התובעת בתא"מ 47242-09-20 רביד אריה הובלות בע"מ

נגד

הנתבעים בתא"מ 47242-09-20 1. כלל חברה לביטוח בע"מ

2. דוד ירון

תביעות שאוחדו בגין נזקים שנגרמו לרכבים בתאונה שבה היו מעורבים רכב של מר דוד ירון שבוטח על ידי כלל ומשאית של חברת רביד אריה שהיתה נהוגה על ידי מר מיכאל דנילוב ומבוטחת על ידי מגדל.

להלן גרסת מר דוד ירון:

תחנת דלק יוקנעם. ביציאה, אחרי תדלוק. הייתה משאית שחנתה בצד שמאל, אני יצאתי מצד ימין, יציאה מהתחנה, הוא לא נתן זכות קדימה והתחיל לנסוע ימינה ונתן לי מכה, גרם לנזק בדלת האחורית שאחרי הנהג. חניתי בצד, והוא החזיר המשאית למקומה, נפגשנו להחליף פרטים. הדבר הראשון שהוא אמר, שהוא לא ראה כלום במראה. החלפנו פרטים ונפרדנו. אחרי שיחה עם בעל הבית שלו, הוא הציע לי לפתור את העניין ללא פנייה לביטוח, ופסלתי את זה, וזהו. כמהנדס מומחה בחברת החשמל, שהזוויות ביציאה מתחנת הדלק, אין סיכוי שאני נתתי לו מכה, הוא פנה ימינה קצת עם הפגוש, ואז הדלת האחורית שלי נפגעה. אם היה פונה עשירית שניה לפני, יכול להיות שלא הייתי פה היום.

ש. נהג המשאית מציין שעמד בתחנת דלק ליד נקודת אוויר ואתה פגעת בו.

ת. זה לא נכון. אני באתי ליציאה מהתחנה, והוא נסע ופגע בדלת מאחורי הנהג.

להלן גרסת מר דנילוב:

הייתי בתחנת דלק, נכנסתי לתחנת דלק לקנות אוכל. עצרתי אחרי תחנת הדלק, באזור איפה שממלאים אוויר, קצת יותר קדימה. הלכתי, קניתי אוכל, ישבתי ואכלתי. פתאום בא הבחור במהירות מופרזת, סטה ונכנס בי, התקדם קדימה, יצאתי אליו. זה מה שהיה. עמדתי, המשאית לא הייתה מונעת, אכלתי. הוא תלש לי הפגוש מהמשאית, וגם המראה עשה נזק.

הנה כי כן, חלוקים הנהגים בגרסאות המקרה: מר ירון דוד טוען כי המשאית היתה בנסיעה בעוד מר דנילוב טוען כי היה בעמידה מוחלטת.

אם אכן המשאית היתה עומדת, הרי שאיני רואה כל היגיון כי מר ירון דוד היה נוסע בצמוד כל כך למשאית ופוגע בה, כאשר מימין למקום בו חנתה המשאית יש שטח רחב לנסיעה, בשטחה של תחנת הדלק, כפי שניתן לראות בתמונות שהוגשו בדיון. בנוסף, הפגיעה ברכבו של מר ירון דוד היא בחלק השמאלי אחורי ויש בה כדי ללמד כי רכבו כבר חלף על פני המשאית, ובנסיבות כאלו אין סיבה שדווקא החלק האחורי שמאלי ייפגע. אם כבר, היינו מצפים לפגיעה בחלק הקדמי שמאלי.

מר דנילוב הציג תדפיס של איתורן ממנו עולה כי במועד התאונה בשעה 16.00 היתה המשאית במהירות 0 קמ"ש, קרי בעמידה מוחלטת. זאת, במענה לאמור בטופס הודעת מר ירון דוד למבטחת שלו (כלל) ולפיו התאונה היתה בשעה 16.00. יצוין כי לפי האמור בטופס ההודעה מטעם מר דנילוב היתה התאונה בין השעות 13 עד 15, תחום זמן רחב לכל הדעות. אך לא הוצג תדפיס איתורן לטווח השעות הנ"ל המצוין על ידו, ולפיכך, לא הוכח כי המשאית אכן היתה בעמידה באותן שעות.

דו"ח האיתורן/מיקום שהציג מר דנילוב מתייחס לטווח השעות 15:54 עד 16:29, כך שהוא מתייחס לשעה המקורבת של התאונה כפי שציין מר ירון דוד בהודעה בכתב. מהשעה 15:55 עד 15:56 יורדת המהירות מ – 86 קמ"ש ל – 17 קמ"ש ואח"כ ל – 0. הדבר מלמד כי המשאית היתה במגמת עצירה לאחר נסיעה.

בין השעות 15:56 עד 16:17 המהירות הרשומה היא 0 קמ"ש. על פניו נראה כי המשאית אכן לא זזה, אולם יש קושי לסמוך על הדו"ח "בעיניים עצומות", ואסביר. לפי דברי מר ירון דוד, אותם מצאתי מהימנים והגיוניים, המשאית רק התחילה לזוז ממצב עמידה ואז פגעה בו. כלומר המשאית היתה בתחילת נסיעה במהירות נמוכה מאד. לא הובאה הוכח מצד מר דנילוב וחברת רביד הובלות, כיצד פועלת מערכת המדידה של איתורן ומאיזה מהירות היא מתחילה לבצע רישום מדידה; האם, למשל, היא מבצעת מדידה גם כאשר המהירות היא רק 1 קמ"ש, או שמא ישנה מהירות סף שרק מעליה מתחיל רישום המהירות ומתחתיה, במהירויות נמוכות מאד לא בא רישום המהירות לידי ביטוי. לדוגמא בדו"ח ניתן לראות כי בשעה 15:56 יש 4 מדידות: אחת של 17 קמ"ש ו – 3 של 0 קמ"ש. "צניחה" זו בין המהירויות מעלה ספק באשר לרמת הדיוק; כלומר לא הוכחה רמת הדיוק של המערכת, ועל כן לא ניתן לשלול כי בטווח השעות 15:56 עד 16:17 המשאית אכן החלה לזוז, היתה במהירות נמוכה מאד, ועדיין מבחינת המערכת המותקנת בה לא בא הדבר לידי רישום. ספק זה פועל לחובת חברת רביד הובלות והמבטחת שלה, שלא הוכיחו את אופן פעולת המערכת ורמת הדיוק שלה. על כן, לא הוכח כי המשאית בה נהג מר דנילוב אכן היתה בעצירה מוחלטת.

לאור האמור, אני מעדיף את גרסתו של מר ירון דוד על פני זו של מר דנילוב.

לסיכום,

בתיק 47497-08-18 התביעה מתקבלת. אני מחייב את הנתבעים בתשלום 10,766 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 2,000 ₪ .

בתיק 47242-09-20 התביעה נדחית.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשפ"א, 02 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.