התביעות ההדדיות

1. המדובר בשתי תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד: האחת תביעת חברה קבלנית לתשלום שכר עבודה על סך 44,950 ₪ בגין בניית תוספת ושיפר מיגונים בדירת מגורים; והשנייה תביעת בעלי דירת המגורים על סך 200,000 ₪ בגין הפרת חוזה העבודה וגרימת נזקים.

בעלי הדין

1. הדיירים בת"א 50117-08-18/ הנתבעים בתא"מ 18337-12-17, הינם בני זוג אשר חפצו להזמין עבודות קבלניות לשם הרחבת ביתם מהנתבעות 1-2.

נתבעות 1-2 הינן חברות אחיות המאוגדות ופועלות בישראל, אשר עיסוקן בתחום קבלנות בניין (נתבעת 1 לבדה הינה התובעת בתא"מ 18337-12-17).

הסדר דיוני ומינוי מומחה מטעם בית המשפט

1. במסגרת הדיון בבקשת רשות להגן (בתיק 18337-12-17) הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה, תינתן לנתבעים רשות להתגונן, התיק יאוחד עם תיק אזרחי 50117-08-18, וביהמ"ש ימנה מומחה מטעמו שחוות דעתו תהיה מכרעת בתיק.
2. בהתאם להסכמה ניתנה לנתבעים רשות להגן, התיקים אוחדו, ומונה המהנדס רונן שטרנברג מטעם בית המשפט.

טיעוני חב' ל.ד יזמות

1. התובעת טוענת כי ביום 6/7/16 נחתם בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות לבניית תוספת ושיפור מיגון בבית הנתבעים, לפי תכניות והיתרים, תמורת סך 300,000 ₪, אשר ישולמו באופן הבא: 140,000 ₪, (לא כולל מע"מ), וסך של 160,000 ₪ (כולל מע"מ), אשר ישולמו בתשלומים לפי קצב התקדמות הבניה.

1. התובעת טוענת כי ביצעה את כל העבודות והשלימה אותן בהתאם להוראות החוזה.
2. רק לאחר סיום כל העבודות ובעקבות פנייתה לנתבעים בדרישה לשלם את יתרת חובם (בסך 48,400 ש"ח), החלו הנתבעים להעלות טענות חמקניות ולא מבוססות. מסכום זה יש לקזז סך 4,000 ₪ בגין חומרים אשר התובעת הייתה אמורה לספק והיתרה הנה סך 44,950 ₪ (אעיר כי חישוב אריתמטי של יתרת החוב הנטענת בקיזוז 4,000 ₪ מוביל לתוצאה 44,400 ₪).

הגנת הדיירים

1. הנתבעים טוענים כי החברה הפרה באופן יסודי ומתמשך את חוזה העבודה.
2. הנתבעים אינם מכחישים קיומה של יתרת חוב אך טענו כי לפני הגשת התביעה היה רצון לבחון אפשרות קיזוז ההוצאות ואף תיקון הליקויים, אך לטענתם בטרם יבשה הדיו בשולחן המו"מ, אצה דרכה של התובעת להגיש תביעה זו.

תביעת הדיירים

1. הדיירים טענו כי חוזה העבודה היה לבניית תוספת יחידת דיור + שיפור מיגון, בהתאם לתכניות הבניה ולכתב כמויות והמפרט הטכני שצורפו כנספח ב' לחוזה.
2. בהתאם לחוזה היה אמור שלב א' להסתיים לא יאוחר מיום 21.8.16, ואילו התאריך הסופי שנקבע לסיום העבודות הינו 90 יום מתחילת העבודה. נטען כי בפועל שלב א' הסתיים בפועל ביום 8.10.16 ואילו סיום כלל העבודות ומסירתן לתובעים נעשה רק ביום 1.4.17.
3. עוד בטרם קבלת הדירה הבחינו הדיירים בליקויים רבים עליהם התריעו בפני החברה, ואדריכלית הפרויקט שלחה מייל לקבלן לגבי אותם ליקויים, אשר רובם לא תוקנו על ידו עד היום.
4. לטענתם, כבר מראשית העבודות הפר החברה ו/או מי ממנהליו את החוזה, בין היתר, לא נרכש ביטוח לפרויקט, לא סופקו חומרים כמפורט בכתב הכמויות, וחמור מכך, לא קוזזו סכומי כסף ניכרים בשל חומרים שהיו אמורים להיות משולמים ע"י החברה.
5. נטען כי במהלך הפרויקט התגלו ליקויים רבים וחדירות מים כתוצאה מחוסר איטום וביצוע עבודות בניגוד לתקן. הדיירים נדרשו לשכור את שירותיו של המומחה פלג אריה כדי שיפנה אל החברה לתיקון הליקויים. ברם, התיקונים שציין המומחה פלג לא תוקנו ע"י החברה.
6. הדיירים טוענים כי מאחר ועד לתאריך 1.4.17 ועל אף פניות רבות מצדם לקבלן, לא הוסדרו הליקויים בדירה הם פנו למהנדס מר איליה קפלן לקבלת חוות דעת מקצועית (מפנים לנספח ו'), אשר קבע בחוות דעתו מיום 20.2.18 כי עלות הליקויים מוערכת בסך של 108,200 ₪.
7. בנוסף לאמור, נטען כי בהתאם לכתב הכמויות לא סופקו ע"י החברה תאורת חירום וכיור ובנוסף לא הותקן גג רעפים מעל למרפסת השכן, אשר עלותם הכוללת מוערכת בסך 21,000 ₪.
8. מוסיפים וטוענים הדיירים כי בעקבות מחלוקת בינם לבין הדייר השכן (משפחת יאדו) זומן ביום 18.3.18 מר שלומי קלדרון לבירור הרטיבות הקיימת בבית הדיירים. כעולה מחוות דעתו נמצאו ליקויים משמעותיים (כשלי איטום וניקוז) בדירת הדיירים אשר לפי הצעת המחיר הנמוכה ביותר שהתקבלה אומדן תיקונם הינו 66,690 ₪. לסכום זה יש להוסיף לפי המומחה קלדרון סך של 4,500 ₪ עבור תיקון טיח וצבע בתקרות ובקיר המדרגות.
9. הדיירים טוענים כי לאור ההפרות המתמשכות של החברה את הסכם ההתקשרות, אשר חרף פניותיהם לנתבעת לתיקון הליקויים היא השיבה את פניהם ריקם, הם זכאים לפיצויים (לפי ס' 11 לחוזה) בסך של 15% מסכום התמורה הכוללת.
10. ואלה מרכיבי תביעת הדיירים:
11. סה"כ עלות תיקון ליקויי הבניה לפי חוות דעת המומחה קפלן – 108,200 ₪
12. דמי שכירות וארנונה בשל אי סיום העבודות במועד- 6,000 ₪
13. איחור במסירת הפרויקט מעבר ל- 90 יום – 6,150 ₪
14. חומרים ששולמו ע"י הדיירים – 5,000 ₪
15. ביטוח הפרויקט – 2,500 ₪
16. טובין שלא סופקו לפרויקט – 21,000 ₪
17. עלות חוות דעת מומחה – 1,170 ₪
18. פיצוי בגין הפרת חוזה בסך 15% מהתמורה הכוללת – 48,000 ₪
19. עלות התיקונים בשל רטיבות והיעדר איטום ראוי – 66,690 ₪
20. עלות תיקוני טיח וצבע – 4,500 ₪
21. עוגמת נפש – 10,000 ₪
22. קיזוז (חוב לקבלן) – 48,400 ₪

סה"כ 220,610 ₪, כאשר לצורכי אגרה העמידו הדיירים את תביעתם על סך 200,000 ₪ (אעיר כי סיכום אריתמטי של סכומי הנזק הנטענים (בקיזוז פריט יב') מוביל לתוצאה - 230,810 ₪).

הגנת החברה

1. שתי החברות שנתבעו עתרו לדחיית התביעה נגדן. יצוין, כי אומנם מדובר בשתי נתבעות שהן לכאורה חברות בע"מ בעלות אישיות משפטית נפרדת (לא צוין בכתב התביעה ח.פ של נתבעת 2), אך מהאמור בס' 1 לכתב ההגנה שהוגש בשמן עולה כי יש לראותן כחברה אחת לצורך הליך זה.

1. החברה מודה כי התקשרה עם הדיירים בחוזה לביצוע עבודות קבלניות להרחבת ביתם מיום 6.7.16 (אשר העתק ממנו צורף כנספח ב' לכתב התביעה).
2. החברה טוענת כי האיחור בביצוע העבודות נבע מדרישות נוספות של הדיירים לביצוע עבודות ו/או להחלפת חומרים שלא נכללו בחוזה.
3. החברה מכחישה את הטענות לפיהן היא לא רכשה ביטוח לפרויקט ו/או לא סיפקה חומרים לפי כתב הכמויות שצורף לחוזה ו/או לא קיזזה חומרים שהיו אמורים להיות משולמים על ידה, וטוענת כי ביצעה עבודה טובה לפי דרישות הדיירים בעצמם, וכל תשלום אשר שולם בסוף על ידם אשר הייתה אמורה היא לשאת בו, קוזז מהסכום שהיה על הדיירים לשלם לה (לא הוצג תחשיב המפרט את הקיזוז הנטען).
4. החברה מכחישה כי נותרו ליקויים בפרויקט וטוענת כי כל העבודות בוצעו כמקובל, וכן כי כל תיקון שנדרשה לבצע, היא ביצעה לפי הדרישות. נטען כי אין בסיס לחוות דעת המומחה שצורפה ע"י הדיירים.
5. החברה מכחישה את כל פריטי הנזק הנטענים בתביעה לרבות טענת הדיירים בדבר זכאותם לפיצוים בגין הפרה מתמשכת של החוזה, ומוסיפה וטוענת כי ביצעה את עבודתה בהתאם להוראות החוזה, לפי התכניות ודרישות הדיירים, לרבות התיקונים שנתבקשו, והן בוצעו על ידה באופן מקצועי ולשביעות הרצון ובפיקוח אדריכלים ומהנדסים, וכי הדיירים רק מנסים להתחמק מתשלום יתרת חובם כלפיה.
6. עוד טוענת החברה כי לאחר מתן רשות להגן שקיבלו הדיירים בתיק המקביל, פנה ב"כ החברה לב"כ הדיירים וביקש מהאחרון הסכמה שמומחה מטעם החברה יבקר בדירת הדיירים ויבדוק את טענות הדיירים, אולם פניה זו לא נענתה בחיוב, וזו הסיבה לאי הגשת חוות דעת מומחה נגדית מטעמה.

ממצאי חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש

1. המומחה מטעם ביהמ"ש, המהנדס רונן שטרנברג, ערך חוות דעת מקצועית מיום 27.1.19, בעניין ליקויי הבניה הקיימים בדירה. המומחה ערך שני ביקורים בנכס הנדון (אחד מהם בהשתתפות בעלי הדין וב"כ).
2. המומחה מטעם ביהמ"ש, מפרט בחוות דעתו את מיהות הליקויים שנמצאו על ידו בזיקה לעבודות שבוצעו ע"י החברה (כולל הסברים ותמונות), ואת עלות תיקונם הכוללת, המוערכת על ידו בסך 25,300 ₪ (לא כולל מע"מ).

שאלות הבהרה וחקירת המומחה

1. הדיירים שלחו שאלות הבהרה למומחה אשר נענו על ידו. לבקשתם, זומן המומחה מטעם ביהמ"ש לחקירה נגדית על ממצאי חוות דעתו, אשר התקיימה ביום 30/1/2020.
2. בהמשך לכך, הגישו הדיירים בקשה לפסילת חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש (ולחלופין, מינוי מומחה נוסף), אשר שונתה בהמשך לעתירה להורות למומחה מטעם ביהמ"ש להגיש חוות דעת משלימה.
3. בעקבות האמור, הגיש המומחה מטעם ביהמ"ש לתיק ביהמ"ש מסמך משלים לחוות דעתו מיום 28.6.2020. הדיירים הגישו בקשה להתיר להם לפנות בשאלות הבהרה נוספות למומחה בנוגע לחוות דעתו המשלימה, בקשה אשר נדחתה ע"י ביהמ"ש, מהטעם המרכזי כי הנתונים הקיימים בתיק מאפשרים לביהמ"ש להכריע במחלוקת שבין הצדדים באופן ענייני.

הראיות

1. מלבד חקירת המומחה העידו שני עדים בלבד: ליאור דדיה, בעלים ומנהל החברה (כעד תביעה מס' 1), ואורון רוס (כעד הגנה מס' 1). הוגשו סיכומים בכתב.

תביעת החברה

1. בכתב התביעה טוענת החברה כי ביום 6/7/16 נחתם בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות בניה בבית הדיירים תמורת סך כולל של 300,000 ₪, אשר ישולם באופן הבא: סך של 140,000 ש"ח (בתוספת מע"מ), וסך של 160,000 ₪ במזומן (כולל מע"מ), אשר ישולמו בתשלומים לפי קצב התקדמות הבניה.
2. מעיון במסמך שכותרתו "סיכום תשלומים במזומן" (צורף כחלק מנספח א' לתצהיר מר רוס), עולה לכאורה כי מרבית התשלומים שסוכם כי ישולמו לתובעת במזומן (סה"כ 160,000 ש"ח) שולמו ע"י הדיירים (ראו: פירוט התשלומים ומועדי התשלום, לצד חתימה הנחזית כחתימת החברה).
3. החברה טוענת כי מסרה את כל העבודות נשוא החוזה לזוג רוס אומנם באיחור אך לטענתה מסיבות מוצדקות כאמור. בכל הקשור לביצוע גמר התחשבנות סופית בין הצדדים, לגרסת החברה היא ביצעה את כל העבודות נשוא החוזה, וכי לאחר השלמתן נותרו הנתבעים חייבים לה סך של 48,400 ₪, אולם אינה מפרטת בכתב התביעה ו/או בתצהיר העד מר דידיה (הבעלים והמנהל של התובעת), על בסיס איזה תחשיב מבוסס החוב הנטען. קרי, כמה סה"כ כספים מגיעים לה מהנתבעים בגין כל העבודות שבוצעו על ידה בפרויקט נשוא התביעה, כמה סה"כ שולם לה עד כה על ידם, וכפועל יוצא מכך מה גובה יתרת החוב. זאת ובעיקר כאשר לטענתה, היא ביצעה במהלך הבניה שינויים ותוספות לפי בקשת הנתבעים, אשר לכאורה זיכו אותה בכספים נוספים, מעבר לתמורה המקורית, ומנגד הנתבעים נשאו על חשבונם בעלויות חומרים שעפ"י החוזה היה על החברה לשאת בהם, ועל כן מגיע להם זיכוי.
4. אוסיף כי החברה טוענת כי הדיירים זכאים לזיכוי כספי ממנו בסך 4,000 ₪. קיזוז זה בוצע, אך לא פורטו מהם החומרים שסיפקו הדיירים חשבונם ומתי, מה שווים, וכיצד בוצע תחשיב סכום הזיכוי הנטען, שהיווה בסיס לביצוע הקיזוז.
5. עד התביעה נחקר לגבי סה"כ הכספים שקיבל מהנתבעים, וכן לגבי יתרת החוב הנטענת וטענת הקיזוז שהעלתה התובעת אולם התשובות שסיפק לו היו מניחות את הדעת (פ' עמ' 11 ש' 17-31):

"ש. התובע שכנגד שילם לך 285 אלף ₪ נכון ?

ת. לא.

ש. כמה הוא שילם לך?

ת. אני יודע שחסרים תשלום של מה שביקשתי בתביעה. זה מה שהוא לא רוצה לשלם. הוא שילם הכל חוץ מ- 48000 ₪.

ש. כמה הוא שילם?

ת. אני צריך לעשות חישובים.

ש. לפי ההסכם נכון שהחברה הייתה צריכה לספק חומרים של הבנייה?

ת. כן.

ש. הוצאת מכתב דרישה ע"ס 44000 ₪ ב- 1/7/17, נכון?

ת. נכון.

ש. וזה אחרי קיזוז 4000 ₪ עבור חומרים שהתובע רכש, נכון?

ת. נכון. אני רציתי להשתמש ביריעות בחומר מסוים והוא אמר שהוא קרא בגוגל על חומר אחר. הוא רצה לקנות ריצוף משלו ועל זה הקיזוז.

ש. יש לך חישוב על הקיזוז שעשית?

ת. יש לי את זה. כרגע אין כאן עלי".

1. כאמור, מכתבי הטענות וכן מחקירת מנהל התובעת בביהמ"ש לא ניתן לדלות את הנתונים והראיות אשר על פיהם ניתן להסיק לגבי נכונות יתרת החוב הנטענת. חרף האמור לעיל, וכאמור במסגרת כתב התביעה שהגישו הדיירים נגד החברה הם כללו במסגרת תחשיב הנזקים הנטענים קיזוז (לא פורט כיצד חושב סכום הקיזוז) בסך 48,400 ₪ (ס"ק 25.9).
2. במסגרת סיכומיהם טוענים הדיירים כי הפער בין הצדדים לגבי התשלומים שנותרו לתשלום הינו 6,280 ₪ ונובע מהעובדה כי התשלום הראשון היה צריך להיות בתוספת מע"מ ואילו התשלום השני היה אמור להיות כולל מע"מ, וכי בכל מקרה אין חולק כי קוזז סך של 37,720 ₪ מזכותה של החברה (החברה) עקב ליקויים כמפורט בכתב תביעתם (לא הוצג תחשיב מסודר לגבי הפער הכספי הנטען).
3. לאחר בחינת טענות הצדדים בסוגיה זו, וחרף מחדלי התובעת בכל הקשור להוכחת נכונות הסכומים הנטענים על ידה בכתב התביעה כאמור בפסקאות 35- 36 לעיל, ובהינתן הודאת הדיירים כי החברה מסרה להם את מרבית העבודות נשוא החוזה (הגם באיחור), נחה דעתי לקבוע כי יתרת החוב המוכחת לזכות החברה בגין כלל העבודות שבוצעו על ידה בביתם של הנתבעים הינה בסך 43,800 ₪ (בהתעלם מסכום הזיכוי בסך 4,000 ₪ לזכות הדיירים שבו מודה החברה אליו אתייחס פרטנית בהמשך).
4. הטעם שבבסיס קביעת יתרת החוב המוכחת שבפסקה הקודמת הינו שעפ"י הסכמת הצדדים, התמורה החוזית הכוללת של החוזה חולקה לשני תשלומים: סך של 140,000 ₪ + מע"מ (168,800 ₪), וסך של 160,000 ש"ח (כולל מע"מ). אשר על כן, יתרת החוב המוכחת בסך 43,800 ₪ כמפורט לעיל, מורכבת מהתמורה הכוללת של החוזה (328,800 ₪ (כולל מע"מ) בניכוי סך של 285,000 ₪ (סה"כ הסכומים ששילמו, לפי הטענה, הדיירים לקבלן אותם התבקש בעלי התובעת לאשר במסגרת חקירתו הנגדית בביהמ"ש כאמור).
5. התוצאה הסופית של תביעת החברה הנה הוכח הסכום 43,800 ₪. מסכום זה יש לקזז כל סכום שייפסק לזכות הדיירים, בגין נזקיהם הנטענים, ככל שיוכחו על ידם, במסגרת תביעתם נגד החברה.

תביעת הדיירים

1. זו תביעה כספית בגין נזקים ישירים ועקיפים, אשר לפי הטענה, נגרמו לדיירים עקב הפרת החוזה לביצוע עבודות ע"י החברה. הנזקים הנטענים פורטו וכומתו בכתב התביעה ומסתכמים בסכום כולל בסך 220,610 ₪ (צ.ל 230,810 ₪), אשר לצרכי אגרה הועמד ע"י הדיירים על סך 200,000 ש"ח.
2. ראש הנזק העיקרי הנטען בכתב התביעה הינו בגין ליקויי בניה אשר לפי הטענה הינם עקב הפרת החוזה ע"י החברה (התרשלות בביצוע העבודות נשוא החוזה). לכתב התביעה צירפו הדיירים חוות דעת מומחה מטעמם (המהנדס קפלן), אשר על פי ממצאיה עלות התיקונים והחוסרים מוערכת על ידו בסך 108,000 ₪. לא הוגשה חוות דעת מומחה נגדית ע"י החברה.
3. כאמור, עפ"י הסכמת הצדדים, מונה המהנדס שטרנברג כמומחה מטעם ביהמ"ש, אשר בחן את הליקויים הנטענים והניח חוות דעת מקצועית בפני ביהמ"ש מיום 27.1.19, לפיה סך עלות תיקון הליקויים שמצא בבית הדיירים שהינם באחריות החברה (החברה), מסתכמת בסך 25,300 ₪, לא כולל מע"מ, וזאת לאחר שני ביקורים שערך בבית הדיירים, עיון בכתבי הטענות וחוות דעת המומחים בתיק, ושמיעת טענות הצדדים. למומחה שטרנברג נשלחו שאלות הבהרה, וכן הוא נחקר בחקירה נגדית על ממצאי חוות דעתו בביהמ"ש, ובהמשך הגיש מסמך משלים לחוות דעתו המקורית.
4. עפ"י הפסיקה, מומחה מטעם ביהמ"ש הוא בבחינת "זרועו הארוכה" של ביהמ"ש וחוות דעתו נהנית ממעמד מיוחד, וזאת בהבדל מחוות דעת המומחים שהוגשו מטעם הצדדים באותו תיק. אשר על כן, יאמץ בדרך כלל ביהמ"ש את ממצאי חוות דעת המומחה מטעמו, אלא אם כן קיימים נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן (בר"מ 5171/07 אלי מנשה נגד הוועדה לתכנון ובניה חולון - פורסם בנבו ביום 31/12/07).
5. על עמדה זו חזר ביהמ"ש העליון (ע"א 1240/96, ע"א 558/96 שיכון עובדים בע"מ נגד רוזנטל ואח' (פורסם בנבו ביום 2/11/98):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם נראית לו סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו כל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין עובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...".

1. במסגרת סיכומי הדיירים (ס' 31), טוענים הדיירים כי ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו, וכי הוא מוחזק כגורם אובייקטיבי וזרועו של ביהמ"ש, וחזקה כי ייעשה מלאכתו כדין (מפנים לבר"ע 337/02 רונית מזרחי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673).

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש המקורית, במענה לשאלות ההבהרה, בפרוטוקול חקירתו הנגדית בביהמ"ש, וכן בחוות דעתו המשלימה, אני מחליט בהתאם להלכה הפסוקה, לאמץ את הממצאים ואומדן עלויות התיקון כפי שפורטו בחוות דעתו המקורית/המשלימה של המומחה המהנדס שטרנברג, למעט אותם מקרים בהם אמצא כי ישנה הצדקה לסטות מהאמור בהן (ובמקרה כזה אציין את הטעם לכך ואכריע במחלוקת הפרטנית לגבי אותו ליקוי/עלות תיקון).

מטעמי נוחיות אדון בליקויים הנטענים לפי מספורם וסדר הופעתם בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש.

1. רטיבות בחדר המדרגות הפנימיות

לפי ס"ק 4.2.1 – עלות תיקון לפי חוות דעת מומחה הדיירים -20,000 ₪ + מע"מ. מומחה בית המשפט שטרנברג – קבע 0 ₪).

המומחה מטעם ביהמ"ש מצא בביקורו בבית הדיירים סימני רטיבות בפינת חדר המדרגות, ובתחתית סינר הגבס סמוך למרפסת. המומחה מציין כי בוצעה תוספת בניה שכללה גג ורעפים צמוד לפרגולה מאולתרת בדירת השכן המשופעת לכיוון דירת הדיירים, הכוללת, בין היתר, תעלת ניקוז לאורך מפגש הגגות, שאמורה לקלוט את המים מהגגון המאולתר. עוד צוין על ידו כי הדייר השכן הרכיב חלונות בקצה המפריד בין השכנים, ולכן לא נותר מקום לבנות מחיצה מבלוקים בטון.

עם זאת, המומחה שטרנברג מלא שלא לאשר בחוות דעתו את תיקון כשלי הרטיבות הנ"ל מאחר ולדעתו המקצועית הם אינם באחריות החברה אלא באחריות הדייר השכן (משפ' יאדו), כשהוא מתבסס בעניין זה, בין היתר, גם על האמור בחוות דעת המומחה קלדרון שמצא כי חדירת מי הגשמים הינה עקב העדר תעלת ניקוז במפגש פרגולה השייכת לדירת השכן וקיר חיצון (גמלון) השייך לדיירים.

המומחה שטרנברג מציין בחוות דעתו המשלימה כי בעת ביקורו בנכס ביום 19.12.18 התברר כי קיימת תעלת ניקוז לאורך מפגש הגגות (ייתכן שבוצע בינתיים תיקון), ומאחר ומצא כי סימני הרטיבות היו מינוריים, הרי שלדעתו חדירת מים בהיקף נרחב כתוצאה מזרימת גשם על הגג הייתה גורמת להצפה של חדר המדרגות ופגיעה קשה בגבס, וכי במצב הנוכחי אין צורך לפרק את המחיצה המפרידה בין הדירות, ולדרוש פירוק המדרגות ובניית בלוקים בפתח מאחר והורכבה תעלת ניקוז. במידה ומי גשם ממשיכים לחדור לחדר המדרגות, נדרש לבקש מהשכן לבצע תיקונים, כמפורט בחוות דעת המומחה קלדרון, וכן לבקש מהם להטות את שיפוע הגג שלא לכיוון הדיירים. כל האמור לעיל, לדעתו המקצועית, אינו באחריות החברה (ל.ד יזמות בע"מ) מאחר והגגון בדירת השכן לא נבנה על ידו.

1. רטיבות שגרמה להתנפחות חיפוי הפרקט במדרגות

ס"ק 4.2.2.- עלות החלפת חיפוי הפרקט לפי מומחה הדיירים נכללת בעלות שצוינה בס"ק 4.2.1. המומחה שטרנברג – 0 ₪).

המומחה מטעם ביהמ"ש מציין בחוות דעתו כי לא נצפו על ידו נזקי רטיבות בחיפוי הפרקט במדרגות חדר המדרגות (צורפו תמונות).

1. חלון ממ"ד לא נפתח עד הסוף

ס"ק 4.2.4 – עלות התיקון מוערכת ע"י מומחה הדיירים בסך 8,000 ₪. המומחה שטרנברג – 300 ₪).

המומחה מטעם ביהמ"ש מצא כי הכנף של חלון הממ"ד אינה נפתחת פתיחה מלאה אולם לא קיים לדעתו ליקוי תפקודי ו/או אסתטי. עם זאת, ציין המומחה כי על מנת לאפשר פתיחה מלאה של הכנף נדרש לבצע חיתוך וקיטום הגליף החיצוני.

1. רטיבות בשני מוקדים בממ"ד

ס"ק 4.2.5- עלות התיקון לפי מומחה הדיירים 5,000 ₪. המומחה שטרנברג מצא סימני רטיבות בפינת הממ"ד, ומפנה בחוות דעתו להתייחסותו לליקוי בס"ק 4.2.8 (רטיבות בסלון מתחת למרפסות), אליו אתייחס בהמשך.

יצוין כי המומחה שטרנברג מציין בחוות דעתו המשלימה כי לעניין רטיבות בתקרת הממ"ד, נדרש לבצע תיקון במרפסת הממוקמת מעל הממ"ד (רצפת המרפסת מהווה תקרת הממ"ד), וכי לדעתו אין צורך בתיקונים נוספים.

1. מעקה לא תקין ליד מדרגות עליה לקומה עליונה

ס"ק 4.2.6 לפי מומחה הדיירים עלות תיקון הליקוי -1,200 ₪. המומחה שטרנברג- 1,000 ₪).

המומחה מצא כי גובה המעקה הינו 97 ס"מ (נמוך מהתקן), ולכן נדרש להוסיף פרופיל עליון.

במסגרת חוות הדעת המשלימה הבהיר המומחה שטרנברג כי אימץ את דרישת מומחה הדיירים הן לעניין קיומו של הליקוי והן לביצוע התיקון לרבות עלותו. מכאן שהדיירים זכאים לעלות תיקון ליקוי זה בסך 1,200 ₪ (לפני מע"מ), ולא סך 1,000 ₪ (לפני מע"מ), כפי שצוין על ידו בחוות דעתו המקורית.

1. סימני רטיבות סמוך לדלת יציאה למרפסת קומה עליונה

ס"ק 4.2.7 לפי מומחה הדיירים עלות התיקון מוערכת בסך 12,000 ₪. המומחה שטרנברג – 12,000 ₪).

המומחה מצא סימני רטיבות סמוך לדלת יציאה למרפסת (צורפו תמונות), ובמקומות נוספים שפורטו בתוספת הבניה שבנה החברה. המומחה מציין כי בצינור ניקוז שהוכנס לתוך "פישר" נצפה טפטוף המעיד כי מצע הריצוף רטוב. כן נמצאו נזילות וסימני רטיבות בחדר המדרגות וסמוך לדלת הכניסה לבית שמקורם מהמרפסת. המומחה שטרנברג קובע כי יריעות האיטום לא יושמו בגובה מספיק בצדדים (רולקות) וכי צנרת החשמל חודרת לקירות ללא הגנה. המומחה מציין כי דרוש פירוק ריצוף המרפסת, ביצוע איטום וריצוף מחדש בעלות כספית כפי שקבע מומחה הדיירים בחוות דעתו.

במסגרת חוות דעתו המשלימה מציין המומחה שטרנברג כי המומחה מטעם הדיירים לא ציין דבר לעניין "בורג במרזב" ולא הובאה הוכחה כי אכן קיים בורג כזה.

לעניין עלות התיקון הנדרש מציין המומחה כי אימץ את קביעת המומחה מטעם הדיירים לעניין התיקון הנדרש ועלות העבודה, וכן הוסיף במסגרת מענה לשאלות ההבהרה את עלות השימוש ביבשנים (ראו: ס"ק 1.10 למענה לשאלות הבהרה לפיו עלות ייבוש – שימוש ביבשנים- מוערכת בין 15,000 ש"ח - 20,000 ₪).

הדיירים טוענים בסיכומיהם כי יש צורך בשימוש ביבשנים על מנת לייבש את החלק הנגוע ברטיבות, וזאת לפי עלות ממוצעת של שני הסכומים הנ"ל (17,500 ₪ + מע"מ). בחנתי טענה זו ואני מחליט לקבלה. זאת מאחר וכפי שהבהיר המומחה מטעם ביהמ"ש במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש, "כן. כדאי להשתמש ביבשן כי הריצוף אכן רטוב וכי סכום זה אמור להתווסף לעלויות שציינתי בחוות הדעת" (קרי, השימוש ביבשן עשוי לסייע לזרז את ייבוש הרטיבות הקיימת תחת הריצוף), ראו: חקירתו הנגדית של המומחה, פ' עמ' 7 ש' 10-12).

1. רטיבות בסלון מתחת למרפסת

ס"ק 4.2.8. המומחה מטעם הדיירים העריך את עלות התיקון בסך 20,000 ₪. המומחה שטרנברג – 27,200 ₪).

המומחה מטעם ביהמ"ש מצא בעת ביקורו בנכס סימני רטיבות בצדי הדלת של המרפסת הדרומית ובפינת הסלון, ולדעתו נדרש לפרק את ריצוץ המרפסת, ולבצע איטום וריצוף מחדש בעלות 12,000 ₪. בחקירתו הנגדית בביהמ"ש הבהיר המומחה שטרנברג כי העלות בסך 12,000 ₪ שקבע בחוות דעתו מתייחסת לכל אחת משתי המרפסות (פ' עמ' 3 ש' 21-22). בחקירתו אישר המומחה כי התייחס להערכת עלות התיקון לשטח מרפסת בשטח 15 מ"ר (פ' עמ' 4 ש' 6-7). בהמשך חקירתו הוצג בפני המומחה תשריט אדריכל ותחשיב שטח (סומנו מוצגים נ/1-נ/2) לפיהם שטח המרפסת הגדולה 45 מ"ר ושטח המרפסת הקטנה כ- 14 מ"ר (סה"כ שתי המרפסות הינו כ- 59 מ"ר), אך לשיטתו אין צורך לתקן את האמור בחוות דעתו שכן הוא אימץ את קביעת מומחה הדיירים הן לעניין המרפסת הצפונית בסך 12,000 ₪ והן לעניין המרפסת השנייה (הדרומית) בסך 20,000 ₪ (פ' עמ' 4 ש' 8- 27, ועמ' 5 ש' 2-6).

אלא שבמסגרת סעיף 15 לחוות דעתו המשלימה תיקן המומחה שטרנברג את אומדן התיקון המקורי הנדרש של המרפסת הגדולה והעריכו בסך כולל של 27,200 ₪ (ראו: פירוט עבודות ועלויות פורט על ידו בסעיף 11 לחוות הדעת המשלימה בהתייחס למרפסת בשטח 45 מ"ר).

1. אי הנחת לוחות עץ ((OSB ויריעות איטום תחת גג הרעפים

ס"ק 4.2.9. מומחה מטעם הדיירים העריך את התיקון הנדרש בסך 30,000 ₪. המומחה שטרנברג – 0 ₪.

המומחה מטעם ביהמ"ש מציין בחוות דעתו כי מבדיקה מדגמית ניתן להבחין ביריעות איטום הפרושות מקורה לקורה, וכי עפ"י התיעוד בתחתית הגג הונח בידוד תרמי. עוד צוין על ידו כי בעת ביקוריו בדירה בתקופה הגשומה לא נצפו סימני רטיבות בגג. ומאחר ובוצע בידוד תרמי ויריעות איטום, ולא חדרו מים במשך 3 חורפים מהגג, אין לדעתו המקצועית הצדקה לבצע תיקון כלשהו ו/או לפקפק באיכות העבודה. יצוין כי במסגרת סיכומיהם זנחו הדיירים טענה זו.

1. אי ביצוע חיזוקי פלדה

ס"ק 4.2.10.- מומחה הדיירים העריך את עלות חיזוקי הפלדה שהיה על החברה לבצע לפי תכנית הקונסטרוקציה (ולא בוצע על ידו) בסך 12,000 ₪. המומחה מטעם ביהמ"ש לא התייחס בחוות דעתו לליקוי/חסר זה ואף לא במסגרת חוות דעתו המשלימה מהנימוק כי לא קיים סעיף 4.3 בחוות דעת המומחה מטעם הדיירים (ראו: סעיף 3 לחוות הדעת המשלימה). עם זאת, הדיירים זנחו טענה זו במסגרת סיכומיהם.

1. יצוין כי במסגרת חוות דעתו המקורית/המשלימה וכן במענה לשאלות ההבהרה, הבהיר המומחה כי ישנן עלויות נוספות הכרוכות בביצוע התיקונים הנדרשים: סך של 4,000 ₪ עבור פיקוח הנדסי וכן עלות תיקוני שפכטל וצבע בקומה עליונה המוערכת על ידו בסך 5,000 ₪.
2. להלן אפרט בטבלה מרוכזת את הליקויים בעבודות החברה שאושרו על ידי ועלות תיקונם:

דמי שכירות וארנונה בשל אי סיום העבודות במועד

1. הדיירים טוענים בתביעתם כי בהתאם לחוזה אמורה הייתה העבודה להסתיים לא יאוחר מיום 21/8/16 (שלב א'). אולם שלב א' הסתיים בפועל ביום 08/10/16. בנוסף סיום העבודות הסופי הינו לפי החוזה 90 יום ממועד תחילת העבודות, אולם בפועל החברה "סיימה" את העבודות רק ביום 1/4/17 (חריגה של כ- 4 חודשים). נטען כי האיחור במועד סיום העבודות החוזי אילץ את הדיירים להאריך את חוזה השכירות הקיים וכפועל יוצא מכך לשלם דמי ארנונה נוספים בגין התקופה המוארכת, סה"כ 6,000 ₪.
2. החברה מודה כי איחרה במסירת העבודות לתובעים (אינה מציינת מהו המועד שלגרסתה השלימה את שלב א' ואת כלל העבודות בפרויקט, ומסרה אותן לתובעים), אך לגרסתה הדבר נבע משינויים ותוספות שביצעה לדרישת הדיירים אשר הביאו להתארכות העבודה. מדובר לטעמי, בטענה כללית שנטענה בעלמא אשר לא גובתה בתשתית עובדתית-ראייתית מספקת. כך לדוג' אין החברה מפרטת בגרסתה אלו עבודות נוספות שהינן מעבר לחוזה נדרשה לבצע עבור הדיירים, ומהי תקופת הארכת לוח הזמנים המקורי המוסכמת (או המתבקשת בנסיבות העניין) בגין כל תוספת עבודה או שינוי בעבודה שביצע עבור הדיירים.
3. עיון בתצהיר מר רוס מעלה כי לגרסתו הוא לא יכול היה לחזור לגור בביתו בטרם הושלם שלב א' של העבודות, מאחר וטרם החל השיפוץ, הדירה כללה 3 חדרי שינה, ומשיצא אחד מהם משימוש לא יכלו לשוב בני המשפחה להתגורר בדירה (ס' 13). קרי, לגרסתו הדיירים היו אמורים לחזור לדירה לכל המאוחר ביום 21.8.16 (מועד החוזי שנקבע לסיום שלב א'), אולם בפועל שלב א' הסתיים ע"י החברה רק ביום 8.10.16.
4. מר רוס מפנה בתצהירו להעתק מחוזה שכירות + הארכת החוזה (נספח ג'), וכן לצילום חשבון ארנונה לתקופה 06/16- 10/16 בסך 2,041.85 ש"ח. לאחר עיון במסמכים שצורפו נחה דעתי לאשר לתובעים החזר כספי בסך של 4,000 ₪ בגין דמי השכירות לתקופה המוארכת וסך של 408 ₪ בגין דמי ארנונה (חלק יחסי – 40 ימים מסה"כ תקופת החשבון), סה"כ 4,408 ₪.

איחור במסירת הפרויקט מעבר ל- 90 יום

1. הדיירים טוענים בתביעתם כי לפי תנאי החוזה איחור במסירת הפרויקט מעבר ל- 90 יום מזכה אותם בפיצוי בסך 6,150 ₪ (לפי ס' 6 לחוזה). בהתאם לס' 6א' לחוזה שנחתם בין הצדדים, הוסכם כי במידה והחברה לא תשלים את עבודותיה במועד היא תשלם למזמין 100$ לכל שבוע איחור.
2. כאמור, שלב א' לפי תנאי החוזה היה אמור להסתיים לא יאוחר מיום 21/8/16 ואילו השלב השני (סיום הפרויקט), היה אמור להסתיים לא יאוחר מ- 90 יום לאחר מכן. קרי, לא יאוחר מיום 19/11/16 (ראו: צילום לוח שנה לתקופה הרלבנטית צורף כנספח ב' לתצהיר מר רוס).
3. במסגרת סיכומיהם טוענים הדיירים כי בפועל הדירה נמסרה להם (כלא ראויה) ביום 1/4/17 (מפנים לחקירתו הנגדית של מנהל החברה לעניין מועד הגשת בקשה לבדיקת אטימות הממ"ד, וכן לעובדה כי החברה הודתה בכתב הגנתה כי העבודות הושלמו באיחור, ללא שהציגה נתונים וראיות לגבי שינויים שנעשו בהיקף העבודה המקורי, שהצדיקו שינוי במועד המסירה החוזי.
4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ומאחר ואין בפני ראיה ממשית בכל הקשור למיהות השינויים שביצעה החברה מעבר להיקף העבודה המקורי, אשר עשוי להצדיק שינוי בלוח הזמנים המקורי עליה התחייבה החברה כלפי המזמינים (לפי החוזה כל שינוי אמור היה להתבצע בכתב, ראו: ס' 5ג' לחוזה), נחה דעתי לקבל את גרסת המזמינים כי עבודות הפרויקט נמסרו להם באיחור ע"י החברה ורק ביום 1.4.17. פועל יוצא מהאמור, הדיירים זכאים לפיצוי בסך 17 שבועות * 100 דולר ארה"ב לשבוע = 1,700 דולר, ובתרגום לשקלים (במעוגל) לפי שחר החליפין האחרון שפורסם - סך של 5,380 ₪.

החזר עלות חומרים שנרכשו ע"י המזמין

1. בכתב תביעתם (ס"ק 25.4) טוענים הדיירים כי נגרם להם נזק בסך 5,000 ₪ בגין חומרים ששולמו על ידם שהיו אמורים להיות ע"ח החברה (ללא שפורט על ידם מיהות החומרים הנטענים ועלותם, כולל אסמכתא מתאימה כגון העתק חשבונית קניה של אותם חומרים.
2. חרף האמור, החברה מודה בכתב תביעתה כי הדיירים זכאים לזיכוי כספי ממנו בסך 4,000 ₪, אותו ביקש לקזז כנגד יתרת החוב הנטענת בתביעתה.
3. במהלך חקירתו הנגדית של מנהל החברה הוא אישר כי הדיירים זכאים מהחברה לזיכוי כספי בסך 4,000 ₪ (פ' עמ' 11 ש' 27-28).
4. אשר על כן, נחה דעתי לאשר לתובעים זיכוי כספי בסך 4,000 ₪.

אי אספקת טובין לפי הסכם ההתקשרות

1. בסעיף 16 לכתב התביעה טוענים הדיירים כי לא סופקו להם טובין ע"י החברה בהיקף כספי כולל בסך 21,000 ₪ (הכוונה לאי אספקת כיור, תאורת חירום, וגג רעפים מעל חדר המדרגות).
2. במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש הכחיש מנהל התובעת את טענת הדיירים וטען כי סיפק לתובעים תאורת חירום לממ"ד ("לא נכון. סופק. דו תכליתי") וכן לגרסתו הוא התקין כיור למרפסת (ללא אספקתו למזמין- "התקנת כיור. לא הספקת. התקנתי. אין כאן הספקה"), פ' עמ' 10 ש' 10-13.
3. בהמשך חקירתו הנגדית אישר מנהל התובעת כי התחייב במסגרת החוזה להקים גג רעפים מעל המרפסת של השכן (פ' עמ' 10 ש' 14-16), כאשר אין חולק שעבודות אלו לא בוצעו, מהטעמים שצוינו לעיל ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש.
4. עיון בכתב הכמויות (מוצג נ/2 מיום 13/7/21) הנושא את חתימה וחותמת החברה, מעלה כי החברה התחייבה לספק למזמין תאורת חרום (פריט 05.1.250), התקנת כיור למטבחון במרפסת (פריט 04.1.040), וכן חיפוי רעפים מעל גג בטון כולל מעל שכן (פריט 06.1.110), וזאת כאשר לפי הוראות החוזה התחייבה החברה לספק על חשבונה את כל חומרי הבניה לצורך הקמת תוספת הבניה בהתאם למפרט שצורף כנספח ב' להסכם.
5. חרף האמור, כתב הכמויות אינו מציין את מחיר היחידה עליה הוסכם בגין כל פריט ופריט המצוין בכתב הכמויות. לא ניתן על סמך התמורה הכוללת של החוזה לגזור את השווי של תאורת החירום או הכיור וכן את שווי עבודות קירוי גג חדר המדרגות שלא סופקו/בוצעו ע"י החברה. אומנם בס' 35-36 הוצהר ע"י מר רוס כי עפ"י הערכה עלות הכיור ותאורת החירום הינה 500 ₪ (כ"א), אולם הדיירים לא הציגו העתקי חשבוניות קניה לגבי תאורת החירום/כיור.
6. המומחה שטרנברג "הטמיע" בחוות דעתו צילום של תכנית הגג בה ניתן לראות כי תוכנן גג רעפים מעל חדר המדרגות השייך לרכוש המשותף. חרף האמור, קובע המומחה שטרנברג כי לא ניתן לבצע קירוי גג רעפים מעל הגג השייך לרכוש המשותף מאחר ועל גג זה ממוקמים הקולטים והדוודים של השכן.
7. במסגרת חוות דעתו המשלימה חוזר ומדגיש המומחה שטרנברג כי לא ניתן לפרק דוודים וקולטים השייכים לשכנים, ואשר מוצבים ברכוש המשותף מבלי לקבל את הסכמתם/אישורם, וכי אין זה מתפקידה של החברה לבצע עבודות מעין אלה ולגעת ברכוש השייך לשכן אחר.
8. לטעמי, עצם הקביעה כי ישנה מניעה טכנית לביצוע קירוי גג רעפים מעל גג חדר המדרגות עליו ממוקמים קולטים ודוודים השייכים לשכן, אין בה כשלעצמה, כדי לאיין את זכותם של הדיירים לקבלת זיכוי כספי בשל אי ביצוע עבודות אלה בפועל ע"י החברה, ככל שאלה נכללים בהזמנת העבודה ובתמורה החוזית עליה הוסכם במסגרת החוזה שנחתם בין הצדדים. עם זאת, לא מצאתי לקבל טענה זו, מאחר ו- "מחיר היחידה" לעבודות אלה (ככל שהכוונה לפריט 06.1.120 בכמות של 31 מ"ר), לא צוין בכתב הכמויות (ראו: מוצג נ/2 מיום 13.7.21; ראו גם: סעיף 37 לתצהיר מר רוס לפיו שווי עבודות אלה מוערך בסך 20 אלש"ח), כך שהזיכוי הכספי הנטען לא הוכח ע"י הדיירים ברמה הנדרשת במשפט אזרחי).

רכישת כיסוי ביטוחי ע"ח המזמין

1. הדיירים טוענים בתביעתם כי בהתאם לסעיף 6 ה לחוזה היה על החברה לרכוש ביטוח לפרויקט, אולם החברה לא מילאה אחר התחייבות זו, והם נאלצו לרכוש כיסוי ביטוחי לפרויקט על חשבונם בעלות של 2,500 ₪.
2. במסגרת סעיף 10 לתצהיר מנהל התובעת הוצהר על ידו כי החברה נוהגת לרכוש בכל שנה פוליסת ביטוח עבודות קבלניות אשר כוללת בתוכה ביטוח כלפי צד שלישי (מפנה לנספח ג' – העתק רשימה של פוליסת ביטוח שרכשה לתקופת ביטוח 10.7.19- 1.4.20), כאשר לטענתה גם במועד הרלבנטי לתביעה הייתה ברשותה פוליסת ביטוח בתוקף (לא צורפה אסמכתא כגון העתק פוליסה הנדונה או אישור על קיום ביטוח מהחברה המבטחת למועד הרלבנטי לתביעה).
3. אין חולק כי לפי הוראות החוזה היה על החברה לרכוש ביטוח על חשבונה למבנה, לחומרים, המתקנים והציוד, וכן לעובדיה לרבות קבלני משנה מטעמה וכן צד ג' בגין כל נזק או אבדן (ראו: ס' 6ה' לחוזה).
4. בסעיף 18 לתצהיר מר רוס, הוצהר על ידו כי לאור מחדלה של החברה בדבר אי רכישת ביטוח, הוא נאלץ להוציא מכיסו סך של 500 ₪, וזאת בניגוד להסכם ההתקשרות (מפנה לנספח ה').
5. לאחר עיון בנספח ה', אני קובע כי לא הוכח ברמה הנדרשת כי הדיירים הוציאו בפועל סך של 500 ₪/2,500 ₪, כנטען על ידם. בעניין זה אומנם צורף מכתב שמוען לתובעים מסוכנות הביטוח אובסטפלד רונן מיום 11.9.16 לפיו הופקה להם פוליסת ביטוח עבודות קבלניות לפרויקט לתקופה 25.8.16- 28.2.17 בעלות פרמיה בסך 2,297 ₪. עם זאת, הדיירים לא צירפו העתק מהפוליסה וכן לא צירפו אסמכתא המעידה כי נשאו בעלות הפרמיה בפועל.

עלות חוות דעת מומחה

1. הדיירים טוענים בכתב התביעה (בפרק הנזקים הנטענים) כי הינם זכאים לסך של 1,170 ₪ בגין עלות חוות דעת מומחה.
2. עיון בכתב התביעה ובתצהיר מר רוס מעלה כי לא צורפה אסמכתא המעידה על הוצאה זו, וכן לא ברור האם מדובר בשכר טרחת המומחה קפלן בגין עריכת חוות דעתו.
3. במסגרת סיכומיהם טוענים הדיירים (ראו: טבלה בסעיף 40 לסיכומים), כי המומחה מטעם ביהמ"ש אישר במענה לשאלות ההבהרה סך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, סכום ש"נשכח בחוות הדעת" וידוע בתביעות מעין אלה.
4. שקלתי את הנתונים ואני מאשר סך 2,000 ₪.

פיצוי מוסכם 15% מהתמורה החוזית

1. הדיירים טוענים בתביעתם (ס' 23) כי לאור ההפרות החוזרות ונשנות של החברה את החוזה, וחרף פניות רבות מצדם לתיקון הליקויים אשר הושבו ריקם ע"י החברה הינם זכאים לפיצוי לפי ס' 11 לחוזה בסך 15% מסכום התמורה הכוללת המסתכם לטענתם בסך 48,400 ₪ (במסגרת סיכומיהם טענו הדיירים כי הסכום המגיע להם כפיצוי לפי סעיף 11 לחוזה מסתכם בסך 49,200 ₪).

1. מעיון בסעיף 11 לחוזה עולה כי הוסכם על הצדדים כי בנוסף לכל סעד או תרופה המוקנים למזמין לפי הוראות החוזה, המזמין זכאי לקבל פיצוי מוסכם מהחברה בגין כח (צ"ל כל ג'.נ) הפרת ההסכם ע"י החברה בסך 15% מסכום תמורתו הכוללת (15% * 328,800 ₪ = 49,320 ₪).
2. סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), קובע כי אם הסכימו הצדדים מראש על שיעור הפיצויים, יהיו הפיצויים כמוסכם ללא הוכחת נזק, אולם רשאי ביהמ"ש להפחיתם אם מצא שנקבעו ללא יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה.
3. סעיף 15 (ב) לחוק התרופות קובע כי הסכם לפיצוי מוסכם אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיף 10-14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת חוזה (ההדגשות אינן במקור ג'.נ).
4. לאחר עיון בסעיף 11 להסכם לביצוע העבודות נשוא התביעה, נחה דעתי שלא לתת תוקף לתניית הפיצוי המוסכם משלושה טעמים עיקריים:

ראשית, עפ"י הפסיקה, חובתו של תובע פיצוי מוסכם להבהיר כבר בכתב התביעה מהי ההפרה שבגינה נתבע הפיצוי המוסכם, כך שלא די בטענה כללית בעלמא של "הפרות חוזרות ונשנות" או "הפרה מתמשכת" (ראו: ס' 23-24 לכתב התביעה) כדי לחבר באופן "אוטומטי" בין הפיצוי המוסכם החוזי לבין כל סוגי ההפרות הנטענות בכתב התביעה (ע"א 2161/11 דרור נגד פרץ, פורסם בנבו 5.2.13).

שנית, סעיף 6 לחוק התרופות קובע כי תניה גורפת בחוזה העושה הפרות ליסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם הייתה סבירה בעת כריתת החוזה. עיון בסעיף 11 לחוזה מעלה כי נוסח באופן גורף ללא הבחנה בין הפרה יסודית להפרה שאינה יסודית (ובאופן שאינו סימטרי, קרי הפיצוי המוסכם מוקנה למזמין בלבד במקרה של כל הפרה מצד החברה, ולא להיפך), באופן שאינו מאפשר לביהמ"ש לבחון האם תניה גורפת זו הייתה סבירה בעת כריתת החוזה (שהרי לדוג' הפרה מצד החברה של התחייבותו לספק ולהתקין כיור במרפסת או תאורת חירום בממ"ד אינה שקולה לאיחור של מספר חודשים מצדו במועד החוזי שנקבע למסירת כלל העבודות למזמין). זאת ועוד, תנית פיצוי מוסכם זו גורפת גם במובן זה שהיא קובעת פיצוי מוסכם אחיד לסוגים שונים של הפרות מצד המזמין ו/או לסוג אחיד של אותו סוג של הפרה ללא קשר למידת חומרתה.

שלישית, כאמור, בהתאם לסעיף 15(ב) לחוק התרופות, פיצוי מוסכם אינו גורע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10-14 לחוק התרופות. במקרה דנן, עתירת הדיירים לפיצוי מוסכם היא בנוסף לעתירתם לחיוב החברה בפיצויים בגין כלל הנזקים שנגרמו להם בעקבות הפרתו את הסכם ההתקשרות.

עוגמת נפש

1. הדיירים טוענים בתביעתם כי לאור ההפרות הרבות של החברה את החוזה נגרמה להם עוגמת נפש המוערכת על ידם בסך 10,000 ₪.
2. בחנתי טענה זו, ואף אני סבור, כי בנסיבות העניין, זכאים הדיירים לפיצוי בגין עוגמת נפש מהחברה, אם כי בשיעור מדוד אותו אני אומד בסך 5,000 ₪.

חישוב היתרה לזכות הדיירים

1. סה"כ הסכום שנפסק לזכות החברה 43,800 ₪. סה"כ הסכום שנפסק לזכות הדיירים - 99,763 ₪. לאחר קיזוז הסכומים הנ"ל, נותר החברה חייב להדיירים סך של 55,963 ₪.

סוף דבר

1. מכל האמור לעיל ולסילוק התביעות בשני התיקים – אני מחייב את החברה (הכוונה לשתי הנתבעות בתיק) לשלם לדיירים (משפחת רוס) את הסך 55,963 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 23.3.2018 עד התשלוך המלא בפועל.

כ"כ תשלם החברה לדיירים החזר אגרת משפט, יחסית לסכום שנפסק, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ב, 26 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.