1. בפני בקשה לבטול צווי עיקול שניתנו בתיק ההוצאה לפועל העומד ביסוד הליך זה ובטרם הוגשה התנגדות לביצוע התובענה.

ההתנגדות לביצוע התובענה הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל באיחור ולפיכך, ננקטו הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש בתום תקופת האזהרה.

תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי כל ההליכים שננקטו בתיק ההוצאה לפועל בטרם עוכבו ההליכים כתוצאה מהגשת התנגדות לביצוע שטר, יעמדו בעינם כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת.

ראה לצורך העניין האמור ברע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ. אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ.

"ואולם משהוגשה בקשת רשות להתגונן חל סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, המורה: "לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי". הוא הדין באשר למתן סעדים זמניים. כאשר נתבקשו סעדים כאמור לאחר הגשת התנגדות, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, ובאשר לסעד עיקול זמני יחולו הוראות ייחודיות שבפרק העוסק בסדר דין מקוצר (תקנה 207). אך כאשר ניתן סעד זמני בהליך ההוצאה לפועל, יעמוד הסעד בעינו "כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת" (תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל). למקרה שלפנינו, שעניינו בקשה לביטול סעד שניתן טרם הגשת התנגדות, לא הותאם, ככל הנראה, הליך פרוצדורלי מפורש בחוק או בתקנות. הסעד ניתן מתחילה בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, אולם הבקשה לביטולו הוגשה לפני ערכאה הנשלטת על-ידי תקנות סדר הדין האזרחי. בסופו של יום, כך דומה, על בקשה זו להידון בכפוף לתקנות סדר הדין האזרחי ובהתאם להוראות המצויות בהן, כדי להחיל על הנתבע את מכלול ההגנות שמקנות לו התקנות."

2. בנושא זה יש להבדיל בין שני אירועים שונים.

הראשון כאשר ננקטו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל טרם מתן אזהרה או בטרם חלוף תקופתה ובין הליכים שננקטו לאחר תום תקופת האזהרה בהעדר התנגדות לביצוע השטר/התובענה.

כאשר ההתנגדות מוגשת במועד רואים את צוי העיקול שהוטלו טרם מתן אזהרה או טרם חלוף תקופתה כהליך זמני שניתן בהוצאה לפועל וביטולו ידון בהתאם לפרק כח לתקנות סדר הדין האזרחי ועל כך אין מחלוקת.

אך מה יעשה כאשר ההליכים שננקטו בהוצאה לפועל ננקטו בחלוף המועד להגשת ההתנגדות? יש לראות את הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות במעמד זהה לבקשה שהוגשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומבקשים לבטל את ההליכים שננקטו לביצועו.

חוק ההוצאה לפועל מאפשר ביצוע שטר בהוצאה לפועל מאחר ויש לראות בו כפסק דין לביצוע על תנאי כאשר התנאי הוא אי הגשת התנגדות לביצועו. לא הוגשה התנגדות במועד – הופך השטר לפסק דין סופי. הוגשה התנגדות במועד, הופכת הבקשה לביצוע כתב תביעה וההתנגדות בקשת רשות להתגונן. השטר מאבד את מעמדו כפסק דין והופך למסמך חוזי.

עד אשר לא מוארך המועד להגשת ההתנגדות, פסק הדין על כנו עומד וכל ההליכים הננקטים לביצועו אף הם תקפים ומעמדם אינו זמני כלל וכלל.

3. בענייננו אין מדובר בנקיטת הליכים לפני מסירת האזהרה לחייב או בטרם חלף המועד להגשת ההתנגדות, אלא בהליכי הוצאה לפועל שננקטו כדין בתום המועד להגשת ההתנגדות אשר לא הוגשה במועדה.

כל עוד תלויה ועומדת בבית המשפט בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע השטר/התובענה, עדיין חלים על ההליכים שננקטו – חוק ההוצאה לפועל על תקנותיו להבדיל מהליכים זמניים שננקטו בהוצאה לפועל בטרם מתן אזהרה או חלוף תקופתה.

בשלב זה ובטרם דיון בבקשה להאכת המועד, רשאי בית המשפט ליתן רק סעד זמני לחייב בדרך של עיכוב הליכים או ביטולם בכפוף להפקדת ערובה או לבטלם בשל העדר תועלת. בשלב זה אין בית המשפט רשאי לבטל את ההליכים בנימוק שננקטו שלא כדין מטעם זה או אחר שכן טענה זו של החייב, אם נטענה, היא חלק מהבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות ולא ניתן לדון בה אלא במעמד שני הצדדים.

לפיכך, כל בקשות המבקש כפי שהוגשו לבית המשפט בטרם הדיון האחרון, הן בקשות במסגרת המשפטית כאמור לעיל – כלומר במסגרת סעד זמני עד למועד דיון זה.

4. שונה המסגרת המשפטית שבה נדונה בקשה זו.

בדיון האחרון, הוארך המועד להגשת ההתנגדות ואף ניתנה למבקש רשות להתגונן.

כאשר ניתנת רשות להתגונן, הופכת ההתנגדות לכתב הגנה ובית המשפט דן בו עד למתן פסק דין מטעמו. תיק ההוצאה לפועל אינו רלוונטי עוד להליכים בין הצדדים ויש לראות בו כאילו אינו קיים כלל שכן אין עוד פסק דין לביצוע.

רק מאותו מועד, חוסה עניינם של הצדדים תחת הוראות תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") וכל הליך שננקט בלשכת ההוצאה לפועל טרם הגשת ההתנגדות – הופך לסעד זמני.

ראה רע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ. אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ.

כך שלמעשה עתה נדון גורלם של ההליכים שננקטו בהוצאה לפועל כבקשה להותיר על כנו צו עיקול זמני שניתן לבקשת התובע.

הדיון עתה הופך את נטל הראיה ועל התובע להרים את הנטל ולהוכיח ולו לכאורה, את קיומם של התנאים הנדרשים למתן צו עיקול זמני על פי התקנות.

5. שניים הם התנאים למתן צו עיקול זמני:

הצגת ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה כנדרש בתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן "התקנות") וקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין כנדרש בתקנה 374(ב) לתקנות.

התנאי הראשון פורש בפסיקה כאמור ברע"א 7139/96 טריגוב ואח' נ. "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ מיום 2.4.97:

"השאלה הראשונה שיש לדון בה בבקשה לסעד זמני נוגעת לטיב התביעה ולסיכוייה. לעניין זה, די בכך שהוכח שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים."

ואילו הנדרש לקיומו של התנאי השני הוסבר ברע"א  10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. ICC Industries Lnc מיום 28/11/07:

"יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים .... "

ככל שמוכח קיומם של שני תנאים אלו, נדרש בית המשפט לשקול את השיקולים הבאים כאמור בתקנה 362(ב) לתקנות:

"(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

6. בענייננו, השאלה הראשונה כבר נדונה והוכרעה במעמד הדיון עת ניתנה רשות להתגונן למבקש.

יצוין כי מדובר בתביעה שטרית עת מוטל על הנתבע עול ההוכחה להימלט מחיוב על פיה למעט בטענת זיוף חתימה שאין היא עילת ההגנה בתביעה דנן.

שטר בחתימת יד הנתבע הוא יותר מראיה מהימנה לכאורה על קיומה של עילת תביעה ואין בית המשפט נכנס לעובי הקורה על מנת לדון בסיכוייה.

7. לטענת ב"כ המשיבה, התקיים גם התנאי של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

הוצג דו"ח BDI של המבקש לפיו דווח על החזרות שקים בשנת 2018 בהוראות אכמ וביטול וכן על הגבלה על חשבון הבנק של המבקש בשנים 2011 עד 2014.

עוד טען ב"כ המשיבה כי דפי חשבון הבנק של המבקש מעיד על חוסר יכולת פיננסית ולא הוצגה הדרך שבה יפרע המבקש את פסק הדין ככל שינתן נגדו בהליך זה.

המבקש השיב כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח את יסוד ההכבדה וכי הרישומים בדו"ח BDI שהציגה הינם ישנים ואת החדשים הוא מכחיש.

עוד טען המבקש כי עבד במשך תקופה ממושכת עם המשיבה ורכש ממנה כמויות גדולות של בטון כאשר עמד בתשלום שנדרש ממנו כל אותה עת, דבר המעיד על חסינות כלכלית.

8. יצוין כבר בתחילה כי טענת ב"כ המשיבה לפיה הוכח יסוד ההכבדה בכך שהמבקש לא הראה את הדרך בה יפרע את פסק הדין – דינה דחייה.

מאחר והנטל להוכיח את יסוד ההכבדה מוטל על המשיבה, אין כל חובה מצד המבקש להראות דרך לפירעון החוב. הנטל להראות דרך לפירעון החוב הוא נטל משני המועבר למבקש רק לאחר שמשיבה תרים את הנטל הראשוני המוטל עליה להוכיח ולו לכאורה, את יסוד ההכבדה.

יצוין כי הרף להרים את הנטל הראשוני המוטל על המשיבה עומד על הרף הנמוך ביותר בסעדים זמניים אחרים.

ראה ברע"א  10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. ICC Industries Lnc מיום 28/11/07 שם נקבע:

"...תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים".

לצורך זה אין על המשיבה להראות אלא את הרמזים להכבדה אפשרית כאמור מאחר והמידע המלא והשלם על יכולתו הכלכלית של המבקש מצוי בשליטתו הבלעדית.

בידי המשיבה רמז לקשיים כלכליים של המבקש כאשר מוצג מידע לפיו היה המבקש מוגבל בבנק במשך שלוש שנים וכי הוא בדרך להגבלה נוספת כאשר שקים בחשבונו חוללו לפחות פעמיים בשנת 2018 מסיבת אין כיסוי מספיק.

די בכך על מנת להרים את הנטל להראות על הכבדה אפשרית ולהעביר עתה את הנטל המשני לסתור טענת ב"כ המשיבה בדבר קושי כלכלי המונע תשלום פסק הדין שסכומו עולה על 35,000 ₪.

9. המבקש מכחיש כי הינו מצוי בקשיים כלכליים ומציג דפי חשבון בנק.

דף חשבון הבנק של המבקש בבנק הדואר אינו מועיל למבקש מאחר וחשבון בנק זה מעיד על מספר פעולות מועט לתקופה של חודשיים ימים וכבר ביניהם ניתן לראות כי אין בו יתרת זכות מספיקה וההרשאה לחיוב הוראת קבע לבזק מוחזרת ללא פירעון כבר בתחילת הדף. המבקש אינו מניח ליתרת זכות בחשבון להיוותר בה וכאשר בחשבון מופקד סכום משמעותי ביום 6.8.18, הוא נמשך במזומן באותו יום.

המבקש מציג דפי חשבון בנק בבנק מסחרי אחר (שם הבנק אינו מצוי על פניהם) לתקופה החל מיום 9.5.18 ועד 19.8.18.

כנגד הראיה על חילול לפחות שני שקים בפברואר ומרץ 2018 כעולה מדו"ח BDI – טוען המבקש כי לא ידוע לו על חילול שיק במרץ 2018. טענה תמוהה כשלעצמה כאשר בידי המבקש דפי חשבון הבנק של חודשים אלו ואין הוא טורח לעיין בהם ולהציגם לבית המשפט.

מעיון בדפי חשבון שהוצגו עולה כי המבקש מפגר בתשלומי ההלוואה (רישום העברת כספים ביום 23.5.18 לשם סילוק פיגור), משיכה מחסכון של סך 120,081 ₪ באותו היום לשם פירעון הלוואות וסילוק פיגורים בגינן, חילול שיק בסך 750 ₪ ביום 6.7.18 למרות שפירעונו מביא ליתרת חובה בסך 529 ₪ בלבד והעדרה של הכנסה קבועה ויציבה בחשבון כאשר אותרו רק הכנסות משקים במועדים שונים בסך כולל של 26,000 ₪ בלבד בתקופה של כ 4 חודשים.

ניתן להסיק מדפי חשבון אלו כי למבקש אין מסגרת אשראי בחשבון זה כאשר החשבון עומד ביתרת זכות לאורך כל התקופה והבנק אינו מאפשר למבקש יתרת חובה בחשבון ולו בסך 529 ₪.

עוד ניתן לראות כי המבקש אינו משתמש בחשבון זה להוצאות שוטפות. החשבון משמש לפירעון תשלומי ההלוואות בחשבון וקליטת החזר ממס הכנסה. אותר רק חיוב אחד למשרד התחבורה בסך 259 ₪.

המבקש מפקיד בחשבון כספים מחשבון אחר באמצעות שקים לפקודת עצמו מחשבון בנק לא ידוע (פעולה מיום 5.8 ו 6.8) על מנת ליצור יתרת זכות מספיקה להעברה לפיקדון כעולה מפעולה מיום 19.8.18 בדף החשבון.

המבקש ממציא דו"ח יתרות של אותו חשבון מיום 29.8.18 ממנו עולה כי כנגד הפיקדון הנ"ל, עומדת הלוואה בסכום של 10,000 ₪ ויתרת הזכות בחשבון העו"ש – 2,496 ₪ בלבד.

10. המבקש נמנע בנסיבות אלה לפרט את נכסיו ויציבותו הכלכלית באמצעות הצגת אישור רואה חשבון ודפי החשבון הנוסף שברשותו ממנו משך סך של כ 6,500 ₪ באמצעות שקים מחשבון אחר.

הימנעות זו תומכת בגרסת המשיבה שאינה יכולה להסתמך אלא על רמזים והשערות מהראיות המצומצמות המצויות בידיה מטבע הדברים.

דווקא המבקש שהעובדות כולן בידיו, נמנע מלהגיש מסמכים לסתור גרסתה של המשיבה – התנהלות הפועלת לרעתו.

ראה ע"א 2493/07 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' סמירה אבילפזוב מיום 7.9.09.

אשר על כן, עמדה המשיבה בהוכחת יסוד ההכבדה.

11. ב"כ המבקש עותר לביטול צו העיקול על חשבונות הבנק של המבקש בנימוק כי מאזן הנוחות עומד לרשותו.

לטענתו עיקול על חשבון הבנק שלו מגביל מאד את התנהלותו הכספית השוטפת ובקיום התחייבויותיו השוטפות.

אלא שטענה זו אינה נתמכת בשום ראיה. כפי שהוכח קודם לכן, המבקש אינו טורח להציג את דפי חשבון הבנק בו מתנהלת פעילות שוטפת כלשהיא אלא רק דפי חשבון בנקים בהם מתנהלת פעילות אקראית ומועטה בלבד.

לפיכך, אף טענה זו של המבקש נדחית.

12. סוף דבר הוא כי הבקשה לבטול העיקול נדחית והמבקש ישלם למשיבה הוצאות הדיון בבקשה בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ט, 09 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.