בפניי שלוש תביעות כספיות חוזיות, שאוחדו, כנגד הנתבעות, מרפאות קוסמטיקה.

עניינן של התביעות, השבת דמי טיפול קוסמטי ששילמו התובעות עבור טיפולי לייזר להסרת שיער, עקב כישלון תמורה.

טענות התובעות:

בת"ק 48183-08-18 טוענת התובעת הגב' פאטמה עכאשה (להלן: "פאטמה"), כי התקשרה עם הנתבעות לביצוע טיפולי לייזר להסרת שיער וכן טיפולי פנים. היא שילמה סך של 10,000 ₪ עבור כל סדרת הטיפולים. היא יצרה קשר עם המרפאה מספר רב של פעמים לקביעת תור, אך לא היה כל מענה.

פאטמה מבקשת אפוא להשיב לה סך של - 10,000 ₪ ששילמה עבור הטיפולים הקוסמטיים.

בת"ק 48158-08-18 טוענת התובעת הגב' וסאל כחוד (להלן: "וסאל"), כי הייתה לקוחה של הנתבעות מרפאות כרמל אסתטיקס למעלה מ-3 שנים, לצורך טיפול הסרת שיער. לטענתה, היא איננה מרוצה מהטיפולים, ועל כן ביקשה את כספה.

היא פנתה למרפאה על מנת לקבוע תור לטיפול, אך אין שם כל מענה. היא הגיעה להנהלה בחיפה, ושם טענו כי אינם שייכים למרפאה, אין ביניהם קשר לבין המרפאה בעפולה.

וסאל מבקשת אפוא להשיב לה סך של - 18,000 ₪ ששילמה עבור הטיפולים הקוסמטיים.

בת"ק 48200-08-18 טוענת התובעת הגב' שירי בן יהודה (להלן: "שירי"), כי התקשרה עם הנתבעות לביצוע טיפולי לייזר להסרת שיער, שילמה סך של 8,150 ₪ במספר המחאות, אך לא קיבלה כל טיפול. היא ניסתה ליצור קשר עם המזכירות, פנתה לסניף בחיפה, אך נמסר לה כי אין בינם לבין הסניף בעפולה כל קשר. היא ביקשה לבטל את העסקה, אך הדבר לא התאפשר, מאחר והסניף עמו התקשרה בעפולה סגור, ובסניף בחיפה טענו שאין קשר בינם לבין הסניף בעפולה.

שירי מבקשת אפוא להשיב לה סך של - 8,150 ₪ ששילמה עבור הטיפולים הקוסמטיים.

טענות ההגנה:

הנתבעים הגישו כתב הגנה, באמצעות הנתבע 4, מנהל הנתבעות מר אורן יצחק (להלן: "אורן").

בכתב ההגנה נטען כי הנתבעות 1 ו-2 הן חברות פרטיות בערבון מוגבל, הרשומות כחוק בישראל. מדובר בחברות אשר עסקו בתחום הקוסמטיקה והאסתטיקה, בשני סניפים, האחד בקרית אתא והשני בעפולה.

החברות העסיקו בזמנים הרלוונטיים רופא מייעץ וקוסמטיקאיות מוסמכות, על מנת להעניק ללקוחותיהן טיפול טוב ואפקטיבי. הטיפול התבצע בסדרה של מספר פגישות, בכפוף לצרכיהן הספציפיים של המטופלות, כאשר על פי רוב, התשלום היה מראש עבור כל סדרת הטיפולים.

הנתבעת 3, גב' אקרמן אורן, היא בעלת המניות בחברות הללו, אולם לא עסקה באופן אישי בניהולן, ולא היה לה כל קשר ישיר או עקיף עם הלקוחות, וממילא לא קיבלה מהם כל תמורה כספית.

הנתבע 4, מר יצחק אורן, אשר גם הופיע בדיון, תיפקד כמנהל החברות הללו, גם הוא טוען כי לא היה לו כל קשר עם הלקוחות, לרבות התובעות, וממילא לא קיבל מהן תמורה כספית כלשהי, לא במישרין ולא בעקיפין.

בשים לב לאמור, טוענים הנתבעים 3 ו-4 כי דין התביעה נגדם להידחות על הסף, בהעדר יריבות משפטית והעדר עילה. התובעות חתמו על הסכם לגבי טיפולים עם החברות, הנתבעות 1 ו-2, ובינם לבין הנתבעים 3 ו-4 לא נוצר כל קשר משפטי, המעניק להם זכויות משפטיות מולם או נגדם.

עוד מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי בשל כשלים ניהוליים, שנבעו בעיקר מטרגדיה במשפחת הנתבעים, איבד הנתבע 4 את השליטה בחברות, במיוחד בעניין גביית החובות שהגיעו לחברות מלקוחותיהם, דבר אשר הצטרף לנסיבות נוספות, ויחד גרמו להידרדרות במצבן הפיננסי של החברות והוביל בסופו של דבר לקריסתן של החברות. הן נאלצו לפטר את עובדיהן, ולסגור את שערי הסניפים ולכן לא יכלו להעניק יותר טיפול ללקוחות.

נטען, כי התובעות לא טענו כי יש להרים נגדן את מסך ההתאחדות של החברות ובית המשפט מנוע לעשות זאת, ללא עתירת התובעות בעניין זה, ובנוסף, לא מתקיימים במקרה זה התנאים להרמת מסך ההתאחדות, ולכן לא ניתן לחייב את החוב של החברות באופן אישי לנתבעים 3 ו-4.

הדיון בבית המשפט:

לשלמות התמונה יצוין, כי בעניין הנדון התקיימו שני דיונים. הדיון הראשון התקיים ביום 7/2/19, אליו התייצבו התובעות בלבד, לא הייתה התייצבות לנתבעים. אותה עת, פנה הנתבע 4 וביקש אורכה על מנת להגיש כתב הגנה, וכן דחיית הדיון. הדברים הובהרו והוסברו לתובעות, אשר לא גילו כל התנגדות לדחיית הדיון, על מנת שיונח בפני בית המשפט כתב הגנה מסודר. הדיון נדחה אפוא ליום 30/5/19.

בדיון האחרון ביום 30/5/19, הופיע הנתבע 4, אורן מנהל הנתבעות 1 ו-2. הוא הסביר כי הנתבעת 2, גב' צחית אקרמן, היא כלתו, היא בעלת החברות, היא לא יכלה להגיע לדיונים מאחר והיא בטיפולים רפואיים, אך הוא מצוי בעובדות ומכיר היטב את העניין.

אורן חזר על האמור בכתב ההגנה שהגיש בשם הנתבעים, ציין כי לא התקשר עם התובעות, ההתקשרות איתן הייתה באמצעות המרפאה בעפולה, והן קיבלו שירות. הוא הסביר, כי בכל סניף יש מנהלת סניף המשמשת מעין "שותפה קטנה", כלשונו, אשר עובדת על אחוזים ומטפלת בלקוחות. הוא הכחיש כל פגישה עם התובעות או קשר איתן, והבהיר כי כל התקשורת הייתה באמצעות מנהלת הנתבעת, שהעניקה שירות לתובעות. הוא חזר וציין, כי החברה נסגרה בחודש אוקטובר האחרון, בשל אסון משפחתי. חברות לא תיפקדו נכון מבחינה פיננסית, היו בעיות מנהליות, וכתוצאה מכך החברות קרסו. הוא הדגיש כי הוא וכלתו, לא לקחו את כספן של התובעות, הן לא ערבו להן אישית, ועל כן לא יכולים להיות מחויבים להן אישית. לדבריו, הוא וכלתו הפסידו "מאות אלפי שקלים", והם מתמודדים עם כל החובות שנוצרו, לרבות חובות לשלטונות המיסים. לשאלת בית המשפט, הוא הבהיר כי החברות בהליכי פירוק, אך לא הייתה בידו כל אסמכתא לכך.

התובעות חזרו בתורן כל אחת על טענותיה, פירטו את התשלומים ששילמו לנתבעות, תיארו את חוסר האונים שחשו כאשר הבינו שהמקום נסגר והן החלו לחפש לאן נעלמה החברה.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בחומר הראיות, עליהם הם מסתמכים, נחה דעתי כי דין התביעות להתקבל כנגד החברות – "מרפאות כרמל אסתטיקס" (הנתבעות 1 ו-3), ולהידחות כנגד הנתבעים 2 ו-4.

למעשה, אין חולק על כך שהתובעות זכאיות להשבת כספן, מאחר וההתקשרות החוזית עמן לא קוימה במלואה.

אורן מנהל החברות הנתבעות, לא כופר בכך, אך הוא טוען כי ההתקשרות הייתה בעיקר עם סניף עפולה, ולא הייתה שום התקשרות אישית דרכו או באמצעות כלתו.

יחד עם זאת, מעדותו עולה כי החברות פעלו באמצעות שני סניפים, האחד בעפולה והשני בקרית אתא והתובעות התקשרו עם החברות למתן טיפול קוסמטי באחד הסניפים של החברות (סעיפים 4 ו-11 לכתב ההגנה).

לפיכך, יש לקבוע כי ההתקשרות של התובעות ה"ה ואסל, פאטמה ושירי, היו עם הנתבעות 1 ו-3, באמצעות סניף החברות בעפולה.

ההתקשרות הייתה לקבלת סדרת טיפולי לייזר להסרת שיער.

כל אחת מהתובעות שילמה סכומי כסף שונים, אשר במסגרתם התחייבו החברות, להעניק טיפול להסרת שיער בלייזר, במספר מפגשים.

בשלב מסוים, קרסו החברות מסיבות שלא הובהרו דיין לבית המשפט, והתובעות לא קיבלו את השירות עליו שילמו.

למען הסר ספק, לאור הראיות ועדויות התובעות שנמצאו אמינות על בית המשפט, נקבע בזאת, כי הנתבעים לא קיימו את חיוביהם כלפי התובעות וגם אם מי מהתובעות קיבלה טיפול, היה הדבר חלקי וההתחייבות כלפיהן לוודא הסרה מושלמת של השיער ברצף טיפולים – לא קוימה.

לכן, מדובר בכישלון תמורה מלא ואי קיום חיוב יסודי בהתקשרות בין הצדדים, מצד הנתבעים, כשהכוונה למרפאות איתן היו לתובעות התקשרויות חוזיות לביצוע הטיפולים.

התובעות הגישו את תביעתן כנגד אורן מנהל החברות המנהלות את המרפאות וכנגד בעליהן, הגב' צחית אקרמן, וביקשו לחייבם אישית בהשבת כספן.

חיוב אישי של מנהלים ובעלי חברה באופן אישי תוך הרמת מסך ההתאגדות הינה, לפי חוק החברות התשנ"ט – 1999, מעשה חריג ביותר.

על מנת לקבוע חובה אישית של בעלי מניות לחובות החברה, יש להוכיח קיומם של תנאים חריגים, ביניהם קיומו של זדון בהתנהלותם בכל הקשור לתפקודם בניהול החברות, או התנהלות מכוונת אשר חתרה נגד קיום התחייבויותיהם כלפי לקוחות החברה, לרבות התובעות, כאשר המחוקק שם את הדגש על מודעות בעלי המניות, לפעולות מהסוג הנזכר לעיל (ראו סעיף 6 לחוק החברות).

אפשרות נוספת היא כאשר יש בידי התובע ערבות אישית של בעל המניות ומנהלה לחובות החברה.

בחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, וחוששני כי אין בפני ראיה לאף אחד מהתנאים האמורים, על כן לא ניתן לחייב את הנתבעים 3 ו-4 באופן אישי ביחס לחובות החברה.

כפועל יוצא מהאמור, התביעה מתקבלת ביחס לנתבעות 1 ו-2 ונדחית ביחס לנתבעים 3 ו-4.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובעות כדלקמן:

לתובעת הגב' וסאל כראד סך של - 18,000 ₪ בצירוף 300 ₪ הוצאות משפט.

לתובעת הגב' פאטמה עכאשה סך של - 10,000 ₪ בצירוף 300 ₪ הוצאות משפט.

לתובעת הגב' שירי בן יהודה סך של - 8,500 ₪ בצירוף 300 ₪ הוצאות משפט.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, מאותו מועד יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

הודעה לצדדים זכותם לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לידיהם.

המזכירות תמציא לצדדים העתק פסק הדין בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ט, 03 יוני 2019, בהעדר הצדדים.