ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את הבקשה למתן החלטה חדשה לפי סעיף 35 לחוק הנכים.

רקע והליכים קודמים

1. המערער, יליד שנת 1969, נחבל בראשו בעת התהפכות רכבו ביום 20.3.1993, בתקופת שירותו במילואים. ביום 18.10.1993 הוא הגיש למשיב בקשה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (לעיל ולהלן: חוק הנכים או החוק) עקב חבלתו בתאונה שאירעה בהיותו "בחופשה מאושרת לשלוש שעות", כאשר רכבו התהפך לאחר שפגע בו חפץ שנזרק לעברו. במכתב באת-כוחו, עורכת-דין ברוידה, למשרד הביטחון מיום 13.10.1993 נכתב כי המערער "ירד לחופשה מאושרת לביתו ועקב כך אירעה התאונה", ובתצהירו של המערער מיום 30.12.1993 (שאומת על-ידי עורכת-דין ברוידה) נכתב כי הוא היה בחופשה מאושרת, נסע מהבסיס לחדרה על מנת להסדיר ביטוח לרכב וכי התאונה אירעה תוך כדי נסיעתו חזרה לבסיס. ביום 15.2.1995 דחה המשיב את הבקשה. בהחלטת הדחייה נכתב:

"לא שוכנעתי כי החבלה בתאונת דרכים מ-29.3.93 אירעה עקב השירות הצבאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק. בהתאם לחומר שברשותינו התאונה אירעה בהיותך בחופשה מאושרת. יש לציין כי התבקשת להופיע לבירור בנושא תביעתך ולהמצאת אישור נוסף מהיחידה לנסיבות החבלה ומטרת הנסיעה, ולא נענית".

2. בחודש מרץ 1995 הגיש המערער לוועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בחיפה ערעור על החלטת המשיב מיום 15.2.1995. בכתב הערעור, החתום על-ידי עורכת-דין ברוידה, נכתב: "הייתי בחופשה מאושרת על ידי מפקד הבסיס בעפולה. נסעתי מהבסיס לחדרה, על מנת להסדיר ביטוח לרכב, במסגרת חופשה מאושרת". לכתב הערעור המתוקן (בתיק 82/95) צורף תצהיר של המערער מיום 3.12.1995, בו נכתב: "מספר שעות טרם התאונה שוחררתי ע"י מפקדי סגן י' כדי להסדיר ביטוח לרכבי שהיה חסר ביטוח וטסט. נסעתי לחדרה ביצעתי טסט לרכב במכון רישוי בחדרה. עם השלמת הטסט מיד נסעתי לבסיס".

ביום 20.1.1997 החליטה ועדת הערעורים (בראשות השופט בדימוס ד' גרשון) למחוק את הערעור, מאחר ו"גם הפעם לא ראתה ב"כ העורר לנכון להתייצב לדיון של ישיבת הבוקר על אף שהוזמנה כדין ולמרות שהזימון אושר".

3. תשע עשרה שנים חלפו, וביום 8.12.2015 שב המערער ופנה למשיב בבקשה לחדש את הדיון בבקשתו להכרה כנכה עקב החמרה במצבו. ביום 22.2.2016 פנתה באת-כוחו, עורכת-דין רוב, בבקשה דומה. ביום 22.5.2016 החליט המשיב לדחות את בקשת המערער, בציינו כי "אין לראות במכתבך ראיה חדשה לפיה יש מקום לשנות החלטת קצין התגמולים".

הבקשה למתן החלטה חדשה לפי סעיף 35 לחוק

4. ביום 19.9.2016 פנה המערער, הפעם באמצעות בא-כוחו עו"ד פסקל, אל המשיב בבקשה לעיון מחדש בבקשה להכרה בנכות. בבקשה נכתב, בין השאר: "מעיון בתיקו המצוי במשרדכם עולה כי הוא זומן על-ידכם לתחקיר במשרדיכם, אך למצער ההזמנה לתחקיר נשלחה על ידכם לכתובת שגויה". לבקשה צורף תצהיר של המערער מיום 18.9.2016, בו נכתב, בין השאר:

"2. ביום 29.3.93 שהיתי בשירות מילואים ונדרשתי ע"י מפקדי סגן י' ש' להסיע חייל ליישוב עתלית.

3. עם חזרתי לבסיס המצוי בגבעת המורה בעפולה, נזרקה לעברי אבן בצומת שבין אום אל פחם למוסמוס בעיקול חד.

.

9. אכן בדו"ח הפציעה צוין כי שהיתי בחופשה מאושרת, אך לא פורט כי מטרת החופש הייתה למטרה זאת והנסיעה הלכה למעשה הייתה חלק בלתי נפרד משירותי. כמו כן כמפורט האירוע היה בדרך המלך חזרה לבסיס.

10.1 אך לאחרונה נודע לי כי נדחתה תביעתי משום שלא נמצאו הוכחות לאירוע וכי לא התייצבתי לכאורה לברור שהתבקשתי להגיע אליו באגף השיקום במשרד הביטחון. התברר כי המכתבים והבקשות בנדון זה נשלחו ע"י קצין התגמולים לכתובת עלומה ברחוב המרגנית 6 ביוקנעם עילית.

10.2 הנני מצהיר תחת אזהרה כי מעולם לא התגוררתי בכתובת הנ"ל. עד לשנת 1987 התגוררתי ברחוב יזרעאל קרית-טבעון.

10.3 כשנה לאחר מכן בשנת 1988 עברתי להתגורר בקרית מוצקין יחד עם אמי ואחי וזאת נוכח פטירתו במפתיע של אבי ז"ל.

כעבור שנה חזרתי להתגורר בקרית טבעון, עד לשנת 1993. בשנת 1993 עברתי להתגורר ביוקנעם עילית ברחוב האורנים 36.

11. נדהמתי לגלות כי מהן-דאו שרבט חתימה הדומה לחתימה שלי על מה שנחזה להיות תצהיר שלי מיום 30.12.93 ושם רשמתי כביכול כי שהיתי בחופשה לצורך סידור ביטוח לרכב ולא כך הדבר.

מכל מקום עפ"י יעוץ שקיבלתי עצם קרות האירוע שעה שהייתי בדרכי חזרה לבסיס מקיים את דרישת הקשר הסיבתי בהתאם להוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום) והפסיקה על פיו עוד באותה עת".

כעבור כשנה, ביום 8.8.2017, קיים חוקר תביעות של אגף שיקום נכים במשרד הביטחון "בירור פרונטלי" עם המערער, וכעבור כשנה נוספת, ביום 19.7.2018, דחה המשיב את הבקשה לעיון נוסף. בהחלטתו נכתב:

"במכתב עו"ד מיום 22.09.16 ובחומר שצורף אליו אין עובדות חדשות או ממצאים המהווים ראיה חדשה ולא ניתן לקבוע כי החבלה אירעה עקב השירות הצבאי כמשמעו בסעיף 1 לחוק. יש לציין גם כי לא ניתן לקבוע כי החבלה אירעה בחופשה שכן חוק הנכים לא חל עליה. אשר על כן, אין מקום לעיון נוסף בבקשתך".

על החלטה זו הוגש ביום 23.8.2018 הערעור שבפנינו.

כתבי הטענות

5. בכתב הערעור המתוקן נטען כי התחקור שבוצע למערער מצביע על קיום ראיות חדשות שלא עמדו בפני המשיב בעת שדחה ביום 15.2.1995 את הבקשה להכרה בנכות. לכתב הערעור המתוקן צורף תצהיר המערער מיום 4.7.2019, בו הוא טען כי בשגגה הוא רשם בבקשתו המקורית להכרה בנכותו שכתובתו היא ברחוב המרגנית 6 ביוקנעם עלית, וחזר על טענותיו שפורטו בתצהיר מיום 18.9.2016.

6. בכתב התשובה שהוגש על-ידי המשיב צוין כי הן בדו"ח הפציעה והן בבקשה המקורית להכרה בנכות כתב המערער כי שהה בחופשה "להסדרת דברים אישיים", כי גרסתו כיום עומדת בסתירה לגרסאותיו הקודמות שפורטו בתצהירים שאומתו על-ידי עורכי דין, ולתיעוד הרפואי, וכי מספר רכבו שהיה מעורב בתאונה שונה ממספר הרכב המופיע בממצאי המשטרה. עוד נטען כי אין כל חידוש בפניה לעיון חוזר ואין בה "ראיה חדשה".

"ראיה חדשה" - ההלכה הפסוקה

7. ברע"א 1357/06 פלוני נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 6.10.2008) עמד בית המשפט העליון על משמעותו של סעיף 35(א) לחוק הנכים (ההדגשה הוספה - א"ג):

"סמכותו של קצין התגמולים על פי סעיף זה מתייחסת ל"מתן החלטה חדשה בכל בקשה" - לאמור, הן החלטות בדבר עצם ההכרה בנכות, הן החלטות בדבר דרגת הנכות והן החלטות שניתנו בכל עניין אחר. ובלבד שיימצא כי ההחלטה הקודמת יסודה בטעות שמקורה באחת מהעילות המנויות בו. אחת העילות הינה ראיות חדשות שנמצאו לאחר מתן ההחלטה הראשונה".

על-פי הפסיקה, כאשר המערער מגיש למשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת, ומצרף לה חוות דעת או מסמך רפואי חדש, תחילה על המשיב לבחון האם מתקיים בהם חידוש כלשהו. רק במידה והמשיב הגיע למסקנה כי קיים חידוש בחוות הדעת או במסמך הרפואי שהוגש לו, מגיע השלב השני ובו עליו לבחון האם יש בהם כדי להביא לשינוי החלטתו הקודמת, וליתן החלטה חדשה, שונה מהקודמת. (רע"א 10572/06 פרג' נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 11.5.2007); רע"א 5387/09 פלוני נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 16.8.2009); רע"א 7454/10 בנית נ' משרד הביטחון אגף השיקום קצין התגמולים (פורסם בנבו, 17.10.2012); ע"א (מחוזי חי') 2428/02 בן עד נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 2.1.2003); ע"ו (מחוזי מרכז) 57151-11-11 ז' נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 24.4.2012)).

גרסה חדשה בתצהיר - "ראיה חדשה"?

8. החידוש בבקשה למתן החלטה חדשה לפי סעיף 35 לחוק, שהוגשה על-ידי בא-כוח המערער ביום 19.9.2016, נעוץ במהות "הראיה החדשה": תצהיר מיום 18.9.2016 ובו גרסה עובדתית חדשה, שעומדת בסתירה לגרסה העובדתית שפורטה בתצהיריו הקודמים של המערער מיום 30.12.1993 ומיום 3.12.1995. וחידוש נוסף: הכחשת חתימתו על התצהיר מיום 30.12.1993 (אך לא הכחשת החתימה על התצהיר מיום 3.12.1995, הנפתח במלים: "אני הח"מ י' ה' לאחר שהוזהרתי כי עלי להצהיר את האמת ..."). אין מדובר, איפוא, בנתונים עובדתיים חדשים אלא בגרסה עובדתית חדשה, העומדת בסתירה לגרסה עובדתית קודמת.

9. בפסיקה של ועדות ערר לפי חוק הנכים ניתן לזהות שתי גישות, בכל הנוגע להיותה של "גרסה עובדתית חדשה" בגדר "ראיה חדשה".

על-פי גישה אחת, לא תוכר גרסה עובדתית חדשה כראיה חדשה שמובילה למסקנה שההחלטה הקודמת "בטעות יסודה". כך, למשל, בע"נ (שלום חי') 13385-05-13 פלוני נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 23.10.2014): בגלגול הראשון, בעקבות חוות הדעת הקודמות - נקבעה על-ידי ועדת ערר החמרה של 20% בנכותו של המערער עקב שירותו. לאחר מכן, ניתנה החלטת קצין תגמולים לפיה אין כל חידוש של ממש בחוות דעת רפואית חדשה שהוגשה על-ידי המערער, ולפיכך אין מדובר ב"ראיה חדשה". ועדת הערר קיבלה את הערעור על החלטה זו, לאחר שהכירה בחוות דעת חדשה כ"ראיה חדשה", מאחר והחידוש שבה היה בניתוח משמעותו של העבר הרפואי של המערער עובר לגיוסו. בעוד שבגלגול הראשון מומחה המערער נצמד לגרסת המערער לפיה הוא לא סבל מכאב גב עקב תאונת דרכים שעבר לפני גיוסו, על אף קיומם של שני רישומים רפואיים, בעקבות אותה תאונה, ובהם תלונות המערער על רגישות בעמוד שדרה מותני, הרי בחוות הדעת החדשה התייחס מומחה אחר לכאבי הגב הללו, וראה בהם כאב חולף שלא הותיר סימנים, ולא ראה בהם "עבר רפואי" של גב. הוועדה הבחינה בין גרסה חדשה שלא הובעה בגלגול הראשון, ושאינה "ראיה חדשה", לבין תזה עובדתית-רפואית שונה, למשל אודות משמעות העבר הרפואי, שהינה "ראיה חדשה". היא הביעה את עמדתה העקרונית, לפיה "אין לעשות שימוש בסעיף 35 כדי להציב גרסאות חדשות שטרם נודעו".

גישה שונה הובעה בע"נ (שלום ת"א) 31176-03-15 צ. ר. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 28.1.2016) (להלן: עניין צ.ר.). באותה פרשה המערער הציג מסמך חדש, וטען כי רק לאחרונה הוא השיג אותו מארכיון צה"ל. נפסק שם כי גרסת המערער במסמך החדש אינה עולה בקנה אחד עם גרסאותיו האחרות, "אולם המסמך שצירף עתה המערער (מזמן אמת) עשוי לשפוך אור חדש על אופן התרחשות האירוע, ויש לבדוק לעומק את הגרסאות השונות. בפסק דינה נכתב על-ידי הוועדה: "ערים אנו לעובדה כי המערער סיפק מספר גרסאות לאירוע הנטען, אולם דחיית הערעור תותיר תחושה של אי צדק ותעלה סימני שאלה באשר לגרסה העובדתית של המערער ..".

10. עמדתנו היא שעל דרך הכלל, העלאת גרסה עובדתית שונה בתצהיר "חדש" אינה יכולה להיחשב כ"ראיה חדשה" לעניין סעיף 35 לחוק הנכים. ייתכנו מקרים יוצאים מהכלל, ויתכן כי עניין צ.ר. נמנה על אותם מקרים. אנו סבורים שנסיבות המקרה שבפנינו שונות מהנסיבות שנדונו בעניין צ.ר. באותה פרשה המסמך "החדש" היה מסמך ישן "מזמן אמת" שהתגלה למערער בשלב מאוחר. בענייננו, המסמך "החדש" הוא תצהיר משנת 2016 של המערער ובו גרסה עובדתית הסותרת את תצהיריו הקודמים. לו היה "קצה חוט" התומך בטענת המערער כיום, לפיה החתימה על התצהיר מיום 30.12.1993 אינה חתימתו, הייתה מתעוררת תחושת אי נוחות שעשויה הייתה להצדיק מתן החלטה חדשה על-ידי המשיב. אולם הכחשה סתמית של תצהיר המועלית באיחור של 23 שנים - הגם שהיא מעוגנת בתצהיר "חדש" משנת 2016 (ועליה חזר המערער בבירור הפרונטלי בפני חוקר תביעות בשנת 2017), אינה יכולה להיחשב כ"ראיה חדשה". כאמור, לא הוכחש התצהיר הנוסף מיום 3.12.1995, בו פורטה גרסה זהה לתצהיר מיום 30.12.1995.

11. לאור זאת, אנו קובעים כי צדק המשיב, בקביעתו שאין מדובר ב"ראיה חדשה", ובדחותו את הבקשה למתן החלטה חדשה לפי סעיף 35 לחוק.

אשר על כן, הערעור נדחה. על המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג שבט תשפ"א, 26 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.