מבוא

בפני בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ.ר. 521-85-501 שהוטל על ידי קצין משטרה ביום 18.8.18 למשך 30 ימים.

הוצג בפני אישור אחסנת הרכב במגרש אחסנה.

רקע

1. על הרכב ניתן צו איסור שימוש לאחר שהנהג שהינו המבקש בתיק דנן נתפס כשהוא נוהג לכאורה בשכרות בכך שבדגימת אויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 234 מיקרוגרם העולה על ריכוז של 50 מיקרוגרם המותרים לאוכלוסיה מיוחדת.

2. הרכב שייך לחברתו של המבקש, גב' עדן אדרי.

טענות ב"כ המבקש

1. הרכב אינו בבעלות המבקש אלא בבעלותה של חברתו של המבקש הזקוקה לרכבה לשם התנהלות יומיומית והשבתת הרכב היא בבחינת עונש לחפה מפשע על לא עוול בכפה.

על כן יש להשיב לבעלת הרכב את הרכב לאלתר או לחילופין לקצר את תקופת ההשבתה טרם תקופת החגים.

2. בעלת הרכב בקשה מהמבקש לנהוג ברכב כיוון ששתתה אלכוהול ואף בררה עובר לנסיעה אם המבקש שתה וזה ענה לה בשלילה.

3. אין חולק על החלטת קצין המשטרה לפסול מנהלית את רישיונו של המבקש אך החלטת הקצין להשבית את הרכב שגויה.

טענות ב"כ המשיבה

1. הבקשה דנן אינה חוסה תחת אף סעיף משפטי.

2. הבקשה דנן אינה עומדת בתנאי סעיף 57ב' לפקודת התעבורה גם לא באשר לנסיבות האישיות שנטענו.

3. אין חולק על סמכותו של הקצין להשבית את הרכב ובהחלטתו לא נפל כל פגם.

דיון והכרעה

1. ראיות לכאורה

בסעיף 57א (א)(2) לפקודה נקבע כי: "היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים, ואם במהלך שלוש השנים האחרונות נמסרה הודעת איסור שימוש באותו רכב לפי סעיף זה, או שניתן לגביו צו איסור שימוש לפי סעיף 57ג – לתקופה של 60 ימים, וליטול את רישיון הרכב".

מעיון בתיק עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג/המבקש: פלטי ינשוף המראים כי בבדיקת ינשוף אשר נערכה לנהג עולה כי ריכוז האלכוהול בדמו הינו כמעט פי חמישה! מהמותר , דוחות פעולה, חקירת הנהג ועוד.

אשר על כן, לקצין המשטרה היתה סמכות להשבית את הרכב.

2. קיומה של עילת לביטול צו איסור שימוש

במקרה דנן לא מתקיימת אף אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 57ב(ב) לפקודה התעבורה שעל פיה מוטל על בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש:

(1) הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

(2) מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

כאן, הרכב ניתן למבקש על ידי חברתו מתוך רצון עת היתה עמו והתיבה "...פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה..." אינה מוחלת כאן בהיות התנאי מצטבר ומשנשמט החלק הראשון של הסעיף אין תחולה להמשכו.

ב"כ המבקש טען לנסיבות אישיות המצדיקות קיצור תקופת ההשבתה.

סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה קובע כי בית המשפט רשאי לבטל או לקצר את התקופה (של איסור השימוש) בתנאים או ללא תנאים בהתקיים נסיבות אחרות מאלה המנויות בסעיף קטן ב' והמצדיקות זאת, לעניין זה רשאי בית המשפט להתחשב בזיקה בין בעלי הרכב לנהג.

הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעה לכאורה עבירה, הינה אחת הדרכים היעילות לשמירה על בטחון המשתמשים בדרך ויש בה להרתיע בעלי רכבים ונהגים מביצוע עבירות דומות.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא כי מדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופי נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות) התשס"ד – 2004 הצעות חוק תשס"ד 63). (ההדגשה שלי ר.ו.)

במקרה דנן, בעלת הרכב הצהירה כי בררה עם המבקש עובר לנסיעה באם שתה אלכוהול ונענתה בתשובה שלילית, על כן התירה לו לנהוג ברכב. עם זאת בחקירתה הוברר כי המבקש, לאחר שהגיע על פי בקשתה לאסוף אותה, שהה עמה במועדון עובר לנסיעה שעות ארוכות. בעלת הרכב עצמה העידה כי הסתפקה בשאלה האם שתה ובמראה עיניה כי נראה לה כשיר לנהיגה.

כב' השופט אלון אופיר בבפ"מ 2051-12-12 אלחורטי נ' מ"י התייחס לזיקה בין הנהג לבעל הרכב: "הלכת אמברם מייצרת דרישה לרמת פיקוח אפקטיבית גבוהה מאד הנדרשת מהבעלים של הרכב וביצוע כל פעולה אפשרית מצידו כדי למנוע את ביצוע העבירה. בית המשפט לא סייג את קביעתו ביחס ליחסי הורים - ילדים בלבד ואין בעיני כל הבדל בין מערכת יחסים זו לכל מערכת יחסים אחרת הבנויה על היכרות אישית בין הבעלים לנהג". (הדגשה שלי – ר.ו.).

לטעמי, על בעלת הרכב היה להזהיר טרם הבילוי במועדון את המבקש לבל ישתה כיון שלשיטתה עתיד היה להיות הנהג התורן ברכב. האם עשתה זאת? כנראה שלא או לפחות לא הצהירה על כך. האם המבקש היה איתה צמוד אליה כל הזמן במהלך הבילוי במועדון? גם על כך לא הצהירה בעלת הרכב ונראה כי מה שעשתה היה להסתפק בשאלה סתמית מהפה לחוץ ותו לא, אין תיאור של המועדון כדי לדעת אם היה קטן/גדול, בן קומה אחת או יותר, כדי להבין את המשפט "...לא ראיתי שהוא שתה..." פרוט' מיום 28.8.18 עמ' 3 שורה 15. עצם הזמנתה של בעלת הרכב את המבקש להכנס למועדון, ולא זימונו בגמר הבילוי, מהווה מכשול בפני עיוור.

משמע מכל האמור עולה כי, בעלת הרכב לא מלאה אחר דרישת פיקוח אפקטיבית גבוהה, לא בצעה כל פעולה אפשרית למניעת ביצוע העבירה; נהפוך הוא העמידה את המבקש בפני מכשול – בילוי במועדון.

מעבר לכך בעלת הרכב לא הראתה שום נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות ביטול ההחלטה והמאיינות את תכלית החוק. הנזק לגביה הינו כלכלי בלבד ותוכל למשך תקופת ההשבתה להתנייד בתחבורה ציבורית או מוניות או בפול מאורגן מהעבודה.

למעלה מן הצורך, אציין כי בקשות המערבות נסיבות אישיות קשות ביותר נדחו על ידי הערכאות המשפטיות, במיוחד כשישנם פתרונות אחרים ולו כאלה שעולים כסף.

סיכום

אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת אי נוחות, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להלחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם יעשה שימוש בסמכות זו, ראה רע"פ 1286/11 אמברם נ' מ"י.

מעבר לתנאים הפורמליים שבחוק קיימת אפשרות להתערבות בהחלטת הקצין לפי שיקול דעת בית משפט כאשר שני ההיבטים העיקריים לצורך כך יהיו חומרת העבירה והזיקה שבין הבעלים לנהג.

במקרה דנן, גם שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. המדובר בעבירה חמורה לכאורה של נהיגה בשכרות. הזיקה שבין המבקש/הנהג לבעלת הרכב הינה זיקה קרובה של חברים/בני זוג וחייב אדם הנותן רכבו לאחר, לדעת כי שימוש לרעה יכול ויביא לפגיעה בזכות הקניין והתנועה .

במסגרת האיזון בין האינטרס הפרטי, נסיבותיה האישיות של בעלת הרכב ומידת הפגיעה בה לבין האינטרס הציבורי כעולה מחומרת העבירה, מצאתי כי אין מקום לקצר את תקופת ההשבתה.

אשר על כן דינה של הבקשה להידחות.

תיק החקירה מוחזר למזכירות בית המשפט היום על מנת שימסר לתובע שפלה במסירה אישית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ח, 02 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.