1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב בתאונת דרכים.

לאחר ששמעתי את הנהגים, עיינתי במסמכים ובתמונות הנזק ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

כמצוות התקנות, אנמק את פסק הדין בקצרה.

1. נהג התובעת העיד, כי נסע בכביש, באזור שבו מתמזגים שני נתיבים לנתיב אחד, בנסיעה איטית יחד עם מכוניות נוספות. לדברי נהג התובעת, בהיותו בעמידה, הרגיש כי רכבו נפגע, והבחין במשאית הנתבעים שפגעה בו.

עדותו של נהג התובעת הייתה מהימנה עליי, והיא הייתה עקבית ועניינית. יצויין, כי אכן, כפי שנטען בצדק ע"י הנתבעים, בטופס הדיווח הטלפוני נרשם מפיו כי התאונה התרחשה כאשר עמד ברמזור אדום, ובעקבות זאת כך נרשם גם בכתב התביעה. אולם, העד העיד לפניי כי מדובר כנראה באי הבנה בינו לבין מי שקיבל את הדיווח הטלפוני, והסבריו הניחו את דעתי, מה גם שלא מצאתי סיבה שימסור דיווח שאינו אמת בנקודה זו.

עדותו של נהג התובעת הייתה אמינה והוא השיב עניינית, גם כאשר התשובות לא היו נוחות לו. כך, למשל, לא היסס לאשר כי נסע בנתיב שמשתלב לתוך נתיב אחר, ואף כי הדגיש כי עמד בעת הפגיעה, כאשר הקשתה עליו ב"כ הנתבעים, אישר כי ייתכן כי רכבו התקדם במהירות איטית ביותר (1-2 קמ"ש), תוך שניכר כי עשה כן על מנת שלא יימצא כי אינו מדייק.

עדותו של נהג התובעת אף משתלבת עם תמונות הנזק, מהן עולה בבירור, כי המשאית פגעה ברכבו שעה שהייתה ברובה מאחוריו.

1. לעומת עדות נהג התובעת, עדותו של הנתבע 1 הייתה מגמתית, ולא התיישבה עם התמונות ואופי הנזקים.

כך, למשל, טען הנתבע עדותו, כי רכב התובעים נפגע בחלקו הקדמי, במראה בלבד, וזאת, כנראה, על מנת להרחיקו מהגרסה לפיה פגע בחלקו האחורי של הרכב, ולחזק את גרסתו כי נהג התובעת עקפו מימין ו"נדחף" לנתיבו. זאת, בעוד שמתמונות הרכבים לאחר התאונה, כמו גם תמונות הנזק שצורפו לחוות דעת השמאי, עולה בבירור כי הפגיעה החלה מחלקו האחורי של רכב התובעת ונמשכה קדימה לאורך צידו השמאלי של הרכב.

זאת ועוד, גרסתו כי נהג התובעת עקף אותו במהירות, אינה מתיישבת עם העובדה שמדובר היה בפקק תנועה, אף זאת כפי שניתן ללמוד מן התמונות שצולמו בסמוך לאחר התאונה, וכפי שעלה מן העדויות.

1. במצב דברים זה, מצאתי לדחות את גרסת הנתבעים לפיה רכב התובעת עקף מימין ונדחף, ולהעדיף על פניה את גרסת נהג התובעת.

על פי גרסה זו, וכעולה מן התמונות, כאמור, התאונה התרחשה כאשר רכב התובעת ברובו לפני נהג המשאית. אין מדובר, אפוא, ב"שטח המת" של המשאית, כנטען ע"י הנתבעים, אלא בנסיבות שבהן אילו היה הנתבע נוהג במשנה זהירות, יכול היה להבחין ברכב התובעת, לבלום ולהימנע מהתאונה, ולפיכך מצאתי כי יש מקום להטיל עליו את האחריות להתרחשותה.

1. יחד עם זאת, אני סבורה כי לנהג התובעת אחריות תורמת להתרחשות התאונה.

כפי שהעיד נהג התובעת, מדובר היה באזור בכביש בו מתמזגים שני נתיבי נסיעה לנתיב אחד, ובנסיבות אלו נדרשים הנהגים בשני הנתיבים לנהוג במשנה זהירות בהשתלבות. הגם שקיבלתי את גרסתו של נהג התובעת כי עמד בעת הפגיעה (או נסע בנסיעה איטית מאוד), הרי שעובר להשתלבותו בנתיב זה, היה עליו להבחין במשאית שנמצאת בסמוך אליו, גם אם מאחוריו, וביודעו כי שדה הראייה של נהג המשאית מוגבל יותר, אני סבורה כי היה עליו לאפשר למשאית להשתלב לפניו.

לאור האמור אני סבורה, כאמור, שלנהג התובעת אחריות תורמת להתרחשות התאונה, אשר את שיעורה מצאתי להעמיד, בנסיבות העניין, על 30%.

1. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סך של 12,160 ₪ (שהם 70% מסכום התביעה), בצירוף הוצאות משפט בסך 724 ₪ (בגין אגרת בית משפט ושכר העד כפי שנפסק) ושכר טרחת עו"ד בסך 2,134 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ט חשוון תש"פ, 27 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.