התובעים הם אב ושלושת בניו. האם פוטרו התובעים או שמא עזבו לאחר שיחסי העבודה בין אביהם למעסיקה הסתיימו – זוהי אחת השאלות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות

1. התובעים עבדו אצל הנתבעת כעובדי בניין.

2. על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבניין.

3. הנתבע 2 הוא המנהל והבעלים של הנתבעת 1.

4. תלושי השכר הונפקו ע"י מדור התשלומים.

טענות הצדדים

טענות התובעים

1. הנתבע 2 הוא מנהל ודירקטור בנתבעת 1. הנתבע 2 הוא המוציא והמביא של הנתבעת 1. הנתבע קיפח וגזל את התובעים. הנתבעת כתאגיד לא עברה על החוק אלא העבריין הוא הנתבע 2.

2. תובע 1 עבד אצל הנתבעת 5 שנים, קיבל 300 ₪ נטו ליום עבודה עבור 10 שעות עבודה בתוספת שעתיים נסיעה הלוך חזור (קרי 4 שעות ביום). שכרו השעתי לחישוב הוא 30 ₪.

תובע 2 עבד אצל הנתבעת כ- 3.8 שנים, קיבל 300 ₪ נטו ליום עבודה עבור 10 שעות עבודה בתוספת שעתיים נסיעה הלוך חזור (קרי 4 שעות ביום). שכרו השעתי לחישוב הוא 30 ₪.

תובע 3 החל לעבוד אצל הנתבעת לפני למעלה מ- 23 שנה, קיבל 500 ₪ נטו ליום עבודה עבור 10 שעות עבודה בתוספת שעתיים נסיעה הלוך חזור (קרי 4 שעות ביום). שכרו השעתי לחישוב הוא 50 ₪.

תובע 4 עבד אצל הנתבעת כשנה וחצי, קיבל 300 ₪ נטו ליום עבודה עבור 10 שעות עבודה בתוספת שעתיים נסיעה הלוך חזור (קרי 4 שעות ביום). שכרו השעתי לחישוב הוא 30 ₪.

3. יום עבודתם של התובעים התחיל בשעה 05:00 עת יצאו מביתם אל מחסום טייבה, משם הייתה הנתבעת אוספת אותם אל מקום העבודה הרלוונטי. בתום יום העבודה – בשעת חשיכה – הוסעו התובעים בחזרה למחסום, ומהמחסום היו נוסעים בחזרה לביתם. התובעים עבדו בממוצע 10 שעות ביום.

4. בתאריך 26/10/17 ביום הרביעי בשבוע, התפתח דין ודברים על בסיס מקצועי בין התובע 3, הנתבע 2, מהנדס הנתבעת, ומנהל העבודה באתר בנוגע למידות חלונות שנבנו עקב טעות מדידה. בתגובה פיטר הנתבע 2 את התובע 3 ואת התובעים האחרים פיטר הנתבע 2 שבוע לאחר מכן. התובעים פוטרו ללא הודעה מוקדמת, ללא שימוע וללא נימוק. התובעים 1, 2, 4 פוטרו רק בשל היותם ילדי התובע 3.

5. לתובעים לא ניתנו תלושי שכר כדין.

6. לתובעים לא הופרשו כספים לקופת גמל כדין.

7. הנתבעים הפרו את חוקי העבודה.

8. התובעים פוטרו מבלי שנערך להם שימוע ומבלי ליתן להם הודעה מוקדמת.

9. על פי צו ההרחבה בענף הבניין, שבוע עבודה הוא 42 שעות בשבוע. התובעים עבדו 10 שעות. על פי צו ההרחבה זמן הנסיעה להגעה הוא חלק משעות העבודה. התובעים לא קיבלו דמי נסיעות.

10. התובעים קיבלו סכומים נטו ליום עבודה (שכר כולל).

11. התובעים עבדו 7 שעות נוספות מידי יום ובימי שישי 3 שעות נוספות (סעיף 25 ד.4. לכתב התביעה).

12. התובעים פוטרו מבלי לקבל פיצויי פיטורים.

13. בניגוד לנרשם בתלושי השכר, התובעים לא קיבלו דמי הבראה, דמי חופשה ודמי חגים.

14. התובעים זכאים לפדיון ימי מחלה.

15. על פי צו ההרחבה, התובעים זכאים לדמי אש"ל בסך 20 ₪ ליום.

16. הנתבעת אספה את התובעים מהמחסום אך מביתם למחסום ומהמחסום לביתם נדרשו התובעים לשלם בכל יום 30 ₪.

17. היה על הנתבעים לספק לתובעים בגדי עבודה.

18. על פי ההסכם הקיבוצי היו זכאים התובעים להפרשות לקרן השתלמות ולהפרשות לפנסיה.

19. שכרם של התובעים הולן מאחר שלא שולם להם גמול שעות נוספות.

20. לאחר פיטורי התובעים הציע הנתבע 2 לתובע 3, כי לא יבטל את רישיונות העבודה של יתר התובעים עד אשר ימצאו עבודה אחרת ובתנאי שהתובע 3 ישלם לידיו סכום של 2,000 ₪ לחודש בעבור כל אחד מהתובעים.

21. התובעים מכחישים את כל הטענות כנגדם בכתב התביעה שכנגד.

22. התובעים שילמו באמצעות התובע 3 לידי הנתבע 2 סכום של 8,000 ₪ לחודש, לתקופה של חודשיים עד אשר התובעים מצאו עבודה אחרת (כל אחד מצא עבודה אצל מעסיק אחר).

23. התובעים עותרים לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א. בגין העבירות על חוקי העבודה

תובע 1 69,480 ₪

תובע 2 69,480 ₪

תובע 3 105,000 ₪

תובע 4 69,480 ₪

ב. דמי הודעה מוקדמת

תובע 1 11,580 ₪

תובע 2 11,580 ₪

תובע 3 17,500 ₪

תובע 4 11,580 ₪

ג. גמול שעות נוספות

תובע 1 406,800 ₪

תובע 2 309,168 ₪

תובע 3 949,200 ₪

תובע 4 122,040 ₪

ד. פיצויי פיטורין

תובע 1 36,000 ₪

תובע 2 27,360 ₪

תובע 3 287,500 ₪

תובע 4 10,800 ₪

ה. דמי הבראה

תובע 1 17,010 ₪

תובע 2 11,491.2 ₪

תובע 3 31,752 ₪

תובע 4 3,402 ₪

ו. פדיון ימי חופשה

תובע 1 21,300 ₪

תובע 2 11,100 ₪

תובע 3 91,000 ₪

תובע 4 5,400 ₪

ז. תשלום עבור ימי חגים בשנה

תובע 1 15,000 ₪

תובע 2 11,400 ₪

תובע 3 35,000 ₪

תובע 4 4,500 ₪

ח. פדיון ימי מחלה

תובע 1 37,500 ₪

תובע 2 28,500 ₪

תובע 3 87,500 ₪

תובע 4 8,100 ₪

ט. אש"ל

תובע 1 30,000 ₪

תובע 2 22,800 ₪

תובע 3 42,000 ₪

תובע 4 9,000 ₪

י. החזר הוצאות נסיעה

תובע 1 37,500 ₪

תובע 2 28,500 ₪

תובע 3 71,700 ₪

תובע 4 11,250 ₪

יא. בגדי עבודה

תובע 1 5,000 ₪

תובע 2 3,800 ₪

תובע 3 7,000 ₪

תובע 4 1,500 ₪

יב. קרן השתלמות

תובע 1 10,800 ש"ח

תובע 2 8,208 ₪

תובע 3 26,250 ₪

תובע 4 3,240 ₪

יג. השלמת תשלום עבור הפרשות פנסיה

תובע 1 23,760 ₪

תובע 2 18,057 ₪

תובע 3 57,750 ₪

תובע 4 7,128 ₪

טענות הנתבעת

1. התביעה התיישנה בכל הנוגע לתקופה שלפני 27.8.11 וברכיב החופשה תקופת ההתיישנות היא 3 שנים ובדמי הבראה שנתיים.

2. יש להורות על סילוק על הסף כנגד הנתבע 2. לא נטען למעשה תרמית או עירוב נכסים של בעלי העניין, הברחת נכסים, מימון בלתי נאות או דברים המצדיקים הרמת מסך.

3. אין בכתב התביעה ולוּ טיעון אחד אשר מכוחו מבקשים התובעים להורות על "הרמת המסך". עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הנו מעקרונות היסוד של שיטת המשפט בישראל. טיעוניהם של התובעים בכתב התביעה נטענו בכלליות ובסתמיות, ללא כל פירוט וללא כל תימוכין.

4. התובעים 4-1 הועסקו בנתבעת 1 שהייתה מעסיקתם היחידה כעולה מהמסמכים שצירפו התובעים לכתב תביעתם ותלושי השכר שצורפו. הנתבעת 1 היא האחראית היחידה והבלעדית לכל חוב נטען (ומוכחש) הנובע מיחסי העבודה שהיו בין הצדדים.

5. התובע 1, מר מוראד דיב, החל את עבודתו בנתבעת 1 בחודש 4/2013 ועבד בפועל עד לחודש 10/2017. שכרו של התובע שולם בהתאם לעבודתו בפועל ובהתאם לרשום בתלושי השכר שנמסרו לו על ידי מנהל התשלומים.

התובע 2, מר ראאד דיב, החל את עבודתו בנתבעת 1 בחודש 4/2014 ועבד בפועל עד לחודש 10/2017. שכרו של התובע שולם בהתאם לעבודתו בפועל ובהתאם לרשום בתלושי השכר שנמסרו לו על ידי מנהל התשלומים.

התובע 3, מר ראסם דיב, החל את עבודתו בנתבעת 1 בחודש 6/2005 ועבד בפועל עד לחודש 10/2017. שכרו של התובע שולם בהתאם לעבודתו בפועל ובהתאם לרשום בתלושי השכר שנמסרו לו על ידי מנהל התשלומים.

התובע 4, מר אדהם דיב, החל את עבודתו בנתבעת 1 בחודש 2/2017 ועבד בפועל עד לחודש 10/2017. שכרו של התובע שולם בהתאם לעבודתו בפועל ובהתאם לרשום בתלושי השכר שנמסרו לו על ידי מנהל התשלומים.

6. שכרם של התובעים הוא כפי שרשום בתלושי השכר.

7. לתובעים נמסרו מידי חודש תלושי שכר ובהתאם לרשום בהם שולם להם שכרם.

8. התובע 1 עבד במשך שנים רבות אצל הנתבעת ואף גייס את שלושת בניו לעבוד אצל הנתבעת, דבר המעיד כי טענות התובעים אינן נכונות וכפויות טובה.

9. התובעים זנחו את עבודתם והתפטרו. התובעים תכננו את עזיבתם מהעבודה אצל הנתבעת 1 וזאת בעיצומו של פרויקט בהרצליה תוך גרימת נזק לנתבעת 1. סמוך לעזיבתם של התובעים התנהל ויכוח בין התובע 3 (להלן: "ראסם") מי שהיה העובד הוותיק ביותר בנתבעת וגם אביהם של 3 התובעים הנוספים, לבין מפקח הבנייה בנוגע לטיב ואיכות העבודה של גרם המדרגות, בניית הקירות ועבודות צנרת החשמל אשר בוצעו בפרויקט בהרצליה בניגוד לתוכניות.

10. לאחר אותו הוויכוח החליט ראסם, על דעת עצמו ובאופן חד צדדי, שהוא אינו מתייצב יותר לעבודה בנתבעת 1 וזאת ללא הודעה מוקדמת.

הנתבעים נדהמו לגלות שראסם לא התייצב לעבודה, ניסו לשוחח עם ראסם שיחזור לעבודה אולם ללא הצלחה. ראסם עזב ולא שב לעבודה בנתבעת 1. בדיעבד הסתבר לנתבעים כי ראסם תכנן את עזיבתו בכדי להקים עסק לשיפוצים ולקחת לנתבעת את העובדים – מה שקרה בפועל. ראסם ניצל את הוויכוח עם המפקח לעזיבתו המתוכננת.

11. מספר ימים לאחר עזיבתו של ראסם החליטו חמישה עובדים נוספים ביניהם ילדיו של ראסם, התובעים 1, 2 ו-4, שלא להגיע לעבודה, ללא הודעה מוקדמת תוך גרימת נזק לנתבעת 1 שהייתה מצויה בעיצומו של פרויקט בהרצליה. כל ניסיונותיהם של הנתבעים ליצור קשר עם התובעים על מנת שיחזרו לעבוד כשלו.

עקב אי התייצבותם של התובעים לעבודה, נאלצה הנתבעת 1 להפסיק את עבודתה בעיצומו של פרוייקט ולחפש עובדים אחרים שישלימו את העבודה. התנהלות התובעים הסבה לנתבעת 1 נזקים כספיים ותדמיתיים.

12. לאחר עזיבתם הפתאומית של התובעים התברר לנתבעת 1 כי התובעים גרמו נזקים למבנה הפרויקט תוך זלזול בעבודה כחלק מהתכנון לפגוע בנתבעת 1.

בגין הנזקים שנגרמו לנתבעים הוגשה תביעה שכנגד.

13. אין כל הגיון שהנתבעת תפטר את התובעת בעיצומו של פרויקט כאשר היא צריכה להשלים אותו.

14. בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, היה על התובעים ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת לפני התפטרותם. התובעים זנחו את עבודתם באופן פתאומי ולא נתנו לנתבעים הודעה מוקדמת. התובעים 1-3 היו צריכים לתת לנתבעים הודעה מוקדמת בת חודש. התובע 4 היה צריך לתת לנתבעים הודעה מוקדמת בת 8 ימים.

15. שעות העבודה של התובעים היו החל משעה 8:00 בבוקר ועד לשעה 15:30. במהלך עבודתם היו התובעים לוקחים הפסקות למנוחה וכן הפסקה לארוחת צהריים.

לתובעים כמו ליתר העובדים שעבדו בנתבעת 1, הייתה הסעה מסודרת שהסיעה אותם מהמחסום ובחזרה אליו, כך שהתובעים לא יכלו לעבוד בשעות נוספות. העבודה אותה ביצעו התובעים הייתה בשכונות בתי מגורים בהן לא התאפשר לעבוד אחרי השעה 15:30, היות והעבודה הפריעה לתושבי המקום. יש לדחות את תביעתם בקשר לשעות נוספות.

16. הנתבעת 1 דיווחה למת"ש על ימי העבודה של התובעים באופן מדויק ובהתאם שולם שכרם. משך כל תקופת עבודתם התובעים לא הלינו בנושא. טענותיהם מועלות באיחור, בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב על מנת לנפח את תביעתם. יש לדחות את תביעתם התובעים בקשר לחוסר במשכורת.

17. התובעים זנחו את עבודתם והתפטרו תוך גרימת נזק לנתבעים והם אינם זכאים לפיצויי פיטורים. לתובעים הופרשו כספים לקופת פיצויים אולם התובעים לא מצאו לנכון לתת לו ביטוי בכתב התביעה בחוסר תום לב. יש לדחות את תביעתם בקשר לפיצויי פיטורים.

18. על תביעת התובעים לעניין רכיב דמי הבראה חלה התיישנות. התובעים זכאים לתבוע דמי הבראה רק בגין השנתיים האחרונות להעסקתם. לאורך תקופת העסקתם שילמה הנתבעת 1 לתובעים את דמי ההבראה במזומן מידי שנה. התובעים לא הלינו על הנושא לאורך תקופת העסקתם והועלה רק בתביעה כדי לנפח את התביעה אך סכומים אלה שולמו להם.

על כן יש לדחות את תביעתם התובעים בקשר לדמי הבראה.

19. לעניין התביעה לפדיון חופשה חלה התיישנות. התובעים יכולים לתבוע רק בגין שלוש השנים אחרונות להעסקתם. לתובעים שולמו ימי חופשה והם אף ניצלו את ימי החופשה שלהם. בחורף ישנם ימים בהם לא ניתן לעבוד והתובעים קיבלו בגינם שכר. בנוסף בחודש הרמדאן, התובעים לא עבדו ימי עבודה מלאים ועדיין שכרם שולם במלואו. התובע 3 עבר צינתורים ולא עבד מספר חודשים לנוכח מצבו הרפואי והנתבעים שילמו לו שכר מלא בחודשים אלו.

יש לדחות את תביעת התובעים בקשר לפדיון חופשה.

20. פדיון ימי מחלה היא זכות נלוות שאינה ניתנת לפדיון.

21. לתובעים שולמו ימי החגים להם היו זכאים על פי החוק. התובעים לא פירטו את תביעתם לדמי חגים ועל כן יש לדחותה. בנוסף, זכאות לדמי חגים היא רק לאחר שלושה חודשי עבודה אצל המעסיק. התובעים אינם זכאים לתשלום ימי חג אשר חלים בימי שישי ושבת שכן ימים אלה אינם ימים בהם הייתה עבודה אצל הנתבעת 1. התובעים לא הוכיחו שעבדו יום לפני החג ויום לאחריו כפי שהדין מחייב. יש לדחות את תביעתם בקשר לדמי חגים.

22. אש"ל היא זכות נלוות שאינה ניתנת לפדיון.

23. התובעים לא הוכחו כי נזקקו לתחבורה ציבורית להסעה מביתם למחסום וההיפך.

24. תביעת התובעים לבגדי עבודה היא זכות נלווית, שאינה ניתנת לפדיון.

25. זכאות עובדי בנין לקרן השתלמות היא לאחר 3 שנים ובתלושי השכר שולם לתובעים "חלף קרן השתלמות".

26. ההפרשות לפנסיות שולמו לתובעים ע"י מדור התשלומים והופרשו ע"י הנתבעת.

27. התובעים גרמו לנתבעת לעוגמת נפש עת עזבו באמצע פרויקט. לכן, לנתבעת לא נותרה ברירה אלא לבטל את רישיונם.

28. תביעתם להלנת שכר התיישנה.

29. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך 156,365 ₪, כפי שיפורט להלן.

30. בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001, היה על התובעים ליתן הודעה מוקדמת עקב התפטרותם, כדלקמן:

התובע 1 – חודש – 4,400 ₪ (לפי 22 ימי עבודה).

התובע 2 – חודש – 4,400 ₪ (לפי 22 ימי עבודה).

התובע 3 – חודש – 4,400 ₪ (לפי 22 ימי עבודה).

התובע 4 – חודש – 1,200 ₪ (לפי 6 ימי עבודה).

31. לנוכח עזיבתם הפתאומית של התובעים, העבודה בפרויקט בהרצליה נעצרה בבת אחת למשך כחודש ימים עד שאותרו עובדים חלופיים לביצוע העבודה ועם הזמן שלקח לנתבעת ללמדם את העבודה אשר הייתה בעיצומה. הדבר גרם לעיכוב של חודשיים בסיום הפרויקט ולאיחור במסירתו ללקוחות הנתבעת. על פי ההסכם שנחתם בין הנתבעת לבין הלקוחות של הפרויקט נדרשה הנתבעת לשלם בגין כל יום איחור בעבודה סך של 150 ₪.

32. עקב התפטרות התובעים הנתבעת נשארה ללא עובדים והנהג שהועסק על מנת להסיע את העובדים נותר ללא תעסוקה. נגרם לנתבעת נזק בגין התנהלות התובעים (נתבע פיצוי של 6,665 ₪).

33. נוסף על כך, לנתבעת נגרמו נזקים כתוצאה מעזיבתם של התובעים והם ביצעו עבודתם בצורה רשלנית:

א. קיר מקלט (ממ"ד) נבנה ע"י התובעים באופן עקום. תיקון הקיר עלה לנתבעת 17,650 ₪ [7 ימי עבודה X 1,950 ₪ עלות מעסיק ל- 3 עובדים (650 ₪ ליום עבודה לעובד עלות מעסיק) + 4,000 ₪ בגין חומרים].

ב. דלת ממ"ד הורכבה על ידי התובעים עקום – עלות התיקון 3,000 ₪.

ג. המדרגות בפרויקט הורכבו בניגוד לתוכניות אשר היו אצל העובדים. פירוק המדרגות עלה לנתבעת 5,200 ₪ (4 ימי עבודה X 2 עובדים X 650 ₪ ליום עלות מעסיק לעובד).

הרכבת מדרגות חדשות עלתה לנתבעת 5,200 ₪ (4 ימי עבודה X 2 עובדים X 650 ₪ ליום עלות מעסיק לעובד).

הנתבעת צירפה חוות דעת של קונסטרוקטור (נספח ג' לכתב התביעה שכנגד).

הנתבעת נדרשה להשכיר ציוד לביצוע העבודה (לדוגמה קונגו) ולקנות חומרים לביצוע היציקה בסך של 4,000 ₪ וכן להשכרת מכולה לפינוי בעלות של 1,000 ₪.

31. הנתבעים עותרים לדחיית התביעה ולקבלת התביעה שכנגד.

שאר טענות הצדדים יועלו במסגרת פסק הדין.

עדויות:

שמענו את עדות התובעים.

מטעם הנתבעים העידו:

מר אמנון בנאי, הנתבע 2;

מר חיים טסלר, מהנדס קונסטרוקציה שבדק את מבנה המגורים שהנתבעת בנתה;

רוני אלקלעי, מנהל המשרד של הנתבעת.

הכרעה

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין והתביעה שכנגד להידחות ברובה.

האם יש לחייב את הנתבע 2?

1. טוענים התובעים כי הנתבע 2 היה המעסיק של התובעים, הוא בעל מניות יחיד בנתבעת, שילם את שכרם במזומן, דיווח דיווחים שקריים לשירות התעסוקה והוא זה שפיטר את התובעים וביטל את רישיונות הכניסה לישראל וקיבל תשלום מהתובע 3 על מנת להותיר את רישיונם של התובעים לתקופה נוספת (ראו המבוא לסיכומי התובעים). ברם הנתבע פעל בשם החברה שהוא ניהל כפי שפועל כל מנהל חברה. חברה אינה מבצעת את הפעולות אלא האורגנים בה.
2. התובעים לא ציינו בכתב התביעה את עילת הרמת מסך אולם ציינו כי הנתבע קיפח וגזל את התובעים. התובעים לא הביאו ולוּ טענה אחת מדוע יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים.
3. התובעים לא ידעו להסביר מדוע החליטו להגיש תביעה כנגד הנתבע:

"עו"ד מסיקה: תסביר לי למה תבעת את אמנון בנאי?

מורד דיב: כי הוא פיטר אותנו.

עו"ד מסיקה: אבל למה תבעת אותו אישית?

מורד דיב: אני הייתי עובד אצלו."

(עמ' 14 לפ' שורה 31 וכן עמ' 15 שורה 1 לעדות התובע 1)

"עו"ד מסיקה: למה תבעת את אמנון אישית?

ראאד דיב: אני עבדתי אצלו ויש זכויות שמגיעות לפועל. וגם יש כסף שמגיע לנו עבור אישור כניסה."

(עמ' 18 לפ' שורות 21-19 לעדות התובע 2)

"עו"ד מסיקה: למה תבעת את אמנון?

אדהם דיב: מה שמגיע לי הזכויות שלי,

עו"ד מסיקה: אבל למה תבעת אותו, תבעת גם את החברה וגם אותו, למה אותו?

אדהם דיב: אני עובד אצל אמנון אני לא יודע משהו אחר."

(עמ' 25 לפ' שורות 13-10 לעדות התובע 4)

1. בדיני תאגידים חל הכלל שלפיו התאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלו.
2. עם זאת, בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ניתנת תרופה קיצונית למצב שבו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. תרופה זו ניתנת במקרים חריגים בהם הוכח כי השימוש באישיות המשפטית הנפרד של החברה נעשה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור..."^[1].
3. אכן, בהלכה הפסוקה ניתן למצוא מקרים בהם נפסק כי קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות, בין היתר, בהתחשב במעמדם המיוחד של העובדים. כאמור בע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין – G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (31.10.2011) (להלן: "פסק הדין בעניין אופיר זוננשיין"):

"בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה (ראו ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, 17.12.2002)). בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים. כך למשל, בפסק הדין בעע 387/05 אהרון פוטרמן נ' נפתלי ניסני (לא פורסם, 9.12.2007) נקבע כי: "העובדה כי התגלו קשיים כלכליים שגרמו להעדר סיכוי לפירעון החובות של החברה כלפי עובדיה אין בה די כדי להרים את מסך ההתאגדות, אלא אם כן עלה בידי התובע להוכיח כי החברה או בעלי המניות בה פעלו בחוסר תום לב או כי פעלו מתוך ידיעה ברורה ומפורשת לפיה אין סיכוי לקיום ההתחייבויות..."

1. עם זאת, הרמת מסך לא נעשית על דרך השגרה, אלא בנסיבות מיוחדות וקיצוניות ובמקרים נדירים. לצורך הרמת מסך ההתאגדות נדרשות ראיות כי בוצעו מעשים חריגים, העולים כדי שימוש לרעה במסך ההתאגדות. שימוש כזה ניתן ללמוד, בין השאר, מערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות^[2]; הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה או במקרה בו מוכחת התנהלות בה מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה; או כאשר חברה ממשיכה להעסיק עובדים בידיעת מנהליה או בעלי המניות שלה שאין אפשרות להמשיך ולשלם את שכרם וזכויותיהם הסוציאליות; כך גם במקרה של הקמת חברות סדרתית אשר מטרתה להונות נושים^[3] או אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם (בין השאר, כאמור בפסקה 9 לפסק הדין בעניין אופיר זוננשיין).

כל אלה לא הוכחו כאן. התובעים קיבלו שכרם אם כי הם חלוקים באשר לזכויות הקוגנטיות, אם התובעים קיבלו אותן אם לאו.

1. במקרה דנא, גם לא הוכחה העסקה ישירה של הנתבע 2 ולא הובאה אף לא ראשית ראיה כי הנתבע 2 העסיק בעבר את התובע 3 או מי מהתובעים, אף בהתעלם מנסח רשם החברות לעניין חברת א. בנאי ובניו בע"מ.
2. משכך, נדחית התביעה כנגד הנתבע 2.

תלושי השכר

1. לא הוכח כי לא נמסרו לתובעים תלושי השכר. התובעים צירפו את תלושי השכר לכתב התביעה ולתצהירים:

"עו"ד מסיקה: אתה צירפת הרבה תלושי שכר, אתה והילדים שלך לכתב התביעה, מאיפה התלושי שכר האלה?

ראסם דיב: אז אני אומר לך אני עבדתי 25 שנה, אם הייתי, אם היה נותן לי את כל התלושים אני לא צריך חדר כזה,

עו"ד מסיקה: זה התלושים שקיבלת מהחברה? מה שצירפת?

ראסם דיב: כן.

עו"ד מסיקה: אוקיי. פנית פעם לחברה לקבל תלושים ולא נתנו לך?

ראסם דיב: אם לא הייתי צריך לא הייתי מבקש."

(עמ' 5 לפ' שורות 30-21 לעדות התובע 3)

"עו"ד מסיקה: הבנתי, התלושי שכר שצירפת לכתב התביעה? זה תלושי שכר שקיבלת מהחברה?

מורד דיב: כן."

(עמ' 15 לפ' שורות 6-2 לעדות התובע 1)

"עו"ד מסיקה: אוקיי, תלוש שכר, תלוש קיבלת, היית מקבל?

ראאד דיב: כן, כן,

עו"ד מסיקה: והתלושים שצירפת לכתב, לתצהיר שלך, זה תלושים שקיבלת? התלושים שהבאת לעו"ד הבאת לעו"ד זה מה שקיבלת מהחברה?

ראאד דיב: כן, כן,"

(עמ' 18 לפ' שורות 26-22 לעדות התובע 2)

"עו"ד מסיקה: קיבלת תלושי שכר? כן, התלושים שצירפת לתצהיר זה מה שקיבלת מהחברה?

אדהם דיב: כן."

(עמ' 25 לפ' שורות 16-14 לעדות התובע 4)

אם כן, אין יסוד לטענת התובעים כי לא קיבלו תלושי השכר מהנתבעת.

הודעה לעובד

1. הנתבעת לא נתנה לתובעים הודעה על תנאי העסקתם.
2. התובע 3 החל את עבודתו לפני תחולתו של התיקון לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) תשס"ב-2002 (11.8.2011) ולכן, לא חל עליו החוק אלא אם דרש זאת בכתב מהנתבעת.
3. בין הצדדים נטושה מחלוקת אשר לתנאי עבודתם של התובעים (גובה שכר העבודה, שעות העבודה ועוד). הנתבעת היא זו שניזוקה מאי מתן הודעה לעובד, שכן נטל ההוכחה באשר לתנאי העבודה על פי סעיף 5א. לחוק הודעה לעובד עובר אל הנתבעת.
4. אין בית הדין מקל ראש באי מתן הודעה על תנאי העסקה, אולם בנסיבות אלו ומשהנתבעת חויבה על פי פסק הדין במרבית רכיבי התביעה – לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין אי מתן הודעה לעובד.

שכרם של התובעים

1. התובע 3, הוא אביהם של התובעים האחרים, היה מקבל את השכר של כל התובעים והוא זה שהיה מחלק לבניו.
2. הנתבעת חישבה את שכרם של התובעים לפי שכר יומי במכפלת ימי העבודה בפועל. לא הוכח ע"י הנתבעת כי שילמה לתובעים סכומים כפי שהופיעו בתלושי השכר והתרשמנו כי אין קשר בין הסכומים שהופיעו בתלושי השכר לסכומים ששולמו בפועל לתובעים.

"העד, מר בנאי: יש נייר כפרה עלייך, יש נייר, תביא את הנייר אני אראה לו, יש נייר שבא עם זה ביחד, ממדור התשלומים, אני נותן הוראה לפקיד ממלא, הפקיד נותן למדור התשלומים, ומדור התשלומים, מוציא את הדבר הזה, תשאל עכשיו שאלה אחרת."

(עמ' 46 לפ' שורות 7-4 לעדות הנתבע)

"עו"ד אלברק: אתה גם קובע איתם את השכר? כמה משלמים לעובד?

העד, מר בנאי: לפי התלוש, כתוב פה, מה שכתוב פה לא לך יש ולא לי, כל הרשימה הזה אני משלם על 1800, 2000 שקל לא לך, ולאף אחד (לא ברור) יש פה, מה שלהם יש, שאני משלם כל חודש 1800 עד 2000 שקל לפי ימים שעובדים.

עו"ד אלברק: הבנתי. זה מה שאתה משלם למדור התשלומים? נכון?

העד, מר בנאי: נכון.

עו"ד אלברק: כמה אתה משלם לעובד ביד?

העד, מר בנאי: כמה שאני רוצה."

(עמ' 46 לפ' שורות 33-26 לעדות הנתבע)

1. מנהל המשרד, אלקלעי, העיד בתצהירו כי היה מקבל מהנתבעת נתונים באשר לשעות העבודה וימי העבודה של התובעים והיה מכין דו"ח למת"ש. המת"ש הכין את תלושי המשכורת ואלו נמסרו מידי חודש לעובדים. לא הוצגו הניירות המקוריים וכן לא הוצגו אסמכתאות לתשלום השכר במזומן.
2. כמו כן לא הוצג דו"ח נוכחות או יומן עבודה. אלקלעי העיד כי לא ראה כלל יומן:

עו"ד אלברק: היה יומן?

מר אלקלעי: כן. אני חושב שהוא מילא שם את העובדים אני לא יודע להגיד לך.

עו"ד אלברק: אתה פגשת יומן? הוא היה מביא לך בסוף החודש את היומן לערוך את התלוש?

מר אלקלעי: לא, בסוף החודש הוא היה אומר לי מי עבד כמה עבד ואני,

עו"ד אלברק: הוא היה אומר לך,

מר אלקלעי: כן.

עו"ד אלברק: בעל פה, או שהיה מראה לך את יומן העבודה?

מר אלקלעי: התחלנו באיזשהו פרוייקט אחד לנהל יומן עבודה מסודר כן.

(עמ' 34 לפ' שורה 33 עד עמ' 35 שורה 8 לעדות אלקלעי)

עו"ד אלברק: הבנתי. עכשיו ביומן העבודה צריך לחתום מנהל העבודה אם אני לא טועה, נכון? ראית חתימה של מנהל עבודה?

מר אלקלעי: לא זוכר, מתנצל.

(עמ' 35 לפ' שורות 15-13 לעדות אלקלעי)

1. לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדות הנתבע. הנתבע לאורך חקירתו סירב להשיב כמה שילם לתובעים:

"עו"ד אלברק: כמה שילמת לדיב, 300 שקל ליום, 500 שקל ליום,

העד, מר בנאי: לא, לא,

עו"ד אלברק: 400 שקל ליום,

העד, מר בנאי: לא,

עו"ד אלברק: למה?

העד, מר בנאי: למה לא רוצה לענות.

עו"ד אלברק: אני רוצה שתענה לי.

העד, מר בנאי: אני לא רוצה.

עו"ד אלברק: זה חוץ מהתשלומים האלה?

העד, מר בנאי: לא רוצה לענות.

עו"ד אלברק: התשלום הזה שאתה משלם לפועל ביד זה חוץ מהתשלומים האלה?

העד, מר בנאי: לא עונה לך. תעשה סיבוב."

(עמ' 47 לפ' שורות 14-3 לעדות הנתבע)

וביה"ד העיר לנתבע על כך:

"כב' הש' גילצר-כץ: כשמישהו מסרב לענות, יש לזה השלכות,"

(עמ' 47 שורות 28)

דמי נסיעות

1. אין חולק כי הנתבעת סיפקה לתובעים הסעות מהמחסום אל האתר ומהאתר למחסום:

"עו"ד מסיקה: כל יום מקום אחר, אוקיי טוב. היה נהג שקראו לו נאשף עלי שאוסף אותך.

ראאד דיב: כן."

(עמ' 19 לפ' שורות 27-26 לעדות התובע 2)

"עו"ד מסיקה: נגיד נסיעות, היה נהג בשם נשאף עלי שהיה מסיע אותך?

אדהם דיב: כן."

(עמ' 26 לפ' שורות 16-15 לעדות התובע 4)

1. הנתבע טען כי הנתבעת שילמה לתובעים, מעבר להסעות למחסום וממנו, את הוצאות הנסיעה במזומן (סעיף 66 לתצהיר הנתבע) למרות שהעיד אחרת:

"עו"ד אלברק: נתת לו כסף עבור נסיעות.

העד, מר בנאי: למי?

עו"ד אלברק: לדיב. לראסם.

העד, מר בנאי: אני לאף אחד לא נתתי כסף."

(עמ' 61 לפ' שורה 31 עד עמ' 62 שורה 1 לעדות הנתבע)

1. הנתבע לא הביא ראיה כי אכן שילם לתובעים כספים בעבור נסיעות.
2. הדעת נותנת כי התובעים נזקקו לתחבורה ציבורית מביתם למחסום והמחסום לביתם, למרות שגרסתם של התובעים לעניין גובה דמי הנסיעות ששילמו על ידם לא הוכחה. התובעים טענו להוצאה של 25 ₪ ליום והתובע 3 העיד כי שילם 50 ₪ לכל צד ליום (100 ₪ ליום – עמ' 7 שורה 7 לפ') אולם לא הוצגה כל ראיה לתשלום סכומים אלו.
3. על פי צו ההרחבה בענף הבניין, מעסיק אשר אינו מעמיד לרשות העובד הסעה, העובד יהיה זכאי להחזר נסיעות. כאן אין מחלוקת כי הועמדו לרשות העובדים הסעות מהמחסום לעבודה וחזור. הנתבעים לא הוכיחו כי נדרשו להוציא כספים נוספים בגין נסיעות.

גמול שעות נוספות

1. על פי צו ההרחבה בענף הבנייה, שבוע העבודה הוא בן 42 שעות שבועיות.
2. נהג הנתבעת שהיה אוסף את התובעים לא התייצב לדיון על מנת להיחקר על תצהירו אולם עיון בתצהיר מעלה כי הוא אסף את התובעים מהמחסום בשעה 06:30 בבוקר והיה מחזיר את התובעים למחסום בשעה 17:00. ברם מאחר שהעד לא התייצב לדיון לא ניתן להסתמך על תצהירו. הנתבע הודה בחקירתו שהתובעים עבדו עד השעה 17:00 וטען שהתובעים לא עבדו בימי שישי:

"עו"ד אלברק: אתה יכול להסביר לי, לא, אני אגיד אחרת, נכון שעבדו כל יום מראשון עד שישי, כולל שישי?

העד, מר בנאי: שישי לא עבדו בחיים.

עו"ד אלברק: שישי לא עבדו בחיים.

העד, מר בנאי: בחיים לא עבדו.

עו"ד אלברק: ראשון עד חמישי עבדו?

העד, מר בנאי: עד 5, כן."

( עמ' 44 לפ' שורות 33-27 לעדות הנתבע)

1. למרות טענתו של הנתבע כי התובעים עבדו 5 ימים בשבוע, בהמשך העיד כי כן עבדו ביום שישי:

"עו"ד אלברק: תודה. כן תסביר לי בבקשה אם הם עבדו כל כך הרבה מראשון עד חמישי, כולל חמישי, איך יכול להיות שאתה מדווח למשל, בחודש בשנת 2015,

העד, מר בנאי: בוא אני, יום אחד יצא ביום שישי אז במחשב טעו נפל אחד ביום שישי,"

(עמ' 63 לפ' שורות 24-22 לעדות הנתבע)

1. הנתבע לא ידע לומר מה הקשר בין הדיווח לשירות התעסוקה למה שהיה בפועל (עמ' 63 לפ' עד עמ' 65 לפ' לעדות הנתבע).

1. העולה מהאמור כי הנתבע בעדותו סתר את תצהירו הן לעניין שעות העבודה והן לעניין השכר השעתי.
2. כעולה מעדויות התובעים, במהלך יום העבודה הם נטלו הפסקות למצער למשך שעה אחת:

"עו"ד מסיקה: אוקיי, תגיד אתה מעשן?

ראסם דיב: כן.

עו"ד מסיקה: והיית לוקח הפסקות לעשן?

ראסם דיב: לא.

עו"ד מסיקה: לא היית מעשן כל היום?

ראסם דיב: לא.

עו"ד מסיקה: ואוכל?

ראסם דיב: היינו אוכלים כן, חצי שעה. כן."

(עמ' 7 לפ' שורות 15-8 לעדות התובע 3)

"עו"ד מסיקה: אתה מעשן?

מורד דיב: כן.

עו"ד מסיקה: לקחת הפסקות לעשן?

מורד דיב: לא.

עו"ד מסיקה: ולאכול?

מורד דיב: כן."

(עמ' 16 לפ' שורות 10-5 לעדות התובע 1)

"עו"ד מסיקה: כמה קופסאות ביום אתה מעשן?

ראאד דיב: אם אני עובד זה חצי קופסא לכל היום.

עו"ד מסיקה: והיה הפסקות לעישון?

ראאד דיב: לא.

עו"ד מסיקה: כמה זמן היה הפסקה לאוכל?

ראאד דיב: חצי שעה."

(עמ' 19 לפ' שורה 33 עד עמ' 20 שורה 7 לעדות התובע 2)

"עו"ד מסיקה: כמה זמן ההפסקה,

אדהם דיב: חצי שעה לארוחת צהריים.

עו"ד מסיקה: חצי שעה ולעשן אתה מעשן?

אדהם דיב: כן."

(עמ' 26 לפ' שורות 12-9 לעדות התובע 4)

"עו"ד אלברק: היו הפסקות נוספות?

העד, מר בנאי: היו הרבה פעמים קפה וסיגריות ביחד. ביחד,

עו"ד אלברק: ביחד.

העד, מר בנאי: יושבים כולנו ביחד.

עו"ד אלברק: מדדת את הזמן של ההפסקה?

העד, מר בנאי: איך?

עו"ד אלברק: מדדת את הזמן של ההפסקה?

העד, מר בנאי: לא. אמרתי לך הם היו כמו ילדים שלי, אתה לא מבין."

(עמ' 50 לפ' שורות 17-10 לעדות הנתבע)

1. אם כן, מהראיות עלה כי נהג מטעם הנתבעת אסף את התובעים מהמחסום בין השעות 6:00 עד 6:30 בבוקר והם הגיעו לעבודה בשעה 7:00. התובעים סיימו לעבודה בשעה 17:00 (עמ' 6 לפ' שורה 27 לעדות התובע 3). יוער כי אין מניעה לעבוד בשכונות מגורים לאחר השעה 15:30 כטענת הנתבעים או למצער לא הוכח אחרת.
2. התובעים עבדו 10 שעות עבודה ביום בקיזוז שעת הפסקה שהן 9 שעות עבודה בפועל.
3. חישובי התובעים מתבססים על 7 ש"נ מידי יום ולא היא. התובעים עבדו מידי יום שעה אחת נוספת (שעת הנסיעה אינה חלק משעות העבודה) וביום שישי החל מהשעה השלישית היא שעה נוספת שכן שבוע עבודה על פי צו ההרחבה הוא 42 שעות שבועיות.
4. ביום שישי עבדו התובעים משעה 7:00 בבוקר עד השעה 13:00. התובע 3 העיד בתצהירו כי המחסום נסגר בשעה 14:00 בצהריים אך טען שזו הסיבה שחזרו לביתם דרך מחסום אחר. טענה זו לא הוכחה. אם כן, ביום שישי עבדו התובעים 3 שעות נוספות בלבד.
5. יוער כי התובעים מבססים חישוביהם על תקופות עבודה שאינם מתועדים בדיווחים לשירות התעסוקה. כך למשך חישובי התובע 1 מבוססים על העסקה של 60 חודשים אולם עיון בדיווחים מעלה כי התובע הועסק מחודש 4/13 ואין מחלוקת כי התובעים סיימו העסקתם בחודש 10/17.
6. אם כן, התובע 1 הועסק במשך 55 חודשים (4/13 – 10/17).

התובע 2 הועסק במשך 43 חודשים (4/14 – 10/17)

התובע 3 הועסק במשך 149 חודשים

התובע 4 הועסק 9 חודשים בלבד.

1. אנו מקבלים את תחשיבי התובעים לעניין ערך שעה נוספת אך כאמור כמות השעות הנוספות צריכה להיות פחותה מחישובי התובעים ותקופת העבודה קצרה יותר:

התובע 1 : 43,312 ₪ (שעה נוספת של 125% מידי יום בימים א'-ה')

16,500 ₪ (שעתיים נוספות של 125% מידי יום שישי)

9,900 ₪ (שעה נוספת של 150% מידי יום שישי)

התובע 2 : 33,862 ₪ (שעה נוספת של 125% מידי יום בימים א'-ה')

12,900 ₪ (שעתיים נוספות של 125% מידי יום שישי)

7,740 ₪ (שעה נוספת של 150% מידי יום שישי)

התובע 3 : 98,437 ₪ (שעה נוספת של 125% מידי יום בימים א'-ה')

37,500 ₪ (שעתיים נוספות של 125% מידי יום שישי)

13,500 ₪ (שעה נוספת של 150% מידי יום שישי)

החישוב נערך על בסיס תקופת ההתיישנות

התובע 4 : 6,300 ₪ (שעה נוספת של 125% מידי יום בימים א'-ה')

2,400 ₪ (שעתיים נוספות של 125% מידי יום שישי)

1,440 ₪ (שעה נוספת של 150% מידי יום שישי)

פדיון ימי מחלה

1. על פי צו ההרחבה אין זכאות לפדיון ימי מחלה.
2. התובע הודה כי למצער שולם לו חודש מחלה:

"עו"ד מסיקה: תאשר לי שבתקופה שעבדת בחברה עברת 4 צינתורים נכון?

ראסם דיב: לא.

עו"ד מסיקה: ושילמו לך ישבת בבית, סליחה 3 צינתורים, ועברת, ישבת 4 חודשים בבית ושילמו לך ימי מחלה.

ראסם דיב: חודש אחד,

עו"ד מסיקה: לא שילמו לך?

ראסם דיב: על פעם אחד שילמו לי."

(עמ' 10 לפ' שורות 17-11 לעדות התובע 3)

1. לא הוצגו אישורי מחלה, המצדיקים חיוב תשלום דמי מחלה. אף לשיטת התובע 3 הוא קיבל כספים בגין מחלתו מהמל"ל (אם כי לא ברור מדוע הוא קיבל כספים מהמל"ל, אם מדובר במחלה).
2. לפיכך, נדחה רכיב תביעה זה.

אש"ל

1. על פי צו ההרחבה בענף הבניין (סעיף 47) זכאי עובד בניין לאש"ל אם נדרש ללון מחוץ לביתו. במקרה דנא, התובעים נסעו לביתם מידי יום. לפיכך, דין רכיב זה להידחות.
2. עם זאת, צו ההרחבה דן בתשלום אש"ל לעובד שיפוצים שאינו קשור ללינה מחוץ לביתו (סעיף 65):

"עובד שיפוצים יהיה זכאי לתשלום הוצאות אש"ל בסך 20 שקלים חדשים, בעבור כל יום עבודה (בין אם מלא ובין אם חלקי) שעבד אצל המעסיק, והכול אלא אם כן סיפק המעסיק לעובד, בגין אותו יום ארוחה."

ברם, לא הוכח כי התובעים היו עובדי שיפוצים. משכך, נדחה רכיב תביעה זה.

בגדי עבודה

1. עסקינן בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון, לאחר תום יחסי העבודה, אלא אם כן הוסכם אחרת בין הצדדים, ולא הוכח כי הוסכם אחרת.

"משרצו הצדדים להסכם העבודה לאפשר פדיון זכות הנלווית קבעו כך מפורשות, ומשלא קבעו כך חזקה שהזכות אינה קיימת".

(דב"ע תשן/-74-3 מיכאל זדה נ' שלומית לור ואח' פורסם פד"ע כ"א עמ' 475 שם בעמ' 478).

1. לא זו אף זו, לא הוצגו קבלות לרכישות של בגדי עבודה.

פנסיה

1. הנתבעת הפרישה את מלוא כספי הפנסיה על בסיס השכר המדווח לשירות התעסוקה. התובעים כלל לא ידעו כי הופרשו בעבורם כספים לפנסיה:

"עו"ד מסיקה: נספח ד' מראה בעצם את כל החודשים שעבדת ואת ההפרשות לפנסיה, אתה יודע שיש לך הפרשות לפנסיה במנהל התשלומים במת"ש,

ראסם דיב: לא, לא,

עו"ד מסיקה: אתה לא יודע.

ראסם דיב: לא."

(עמ' 10 לפ' שורות 30-26 לעדות התובע 3)

"עו"ד מסיקה: טוב. אתה יודע שהופרשו לך כל חודש כספים לקרן פנסיה?

מורד דיב: לא."

(עמ' 16 לפ' שורות 32-31 לעדות התובע 1)

"עו"ד מסיקה: טוב. אתה יודע שהפרישו לך כל חודש לפנסייה?

ראאד דיב: לא.

עו"ד מסיקה: ולפיצויים?

ראאד דיב: לא."

(עמ' 21 לפ' שורות 11-8 לעדות התובע 2)

1. בין אם ידעו התובעים או לא ידעו, אין לכך משמעות, אלא שהיה על הנתבעת להפריש כספים על מלוא שכרם של התובעים:

התובע 1: 5.5% מ- 7200 ₪ = 396 X 12 X 55/12 = 21,780 ₪

התובע 2: 5.5% מ- 7200 ₪ = 396 X 12 X 43/12= 17,028 ₪

התובע 3: 5.5% מ-12500 ₪ 687.5 X 12 X 75/12 = 51,562 ₪

התובע 4: 5.5% מ- 7200 ₪ = 396 X 12 X 8/12= 3,168 ₪

לא הוגש תחשיב נגדי ע"י הנתבעת. אנו מקבלים את תחשיבי התובעים בקיזוז הכספים המצויים במדור התשלומים או שהיו מצויים (אם התובעים משכו את הכספים).

דמי הבראה

1. צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש אשר נכנס לתוקפו ביום 8.1.17, החיל תקופת התיישנות של 7 שנים חלף שנתיים שהיו קבועות עד אותה עת.
2. הנתבעת טענה לתשלום במזומן של דמי ההבראה אולם לא הוכיחה טענתה זו.
3. משכך, אנו מקבלים את תחשיבי התובעים אולם התובעים קבעו ימי הבראה לכל השנים באופן גורף ללא העלייה הדרגתית על פי הוותק. לפיכך, להלן הסכומים שהנתבעת חבה בהם בגין דמי הבראה:

התובע 1: 8+8+6+6 + (7/12 *9) = 33 ימי הבראה X 378 ₪ = 12,474 ₪

התובע 2: 8+6+6 + (7/12* 8) = 24.5 ימי הבראה X 378 = 9,261 ₪

התובע 3: 9+ 10+10+10+9+9+9+(10*3/12)= 68.5 ימי הבראה X 378 = 25,893 ₪

התובע 4: אינו זכאי לדמי הבראה כי לא עבד שנה מלאה.

חופשה

1. הנתבעת לא הוכיחה כי בימי החורף הגשומים כאשר הנתבעת לא עבדה באתר, שולם לתובעים מלוא שכרם ולא הוכח כי בתקופה שהתובע 3 עבר צנתורים שולם לו שכרו ואף אם כן, מדובר בימי מחלה.
2. לא הוצגו דוחות נוכחות ולא פנקסי חופשה.
3. אנו מקבלים את תחשיבי התובעים ואף לא הוגש תחשיב נגדי ע"י הנתבעת אולם נטען כי חלה התיישנות מעבר לשלוש שנות עבודה האחרונות ואנו מקבלים טענה זו:

תובע 1: התובע זכאי בעבור השנתיים הראשונות ל- 12 חופשה ול - 13 ימי חופשה בעבור השנה השלישית, 16 ימי חופשה בעד השנה הרביעית. בשל תקופת ההתיישנות זכאי התובע ל- 41 ימי חופשה.

תעריף ליום חופשה הוא לפי שכר היומי של 300 ₪ במכפלת 41 ימים = 12,300 ₪

תובע 2: זכאי 37 ימי חופשה במכפלת שכר יומי של 300 = 11,100 ₪

תובע 3: זכאי ל- 28 ימי חופשה בשנה. סה"כ 84 ימים X 500 ₪ = 42,000 ₪

תובע 4: זכאי ל- 12 ימי חופשה בשנה הראשונה. 8/12*12 X 1.5 שהם 8 ימי חופשה. 300X8= 2,400 ₪

קרן השתלמות

1. על פי צו ההרחבה בענף הבנייה מחויב מעסיק בהפרשות לקרן השתלמות לאחר 3 שנות ותק ענפי.
2. לא הוכח כי לתובע 4 ותק ענפי והוא עבד בסך הכול אצל הנתבעת מספר חודשים. משכך, נדחה רכיב תביעה זה בעבור התובע 4 .
3. התובעים האחרים עבדו אצל הנתבעת למעלה מ- 3 שנים כך שיש להם וותק למצער של 3 שנים. יצויין כי אף אם בתלוש השכר שולם חלף קרן השתלמות הרי שלא הוכח כי הסכום המופיע בתלוש השכר אכן שולם לתובעים.
4. בהתבסס על תחשיבי התובעים ובשים לב לדברים שקבענו לעיל, אנו קובעים כי התובעים זכאים לסכומים הבאים ורק לאחר שהשלימו 3 שנות עבודה אצל הנתבעת:

התובע 1: 2.5% מ- 7200 ₪ = 180 ₪ X 12 X 19/12 = 3,420 ₪

התובע 2: 2.5% מ- 7200 ₪ = 180 X 12 X 7/12= 1,260 ₪

התובע 3: 2.5% מ- 12500 ₪ = 312.5 X 12 X 75/12= 23,437 ₪

חגים

1. כאמור לעיל, לא הוכח כי הסכומים המופיעים בתלושי השכר שולמו בפועל לתובעים. משכך דמי החגים המופיעים בתלושי השכר, אין להם כל משמעות.

סעיף 41 לצו ההרחבה קובע:

"א.    עובד ועובד שיפוצים זכאי להיעדר מן העבודה במהלך החג, לפי מצוות דתו, על חשבון המעסיק, ובהיקף של עד תשעה ימי חג בשנה, וכן ליום נוסף לפי בחירה ובסך הכול 10 ימים בתשלום.

ב.    עובד ועובד שיפוצים בעל ותק של שלושה חודשי עבודה בענף בישראל לכל הפחות, אשר לא נעדר מן העבודה בלא רשות יום לפני או יום אחרי החג, יהיה זכאי לחופשה בתשלום ביום החג, בהיקף של עד תשעה ימי חג בשנה כאמור, וכן ליום בחירה.

ג.    ימי חג יהודיים לפי צו זה: שני ימי ראש השנה; יום הכיפורים; שני ימי חג הסוכות; שני ימי חג הפסח; חג השבועות; יום העצמאות (אינו תלוי בדת העובד) ובנוסף יום בחירה אחד. סך הכול 10 ימי חג.

ד.    עובד ועובד שיפוצים שאינו יהודי יקבל חופשה בתשלום, על פי התנאים לעיל, או בימי החג לפי מצוות דתו או בימי החג היהודיים, ובכל מקרה לא תעלה החופשה בתשלום על תשעה ימי חג בשנה + יום בחירה.

ה.    מובהר בזה, כי אין תשלום בעבור יום חג הנופל על המנוחה השבועית של עובד ועובד שיפוצים."

1. אומנם התובעים לא הציגו פירוט של ימי החגים המגיעים להם אך הנתבעים לא הגישו דו"ח נוכחות כנדרש על פי חובתם על פי דין. משכך, אנו מקבלים את תחשיבי התובעים משלא הוגש תחשיב נגדי (בכפוף לתקופת העבודה):

התובע 1: 300 (תשלום עבור יום עבודה) X 10 X 55/12= 13,750 ₪

התובע 2: 300 (תשלום עבור יום עבודה) X 10 X 43/12= 10,750 ₪

התובע 3: 500 (תשלום עבור יום עבודה) X 10 X 75/12 = 31,250 ₪

התובע 4: 300 (תשלום עבור יום עבודה) X 10 X 9/12 = 2,250 ₪

האם פוטרו התובעים?

1. אין חולק כי התנהל ויכוח בין התובע 3 לבין מהנדס הנתבעת:

"עו"ד מסיקה: גם לא. אוקיי. תגיד נכון, אתה מאשר בתצהיר שלך שהיה לך ויכוח עם חיים המהנדס, כן, תאשר שהיה ויכוח.

ראסם דיב: כן, שהוא לא שייך לעבודה אפילו.

עו"ד מסיקה: היה ויכוח?

ראסם דיב: כן.

עו"ד מסיקה: זה היה באתר בנייה?

ראסם דיב: כן.

עו"ד מסיקה: בהרצליה?

ראסם דיב: כן."

(עמ' 7 לפ' שורות 26-18 לעדות התובע 3)

"בסדר, יש מהנדס, תכנן את הבניין, מה שקרה, מה שהמהנדס הסביר את הפלסנקה הזה יצקו בטעות, יצקו בטעות בכוונה בלי כוונה, יצקו בטעות, אז באנו להרכיב את המדרגות לא הצלחנו, אז אני הלכתי הבאתי את המהנדס אמרתי שיבואו לראות פיתרון, אז הוא בא בדק, שהשיפוע שיצקנו יצא לא טוב, יותר מידי בעמידה, אז הוא אמר צריך לפרק את זה ולעשות מחדש, אז כשהוא אמר לפרק הוא התרגז, למה צריך לפרק, אני אמצא פיתרון, הוא אמר אדוני אי אפשר, על הרקע הזה נכנס איתו לויכוח לקח את הרגליים והלך."

(עמ' 51 לפ' שורות 13-6 לעדות הנתבע)

לכן, ברי כי מדובר בוויכוח מקצועי שהתלהט.

1. התובע 3 עזב את העבודה:

"עו"ד מסיקה: הבנתי, טוב, תאשר לי שאחרי הויכוח שהיה לך עם חיים, לא הגעת יותר לעבודה.

ראסם דיב: לא.

עו"ד מסיקה: לא הגעת נכון?

ראסם דיב: לא."

(עמ' 13 לפ' שורות 33-29 לעדות התובע 3)

"עו"ד אלברק: שאתה אומר לאחר אותו ויכוח החליט מר ראסם על דעת עצמו ובאופן חד צדדי שהוא אינו מתייצב יותר לעבודה, על סמך מה אתה אומר שהוא החליט,

מר אלקלעי: הוא החליט, הוא לא הגיע פיזית, פיזית הוא לא הגיע.

עו"ד אלברק: הוא לא הגיע פיזית,

מר אלקלעי: לא הגיע פיזית, כן.

עו"ד אלברק: אתה בדקת עם מר אמנון למה הוא לא הגיע?

מר אלקלעי: גם דיברתי איתו והוא החליט שהוא לא רוצה לבוא,

עו"ד אלברק: לא, זה מה שאמנון אמר לך?

מר אלקלעי: לא, לא, לא, בדקתי גם עם, דיברתי,

עו"ד אלברק: אתה דיברת עם דיב, הוא אמר לך שאני לא רוצה,

מר אלקלעי: כן, ישבתי עם דיב,

עו"ד אלברק: איפה זה כתוב בתצהיר שלך, שאמרת, אני דיברתי איתו והוא אמר שהוא לא רוצה?

מר אלקלעי: לא יודע, לא כתבתי את זה."

(עמ' 37 לפ' שורות 19-5 לעדות רוני אלקלעי)

1. איננו מייחסים חשיבות לטענת התובע 3 שהוא גורש מהאתר וחיכה באתר עד השעה 17:00 להסעות שכן מהראיות עלה בבירור כי התובע 3 התפטר גם אם הנתבעת לא ביקשה מהתובע שיחזור לעבודתו אצלה:

עו"ד אלברק: עם איזה עובדים ביקשת שידברו איתו, אם בכלל ביקשת שידברו איתו?

העד, מר בנאי: לא רוצה לענות.

עו"ד אלברק: בתצהיר שלך אתה כותב את זה.

העד, מר בנאי: לא רוצה לענות.

עו"ד מסיקה: אמנון תן,

עו"ד אלברק: אני אומר לך שלא ביקשת מאף עובד שידבר איתו, זה נכון?

העד, מר בנאי: אדוני, לא ביקשתי וגם לא רוצה לענות.

עו"ד אלברק: תודה רבה.

(עמ' 54 לפ' שורות 24-17 לעדות הנתבע)

התובע 1 הודה בחקירתו כי עזב את מקום העבודה אצל הנתבעת:

"עו"ד מסיקה: הבנתי, ושאלה אחרונה, אחרי שהיה ויכוח של אבא שלך עם חיים אתה עבדת עוד קצת שבוע ועזבת, נכון?

מורד דיב: שבועיים,

עו"ד מסיקה: לא חזרת לעבודה?

מורד דיב: קודם כל שבועיים,

עו"ד מסיקה: שבועיים, ולא חזרת לעבודה?

מתורגמנית: הוא אומר שלא.

עו"ד מסיקה: אבל הוא אומר שכן הוא עזב אחרי שבועיים,

מתורגמנית: כן הוא אמר שהוא עזב אחרי שבועיים ולא חזר."

(עמ' 17 לפ' שורות 29-21 לעדות התובע 1)

1. אף לגרסת התובע 2 הוא לא פוטר:

"עו"ד מסיקה: איך הוא פיטר אותך?

ראאד דיב: הביא בן אדם אחר, היה נותן לו את הריצוף. וגם הנהג הביא לו עוד פועלים.

עו"ד מסיקה: הבנתי, אוקיי אבל איך הוא פיטר אותך מה היה?

ראאד דיב: אמר לנו תשבו תנוחו.

עו"ד מסיקה: תשבו תנוחו, זה פיטורין ככה?

ראאד דיב: כן, ככה.

מתורגמנית: הוא אומר שהוא אומר לנו תשבו תנוחו, זה סימן לעזוב את העבודה."

(עמ' 21 לפ' שורות 25-18 לעדות התובע 2)

"עו"ד מסיקה: אבל אני רוצה רגע אני רוצה לחדד נקודה, ברגע, לטענתך הוא אומר לך לשבת, מבחינתך הבנת שאתה לא בא יותר. נכון? ככה היה?

ראאד דיב: כן."

(עמ' 22 לפ' שורות 20-18 לעדות התובע 2)

עו"ד מסיקה: מה היה איך פיטרו אותך אני רוצה לדעת?

אדהם דיב: הוא אמר לי שב בבית ותנוח.

(עמ' 26 לפ' שורות 29-28 לעדות התובע 4)

אולם גרסה זו לא הופיעה כלל בתביעת התובעים.

1. התובע 3 שהוא אביהם של שאר התובעים, סחף אותם יחד עמו לסיים את העבודה אצל הנתבעת או למצער לא הוכח ע"י התובעים כי פוטרו.
2. אין חולק כי רישיונות העבודה לא בוטלו באופן מידי ע"י הנתבעת, דבר המעיד כי הנתבעת חפצה בהמשך עבודתם של התובעים. הנתבעת ביטלה את הרישיונות ביום 7.11.17 לאחר שהבינה כי התובעים לא יחזרו לעבודה אצלה:

"עו"ד מסיקה: יש לך איזה ראייה שפיטרו אותך? איזה מכתב פיטורין מסמך שפיטרו אותך?

ראסם דיב: מכתב לא נתן לי,

עו"ד מסיקה: לא נתן, תגיד אני מציגה לך אתה בתצהיר שלך אומר שאחרי יומיים ביטלו לך את הרשיון, נכון?

ראסם דיב: כן.

עו"ד מסיקה: זאת אומרת ב26,

ראסם דיב: יומיים,

עו"ד מסיקה: יומיים, יומיים שלושה, אני רוצה להראות לך רגע בתצהיר של אמנון נספח ב' יש שמה את המועדים של הביטול רשיון, אני מראה לך שהביטול רשיון שלך היה ב7.11.2017, זה לא יומיים שלושה.

ראסם דיב: קודם כל אני הגעתי, לא סלחי רגע, להגיד לך מה, אני אחרי שאני הגעתי ל55 והיה מותר לי להיכנס חופשי בלי אישור, אני לא הסתכלתי על האישור מתי הוא ביטל, אבל בסוף הוא חייב אותי חודשיים על אישור,

עו"ד מסיקה: אז אתה לא הסתכלת מתי הוא ביטל,

ראסם דיב: כן,

עו"ד מסיקה: הבנתי,

ראסם דיב: אבל בסוף שהיה חייב לי כסף הלכתי לקחת את הכסף הוא לקח לי את הכסף על האישורים שלי ועל האישורים של הילדים שלי,"

(עמ' 8 לפ' שורות 21-3 לעדות התובע 3)

1. לא הוכחה טענתם של התובעים כי הנתבע דרש מהתובעים כסף בתמורה לאי ביטול רישיונות העבודה. הנתבעת הותירה את רישיונם של התובעים לתקופה נוספת לאחר עזיבתם בתקווה שהתובעים ישובו לעבודה. לא הוכח תשלום כספים לנתבעים ע"י התובעים בגין הרישיונות בטרם בוטלו.
2. הדעת נותנת כי לנתבעת לא היה כל אינטרס להפסיק את עבודת התובעים (4 עובדים מתוך 7 עובדים שהועסקו על ידה) באמצע פרויקט בנייה.
3. התובעים התפטרו ולכן נדחה רכיב פיצוי בגין אי עריכת שימוע.
4. משכך, התובעים אינם זכאים לפיצויי פיטורים אלא לחלק ההפרשות לפיצויים שהופרשו למדור התשלומים. התובעים לא תבעו הפרשים בגין הפרשות לפיצויי פיטורים.
5. משכך, על התובעים לשלם לנתבעת חלף הודעה מוקדמת נוכח התפטרותם, כפי שיפורט בהמשך.

התביעה שכנגד

החזר הלוואה

1. לא הוכח ע"י הנתבעת כי נתנה הלוואה לתובע 3 בשנת 2015. לא הוצג כרטיס הנהלת חשבונות המאמת רכיב תביעה זה:

"עו"ד אלברק: תראה לי בבקשה את הסכם ההלוואה שעשית עם דיב ב2015,

העד, מר בנאי: הסכם ההלוואה?

עו"ד אלברק: כן.

העד, מר בנאי: לא זוכר.

עו"ד אלברק: מתי הוא היה צריך להחזיר לך את הכסף? לא זוכר. מתי היית צריך להתחיל את העבודה בהרצליה, ומתי היית צריך לסיים את העבודה בהרצליה.

העד, מר בנאי: זה לא מעניין אותך. אם היה אפשר,"

(עמ' 62 לפ' שורות 12-5 לעדות הנתבע)

1. לפיכך, נדחה רכיב תביעה זה.

שכר נהג ההסעה

1. לא הוכח כי הנתבעת לא נזקקה עוד לנהג ההסעות להסעת עובדים חלופיים. הנתבע סירב להשיב לשאלה אם הובאו עובדים חליפיים:

"נ. ציבור, מר באומל: את האמת, הוא שואל אותך, הביאו לך פועלים, או לא הביאו לך פועלים, הביאו? או לא הביאו?

העד, מר בנאי: הרי זה ברור שהוא הביא אז מי הביא?

נ. ציבור, מר באומל: אז תענה ברור שהוא הביא.

העד, מר בנאי: לא, הוא הוא שואל שאלה אחרת, נוספים אחרי שהם עזבו הוא מדבר.

נ. ציבור, מר באומל: אז תענה, לגבי הנוספים, הוא הביא לך נוספים?

העד, מר בנאי: זה לא קשור לעניין אני לא רוצה לענות לו."

(עמ' 66 לפ' שורות 8 – 14 לעדות הנתבע)

1. עובד המתפטר מעבודתו אינו נושא בנזקים עקיפים או ישירים הנגרמים עקב עזיבתו, כפי שיוסבר בהמשך. משכך, דין רכיב תביעה שכנגד זה להידחות.

עיכוב במסירת הפרויקט וגרימת נזקים במזיד לפרויקט

1. הנתבעת לא הוכיחה כי חל איחור במסירת פרויקט הבנייה.

1. עובד הנוטש את עבודתו אינו חייב לפצות את מעסיקו מעבר למתן הודעה מוקדמת כדין. יצוין גם כי אף אם הנתבעים היו מוכיחים כי התובעים גרמו לנזקים הנטענים, היה עליהם להראות כי הם נגרמו שלא במהלך הרגיל של העבודה ברשלנות חמורה או בזדון, דבר שלא הוכח. אין זה מתקבל על הדעת כי כל עובד יהא חשוף לקיזוזים ולתביעות בגין נזקים אשר הוא גורם למעסיקו במהלכה הרגיל של עבודתו. לו היה מדובר ברשלנות חמורה או בנזק אשר נגרם בזדון, הרי שאז ניתן היה לקבוע כי המעביד זכאי לשיפוי בגין הנזק. אך במקרים בהם הנזק נגרם במהלך העבודה הרגיל ולכל היותר עקב רשלנות סבירה, אין כל הצדקה לחיוב העובד בסכומים אלו (ראו גם ע"ע (ארצי) 23868-06-20 תעשיות תוצרת חקלאית אביטן בני בע"מ - יצחק כחלון (18.1.2021), פסקה 3 לפסק הדין).

דברים אלו נאמרים למעלה מהנדרש, משום שלא הוכח כלל כי התובעים הסבו נזקים הנטענים, ככל שנגרמו.

1. העד מר חיים טסלר (המהנדס) הכחיש שחתם על תצהירו:

"עו"ד מסיקה: אוקיי.

עו"ד אלברק: אני מפנה את תשומת לב בית הדין שזה לא התצהיר. מר טסלר אני מחזיק ביד תצהיר שלך, חתמת על תצהיר כלשהו מתישהו?

העד, מר טסלר: על זה,

עו"ד אלברק: מה זה זה? זה מה שיש לי ביד?

העד, מר טסלר: על זה, מה שחתום, מעבר לזה,

עו"ד אלברק: מעבר לזה כלום?

העד, מר טסלר: לא."

(עמ' 29 לפ' שורות 8-1)

טסלר העיד בתצהירו כי נדרש לבצע בדיקה באתר שלטענת הנתבעת היו ליקויים. טסלר העיד כי הסביר לתובע 3 את הליקויים אך בעדותו העד לא זכר פרטים מהותיים כגון מתי ביצע את בדיקת הליקויים בבניין (עמ' 29 לפ' שורות 11- 14),

1. על המעסיק לפקח על עובדיו ולגרום להם לבצע את עבודתם כנדרש. לא הוכח ע"י הנתבעת כי התובעים גרמו במזיד לנזקים. לכל היותר, היה מדובר בוויכוח מקצועי באשר לאופן ביצוע העבודה ע"י התובעים שכן התובעים היו קשורים לבניית המדרגות והקירות והתנהל ויכוח על בנייתם.
2. הנתבע לא המציא כל ראיה כי אכן פיצה את מזמין העבודה בגין עיכובים או נזקים ולא הובא לעדות מזמין העבודה:

"עו"ד אלברק: היו הפסקות בנייה בבניין חוץ מהאירוע הספציפי הזה?

מר אלקלעי: לא שאני יודע.

עו"ד אלברק: היית יודע היום? תראה, פה יש איזה פועל שעובד אחרי מספר חודשים, איזה פועל שאני לא יודע מה הקשר שלו לעניין ולמה הכנסת את זה עוזב,

מר אלקלעי: נכון, היו,

עו"ד אלברק: בא אחר.

מר אלקלעי: בוודאי. לא היתה הפסקה, לא היתה הפסקה,

עו"ד אלברק: לא היתה הפסקת עבודה,

מר אלקלעי: שאני יודע, בעבודה הזאתי לא היתה הפסקה."

(עמ' 38 לפ' שורות 29-20 לעדות אלקלעי)

"עו"ד אלברק: אבל העבודה היתה ממשיכה עם פחות,

מר אלקלעי: העבודה היתה ממשיכה, כן,

עו"ד אלברק: עם פחות פועלים,

מר אלקלעי: עם פחות פועלים נכון.

עו"ד אלברק: תודה.

מר אלקלעי: היא המשיכה עם פחות פועלים."

(עמ' 39 לפ' שורות 8-3 לעדות אלקלעי)

"עו"ד אלברק: לך יש תרשומות על החשבון?

מר אלקלעי: יכול להיות שיש בתיק, תראה אני לא עובד במשרד כבר 3 שנים, אז אני לא יודע,"

(עמ' 40 לפ' שורות 2-1 לעדות אלקלעי)

משכך, לא הוכח רכיב תביעה זה.

נזקי מוניטין

1. עובדים המתפטרים מעבודתם אינם נושאים בנזקי מוניטין שנגרמו למעסיקתם עקב העזיבה, מה גם שלא הוסכם בין הצדדים בחוזה העבודה אחרת (קל וחומר עת כלל לא נחתם הסכם עבודה).

חסר המשכורת

1. בכתב התביעה מופיע רכיב "חסר במשכורת" מעבר לתשלום שעות נוספות שנתבעו שמהותו לא הובררה וכך גם בסיכומיהם (סעיף 3 לסיכומים).

הלנת שכר

1. מאחר שבין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית באשר לשכרם של התובעים אשר שולם לאורך כל תקופת עבודתם, לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי בגין הלנת שכרם של התובעים.

פיצוי על עבירות חוקי העבודה

1. העבירות על חוקי העבודה עניינן במישור הפלילי ואין מקום לפסיקת פיצוי כספי במישור האזרחי.

הודעה מוקדמת

1. נוכח מסקנתנו כי התובעים התפטרו, היה עליהם ליתן חלף הודעה מוקדמת לנתבעת.
2. משכך, על הנתבעים שכנגד 1, 2, 3 לשלם לתובעת שכנגד (כנתבע בתביעה שכנגד) בגין חלף הודעה מוקדמת סך של 4,400 ₪ (כל אחד מהם) ועל הנתבע שכנגד 4 לשלם לתובעת שכנגד סך של 1,200 ₪.

סוף דבר

1. על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

סך של 69,712 ₪ בגין גמול שעות נוספות לתובע 1;

סך של 54,502 ₪ בגין גמול שעות נוספות לתובע 2;

סך של 149,437 ₪ בגין גמול שעות נוספות לתובע 3;

סך של 10,140 ₪ בגין גמול שעות נוספות לתובע 4;

סך של 21,780 ₪ בגין פנסיה לתובע 1;

סך של 17,028 ₪ בגין פנסיה לתובע 2;

סך של 51,562 ₪ בגין פנסיה לתובע 3;

סך של 3,168 ₪ בגין פנסיה לתובע 4;

בקיזוז הכספים שהופקדו במת"ש

סך של 12,474 ₪ בגין דמי הבראה לתובע 1;

סך של 9,261 ₪ בגין דמי הבראה לתובע 2;

סך של 25,893 ₪ בגין דמי הבראה לתובע 3;

סך של 12,300 ₪ בגין חופשה שנתית לתובע 1;

סך של 11,100 ₪ בגין חופשה שנתית לתובע 2;

סך של 42,000 ₪ בגין חופשה שנתית לתובע 3;

סך של 2,400 ₪ בגין חופשה שנתית לתובע 4;

סך של 3,420 ₪ בגין קרן השתלמות לתובע 1;

סך של 1,260 ₪ בגין קרן השתלמות לתובע 2;

סך של 23,437 ₪ בגין קרן השתלמות לתובע 3;

סך של 13,750 ₪ בגין דמי חגים לתובע 1;

סך של 10,750 ₪ בגין דמי חגים לתובע 2;

סך של 31,250 ₪ בגין דמי חגים לתובע 3;

סך של 2,250 ₪ בגין דמי חגים לתובע 4;

הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.17 ועד התשלום בפועל.

שאר רכיבי התביעה נדחים.

על הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ והוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

1. התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪.

1. התביעה שכנגד –

על הנתבעים שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:

על התובע 1 לשלם לנתבעת סך של 4,400 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת;

על התובע 2 לשלם לנתבעת סך של 4,400 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת;

על התובע 3 לשלם לנתבעת סך של 4,400 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת;

על התובע 4 לשלם לנתבעת סך של 1,200 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת;

שאר רכיבי התביעה שכנגד נדחים.

משמרבית התביעה שכנגד נדחתה, על התובעת שכנגד לשלם לנתבעים שכנגד שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

ערעור בזכות לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' אייר תשפ"ב, (10 מאי 2022), בהעדר הצדדים.

ק/רוניתע/אסף כהן

1. כאמור בבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ – ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.2016), פסקה 16. ↑

2. אולם גם אז יש לבדוק מהי המטרה העומדת בבסיסו של אותו "ערוב נכסים", ולבחון האם אותה מטרה עולה בקנה אחד עם טובת החברה ונושיה, כאשר במקרה כזה אין מרימים את מסך ההתאגדות, כמו גם במקרה בו מנהל ובעל מניות בחברה נחלץ לסייע לחברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עובדיה (כאמור בפסק הדין בעניין אופיר זוננשיין, פסקה 9). ↑

3. כאמור בע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר העברי בהפועל תל אביב – ישראל שיינפלד (16.2.2012). ↑