לפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים מיום 21.2.18.

למעשה בפועל לא היתה מחלוקת כי רכב הנתבעות פגע ברכב התובע מאחור והדיון שלפני התמקד בשאלת הנזק.

לטענת התובע, במבט חטוף לאחר התאונה נראה היה כי הפגיעה הותירה נזק קל בלבד ובהינתן כי בשלב זה כבר היה מחוייב בעסקת טרייד אין של הרכב הוא תיקן את מגן האחורי שלו בעלות של 1,580 ₪ (500 ₪ תיקון ו- 850 ₪ צביעה ומע"מ). לטענת התובע לקראת מסירת הרכב לטרייד אין ונוכח התאונה נדרשו התובעים להכניס את הרכב לבדיקה מקיפה במכון דינמומטר כאשר אז נתגלה כי יש מעיכה בפח המחבר בין המגן האחורי לבין שלדת הרכב במרכב התחתון וממילא נוכח תוצאות בדיקה זו חברת הטרייד אין הקטינה חברת הטרייד אין את התמורה בגין הרכב, שכבר סוכמה עם התובעים, ב- 4,000 ₪. התובע עותר לעלויות אלה מהנתבעים כמו גם אבדן ימי עבודה ומנוחה, כאב וסבל מהן סבל לטענתו נוכח התאונה.

התובעים תמכו את תביעתם בקבלה בדין תיקון הרכב, מכתב חברת הטרייד דין נוכח ההפחתה בתמורה וכן באישורים רפואיים המעידים לשיטתו על מצבו הרפואי נוכח הפגיעה.

הנתבעים מצדם אישרו, כאמור, כי היה מגע בין הרכבים אולם לטענתם, לא נגרם כל נזק לרכב התובעים וממילא רק שמאי מוסמך יכול היה לקבוע את ירידת הערך ולא חברת הטרייד אין על בסיס דו"ח בדיקה דינמומטר.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי את טענות הצדדים ושמאי התובע שהתייצב לדיון אני מוצאת כי התובע הרים את הנטל להוכיח את נזקיו וממילא את ירידת הערך ובהתאם כי דין התביעה להתקבל.

אני מקבלת את טענת התובע כי במקור לא מצא לנכון לפנות לשמאי מטעמו שכן עלות התיקון כפי שנדרשה ממנו במוסך שתיקן את הרכב מיד בסמוך לאחר האירוע, עמד על סכום נמוך יחסית ונוכח חובתו להקטנת נזקים התייתר הצורך מצדו להוציא חוות דעת שמאית. הקבלה בגין תיקון הנזק צורפה לכתב התביעה.

אני מקבלת את טענת התובע כי במבט ראשון היה נראה כי המדובר בנזק קל כאשר בדיעבד התברר יש לו השלכות משמעותיות יותר. אני מקבלת את טענת התובע כי הפגיעה היתה משמעותית מזו שנסו הנתבעות להציג. מבלי להתייחס לנזק גוף כאלה או האחרים הנטענים על ידי התובע (שכן מקומם להתברר בהליך מתאים אחר) הרי שמהמסמכים הרפואיים שצירף קיימת אינדיקציה לכך כי התאונה וממילא הפגיעה שלו ברכב על ידי הנתבעת הצריכה התפנות לקבלת טיפול רפואית אצל שני גורמים נוכח התאונה. זאת ועוד, לא אחת נקבע כי אין בסימנים החיצוניים שעל הרכב כדי ללמוד על הנזקים האמיתיים שנגרו לו במסגרת התאונה.

באשר לירידת הערך- התובע התקשר בעסקת טרייד אין למכירת הרכב עובר לתאונה ותמורתו אז בגין הרכב עמדה על 92,000 ₪. בפועל, אירעה התאונה בין מועד חתימת ההסכם לבין מועד מסירתו בפועל של הרכב כאשר לטענת התובע בשל התאונה הפחיתה חברת הטרייד אין סך של 4,000 ₪ מהתמורה בגין הרכב (ראה מכתב מיום 6.3.18 שצורך לכתב התביעה). אני מקבלת את טענת התובע בעניין זה כי למעשה ניצב הוא לפני עובדה מוגמרת כי אין לו ברירה אלא לוותר על אותם 4,000 ₪ וזאת נוכח ההסכם שנחתם בין הצדדים וחובתו לפעול לקיומו של החוזה.

התובע זימן לדיון שמאי מטעמו אשר העיד כי אומנם לא בדק את הרכב אלא רק עיין בתמונות שצולמו במקום וזמן התאונה של מוקד הנזק. שמאי זה העיד כי בהינתן גילו של הרכב שהיה עד גיל שנתיים פעל התובע לצמצם נזקיו בעת התיקון עד כדי יתר על המדיה שכן בהינתן כי היה צריך להחליף את המגן היה צריך להחליפו בחדש ולא במשומש כפי שבוצע. מכל מקום העיד השמאי כי בהתאם לוועדת ששון נזק בפח אחורי יכול לגרום להפחתה של בין 0- 3% ירידת ערך משווי הרכב וכי הפחתה של 4,000 ₪ כנגד שוויו של רכב ששוויו 103 א' ₪ במגן ופח אחורי חיצוני ששופץ ונצבע "הדרישה היא לגיטימית בגדר 4% ירידת ערך וזה אפילו ברף התחתון, אפילו שהנזק הוא רק 1,500 ₪" (פרוטוקול עמוד 5 שורות 3-5). אני מקבלת את טיעון התובע והשמאי כי אפילו ברמה "הרעיונית" משהתקשר התובע בהסכם למכירת הרכב ואז נפגע בתאונה הרי שערך מכירת הרכב בשלב זה לא יהיה אותו המחיר והדעת נותנת כי יהיה על המוכר להפחית סכום מסוים נוסף המשקף את שינוי מצבו של הרכב ודאי כאשר בפועל הוכיח כי החברת הטרייד אין הפחיתה לו את הסכום זה מסכום התמורה (ר' מכתב טלקאר חברה בע"מ מיום 6.3.18) כאשר במצב דברים רגיל יכול היה למתמקח אולי על עלות ההפחתה אלא שלא במקרה זה כאן כבר נחתם ההסכם והוא עמד, כאמור, בפני עובדה מוגמרת של הפחתה בתמורה.

מששוכנעתי כי לתובע נגרמו נזקים בפועל נוכח פגיעת רכב הנתבעים ברכבו אני מחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2 לשלם לתובעים הדדית סך של 5,580 ₪ נושא רבית והפרשי הצמדה מיום 21.2.18 וכן הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

באשר לנזקי הגוף הנטענים- התובע רשאי לתובע אותם במנותק מתביעה זו בהליך מתאים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ט, 02 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.