בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שלכאורה נהג רכב במהירות העולה ב-9 קמ"ש על מהירות המהווה עבירת קנס (המבקש נהג רכב במהירות של 149 קמ"ש).

ב"כ המבקש טען כנגד הראיות כי אין אינדיקציה לזהות העמוד מולו בוצעו הבדיקות ובנוסף (וזה טיעונו העיקרי) משמש המבקש כמטפלו היחיד של בנו הסובל מנכות צמיתה בשיעור של 100% (הוצגו, אמנם באחור וברשות בית המשפט, מסמך המאשר את הנכות הנטענת).

עוד נטען כי המבקש נעדר עבר תעבורתי מכביד בשנים האחרונות וכי למבקש וותק נהיגה של 41 שנים ללא כל תנאי התלוי כנגדו.

המדינה התנגדה לבקשה, טענה כי הראיות שבידיה מספיקות בעוצמתן לשלב משפטי זה ואין הצדקה בנסיבות שנטענו כדי להורות על ביטול הפסילה המנהלית.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות מצאתי כי על אף הכשל המהותי באיכות הראיות עליו הצביע ב"כ המבקש, עדיין בידי המדינה ראיות המספיקות בעוצמתן לשלב משפטי זה.

יחד עם זאת, נוכחתי מהמסמכים שהציג ב"כ הנאשם כי בנו של המבקש הסובל מנכות צמיתה בשיעור של 100% תלוי באופן מוחלט בניידותו של אביו.

אני סבור כי בהינתן שהמבקש בעל ותק נהיגה של 41 שנים, ובהעדר עבר תעבורתי הקשור לעבירות מהירות בשנים האחרונות (למעט מספר קטן של עבירות קנס) די בתקופת פסילה מנהלית בת 45 יום לצורך איון מסוכנותו על רקע חומרת העבירה שבוצעה לכאורה (חריגה של 9 קמ"ש מרף ברירת המשפט) ונסיבותיו האישיות החריגות המחייבות ניידות עבור ילד נכה.

אני מורה על קיצור הפסילה המנהלית למשך 14 יום מיום שרישיון המבקש נפסל.

בתום תקופה זו תשיב משטרת ישראל למבקש את רישיון נהיגתו כנגד הצגת החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ח, 06 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.