתמו באותו יום, אחד מתייחס למלכה לבקוביץ', משום שהפרטים נלקחו מתעודת הזהות, אחד מתייחס למלכה דאוי, משום שהפרטים נלקחו מהנתונים המצויים במערכת אותה שעה, והשלישי הוא שיק משוך על ידי המבקשת, שעליו רשום שמה כ-"דאוי מלכה – מונה כונס נכסים". הסברים אלה לא נסתרו בחקירתה הנגדית, ואף לא בתצהירה של המבקשת שהוגש לאחר תצהיר הגב' אלקוט. לא נסתר גם תצהירו של מר פלורנטין שלפיו ביום 28.6.16, 26 ימים לאחר חתימת הבקשה לחריגה זמנית, ביקשה המבקשת לשנות את פרטי חשבונה, כך שמכאן ואילך יופיע שם בעלת החשבון כ-"לבקוביץ' מלכה". השינוי היה נחוץ, משום שלפני כן הופיע שמה של המבקשת במערכת כ-"דאוי מלכה", אף שחזרה לשמה בתעודת הזהות קודם לכן. על כן, השימוש בשם דאוי אינו מצביע על כך שהטופס לא נחתם על ידי המבקשת.

31. אם הדברים שנאמרו לעיל עסקו בבדיקת גירסתה של המבקשת שאינה זוכרת שחתמה, וטענותיה בדבר השימוש בשמה הלא מעודכן ובמעמדה הלא מעודכן, הרי בנושא היכרותה עם סניף שקמונה של בנק הדואר, אין מנוס אלא לקבוע שגירסתה של המבקשת אינה ראויה לאמון. המבקשת גרסה כאמור שאינה זוכרת כלל שביקרה בסניף שבו חתמה על הבקשה לחריגה זמנית, שצורפה לתשובת המשיבות, והיא מנהלת את חשבונה בסניף הנביאים. כשהוצגו בתצהיר גב' אלקוט מסמכים נוספים שחתמה בסניף שקמונה באותו מועד, שעליהם אינה חולקת, העלתה את הגירסה שלפיה ידעה שביקרה בסניף פלי"ם שליד בית המשפט, אבל לא ידעה שהסניף קרוי "שקמונה". לאחר שהתרשמתי מעדותה בחקירה נגדית, לרבות סימני האמת והשקר שניכרו בה, איני מאמין למבקשת שלא ידעה שהסניף שבו חתמה הוא סניף שקמונה. זאת בין היתר, לאור נימוקים אלה:

א. בשעה שגרסה המבקשת בתצהירה שהיא לא זוכרת שביקרה בסניף שקמונה, עמדה לפניה תשובת המשיבות, והטופס שעליו חתמה, שבו כתוב מעל חתימתה ששם יחידת הדואר הוא "דואר שקמונה חיפה". גירסתה של המבקשת בחקירה נגדית היתה שקישרה את השם "שקמונה" ל-"בניין שקמונה בעין הים בחיפה", כי בחיפה לבתי הדואר יש שמות לפי הרחובות. בחיפה יש סמטת שקמונה בשכונת בת גלים, אך נראה שלא לכך התכוונה המבקשת, שאמרה "בניין שקמונה". אין בניין שקמונה בעין הים בחיפה, והכוונה כנראה לעתיקות שקמונה, מול שכונת עין הים בחיפה. ואולם, בעתיקות שקמונה או סמוך אליהן אין שום סניף דואר. אין להסבר הזה כל שחר.

ב. יתר על כן, התרשמתי מהמבקשת שהיא מספיק מיומנת על מנת לבדוק מהו אותו סניף שקמונה של הדואר שעליו מדברים. כל בדיקה היתה מביאה אותה למסקנה מיידית שמדובר בסניף הנמצא ברחוב פלי"ם 19 בחיפה. סניף פלי"ם הוא הסניף שבו הודתה שהיתה כדי לקבל שירות. המבקשת נשאלה כיצד בדקה לאחר תשובת המשיבות לבקשה ולפני חתימת תצהירה התומך בתשובה לתשובה, מהו אותו סניף שקמונה, ובסופו של דבר לאחר מספר שאלות לא קטן ענתה "אני לא, אני לא בדקתי. אני לא בדקתי. לא מצאתי לנכון לבדוק". אינני מאמין שהמבקשת, במיוחד כאשר היא מיוצגת על ידי עורכי דין מיומנים, לא בדקה מהו סניף שקמונה לפני שהצהירה שהיא לא זוכרת שביקרה בו אי פעם.

ג. הגירסה לפיה עשתה המבקשת את כל פעולותיה בסניף הנביאים ולא בסניף שקמונה נסתרה גם על ידי בקשתה להפעלת החשבון הלא פעיל מ-24.5.09 שנחתמה על ידה בסניף שקמונה, וצורפה בתצהיר פלורנטין השני, ולא נסתרה. מכאן, שגם הפעלת החשבון מחדש לאחר שלא היה פעיל לא נעשתה בסניף נביאים אלא דווקא בסניף שקמונה.

ד. על כך יש להוסיף את התחמקויותיה של המבקשת משאלות במהלך חקירתה. בנושאים רבים עליהם נשאלה לא ענתה ישירות אלא התחמקה, עד אשר בסופו של דבר אישרה את מה שניתן היה לאשר כבר בשאלה הראשונה.

32. על פי כל האמור לעיל, אני קובע שגירסתה של המבקשת אינה מהימנה עליי, ולא ניתן לקבוע על פיה ממצאים, ככל שהם נוגדים את תוכן הטפסים שהוצגו על ידי המשיבות. במיוחד אני דוחה את גירסתה של המבקשת לפיה לא הבינה שהיא חותמת על הבקשה לחריגה זמנית. מלבד כל ההלכות העוסקות בטענתו של אדם לפיה חתם על מסמכים אבל אינו יודע מה חתם והוא מבקש שלא להיות מחויב על פיהם, במקרה זה מדובר בטופס של עמוד אחד בלבד, שבראשו כותרת בולטת לפיה מדובר ב-"בקשה להסדרת חריגות זמניות בחשבון בבנק הדואר", ושורה בולטת נוספת בו קובעת שהמסלול הנוכחי של תקרת החריגה הוא 100 ₪, ו-"עמלת מסלול נוכחי ללא מע"מ 1.00 ₪". כך:

המבקשת לא טענה בצורה מפורשת שסברה שהיא חותמת על מסמך אחר, אך ככל שזו טענתה, איני מאמין לה. הטופס קצר וברור ואין לטעות בו ולחשוב שהוא עוסק בקבלת כרטיס דביט או בשירות אחר. מדובר בבקשה להסדרת חריגות זמניות עד 100 ₪, בעמלה של 1 ₪, ואיני מאמין למבקשת שטעתה לחשוב אחרת.

33. המבקשת הצהירה בתצהירה השני שחויבה רק פעם אחת בעמלת חריגה של 1 ₪ בתוספת מע"מ, ב-31.8.16. מלבד העובדה שטענה זו סותרת את האמור בסעיף ה' 1.א. לתצהירה התומך בבקשה, לפיו החיובים העודפים בהם חויבה בגין עמלת חריגה זמנית הם בשיעור של 35.1 ₪, לא ברור מה מבקשת המבקשת להסיק מכך שחויבה רק פעם אחת. אין להסיק מכך שלא היה ניתן לחייב אותה פעמים נוספות, או שהמשיבות סברו שאין להן זכות לחייב אותה פעמים נוספות. אגב, החיוב הוא 1 ₪ ללא תוספת מע"מ. להסיר ספק, כפי שהעידה המבקשת, היא הפסיקה את השירות של 100 ₪, ובעצת באי כוחה, כאשר כבר ידעה היטב מה העמלה הנדרשת, לצורך הגשת הבקשה לאישור, ביקשה שוב להצטרף לשירות בחריגה של 500 ₪. הצטרפות לשירות לצורך הקמת עילה לבקשת אישור תובענה ייצוגית אינה מתיישבת עם תום הלב הנדרש ממבקש אישור (רע"א 3698/11 ‏שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ) (פורסם 6.9.17).

34. המבקשת העידה שלא נזקקה לחריגה זמנית בחשבון ולכן לא יכול להיות שהיא הסכימה לשלם עמלה עבור האפשרות לחריגה זמנית בחשבון. אני דוחה טענה זו. המבקשת לא חויבה עבור חריגה זמנית בחשבון, אלא עבור אפשרות לחרוג זמנית בחשבון. ניתנה לה האפשרות לכך, וגם אם לא ניצלה את האפשרות, היא מחויבת עבור עצם האפשרות לחרוג זמנית בחשבונה. הדבר דומה לעמלת הקצאת אשראי, המחויבת בין אם האשראי מנוצל ובין אם האשראי אינו מנוצל. על כן, ככל שהמבקשת לא חרגה זמנית מיתרת הזכות בחשבונה, אין בכך כדי להצביע על כך שהיא לא הסכימה לשלם עמלה עבור האפשרות לחריגה זמנית.

35. המסקנה היא שבניגוד לגרסתה של המבקשת, היא הסכימה לתשלום עמלה של 1 ₪ עבור האפשרות לחריגה זמנית של 100 ₪ ב-2.6.16, ולתשלום עמלה של 5 ₪ עבור האפשרות של חריגה זמנית של 500 ₪, החל מסוף 2017. המבקשת טוענת שגם אם הסכימה, אין לחייב אותה בעמלה זו, ובכך אעסוק כעת.

36. בא כח המבקשת הסכים שהמשיבות אינן תאגיד בנקאי, ודיני הבנקאות אינם חלים עליהן. גם המאסדר אינו בנק ישראל, כפי שהדבר לגבי בנקים, אלא משרד התקשורת, שאליו פנה בא כח המבקשת בתלונה. סעיף 88י לחוק הדואר, תשמ"ו-1986, קובע כי השר רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לתשלומים בעד שירותים כספיים. לפי סעיף זה הותקנו תקנות הדואר (תשלומים בעד השירותים הכספיים), תשע"א-2011, והמבקשת טענה שהשירותים והעמלות הנדונים כאן אינם מופיעים שם, ועל כן אין כל בסיס חוקי לגבייתם. המבקשת לא התעלמה מכך שלפי סעיף 88יב נקבע שכאשר ניתנים שירותים כספיים על ידי המשיבות לפי סעיף 88א (א) לחוק הן רשאיות בתנאים מסוימים לגבות עבור השירות הכספי תשלום סביר, ככל שלא נקבע התשלום לפי סעיף 88י. לטענתה, השירותים והעמלות הנדונים אינם חלק מסעיף 88א (א). על כן, נטען שהמשיבות אינן רשאיות לגבות עמלה עבור שירותים אלה. בנוסף, נטען שבנק הדואר כלל אינו רשאי לאפשר חריגה בחשבון.

37. המשיבות טענו כי השירות של חריגה זמנית ניתן מכח הוראות הרשיון הכללי למתן שירותי דואר ושירותים כספיים, ובהלימה לתיקון 8 לחוק, הוראות סעיף 2 (ב) (6) לחוק בנק הדואר ושירותי עזר מאושרים לפי סעיף 88ה (א) לחוק הדואר. המשיבות היפנו לעמדת המאסדר שהוגשה בת"צ 35913-06-17 פינקלשטיין נ' דואר ישראל בע"מ. בתגובה טענה המבקשת שאינה חולקת על האפשרות של בנק הדואר לאפשר חריגה בחשבון, שנדונה באותה תביעה ייצוגית, אלא על האפשרות לגבות עמלה עבור שירות זה.

38. אכן, התובענה בעניין פינקלשטיין עסקה בעצם האפשרות לאפשר חריגה זמנית בחשבון. דהיינו ניטור הרגע שבו עתיד חיוב מסוים בחשבונו של לקוח שלא להיות מכובד עקב היעדר יתרה מספקת בחשבון, והזרמת כסף לחשבונו של הלקוח מחשבונו של צד ג' נותן האשראי כדי לכסות על אותה חריגה. ואולם, סעיף 88א (א) (5) מאפשר לבנק הדואר לתת שירותי עזר לשירותים הכספיים המנויים בפסקאות (1)-(4), בהתאם להוראות סעיפים 88ה ו-88יב לחוק, באישור השרים ובתנאי שיפורסמו ברשומות, וכן שירותיים כספיים במחיר סביר. השירות הנדון נכלל כשירות מאושר בפרט 6 בסימן 8 לרשיון הכללי, ופורסם גם בילקוט הפרסומים 4777 מיום 30.6.99. על כן, בנק הדואר רשאי לתת את השירות כשירות עזר כפי שנקבע בסעיף 88ה לחוק הדואר.

39. כפי שנקבע בסעיף 88ה (ב) לחוק הדואר, "החברה בנותנה שירותי עזר לפי סעיף 88א(א)(5) רשאית להתקשר בהסכם עם כל בעל חשבון המבקש לקבל שירות עזר, אשר בו ייקבעו התנאים למתן השירות, לרבות התשלומים בעדו." המשיבות אכן התקשרו בהסכם עם המבקשת למתן השירות תמורת 1 ₪ לחריגה של 100 ₪, ובכך קיימו את האמור בסעיף 88ה (ב), לפיו בהסכם נקבעו התנאים למתן השירות לרבות התשלומים בעדו. השירות ניתן כדין, והעמלה נגבתה כדין, ועל כן לגבי שירות עזר זה לא הופרה כל חובה חקוקה, לא היתה הטעיה, לא היתה עשיית עושר ולא במשפט בגביית עמלות שאין המשיבות זכאיות לגבות, לא הופר חוזה, ולא נפגעה האוטונומיה הצרכנית, כאשר המשיבות קיימו את מה שנאמר במפורש בהסכם שבו התקשרה המבקשת.

40. המבקשת טענה להטעיה גם משום שהעמלה הזו אינה מופיעה ב-"תעריפון העמלות המלא", שהוא המסמך הנקרא "תעריפון שירותי בנק הדואר המלא". אכן, העמלה הזו אינה מופיעה בתעריפון זה, אך החוק והתקנות לא קבעו שניתן לגבות רק עמלות המופיעות בתעריפון זה, אלא קבעו לגבי שירותי עזר שניתן להתקשר בהסכם שבו ייקבע התשלום. המבקשת התקשרה עם המשיבות בהסכם כזה, שבראשו נאמר במפורש מה שיעור העמלה, ועל כן המבקשת לא הוטעתה וידעה היטב מה שיעור החיוב.

41. אני דוחה את טענת המבקשת, שיש להחיל על היחסים בין הלקוחות לבין בנק הדואר את האמור בפסק דין דיסקונט שהוזכר לעיל. בפסק דין זה, לאחר ניתוח החובות המוטלות על בנק לפי דיני הבנקאות, נקבע:

"הבנק מחויב לחובת פרסום רחבה יחסית, שלפיה הוא נדרש לפרסם את כלל העמלות שהוא גובה מלקוחותיו בתקופה נתונה, ואינו רשאי לגבות עמלות שלא בהתאם לתעריפון הבנק והנספחים שפורסמו על ידו. תכלית חובת הפרסום היא להנגיש את העמלות ללקוחות הבנק וליתן בידם מידע שיאפשר להם לנסות ולשפר את התנאים החלים עליהם ואף יקדם את התחרות בין הבנקים בנוגע לגובה העמלות. ומכאן נמצאנו למדים, כי מקום שבו נקט הבנק בלשון עמומה ביחס לעמלות שנגבות על ידו – הדבר צריך לפעול לחובתו. והדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, מקום שבו הבנק ציין במסגרת הערת שוליים מהם התנאים להצטרפות ל"קבוצת אקדמיק 2012", אולם השמיט את העובדה שלשיטתו קבוצה זו מתייחסת רק לסטודנטים שפתחו חשבון סטודנט בשנת 2012. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם כלל "הפרשנות כנגד המנסח", שלפיו מאחר שתעריפון הבנק ונספח ההטבות נוסחו על ידי הבנק – מקום שבו ניתן לפרשם במספר מובנים, יש ליתן את הבכורה לפרשנות המיטיבה עם הלקוח. יתרה מזאת, אף בהתחשב בפערי הכוחות שבין הבנק ללקוח, הבנק אינו יכול להיבנות מכך שהוא פרסם את נספח ההטבות באופן מעורפל; וגישה זו אף עולה בקנה אחד עם חובות האמון שמוטלות עליו."

42. שונים הדברים לגבי בנק הדואר. ראשית, אין הוא תאגיד בנקאי, למרות ששמו כולל את המילה "בנק". הוא אינו נמצא בתחרות עם הבנקים, וחובותיו וזכויותיו נמדדות בדרכים אחרות מאשר שוק הבנקאות. שנית, כתוצאה מהאמור לעיל, דיני הבנקאות, לרבות דיני הגילוי הנאות, והחובה לפרסם את העמלות עבור שירותי עזר אינם חלים עליו. לגבי בנק הדואר נקבע הסדר אחר, שלפיו שיעור העמלה עבור שירות העזר יוסכם בינו לבין הלקוח. שלישית, פסק דין דיסקונט עוסק במקרה שבו ההתייחסות לעמלה בתעריפון היתה עמומה ונתונה לכמה מובנים, ולפי הכלל של פרשנות כנגד המנסח היא פורשה כנגד הבנק. בעניין הנדון בפניי אין התייחסות עמומה לעמלה זו בתעריפון, ולא חל הכלל של פרשנות כנגד המנסח. על כן, אין להחיל את פסק דין בנק דיסקונט על היחסים בין המבקשת לבין המשיבות.

43. יצוין, שהמבקשת לא סתרה את הטענה של המשיבות שסכום העמלה שנדרש עבור הסדר חריגה זמנית משקף את ההוצאות הדרושות לתפעול שירות זה, כפי שפורטו בתשובת המשיבה. מכאן, שמדובר בתעריף סביר.

44. על כן, לגבי עמלת חריגה זמנית, אני דוחה את טענת המבקשת שיש אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות לחברי הקבוצה בעניין זה יוכרעו לטובת חברי הקבוצה. זאת, בין היתר משום שלגבי שירות זה יש להגדיר את חברי הקבוצה בדרך שונה מהדרך שבה הוגדרה הקבוצה בבקשה, בהתאם לנתונים העובדתיים, כך שחברי הקבוצה יהיו מי שחתמו על בקשה לקבלת השירות של חריגה זמנית וחויבו בעמלה הנקובה בבקשה עבור שירות זה. בנתונים אלה, אין אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, כפי שפורט לעיל.

45. לגבי השירות של העברת כספים באינטרנט, אין ספק שגם החוק והתקנות וגם התעריפון כוללים עמלה של "העברות כספים מחשבון בנק הדואר לחשבון בבנק אחר". השאלה היא האם העברת כספים באינטרנט היא מקרה פרטי של אותו שירות, או שהיא שירות שונה, שלא נקבעה לו עמלה, ואין המשיבות רשאיות לגבות עמלה עבורו לפי התקנות, משום שאינו שירות עזר.

46. אני מקבל את טענת המבקשת, שמדובר בשירות שונה מאשר העברת כספים רגילה. זאת מן הטעמים הבאים:

א. יש פעולות שונות שבסופן חיוב חשבון המבקשת וזיכוי חשבון אחר, אבל אלו אינן אותם פעולות. כך בתעריפון יש כמה פעולות שבסופן אותה תוצאה – העברות כספים מחשבון לחשבון בתוך בנק הדואר; העברות כספים מחשבון בנק הדואר לחשבון בבנק אחר; העברות זה"ב מחשבון בנק הדואר לחשבון בבנק אחר. מכאן, שעצם העובדה שבסופו של דבר החשבון של המבקשת מחויב וחשבון אחר מזוכה, אינה מצביעה על כך שמדובר בפעולות זהות.

ב. יש הבדלים בין העברת כספים רגילה להעברה באינטרנט. העברה רגילה אינה מוגבלת בסכום. העברה באינטרנט מוגבלת לסכום מצטבר חודשי של 50,000 ₪, וסכום מצטבר יומי של 6,000 ₪. העברת כספים רגילה אינה מחויבת בהצטרפות לשירות קודם לכן, בעוד העברה באינטרנט מחויבת בהצטרפות לשירות. העברה רגילה מחויבת בעמלה של 5.34 ₪, בעוד העברה באינטרנט מחויבת בעמלה של 1 ₪. מכאן, שאין מדובר בשירות זהה.

על כן, אני קובע כי בניגוד לטענת המשיבות שמדובר בשירות של העברה רגילה, המבוצעת באמצעות העמדת אמצעי נוסף ללקוחות, ועל כן אין צורך בפרסום עמלה בסך 5.34 ₪, ובפרסום אודות מתן הנחה לגביו, מדובר בשירות חדש, שונה, שהיה על המשיבות לפרסם את העמלה הנגבית בגינו.

47. המשיבות צירפו דף מידע אודות האפשרות לביצוע העברות כספים מחשבון לחשבון בבנקאות ביתית, וטענו כי הוא מפרט את סכומי העמלות הנדרשות. דף המידע אינו מפרט את סכומי העמלות אלא נאמר בו "עמלות והוצאות בקשר לשירותים ולכל הפעולות הקשורות בהם, לפי תעריף המצוי בבנק, תיזקפנה במועדים שיהיו נהוגים מפעם לפעם בבנק לחובת חשבון הלקוח". לא פורט שיעור העמלה, וגם התעריף המצוי בבנק לא מפרט את העמלה עבור העברה באינטרנט. על כן אני קובע שהמשיבות פעלו שלא כדין, ובניגוד להוראות חוק הדואר ולתקנות שהתירו גביית תשלומים עבור שירותי בנק הדואר, כאשר גבו עבור השירות של העברה מחשבון לחשבון באינטרנט עמלה של 1 ₪. ואולם, בכך לא סגי.

48. לצורך קיום עילת תביעה, הן ברשלנות והן בהפרת חובה חקוקה (לרבות הטעייה), על המבקשת להוכיח גם קיומו של נזק. בנסיבות שבהן המבקשת הצטרפה לשירות הזה כאשר היא יודעת שהוא מחויב בעמלה, אלא שאינה יודעת את שיעורה, היה על המבקשת להוכיח כיצד היתה פועלת אחרת לו ידעה על העמלה הנגבית ממנה, ומה הנזק שנגרם לה כתוצאה מכך שלא ידעה את שיעור העמלה שהיא תחויב לשלם, אף שידעה שעליה לשלם עמלה. עיון בתעריפון מעלה שאין בו עמלה הנמוכה מ-0.92 ₪ בצירוף מע"מ, ובנסיבות אלה חיוב של 1 ₪ בצירוף מע"מ, אינו חורג מציפיותיה הסבירות של המבקשת.

49. בנסיבות אלה, אין בסיס גם לטענה בדבר נזק לא ממוני. כאשר הציפיות הסבירות הן לעמלה שלא תפחת מ-0.92 ₪, והחיוב הוא בסך 1 ₪, לא נגרם כלל נזק לא ממוני. להסיר ספק, המבקשת אף לא העידה כי נגרם לה לכאורה הנזק המקים פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה.

50. אשר לעשיית עושר ולא במשפט, הטענה היתה להתעשרות כתוצאה מגביית עמלה שלא הותר על פי דין לגבות אותה. דומה שהמבקשת הסתפקה בכך שהקבלה היא לא על פי זכות שבדין, אך סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע שיש להשיב את הזכייה, והוראה זו מתפרשת במובן זה שיש להוכיח את העושר שנצבר למקבל, דהיינו במקרה שלפנינו, את ההפרש בין ההוצאות הדרושות למתן השירות לבין העמלה שאותה גובות המשיבות. המבקשת לא הוכיחה דבר בעניין זה.

51. בהיעדר נזק, ממוני ובלתי ממוני, או התעשרות, בגין העמלה להעברת כספים באינטרנט, אין אפשרות סבירה גם בשאלה זו, שהשאלה המשותפת שהועמדה על ידי המבקשת תוכרע לטובת חברי הקבוצה.

סוף דבר

52. על פי כל האמור, אני דוחה את בקשת המבקשת לאשר את התובענה כייצוגית. לאור הקביעה שגביית אחת העמלות נעשית שלא כדין, המבקשת תשלם למשיבות הוצאות משפט מופחתות בסך 11,700 ₪.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ט, 14 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.