1. ביום 6.5.18 נרשם לנאשם דוח שעניינו החניית או העמדת רכבו במקום אסור על פי תמרור "אין עצירה". הנאשם לא חלק על נכונות העובדות שהיווה בסיס לרישום הדוח ולמעשה לא חלק על התקיימות יסודות העבירה שיוחסה לו על פי סעיף 6 (א)(2) לחוק העזר לתל אביב יפו ( העמדת רכב וחנייתו); ( להלן: "חוק העזר") . טענתו של הנאשם היא כי הפקחית שרשמה לו את הדוח לא הייתה מוסמכת לכך שכן בשום שלב משלבי הסמכתה לא ניתן לכך אישור הגורם הרלוונטי במשטרת ישראל.

2. הנאשם תומך טענה זו בסעיף 77 (א)(5) לפקודת התעבורה; בתקנה 23 (א)(1) לתקנות התעבורה ובסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות ( אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים) תשס"ח – 2008. עמדת התביעה הייתה כי אין צורך באישור גורם כלשהו ממשטרת ישראל כחלק מתהליך הסמכת פקחים לפי חוק העזר.

דיון והכרעה

4. לאחר ששקלתי את הטענות מצאתי לקבוע כי הנאשם לא ביסס כיאות את טענתו בדבר הצורך באישור גורם משטרתי זה או אחר כחלק מתהליך הסמכת פקחים לאכיפת חוק העזר.

סעיף 1 לחוק העזר קובע כי פקחים לאכיפת החוק ימונו בידי ראש העירייה. גם סעיף 228ב לחוק סדר הדין הפלילי קובע הוראה דומה לפיה "היה לשוטר או למי שהשר לביטחון הפנים או השר הממונה הסמיכו לכך, או לעובד רשות מקומית שראש הרשות המקומית הסמיכו לכך, לפי העניין, יסוד להניח כי אדם פלוני עבר עבירה של ברירת משפט, רשאי הוא למסור לו הודעת תשלום קנס; ההודעה תהיה בטופס שנקבע ויפורטו בה העבירה ושיעור הקנס שנקבע לה" ( ההדגשות בהכרעת הדין אינן במקור).

5. יש כמובן ממש בטענתו העקרונית של הנאשם לפיה סמכות למנות פקחים לחוד ופרוצדורת מינוי הפקחים לחוד. בהקשר הפרוצדורלי תומך הנאשם יתדותיו כאמור בסעיף 77 (א)(5) לפקודת התעבורה. לטעמי הנאשם נתפס בעניין זה לכלל טעות. סעיף 77 (א)(5) קובע: "מועצה של עירייה או של מועצה מקומית רשאית, בהסכמת שר הפנים ושר התחבורה, להתקין חוקי עזר... להסמיך לעניין חוק עזר כאמור בפסקה (3) גוררים מורשים באישור ראש מחלקת התנועה של משטרת ישראל ופקחים באישור המפקח הכללי של משטרת ישראל או מי שהוא הסמיך". סעיף 77 (א)(3) לפקודת התעבורה אליו מפנה סעיף 77 (א)(5) עניינו "האמצעים שיינקטו לגבי רכב החונה במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק, לרבות הרחקתו, גרירתו, החסנתו או נעילת גלגליו, או חלק מהם, בנעלי חסימה המונעות את תנועת הרכב...". מלשון סעיף 77 (א)(3) לפקודת התעבורה עולה כי עניינו באמצעים הפיזיים אותם ניתן לנקוט כנגד רכב החונה במקום שהעמדתו אסורה. בהקשר זה – ובהקשר זה בלבד - יש לקרוא ולהבין את הוראת סעיף 77 (א)(5) לפקודה המחייבת אישור משטרה לצורך הסמכת גוררים ופקחים. ומה באשר להסמכת פקחים לאכיפת חוק העזר? ובכן, סוגייה זו איננה מוסדרת בסעיפים 77(א)(5) ו-77(א)(3) לפקודת התעבורה כי אם בסעיף 77 (א)(2) לאותה פקודה. סעיף זה מסמיך התקנת חוקי עזר בנוגע "[ל] הסדר כלי רכב העומדים בתוך תחומי העיריה או המועצה המקומית, בדרך איסור או בדרך אחרת...". סעיף 77 (א)(2) לפקודת התעבורה פורש בפסיקת בית המשפט העליון כי הסמכה זו מאפשרת הטלת קנס על בעל רכב החונה שלא כדין, לפי חוק עזר (ראו לעניין זה : רע"פ 6904/01 מוזס נ' מדינת ישראל, פס' 5 (30.12.2001) ; ע"א 5735/09 סינואני נ' עיריית טבריה, פס' 9 (17.4.12)). לאור האמור נראה כי הנאשם נסמך על מקור נורמטיבי שגוי בכל הנוגע להליך הסמכת פקחים לרישום דוחות על פי חוק העזר. ממילא לא עולה על פי המסגרת הנורמטיבית הנכונה, עליה עמדתי, כי קיימת חובה לקבל אישור משטרתי זה או אחר כחלק מתהליך הסמכת פקחים לאכיפת חוק העזר.

6. גם יתר הוראות החיקוק שגייס הנאשם אינם יכולים לבסס מעורבות משטרתית בהליכי הסמכת פקחים לפי חוק העזר. תקנה 23 (א)(1) לתקנות התעבורה קובעת את חובתו של עובר דרך לציית "להוראות שנותן שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי, או אדם הנמנה עם הג"א כשהוא בתפקיד רשמי בפועל מטעם משטרת ישראל ובמדים, או שיש עליו סימן זיהוי חיצוני בולט אחר שאושר, או שוטר צבאי במדים או פקח עירוני במדים שהוא עובד רשות מקומית שהוסמך בידי מפקד מחוז או ראש אגף התנועה במשטרת ישראל לאחר שקיבל הכשרה מתאימה ...".

7. אני סבור כי לא ניתן להסיק מעצם קיומה של תקנה 23 (א)(1) לתקנות התעבורה על קיום חובת הסמכת פקחים לפי חוק העזר על ידי משטרת ישראל. לעיל ראינו כי לצד פקחים האמונים על אכיפת חוק העזר קיימים גם פקחים אשר אישור גורם משטרתי זה או אחר מהווה חלק מתהליך הסמכתם. הראיתי לעיל כי הפקחים האחרונים אינם כאלה הממונים מכוח סעיף 77 (א)(2) לפקודת התעבורה לצורך אכיפת חוק העזר כי אם מכוח סעיפים 77 (א)(3) ו(5) לפקודת התעבורה. מכאן שעצם קיומם של פקחים שמינויים טעון הסמכה משטרתית אין בו כל רבותא לענייננו ובוודאי שלא ניתן ללמוד מכך דבר אודות הצורך בהסמכה דומה גם לפקחים העוסקים באכיפת חוק העזר.

8. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות ( אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים) תשס"ח – 2008 ( להלן: "חוק אכיפה סביבתית") מהווה בדומה לסעיפים 77 (א)(3) ו- 77 (א)(5) לפקודת התעבורה מקרה בו על פי הוראות החוק נדרשת הסמכה או אישור משטרה להסמכת פקחים. מעיון בחוק אכיפה סביבתית עולה כי הפקחים הממונים מכוח חוק זה אינם אמונים על אכיפת עבירות לפי חוק העזר כי אם על אכיפת חיקוקים הקשורים לאיכות הסביבה; עניין שאין לו דבר עם העבירות נשוא חוק העזר ואכיפתן.

9. העולה מן המקובץ הוא כי אין בהוראות החיקוק שהציג הנאשם כדי לבסס את טיעונו לפיו אישור גורם משטרתי זה או אחר מהווה חלק מתהליך הסמכת פקחים האמונים על אכיפת חוק העזר. בהתאם, לא הוכח לי כי נפל פגם בתהליך הסמכת הפקחית שאכפה את העבירה במקרה זה. כיוון שכך וכיוון שהנאשם לא חלק על התקיימות יסודות העבירה בעניינו, אני מרשיעו בעבירה על סעיף 6 (א)(2) לחוק העזר לתל אביב יפו ( העמדת רכב וחנייתו).

ניתנה היום, 15.4.19 , במעמד הצדדים