24 מרץ 2019

1. לפניי ערעור על החלטת ועדת העררים (שירותים מיוחדים) מיום 1.5.18 ("הוועדה") אשר קבעה כי המערערת אינה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה מיום 1.5.17 ("ההחלטה").

העובדות

2. המערערת ילידת שנת 1997.

3. ביום 1.5.18 התכנסה ועדת הערר (שירותים מיוחדים) לדון בעניינה של המערערת. הוועדה שמעה את טענות המערערת ובא כוחה וציינה, כי המערערת סובלת מפיגור שכלי קל עד בינוני עם הפרעת התנהגות. לאחר מכן פירטה הוועדה את אופן תפקודה של המערערת בפעולות היומיום (ADL) וקבעה כדלקמן:

בסעיף הניידות בתוך הבית נקבע כי המערערת עצמאית. הוועדה הסבירה שהמערערת "נכנסה לחדר בעצמה בהליכה רגילה, יושבת וקמה בעצמה".

בסעיף ההלבשה נקבע כי המערערת עצמאית. הוועדה הסבירה ש"קיימות יכולות לפשוט וללבוש חולצה, מכנסיים, נעליים, גרביים בעצמה".

בסעיף הרחצה נקבע כי המערערת עצמאית מכיוון ש"קיימות יכולות לבצע רחצת פנים וכן רחצת גוף בעצמה".

בסעיף האכילה נקבע כי המערערת עצמאית מכיוון שהיא "אוכלת ושותה בעצמה וכן יכולה לחמם ולהגיש לעצמה את המזון".

בסעיף ההיגיינה האישית נקבע כי המערערת עצמאית מכיוון שהיא "שולטת על הסוגרים. משתמשת בעצמה בשירותים כולל ניידות, הלבשה והיגיינה אישית".

סך כל הניקוד שניתן למערערת בנוגע לתפקודה בביצוע פעולות היומיום הוא 0 נקודות.

בסעיף ההשגחה קבעה הוועדה כי המערערת אינה זקוקה להשגחה מכיוון ש"אינה יוזמת פעולות המסכנות עצמה או הסביבה".

בהמשך דנה הוועדה בתפקודה של המערערת בפעולות משק הבית (IADL) וקבעה כך:

בסעיף הכנת המזון נקבע כי המערערת זקוקה לסיוע במידה רבה מכיוון שהיא "יכולה לאכול מוצר מוכן מאריזה פשוטה".

בסעיף הפעלת המכשירים נקבע כי המערערת זקוקה לסיוע במידה רבה מכיוון שהיא "יכולה להפעיל מכשירי חשמל שתוכננו מראש".

בסעיף אחזקת הבית נקבע כי המערערת זקוקה לסיוע במידה רבה מכיוון שהיא "מסוגלת לבצע פעולות בסיסיות של סידור הבית באופן חלקי".

בסעיף הטיפול תרופתי נקבע כי המערערת תלויה לחלוטין מכיוון שהיא "לא מסוגלת לדאוג לסינון תרופות".

בסעיף הקניות נקבע כי המערערת תלויה לחלוטין. הוועדה הסבירה שהמערערת "לא מסוגלת לבצע קניות בשל מגבלה מנטלית".

בסעיף סידורים מוסדיים וכספים נקבע כי המערערת תלויה לחלוטין מכיוון ש"אינה מסוגלת לנהל את ענייניה".

סך כל הניקוד שניתן למערערת בנוגע לתפקודה בביצוע פעולות משק הבית הוא 14 נקודות.

לסיכום קבעה הוועדה כי המערערת אינה תלויה בזולת בעזרה רבה בביצוע רוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה ולכן דחתה את הערר.

4. על החלטה זו הוגש הערעור.

טענות הצדדים

5. טענת הערעור העיקרית היא שמסקנת הוועדה נעדרת הנמקה מספקת וחסרה בה התייחסות לדו"ח אבחון מיום 9.6.17. נטען עוד שהוועדה התעלמה מתיעוד רפואי עדכני והחלטתה נסמכת על מסמכים ישנים. המערערת הוסיפה וטענה שהוועדה לא התייחסה לליקוייה, בדגש על פיגור שכלי והפרעת התנהגות.

6. המשיב טען כי לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.

הכרעה

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

8. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006).

9. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה שמעה את תלונות המערערת וטיעוני בא כוחה ופירטה את ליקוייה הרפואיים. הוועדה התייחסה לפיגור השכלי ממנו המערערת סובלת בדרגת חומרה קלה עד בינונית והיתה ערה לקיומה של הפרעת התנהגות. הוועדה הדגישה, כי לפי המסמכים שבתיק כבר בהיותה בת 11 שנים נמצאה המערערת עצמאית בפעולות היום יום. מסקנה זו של הוועדה, לא זו בלבד שהיא קביעה רפואית מובהקת שאין מקום להתערבות בית הדין בה, אלא שהיא מתיישבת עם האמור בדו"ח הערכה תפקודית מיום 23.10.2008 בו תוארה המערערת כך: עצמאית בניידות בתוך הבית; מתלבשת, מתרחצת, אוכלת ושותה ללא עזרה, עצמאית בשירותים ובשימוש באביזרי היגיינה. זאת ועוד: כעולה מרשימת המסמכים שעמדו לפני הוועדה (סעיף 3 לפרוטוקול הוועדה), היא עיינה בדו"ח רפואי מיום 13.11.17 ודו"ח הערכה תפקודית מיום 18.12.17. שני מסמכים אלה מאוחרים לדו"ח האבחון אליו הפנתה המערערת בטיעוניה. על כן, נדחית הטענה שהוועדה ביססה החלטתה על מסמכים לא עדכניים. יתרה מזו: למקרא דו"ח האבחון מיום 9.6.17 עולה שצוין בו שהמערערת עצמאית באכילה, כפי שקבעה הוועדה, וכן צוין שהמערערת זקוקה לעזרה חלקית בהלבשה ובהיגיינה אישית. על אף שמדובר בממצאים שונים מאלה אליהם הגיעה הוועדה הרי שהוועדה רשאית הייתה להגיע – לפי שיקול דעתה המקצועי, התרשמותה מהמערערת וממכלול המסמכים שבתיק הרפואי – למסקנות שונות מאלו שתוארו בדו"ח האבחון. בנסיבות אלה, קביעות הוועדה הן קביעות הנמצאות במתחם שיקול הדעת המסור לוועדה ולא מצאתי כי נפלו בהן טעויות משפטיות.

10. לסיום אציין שלא מצאתי ממש בטענה שהיה על הוועדה לכלול בהרכבה מומחה בפסיכיאטריה. המערערת לא נימקה בערעורה מה הבסיס המשפטי לטענה זו. למעלה מהדרוש יובהר כי תקנה 3(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים וילד נכה), התשנ"ה-1995 קובעת שהרכב ועדת העררים יכלול רופא מומחה שישמש יושב ראש ועדת העררים לשירותים מיוחדים, וכן "אח בעל נסיון של שנה אחת לפחות בבדיקת מידת התלות בעזרת הזולת בביצוע פעולות יום יום" ו"פסיכולוג מומחה, פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק או קלינאי תקשורת שהם בעלי תעודה מקצועית מוכרת בידי משרד הבריאות". אין בדין הוראה המחייבת מומחיות ספציפית של הרופא חבר ועדת העררים, ולכן אין לטענה על מה שתסמוך.

סוף דבר

11. הערעור נדחה.

12. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אדר ב' תשע"ט, (24 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.