בפני מונחת בקשת ערעור של המבקשת גב' ספיר בן סעיד (להלן: "המבקשת") לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי") לגריעת השיקים הבאים מרשימת השיקים המסורבים שלה.

1. שיק מספר 0080000217, מיום 18.5.2018, בסכום 1500 ₪
2. שיק מספר 0080000232, מיום 18.5.2018, בסכום 4750 ₪.
3. שיק מספר 0080000315, מיום 18.5.2018, בסכום 1000 ₪
4. שיק מספר 0080000322, מיום 18.5.2018, בסכום 500 ₪
5. שיק מספר 0080000324, מיום 21.5.2018, בסכום 700 ₪
6. שיק מספר 0080000511, מיום 14.8.2018, בסכום 1500 ₪.

המבקשת היא אזרחית ותושבת ישראל בעלת חשבון בנק מספר 136330470 (להלן: "החשבון"). החשבון נמצא בבנק דיסקונט לישראל בע"מ, בסניף מבשרת ציון, שהוא סניף מספר 510 (להלן: "המשיב").

בהתאם להסכם אותו חתמה עם המשיב, המבקשת זכאית למסגרת אשראי מאושרת בגובה 5000 ₪ בחשבונה.

בבעלות המבקשת מספרה ועסק בתחום הקוסמטיקה. לאחרונה היא סיכמה עם צד ג' על שותפות בעסקים ובין היתר תכננו השניים לפתוח חשבון בנק משותף. המבקשת מציינת שאם בקשתה תדחה הרי שחשבונה יהפוך לחשבון מוגבל חמור. עובדה זו עלולה להביא לסיכול הסכם השותפות שכרתה. בשל כך עלול צד ג' אף לדרוש פיצויים בגין הפרת ההסכם. מצב דברים זה עלול להוביל לפגיעה כלכלית במבקשת ומשפחתה והיווצרות חובות שיתכן ולא תוכל לעמוד בהם.

באשר לשקים נשוא הבקשה טוענת המבקשת שעל הבנק לגרוע מרשימת השיקים שסורבו את ארבעת השיקים 1 - 4. השיקים האמורים סורבו ביום 18.5.2018 "מסיבת חשבון מעוקל". המבקשת מציינת בעניין זה שחשבונה היה מעוקל כבר מחודש אוקטובר 2017 ואף על פי כן הבנק כיבד מאות המחאות בזמן זה. העיקול האמור הוסר ביום 13.6.2018.

המבקשת מציינת עוד שביום 23.5.2018 מספר ימים לאחר שהמשיב החזיר את שיק מס' 5, הוא הוצג שוב לפירעון והפעם המשיב כיבד אותו. כך קרה גם ביום 24.5.2018 כאשר מספר ימים אחרי שהמשיב סרב לכבד את שיק מספר 1 , הוא הוצג שוב לפירעון והמשיב כיבד אותו. המבקשת סוברת שמטעם זה בלבד יש לגרוע את שני השיקים הללו ממניין השיקים שסורבו.

המבקשת מוסיפה שאת יתר השיקים שנדחו היא שילמה במזומן ישירות לאוחזיהם, ועל כן המשיב לא נדרש שוב לכבדם.

באשר לשיק מספר 6 שהופקד ביום 14.8.2018, טענת המבקשת היא שהמשיב לא כיבד שיק זה שהיה על סך 1500 ₪ מסיבת "אין כיסוי מספיק". זאת כאשר בעת ההפקדה עמד החשבון על חריגה בסך 2701.48 ₪ ממסגרת האשראי המותרת. באותו יום הפקידה המבקשת סכום של 2200 ₪ בחשבון ולאחר שיחה עם הבנק סוכם שהיא תפקיד סך נוסף של 500 ₪ שהופקד גם הוא באותו יום. סך הכול הופקדו ביום זה 2700 ₪ בחשבון. עוד מוסיפה המבקשת שהמשיב ידע שלמחרת היום ב-15.8.2018 כמו בכל יום רביעי, נכנסים לחשבונה הכספים של הלקוחות המשלמים באמצעות לאומיקארד. המבקשת אף הזכירה זאת לפקיד הבנק בשיחה שניהלה עמו. אף על פי כן המשיב סרב לכבד את השיק.

מעבר לאמור מציינת המבקשת שהמשיב הוא זה שגרם לחשבונה להיכנס ליתרת חובה בכך שפרע את ההלוואה החודשית דווקא ביום זה. לטענתה, המשיב פורע את ההלוואה החודשית במועד שנוח לו. היא סוברת שעל המשיב היה להתחשב במבקשת ולפרוע את ההלוואה מספר ימים מאוחר יותר.

נוסף על כך, מציינת המשיבה, שהמשיב יכול, על פי דין, להמתין שלושה ימי עסקים מלאים לפני שהוא מסרב לכבד שיק. אולם במקרה זה בחר המשיב לסרב לכבד את השיק מיד לכשהופקד ולא המתין עד לתום שלושת ימי העסקים.

שיק זה היווה השיק ה-10 שסרובו עלול להוביל את חשבון המבקשת להפוך להיות חשבון "מוגבל חמור", מצב שעלול להוביל לפגיעה כלכלית בעסקיה ובפרנסת משפחתה.

כמו כן, סוברת המבקשת שיש לגרוע את השיקים נשוא הערעור מרשימת השיקים המסורבים לאור "הסכם מכללא" שנוצר, לטענתה, בינה לבין המשיב במהלך תקופת ניהול החשבון אצלו. המבקשת מדגישה שהיא קיבלה כל הזמן את אמונו המלא של המשיב. המשיב נהג לכבד שיקים הנמשכים מחשבונה אף אם בשל משיכת השיק נוצרה חריגה בחשבונה מעבר למסגרת האשראי המאושרת. וזאת מתוך אמון והבנה של המשיב שהמבקשת תסדיר מיד בסמוך לכך את החריגה שנוצרה בחשבון. באופן זה נוצרה אצל המבקשת צפייה סבירה לכיבוד "הסכם מכללא" זה ביניהם. בהסתמך על אותו "הסכם מכללא" היה ברור למבקשת שהמשיב ימשיך לנהוג כלפיה כפי שנהג לאורך השנים. לאור זאת, הופתעה המבקשת לגלות שהמשיב פעל בניגוד ל"הסכם מכללא" שביניהם כאשר סרב לכבד את השקים נשוא הבקשה. בפרט לאור העובדה שהמשיב עשה זאת ללא כל התראה או הודעה מוקדמת מצידו על כוונתו לעשות כן ובלא שאירע דבר חריג שיש בו כדי להסביר את הסטייה החד צדדית מהמדיניות בה נהג כלפיה.

עוד טוענת המבקשת שגבריאל, נציג השירות העסקי מטעם המשיב ורן מנהל הבנק, התחייבו כלפיה שככול ותסיר את העיקול שרבץ על החשבון מחודש אוקטובר 2017, תוך 60 יום, הרי שחמשת השיקים הראשונים יגרעו ממניין השיקים שסורבו. בהתאם לכך דאגה המבקשת להסרת העיקול תוך פחות מ-60 יום אך המשיב לא גרע את חמש השיקים האמורים כפי, שלטענתה, התחייב אליה.

באשר לטענת המשיב לפיה המבקשת לא נהגה כפי שהיא נדרשת על פי האמור בתקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) התשמ"ב-1981 (להלן: "תקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין)") ובשל כך יש לדחות את בקשתה. המבקשת דוחה את הטענה ומציינת שפנתה אל המשיב בבקשה לגרוע את השיקים ממניין השיקים המסורבים שנמנו בטעות נוכח ה"הסכם מכללא" ביניהם. המבקשת מציינת שנציג המשיב עימו שוחחה הודה בטעות שעשה המשיב כלפיה אך לא הצליח לגרוע את השיקים האמורים. לאור זאת סוברת המבקשת שאין לפסול על הסף את בקשתה. עוד היא מציינת שעיקרה של דרישה זו היא דרישה פרוצדוראלית ולא דרישת סף מהותית.

אשר על כן, סוברת המבקשת שלאור התנהלותה, משך תקופה, כלפי המשיב יש להיעתר לבקשתה ולגרוע את השיקים האמורים ולתת לה הזדמנות להמשיך בפעילותה ובכך למנוע סחרור כלכלי שלה ושל משפחתה.

המשיב מתנגד לבקשת המבקשת להסיר שיקים מרשימת השיקים המסורבים. לטענתו, המבקשת משכה מחשבונה 10 שיקים שבמועד הצגתם לפירעון לא הייתה יתרה מספקת לפירעונם בחשבון. זאת במשך שנים עשר חודשים. ועל כן, לפי האמור בחוק שיקים ללא כיסוי, על חשבונה להפוך לחשבון מוגבל.

במסגרת פתיחת החשבון חתמה המבקשת על תנאים כלליים הכוללים את העיקרון בדבר אי חובתו של המשיב לכבד משיכה או חיוב המביאים לתוצאה של יתרת חובה בחשבון. כמו כן היא חתמה על התנאי לפיו הסכמת המשיב מעת לעת לכבד חריגות בחשבון לא מחייבת אותו לעשות כן גם בעתיד.

באשר לטענת המבקשת בדבר קיומו של "הסכם מכללא" בינו למבקשת, המשיב מציין שביום 21.5.2018, לאחר שסורבו 6 שיקים בחשבונה של המבקשת, נשלח אליה מכתב התראה לפיו, בהתאם להוראות החוק אם יסורבו 10 שיקים בחשבונה בתקופה של שנה, חשבונה יוגבל. אף לאחר קבלת מכתב ההתראה המשיכה המבקשת למשוך שיקים בהעדר כיסוי. מה שהוביל לסירובם של שיקים נוספים בחשבונה ולהגבלתו.

לטענתו, במועד הצגת השיקים לפירעון לא הייתה בחשבון המבקשת יתרה מספקת לפירעונם. האפשרות לכבד שיק בהתאם ליתרה הכספית העומדת בחשבון נבחנת נכון ליום הצגתו של השיק לפירעון (סעיף 4 בהוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב שיקים). לפיכך על המבקש לדאוג ליתרה מספקת בחשבונו בכל רגע נתון ממועד פירעון השיק, הוא המועד הנקוב ע"ג השיק ולכל המאוחר במועד הצגת השיק לפירעון.

המשיב סובר שלא היה למבקשת כל יסוד סביר להניח שקיים "הסכם מכללא" ביניהם לפיו המשיב היה מכבד משיכת שיקים גם כאשר לא הייתה יתרה מספקת במועד הצגתם לפירעון.

לטענתו, אף אם במקרים מסוימים הייתה נכונות מצד נציגי הבנק לבוא לקראת המבקשת באופן חריג אין בכך כדי ללמד על קיומו של "הסכם מכללא" ביניהם. המשיב מדגיש שאילו היה קיים "הסכם מכללא" ביניהם הרי שהיה על המבקשת לשטוח טענותיה בפני הבנק כבר במועד סירוב ארבעת השיקים הראשונים ולא להמתין עד שחשבונה יוגבל. או לכל הפחות לעשות כן מיד לאחר שקיבלה את מכתב ההתראה באשר להגבלה הצפויה.

כמו כן, מציין המשיב, שעיון בפירוט העו"ש של המבקשת מעלה שביחס לכל אחד מהשיקים המפורטים בבקשתה, אותם כיבד המשיב על אף החריגה ממסגרת האשראי שבחשבון, הפקידה המבקשת למחרת משיכת השיק סכום כסף בחשבונה שהחזיר את החשבון למסגרת האשראי. אולם ביחס לשיקים שסורבו על ידי הבנק לא הפקידה המבקשת מיד בסמוך למשיכת השיקים סכום כסף שיכסה את החריגה.

ביום 17.5.2018 נמשכו 4 שיקים בחשבון דבר שהכניס את החשבון ליתרת חובה בסך 13,585 ₪ והשיקים סורבו למחרת. ביום 18.5.2018 הפקידה המבקשת סכום של 3480 ₪ אך במקביל נמשכו עוד שני שיקים כך שהחשבון נותר ביתרת חובה בסך 8177 ₪ לפיכך 2 השיקים האמורים סורבו ביום 21.5.2018 שהיה יום העסקים הראשון שחל לאחר משיכתם. ביום 22.5.2018 לא הפקידה המבקשת סכום בחשבונה אלא אף משכה שיקים נוספים.

באשר לתמיהת המבקשת ביחס לשני השיקים שכובדו לאחר שסורבו ביום 23.5.2018 ו- 24.5.2018, המשיב כיבדם מכיוון שבפעם השנייה שהוצגו הפקידה המבקשת את סכום השיקים למחרת משיכתם ולפיכך הם כובדו. לאור האמור, סובר המשיב שלא נכרת כל "הסכם מכללא" בינו לבין המבקשת.

כמו כן, המשיב מתכחש לטענת המבקשת לפיה הובטח לה על ידי הבנק שאם יוסר העיקול שרבץ על חשבונה תוך 60 יום הרי שהשיקים שסורבו יגרעו מרשימת השיקים המסורבים. לטענתו, בסעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי נקבע כי אם שיק סורב מסיבת עיקול תוך 60 יום מיום שהוטל העיקול הרי שהוא לא ייחשב שיק שסורב לעניין החוק. במקרה דנן העיקול הוטל על חשבונה של המבקשת בתחילת שנת 2018, ולפיכך 60 הימים כבר חלפו זמן רב טרם סורבו השיקים, ועניין זה הוא שהובהר למבקשת על ידי נציגי הבנק.

על כל פנים, המשיב מדגיש, שאף לולא העיקול לא היה בחשבון המבקשת יתרה מספקת לכיבוד השיקים שסורבו ולפיכך אף אם לא היה מוטל כל עיקול על החשבון השיקים היו נדחים מחמת העדר כסוי מספיק. בפסיקה נקבע כי כאשר בהתעלם מהעיקול לא הייתה יתרה מספקת בחשבון לכיסוי השיק אין בהגנה שבסעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי כדי להועיל לבעל החשבון. לפיכך אין משמעות לעובדה שבפירוט החשבון עו"ש מצוין שהשיקים סורבו מחמת העיקול ולא מחמת אין כיסוי מספיק.

באשר לטענת המבקשת לגבי שיק מספר 6 שהופקד ביום 14.8.2018 ולטענת המבקשת שהבנק פורע את ההלוואה שנטלה מתי שנוח לו. המשיב מציין שבהסכם ההלוואה נקבע מועד חודשי לפירעונה. כאשר אין יתרה בחשבון לפירעון ההלוואה מחשב הבנק ממתין למועד בו החשבון יכנס למסגרת ואז גובה את החזר ההלוואה. בחשבונות כמו חשבון המבקשת, שתמיד נמצאים בחריגה ממסגרת האשראי, ממתין המחשב להזדמנות הראשונה בה ניתן לגבות את הכסף מבחינת המאזן בחשבון ואז גובה אותו.

נוסף על כך טוען המשיב שתקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), קובעת שעל המבקש לצרף לערעור על הגבלת חשבונו העתק על פנייתו למשיב בבקשה לבטל את הבאת השיקים מושא הבקשה במניין השיקים המסורבים וכן את תשובת המשיב לפנייה. במקרה דנן המבקשת לא צרפה העתק מפניה כזו וכן לא צורפה תשובת המשיב. לטענת המשיב, הפסיקה קובעת כי דרישה מקדמית זו הינה מהותית ואי עמידה בה יכולה להצדיק אף את דחיית הבקשה. לדידו, אין להסתפק בטענת המבקשת כי פנתה אל המשיב בבקשה לגריעת שיקים. ונציג מטעמה הודה בטעות. זאת בפרט כאשר לא ניתן לטענה כל ביסוס ואזכור של פרטים מרכזיים כמו תאריך הפניה או שמו של הנציג.

דיון והכרעה:

סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי קובע כי:

(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:

(1) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;

(2) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א;

(3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו;

(4) נבצר מהלקוח לטפל בענייניו מחמת פגיעה, בו או ברכושו, בפעולת איבה, ובשל כך סורב השיק;

2008

(5) הלקוח הוא תושב של שטח שהוכרזה לגביו שעת חירום כאמור בפסקאות (1) ו-(2) להגדרה "הכרזה על שעת חירום", ובין המועד שבו נמשך השיק ובין המועד שבו הוצג לפירעון חלה הרעה משמעותית בהכנסותיו של הלקוח עקב שעת החירום, ובשל כך סורב השיק.

על המבקש לגרוע שיק מרשימת השיקים המסורבים מוטל הנטל להוכיח שהתקיימה אצלו אחת מהעילות המנויות בסעיף.

במקרה דנן טוענת המבקשת לקיומה של עילה מכוח סעיף 10(א)(3) לפיה היה לה יסוד סביר להניח שהיה קיים "הסכם מכללא" בינה לבין המשיב. לפי הסכם זה, לטענתה, אף אם חרגה ממסגרת האשראי הרי שעד למחרת היום היא דאגה להפקיד את הסכום הנדרש על מנת להשיב את חשבונה למסגרת האשראי. בהתאם לכך כיבד המשיב את השיקים שהוצגו לו לפירעון על אף חריגה ממסגרת האשראי. לדידה, עיון בדפי פירוט החשבון ובתנועות העו"ש של המבקשת מעלים שהיה זה נוהג קבוע לפיו פעל המשיב כלפיה משך תקופה ארוכה.

בית המשפט העליון קבע שהגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי צריכה להיות מחמירה. הטענה לפיה נוצר "הסכם מכללא" בהתנהגות בין הבנק ללקוח היא טענה שקשה להוכיחה. כך עולה למשל מהאמור ברע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ועב' אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, (ניתן על ידי השופט רובינשטיין, ביום 23.12.2007):

"כונתה התופעה של שיקים ללא כיסוי "מכת מדינה" (ראו יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מ"ד (1998) 449, בעמ' 449;...הגישה הבסיסית לנושא...היא כי "על מושכי שיקים ללא כיסוי לידע, כי אינטרס הציבור, שעליו אמונים בתי המשפט, הוא להיאבק בכך"...אכן, התנהגות הצדדים ביחס למסגרת האשראי, במידה שהיא נמשכת ועקבית, עשויה ליצור הסכם מכללא:

"מסגרת אשראי היא מחויבות חוזית שחובות תום הלב חלות עליה – על כולי עלמא – על הבנק מזה ועל הלקוח מזה... ועוד, האינטרס בשמירת מסגרת אשראי ובאי חריגה הימנה אינו של הלקוח הלווה בלבד, אלא של כלל הציבור הנזקק לאשראי, כדי שלא יווצר מצב של 'נעילת דלת בפני לווים' (שולחן ערוך חושן משפט ק"א, ט')" (עניין אי.אנד.ג'י בפסקאות 6.(ג)-(ד), וראו עוד שם, בהמשך פסקה (ד))...לעניין הטענה בדבר היווצרותו של הסכם מכללא בהתנהגות, ולמצער – יסוד סביר להניח קיומו של הסכם מעין זה, יצוין כי טענה זו הוגדרה על-ידי יצחק עמית, במאמרו הנזכר (בעמ' 468), כ"אחת הטענות השכיחות, אם לא השכיחה ביותר" בערעור על פי הוראת סעיף 10לחוק. על כן לא למותר יהא להביא דברים נוספים שכתב שם:

"להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח – להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר (ההדגשה הוספה – א"ר). החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. העובדה, כי בעל החשבון 'נזכר' רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה, שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו... שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי... זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על-פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי" (בעמ' 470-469, וראו האסמכתאות שם; כן ראו יובל אזני שיקים ללא כיסוי – כרך ב' (2003) 441-436 (להלן אזני): "העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש" (בעמ' 436))".

מן האמור בפסק הדין עולה שעל אף שכיחות הטענה לקיומו של "הסכם מכללא" קשה להוכיחה. על מנת שיעלה בידי לקוח לבסס טענה של "הסכם מכללא" לפיה הייתה לו ציפייה סבירה לקיומה של חובה מצד הבנק לאפשר משיכת שיקים גם במצב של חריגה ממסגרת האשראי המאושרת, עליו להוכיח דפוס התנהגות ברור ומתמשך של הבנק כלפיו. הסכמת הבנק במקרה זה או אחר בעבר לכיבוד שיק על אף החריגה עשויה להיות מושפעת ממגוון שיקולים של הבנק, ואינה מלמדת, כשלעצמה, על "הסכם מכללא" המחייב את הבנק להמשיך ולפעול באופן זה בעתיד.

בהמשך מאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981, הפרקליט מד(ג)449, 470 כותב כב' השופט עמית, בעניין זה, את הדברים הבאים:

"...בתי המשפט הדגישו, כי לא סגי בתקווה, בציפייה, במחשבה או בסברה של הלקוח. סבירות מחשבתו של הלקוח לגבי חובתו של הבנק יש לפרש כפשוטה. לא מספיק, כי ללקוח היה יסוד סביר להניח, שהבנק יכבד את השיק. צריך להראות, כי היה לו יסוד סביר להניח, שקיימת חובה על הבנק לכבד את השיק. היו שגרסו, כי המבחן האובייקטיבי הוא אם סירובו של השיק מקנה לבעל החשבון עילת תביעה נגד הבנק ... מאחר שציפייה מסחרית חלשה בעוצמתה מזכות חוזית על פי הסכם, על הלקוח נטל כבד להוכיח, כי היתה לו ציפיה לגיטימית, שהבנק יפעל בדרך מסוימת וכי הבנק פעל בניגוד לאותה דרך וסיכל את ציפייתו הלגיטימית. הציפייה צריכה להיות בדרגה כזו, שנאמר, כי היא יצרה אצל הלקוח יסוד סביר אובייקטיבי להניח שהבנק מחויב לפרוע את השיק".

בהתאם לאמור במאמר ובפסיקה, על המבקשת להוכיח קיומה של ציפייה לקיום "חובה", זאת להבדיל מ"רשות", מצד המשיב לפרוע שיקים שהוגשו לפירעון כאשר החשבון מצוי בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת. זאת בהינתן שעצם העובדה שהמשיב נהג בעבר לכבד שיקים שהוצגו לפירעון בחשבון על אף חריגה ממסגרת האשראי המאושרת, בכפוף להפקדת כספים עד ליום העסקים שלמחרת אין בה, על פניו, כדי להקנות למבקשת יסוד סביר להניח, כי על המשיב הייתה מוטלת חובה לפרוע את השיקים מכוח "הסכם מכללא".

כעת עלינו לבחון האם עלה בידיה של המבקשת, במקרה דנן, להוכיח שהיה לה יסוד סביר להניח שעל הבנק מוטלת החובה לכבד את השיקים מכוח קיומו של "הסכם מכללא" ביניהם.

אמנם עיון בתדפיסי הבנק המפרטים את תנועות העובר ושב המפורטות בחשבון המבקשת מעלה שאכן היו מקרים רבים בהם החשבון נכנס ליתרת חובה, ואף על פי כן הבנק כיבד שיקים שהוגשו לפירעון. זאת כאשר המבקשת הפקידה עד למחרת היום סכום בחשבון שהשיב אל גדרי מסגרת האשראי לה היא זכאית. אך האם די בכך להוכחת חובתו של הבנק כלפי המבקשת בקיומו של "הסכם מכללא" שנוצר ביניהם?

בחינה מדוקדקת של תדפיסי החשבון מעלה שביום 18.5.2018 נדחו ארבעה שיקים שהוגשו לפירעון מחשבונה של המבקשת מסיבת אין כיסוי מספיק (?). עיון מדוקדק בחשבון מעלה שעד ליום המחרת לא הופקד סכום מספיק לשם השבת החשבון למסגרת האשראי המותרת. הסכום הופקד אך ורק מספר ימים מאוחר יותר. על כן ניתן לומר שאפילו אם היינו מקבלים את הטענה לפיה היה קיים "הסכם מכללא" בין המבקשת למשיב, הרי שהמבקשת היא שהפרה הסכם זה בעת שהתעכבה משך מספר ימים עד להפקדת סכום מספיק להשבת החשבון למסגרת האשראי המותרת. זאת בשונה ממנהגה הקבוע, כפי שעולה מדפי העו"ש, לפיו נהגה להפקיד סכום המשיב את החשבון למסגרת האשראי המותרת עד ליום המחרת לכל המאוחר.

בעניין זה יודגש כי נקודת המוצא היא שניהול תקין של חשבון הבנק לרבות הצורך לדאוג ליתרה מספקת שתכסה שיקים עתידים לפירעון צריכה להיעשות מבעוד מועד ולא בדיעבד. כמו כן, האחריות לכך מצויה כולה בידי המבקשת. כמו כן, מהוראת החוק בסעיף 4 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח)(מועד זיכוי וחיוב בשיקים), תשנ"ב-1992, עולה שחובה על בנקאי להחזיר שיקים ביום העסקים שלאחר הצגתם במידה והחשבון בו הוצג השיק לפירעון מצוי ביתרת חובה, ואין בנקאי יכול להמתין עד שהלקוח יכסה את השיקים.

נראה על כן שהתמונה המתקבלת, על פניו, היא כי לא היה מדובר ב"הסכם מכללא" להתנהלות מחוץ למסגרת האשראי, אלא בהתנהלות ספציפית. כאשר ביחס לשיקים נשוא הבקשה לא הופקדו מיד ובסמוך ועד למחרת סכומים המשיבים את החשבון לגדרי מסגרת האשראי ועל כן בדין הם סורבו.

מעבר לאמור, חשבונה של המבקשת כבר היה חשבון מעוקל בעבר ועל כן ניתן ללמוד גם מכך שלא היה למבקשת יסוד סביר להניח שהיה "הסכם מכללא" בינה לבין המשיב אותו היה מחויב לכבד. נראה כי ניסיון העבר היה צריך להביא את המבקשת דווקא לפעול לגיבוש הסכמות ממשיות עם המשיב בקשר להתנהלות חשבונה בחריגה במקום להניח הנחות בדבר קיומו של "הסכם מכללא" בינה לבין המשיב.

עוד אוסיף כי ביום 21.5.2018 שלח הבנק מכתב התראה למבקשת באשר לסירוב השיקים מסיבת "אין כיסוי מספיק". מכתב ההתראה עצמו מלמד שלא היה על המבקשת להניח קיומו של "הסכם מכללא" בינה לבין הבנק. על כן באשר לשיקים שסורבו לאחר שליחת מכתב ההתראה קשה עוד יותר לקבל את טענת המבקשת ל"הסכם מכללא" בינה לבין המשיב.

כמו כן, באשר לשני השיקים 1 ו-5 אשר נדחו בפעם הראשונה שהופקדו וכאשר הופקדו בשנית, לאחר מספר ימים, השיקים שסורבו בשל כך בסופו של יום הם כובדו. הרי שעיון בתכלית החוק באשר לחוק שיקים ללא כיסוי מעלה כי, בין השאר, עלינו להביא בחשבון את האינטרס הציבורי להתנהלות כלכלית מיטבית למען כלל הציבור. זאת באמצעות הטלת מגבלות שירתיעו מפני מתן שיקים שאין להם כיסוי, על מנת להגן על צדדים שלישיים ולשמור על ניהול כלכלי וחברתי תקין. זאת כפי שעולה מדבריו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 9162/94 סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' (ניתן על ידי השופט רובינשטיין, ביום 5.12.2004):

"הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים – כפי שציין בית המשפט המחוזי – על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק".

לאור האמור נראה שלא עצם הפקדתו או דחייתו של שיק מסוים הוא המבחן אותו יש לבחון אלא עצם מעשה הדחייה הוא שמערער את בטחון הציבור בשיקים ועלול לפגוע בהתנהלות הכלכלית הציבורית הראויה, ועל כן איני מקבל את טענת המבקשת ואני מותיר את שני השיקים האמורים ברשימת השיקים שסורבו שכן עצם הסירוב הוא העיקר, והוא המערער את אמון הציבור באמצעי התשלום והמערכת הכלכלית, ולא משנה אם עסקינן בשיק זהה שהוצג פעם נוספת לפירעון או שיק חדש שהוכן חלף השיק שנדחה.

באשר לשני השיקים שסורבו לאחר שנשלח מכתב ההתראה, שיקים מספר 5ו-6, מיום 21.5.2018 ומיום 14.8.2018 הרי שנראה שמסורבו שיקים של המבקשת מסיבת אין כיסוי מספיק ונשלח בשל כך מכתב התרעה, הרי שהוברר למבקשת, למעשה, שאין היא יכולה להסתמך על קיומו של "הסכם מכללא" בינה לבין המשיב ואין לה עוד כל יסוד סביר להסתמך עליו כדי לסבור כן.

המבקשת העלתה טענה נוספת לפיה מנהלי הסניף הבטיחו לה כי יגרעו את השקים מרשימת השיקים המסורבים אם יוסר העיקול מעל החשבון.

המבקשת טוענת, שהיה סיכום בעל פה בינה לבין נציג השירות העסקי ומנהל הבנק אשר התחייבו כלפיה שככול ותסיר את העיקול שרבץ על החשבון מחודש אוקטובר 2017, תוך 60 יום, הרי שחמשת השיקים הראשונים יגרעו ממניין השיקים שסורבו. בהתאם לכך דאגה המבקשת להסרת העיקול תוך פחות מ-60 יום אך המשיב לא גרע את חמש השיקים האמורים כפי שהתחייב.

המשיב כפר לחלוטין בגרסה זו. לטענתו, בסעיף 2א לחוק שיקים ללא כיסוי נקבע כי אם שיק סורב מסיבת עיקול תוך 60 יום מיום שהוטל העיקול הרי שהוא לא ייחשב שיק שסורב לעניין החוק. במקרה דנן העיקול הוטל על חשבונה של המבקשת בתחילת שנת 2018, ולפיכך 60 הימים כבר חלפו זמן רב טרם סורבו השיקים, ועניין זה הוא שהובהר למבקשת על ידי נציגי הבנק.

מדובר בגרסה מול גרסה. לא הובאו על ידי המבקשת תימוכין כלשהן לגרסתה (מלבד פירוט בתצהיר). זאת בשעה שהנטל להוכיח את הטענה מוטל על כתפיה. משכך יש לקבוע שהמבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה בהוכחת גרסתה, ולא הוכיחה קיומו של אותו הסכם נטען. נוכח האמור, אני דוחה את טענת המבקשת לפיה השתכלל הסכם שבעל פה בין הצדדים.

משלא הוכח, שלמבקשת היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים, בין משום שלא הייתה יתרה מספקת בחשבון ובין משום שלא הוכח קיומו של הסכם מכללא או הסכם בעל פה בין המבקשת ובין המשיב מכוחו הבנק היה מחויב לפרוע את השיקים, הרי שאני סובר שהמשיב פעל כדין עת סירב לכבד את השיקים נשוא הבקשה.

בשולי הדברים אתייחס לטענת המשיב לפיה דין הבקשה להידחות על הסף מאחר ועל פי תקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב – 1981, על המבקשת היה לפנות למשיב בבקשה לביטול הבאת השיקים נשוא הבקשה ממניין השיקים שסוברו. זאת טרם הגשת הבקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, והיא לא עשתה כן. לדידו, מטעם זה בלבד יש לדחות את בקשתה.

בעניין זה כותב כבוד השופט עמית במאמרו בעמוד 462: "הרציונאל העומד מאחורי תקנה 4(3) הוא ליתן לבנק הזדמנות לבדוק, אם נפלה טעות בסירוב השיקים - מה שעשוי לייתר את הדיון המשפטי....נוטים אנו לדיעה, כי אין לראות בצירוף פנייתו של המבקש לבנק ותשובת הבנק דרישת סף מהותית, אלא דרישה פרוצידורלית". בעניין זה אני סובר שאף אם נקבל את טענת המשיב שהמבקשת לא פעלה כנדרש על פי התקנות, הרי שאין דינה של הבקשה להידחות על הסף רק בשל כך שלא צורפה לה פנייה למשיב ותשובתו לפנייה זו.

לאור האמור אני סובר שיש לדחות את בקשת ערעור של המבקשת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח אדר ב' תשע"ט, 25 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.