המדובר בתביעה כספית בסך 13,832 ₪, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים בה היו מעורבים רכב פרטי של התובעת, ואוטובוס המבוטח ע"י הנתבעת.

על פי התביעה, בעת שהרכב הפרטי הוסע בנתיב הימני, סטה האוטובוס שנסע בנתיב השמאלי, אל נתיבו ופגע בו בדלת אחורית שמאלית.

הנתבעת טוענת, כי הסטייה היא הפוכה, קרי – שנהג הרכב הפרטי סטה בחדות שמאלה, אל נתיב נסיעת האוטובוס ופגע בו.

אין חולק כי הנזק לרכב הפרטי הוא בדלת שמאלית אחורית. הנזק לאוטובוס הינו בפינה הקדמית ימנית.

העידו נהג הרכב הפרטי (להלן: "מרנץ"), נהג האוטובוס ועד הראייה (להלן: "תם").

מרנץ העיד כי נסע ישר בנתיב הימני, הדרך הקבועה לביתו, כשאין לו כל צורך להגיע לנתיב השמאלי. הוא אישר שהתקיים אירוע בצד ימין של הדרך, אך לטענתו לא נוצרה חסימה של הנתיב הימני, שאילצה אותו לסטות אל הנתיב השמאלי. בחקירתו הנגדית, הסביר כי נפגע בחלק השמאלי אחורי של רכבו, וחש כי האוטובוס גורר אותו. למרנץ היה הסבר מניח את הדעת לאפשרות סבירה שהאוטובוס סטה לנתיב הימני, שכן מפאת אורכו מתקשה "לשמור" על הנתיב השמאלי בעיקול הנצפה בתמונות (בהן ניתן לראות גם גדר מתכת מהצד השמאלי של הנתיב השמאלי שאינה מאפשרת מרחב תמרון באותו נתיב).

כמו כן, התייחס לתמונות שהוצגו לפניו, ציין כי מדובר בתמונות שצולמו לאחר שכליה רכב הוזזו מנקודת האימפקט והסביר כיצד, מבחינה פיזיקלית, גורמת הפגיעה במיקום האחורי שמאלי, להטיה שמאלה של רכבו (כאשר גלגלי הרכב מוסטים שמאלה).

נהג האוטובוס העיד ביושר שלא ראה את הרכב הפרטי סוטה לנתיבו, אלא חש במכה בלבד. הוא התקשה להסביר כיצד מיקומי הנזקים בכלי הרכב תואמים לטענתו כי הרכב הפרטי סטה לנתיבו. נהג האוטובוס אישר את דברי מרנץ, כי התמונות צולמו על ידו לאחר שכלי הרכב הוזזו מנקודת ההתנגשות.

העד תם, נכח באזור התאונה במסגרת תפקידו כמנהל האבטחה של האירוע. לדבריו, עמד בסמוך לצומת, מול שני כלי הרכב המעורבים בתאונה. הוא העיד ששניהם נסעו ולפתע, באופן מעורר חשד לפיגוע חבלני, סטה הרכב הפרטי לנתיב האוטובוס. העד הדגים בעזרת הדגמים של בית המשפט, כי הרכב הפרטי זז כולו שמאלה, כאשר כל הדופן השמאלית של הרכב זזה הצידה, לעבר הדופן הימנית של האוטובוס. תיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם האופן בו נוסעים כלי רכב, שהרי ידוע שמכונית אינה נעה הצידה. בכוחה לסוע לפנים או לאחור, לכל היותר בהטיה אלכסונית.

תם לא ידע להסביר כיצד מיקומי הנזק נגרמו בתאונה כפי שתיאר, שהרי מצופה היה כי סטייה של הרכב הפרטי לעבר האוטובוס באופן שתואר על ידו, תגרום לפגיעה של הדופן השמאלית כולה. הוא ניסה להסביר זאת במיקומי כליה רכב, האחד ביחס לשני, אך חזר בו וטען כי שני כלי הרכב היו מקבילים זה לזה, באופן שאינו מתיישב עם תיאור התאונה על ידו.

המיקום בו מיקם את עצמו העד, ביחס למקום התאונה, והעובדה כי יכול היה לראות את התרחשותה, מחזק את דבריו של מרנץ, שלא היתה כל הפרעה לנסיעה בנתיב הימני, כתוצאה מהאירוע שנערך בצד ימין של הדרך.

העד תם העיד שבמקום התאונה שני הנתיבים מתאחדים לנתיב אחד, באופן בו הנתיב הימני משתלב אל הנתיב השמאלי. עדות זו, יכול הייתה לשפוך אור על הסיבה לסטיית הרכב הפרטי לעבר נתיב האוטובוס. אולם, מהתמונות שהוצגו ניתן ללמוד כי מדובר במקום בו קיימים באופן ברור שני נתיבים נפרדים. אף הנהגים עצמם לא העידו על איחוד הנתיבים, או התנקזותם לנתיב אחד.

נוכח כל האמור, אני מוצאת שגרסת התביעה לאופן קרות התאונה מסתברת יותר מאשר גרסת ההגנה ולכן התביעה מתקבלת.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 13,832 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך

2,400 ₪.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ט, 16 אפריל 2019, בהעדר.