תביעה לפיצויים עקב נזק לרכב.

ביום 23.4.18 נתבע 2 שנהג ברכבו של נתבע 1, פגע מאחור ברכבו של התובע, שבו נהגה באותה עת רעייתו של התובע.

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים על סך 41,394 ₪. לטענת התובע, לרכבו נגרם נזק של 4,294 ₪, וזאת בהתבסס על הצעת מחיר של מוסך מורשה. בנוסף, לטענת התובע, נגרמו לו נזקים נוספים כדלקמן: 2,100 ₪ בגין עלות השכרת רכב ל- 3 ימי עבודה; עגמת נפש בגין התייחסות מזלזלת של הנתבעת 1 (שלטענתו נטלה אחריות על הטיפול בפיצוי ותשלום הנזק לאחר הערכת שווי הנזק על ידי התובע, אך לאחר שהתובע דרש תשלום בסך 6,395 ₪ היא סירבה לשלם); שכ"ט בגין מכתב דרישה, לפי תעריף של 250 דולר לשעה, בסך של 5,000 ₪; ושכ"ט עו"ד בגין הכנת התביעה וייצוג בהליך בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ.

לאחר ששמעתי את עדות התובע והנתבע 2, ואת טענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

כידוע, על תובע מוטל הנטל להוכיח לא רק את אחריות הנתבע לנזקים, אלא גם את גובה הנזק. גובה הנזק במקרה של נזק רכוש, הינו עניין של מומחיות, ולכן לשם הוכחתו נדרשת לפי הדין חוות דעת שמאית. חוות הדעת השמאית מאפשרת להוכיח מהם הרכיבים שניזוקו ומהי עלות תיקונם, ובכלל זאת האם נדרש להחליף רכיב מסוים, וככל שכן, האם יש צורך ברכישת רכיב חדש או שמא ניתן להסתפק ברכיב משומש.

במקרה דנא, נטען שהפגוש ניזוק ונדרש להחליפו בחדש, אולם לא צורפה כל חוות דעת שמאית לביסוס טענה זו, שבמומחיות. בכל הכבוד לתובע, לבית המשפט אין מומחיות בשמאות רכב, ואין אפשרות בהתבסס על תמונה לקבוע כי נדרש להחליף את הפגוש. מעבר לכך, אף אם הייתי מניח שהפגוש טעון החלפה, הרי שאין לבית המשפט מומחיות בקביעת עלויות של החלפת פגוש, וכן האם נדרש להחליף את הפגוש בחדש או שקיים פגוש משומש שיכול להשיב את מצבו של רכב התובע לקדמותו. הצעת מחיר של גורם שעוסק בתיקונים, אינה חוות דעת מומחה, לא לעצם עלות ההחלפה, ואף לא לעניין הצורך בהחלפת הפגוש התקול בפגוש חדש דווקא. קל וחומר שכך הדבר כאשר מדובר בהצעת מחיר של גורם מעוניין (מוסך מתקן) ובהצעת מחיר יחידה.

מעבר לכך, בדיון התברר כי התובע תיקן את הרכב בפועל, ולדבריו התיקון עלה "פחות או יותר בעלות של הצעת המחיר. אין לי חשבונית". כידוע, עלות התיקון בפועל היא ככלל הראיה הטובה ביותר לגובהו האמיתי של הנזק, ולכן בנסיבות שבהן הרכב תוקן לאחר חוות הדעת, על התובע לצרף הוכחה של עלות התיקון, וככל שלא עשה כן תביעתו תידחה (ר' למשל תא"מ 50943-01-13 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 נ' הראל חברת לביטוח (14.9.14)). תק (ראשל"צ) 50203-03-16 קוחן נ' ביטון (31.8.16)). ברם, במקרה דנא התובע, שהודה כאמור כי תיקן את הרכב, לא צירף הוכחה של עלות התיקון, וגם טעם זה מצדיק כשלעצמו את דחיית התביעה לנזקי הרכב.

גם הטענה לעלות שכירת רכב חלופי דינה להידחות, משהתובע עצמו הודה בדיון כי לא שכר רכב חלופי. למעלה מן הנדרש יצוין כי גם רכיב זה טעון חוות דעת שמאית, שלא הוגשה, וגם בשל כך יש לדחות ראש נזק זה.

גם הטענה לעגמת נפש דינה להידחות. די בכך שהוכח שהתובע דרש מהנתבעת עלות שכירת רכב בסך של כ- 2,100 ₪ (תוספת של כ- 50% לעלות הנזק) בעוד שבפועל הוא לא נזקק לשכירות רכב, כדי להצדיק סירוב של הנתבעת לתשלום. כמו כן, הרכב מבוטח בחברת ביטוח, אשר הכירה באחריותה הביטוחית, והתובע יכול היה לחסוך מעצמו עגמת נפש אילו היה פונה לגורם המבטח, שאת פרטיו קיבל מהנתבעים, כמקובל.

העלות הנטענת של מכתב הדרישה (בסך 5,000 ₪) אף היא לא הוכחה, ודי בכך שאציין כי לא צורפה כל אסמכתא לכך שעלות שעת עבודה של הנתבע הינה 250 דולר לשעה.

בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי כל ממש בבקשת התובע לקבלת התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 3 בגין אי התייצבותם לדיון. הנתבעים 1 ו- 3 יוצגו על ידי עו"ד דן טביב מטעם חברת "מגדל" המבטחת אשר נטלה אחריות ביטוחית לאירוע. מעבר לכך, התובע עצמו, בתגובתו מיום 10.2.19 לבקשת הנתבעת לדחיית התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 3 על הסף בהיעדר עילה (הנתבע 1 הינו הבעלים, והנתבע 3 הינו בעל הפוליסה, ואף אחד מהם לא נהג ברכב, אלא הנתבע 2 שנטל אחריות) הותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. יש קושי ואף טעם לפגם בשינוי העמדה של התובע במהלך הדיון. יצוין כי טענת התובע בדיון שלפיה הבקשה נמחקה, אין לה יסוד, שכן כמפורט בהודעת המזכירות מיום 25.2.19, הבקשה שנמחקה הינה בקשה אחרת שהוגשה ביום 25.2.19, ולא הבקשה לסילוק על הסף מיום 31.1.19 שבגינה שולמה אגרה כדין. מעבר לכך, גם כאשר צד לא מתייצב לדיון התביעה נגדו לא מתקבלת באופן אוטומטי, אלא על התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו (תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). במקרה דנא, התובע לא הוכיח כל עילת תביעה נגד הנתבעים 1 ו- 3, כמפורט לעיל.

סוף דבר: התביעה נדחית. משכך התובע גם לא זכאי לשכר הטרחה שאותו דרש. לפנים משורת הדין, ולפנים משורת הדין בלבד, בשים לב לכך שרכבו של התובע ניזוק, לא אחייב את התובע בהוצאות הנתבעת. זאת הגם שלא היה כל מקום להגשת תביעה בסך של כ- 40,000 ₪ בגין נזק לרכב בסך נטען של כ- 4,000 ₪ בלבד, ולא היה מקום לשינוי עמדת התובע בדיון ביחס לבקשה לסילוק התביעה על הסף נגד הנתבעים 1 ו- 3 - דבר שגרם לסרבול ההליך ולהארכתו שלא לצורך.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.