ענייננו בשתי תביעות לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבים בתאונת דרכים מיום 04.12.2016 (ראו: החלטת בית-המשפט העליון מיום 18.11.2018 לעניין איחוד הדיון במסגרת בש"א 8001/18).

פתח דבר:

1. התובעת בתיק ת"א 24493-07-18 – מדינת ישראל (להלן: "המדינה"), הנה הבעלים של רכב שטח צבאי, מסוג LAND ROVER, שנת ייצור 2016, מ"ר 534195- צ (להלן: "הרכב הצבאי"). הנתבע מס' 1, מר משה דהן (להלן: "נהג הטיוטה") היה במועדים הרלוונטיים לתביעה מי שנהג ברכב מסוג טויוטה קורולה, מ"ר 2723174 (להלן: "הטויוטה"). הנתבעת מס' 2 – מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת מגדל") ביטחה באותם מועדים את רכב הטויוטה בביטוח אחריות כלפי צד שלישי, בפוליסת ביטוח שמספרה 25763103316.
2. לפי הנטען בתביעת המדינה, ביום 04.12.2016, סמוך לשעה 19:00, עצר הרכב הצבאי עצירה מוחלטת בשולי הדרך בכביש שבין גבעת אסף לבית אל, לאחר שנהגו הפעיל אורות מצוקה והניח משולש אזהרה מרחק מאה מטרים, וזאת כדי לסייע לרכב אחר שהיה בתעלה ועבר תאונה עצמית. בשלב כלשהו, לפי הנטען, הגיחה הטויוטה במהירות והתנגשה מאחור ברכב הצבאי. לטענת המדינה, התאונה אירעה בשל רשלנותו הבלעדית של נהג הטויוטה, אשר נהג בפראות, בפזיזות ובשל כך לא הבחין ברכב הצבאי.
3. בתיק 55137-08-18 שהגישה חברת מגדל כנגד המדינה טענה הנ"ל כי הרכב הצבאי חסם את נתיב נסיעתה של הטויוטה, עמד במקום חשוף על הכביש, ללא אורות אזהרה, ובכך גרם להתרחשות התאונה.

הראיות שהוגשו לתיק ביהמ"ש:

1. מטעם המדינה הוגש תיק מוצגים הכולל טופס דיווח על תאונת דרכים, דוח פעולה, הודעות נהג הרכב הצבאי – מר עומרי אבנעים וכן הודעת נהג רכב הטויוטה. מסמכים הנוגעים לטענות הצדדים בשאלת הנזק (חו"ד שמאי, חשבוניות ועוד), תמונות צבעוניות של שני הרכבים ומסמכי זיהוי.
2. מטעם חברת מגדל הוגשו טופס ההודעה על התאונה לחברת הביטוח, מסמכי המשטרה, תמונות המתעדות את הנזק, חו"ד שמאית וכן תמונות מזירת האירוע (תיק המוצגים, מסמכים שהוגשו ביום 10.11.2019, ותמונות אשר על פי עדותו של נהג הטויוטה צולמו על ידי בנו (עמ' 12 שורה 33, עד עמ' 13 בשורה 2)).
3. ביום 11.07.2021 נשמעו הראיות לפניי. מטעם המדינה העיד מר אבנעים, פקד שמואל דאלאקיאן וגב' ניקול לובודה. מטעם חברת מגדל העיד מר דהן נהג הטויוטה. בתום הדיון נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי במסמכים אשר הוגשו לתיק ושמעתי את העדים מטעם הצדדים והתרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית, עיינתי בתמונות שהוצגו, ובסרטון שהוגש לתיק, מצאתי כי יש לקבל את תביעת המדינה באופן חלקי, ולדחות את התביעה שהוגשה על ידי חברת מגדל.
2. עיון בסרטון אשר הונח לפניי המתאר את הכביש בו אירעה התאונה, וכן את מצב הרכבים בעת התנגשותם מצביע על כך שהטויוטה התנגשה בחלקה הקדמי-ימני עם חלקה האחורי-שמאלי של הרכב הצבאי. הן מהסרטון והן מהתמונות שהוצגו ניתן להבחין בבירור כי התאונה אירעה בכביש דו-סטרי שבו נתיב אחד לכל כיוון עם פס הפרדה מקווקו ביניהם. מר אבנעים מחד מסר כי העצירה של הרכב הצבאי הייתה על השול, תוך הקפדה על כללי הזהירות, ומאידך נהג הטויוטה מסר כי הכביש הינו ללא שוליים. הסרטון והתמונות אשר הוצגו מלמדים כי תנאי הכביש המדובר אכן אינם פשוטים. הגב' ניקול לובודה מטעם המדינה העידה כי העצירה התרחשה בשול אחרי הקו הצהוב, לרבות על חלק הכורכר שאחרי התעלה (עמ' 9, שורות 8-9; עמ' 10, שורה 28). השול בכביש האמור קיים אמנם, אך הינו צר למדי מכדי להכיל רכב בשלמותו. משכך, עצירה בו מבלי שהרכב יבלוט לכביש, מחייבת סטייה לדרך כורכר וטומנת בחובה סיכון הידרדרות, שכן אחרי הכורכר ישנה ירידה תלולה.
3. משכך, עצירה במקום מעין זה טומנת בחובה סיכון אינהרנטי אשר מוטב להימנע ממנו ככל הניתן. יחד עם זאת, המציאות הדינמית בכבישים מלמדת כי עשויות להתקיים להן נסיבות המחייבות את העצירה, כגון תקלה ברכב שאינה מאפשרת את המשך הנסיעה, תקר בגלגל, או סיבה אחרת. במקרה שלפניי, עצר הרכב הצבאי מתוך מטרה לסייע לרכב אחר אשר עבר עוד קודם לכן תאונה באותו מקום. העובדה כי משתמש הדרך בוחר לעצור בצד הדרך כשלעצמה אין משמעה הפקרת בטחונו או רכושו, בכפוף להוראות הדין ואמצעי הזהירות להם מחויב נהג העוצר את רכבו בנסיבות אלו.

1. דוגמאות כאלה מצויות למשל בתקנה 69 לתקנות התעבורה, תשכ"ט – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") שלהלן, וכל זאת מבלי לגרוע מחובותיו של נהג העוצר את רכבו, כאמור בתקנה 70 לתקנות אלו ותקנה 71 האוסרת את עצירתו של רכב באופן המסכן את התנועה:

(א)  הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על-ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה.

(ב)  הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על –

...

(2)   פעולות חילוץ נפגעים או רכב שיצא מכלל פעולה;

...

...

(ה)  הוראות תקנות משנה (א), (ב) ו-(ג) לא יחולו על עצירתו או העמדתו של רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד באופן זמני על פני הכביש עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכלל במהירות האפשרית.

1. הגישה המקובלת, לעניין חלוקת האחריות לתאונת דרכים בין שני כלי רכב, מקום בו רכב נוסע המתנגש מאחור ברכב שעצר בשול הדרך, הינה כי עיקר האחריות רובצת לפתחו של הנהג הרכב הנוסע בדרך, זאת מהטעם כי באחריות הנהג הנוסע בדרך, לשים לב לכך שדרכו פנויה, ועליו גם החובה לצפות עצירת רכב בשולי הדרך, לרבות במצבים בהם רכב עוצר על נתיב הנסיעה (תא"מ (שלום ת"א) 43277-04-13 מוניות ויותר בע"מ נ' בוריס כצנלסון (8.5.2016); ת"א (שלום ת"א) 43423-12-14 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' קולשטרן (24.7.2017) (להלן: "עניין קולרשטרן").
2. חובה זו של נהג נובעת גם מתקנות משנה (2), (3) (4) ו-(7) לתקנה 52 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 המורה בין היתר כדלקמן:

בכפוף לאמור בתקנה 51 חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה:

(2)   בדרך שאיננה פנויה;

(3)   כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא;

(4)   בהיכנסו לעקומות חדות ובנסעו בהן;

(7)   בהתקרבו לפסגה או למקום שבו שדה הראיה מוגבל;

1. תקנה 21 לתקנות התעבורה אף קובעת את חובת הזהירות הכללית ובפרט סעיף משנה (ג) לפיו: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".
2. פשוטו של דבר, צירוף התקנות דלעיל מצביע בבירור כי מכשול המוצב בדרכו של נהג הינו מסוג הדברים שעליו לתת עליהם את הדעת ולהתחשב בהם בזמן אמת, וזאת אף אם נעצר לפניו רכב שלא כדין, ומקל וחומר אם פעולתו נעשתה כדין, כל זמן שמדובר במכשול אשר בכוחו של נהג סביר להבחין בו ולהימנע מהיתקלות עמו.
3. נהג הטויוטה מסר בהודעתו לחברת הביטוח כי "...בהמשך הדרך אחרי כמה עשרות מטרים עמדה על הכביש ג'יפ צבאי. המקום חשוך (התאורה לא עבדה) וללא אורות הזהרה. החיילים עצרו ע"מ לבדוק רכב שהיה בתעלה (מהצהרים). במקום הזה אין שוליים והרכב עמד על הכביש. הבחנתי בו מאוחר לא הספקתי לבלום... התנגשתי בחלק האחורי של הג'יפ. זה כביש צר שממנו נוסעים הרבה רכבים, חלקם הגדול רכבים המגיעים מרמאללה. ואין איפה "לברוח"". בהודעתו למשטרה מסר באופן דומה "לא הספקתי לבלום ולא היה לאן "לברוח" פגעתי בחלק האחורי של הג'יפ".
4. בעדותו חזר הנהג הטויוטה כי הכביש הינו צר מאוד, כי היה חשוך וכי הרכב הצבאי היה אחרי עיקול (עמ' 12, שורות 3-4), ושם, לאחר העיקול אירעה התאונה, כאשר קיימים באותו כביש עיקולים רבים נוספים (עמ' 13, שורות 5-8). עוד העיד הנהג כי נודע לו בדיעבד באשר לרכב שהיה בתעלה, כי מדובר בנהג מהיישוב בית אל שבו הוא מתגורר שכבר בשעת צהריים נפגע בתאונה, משום שלקח את העיקול מהר מדי (עמ' 12, שורות 4-5). עוד מסר כי לא נסע במהירות, בלם ככל הניתן, ללא הצלחה, כשהרכבו פגע בצד הנוסע שליד הנהג (שם, עד שורה 12). נהג הטויוטה עמד בגרסתו על כך כי מרבית הרכב הצבאי בלט כלפי חוץ (עמ' 13, שורות 31-35), שכן השול קצר יחסית – 30 עד 50 ס"מ (שורה 28). הנהג מסר עוד כי לא הוצב משולש, ולכל הפחות הוא לא ראה אותו. בנוסף, כך לגרסתו, אמצעי הזהירות שנקט בהם נהג הרכב הצבאי היו "שני פנסים אחוריים קטנים מאוד" (עמ' 13, שורה 23).
5. המדינה עמדה על כך כי הנהג מטעמה ברכב הצבאי השתמש בכל אמצעי הזהירות הנדרשים. נהג הרכב הצבאי, מר אבנעים חזר כי עצר את הרכב לשם סיוע לרכב אחר שנפל לוואדי. בטרם היציאה מן הרכב, הושם לפי גרסתו משולש אזהרה מאחור, הופעלה "צ'קלאקה", אור כחול וכן הופנה זרקור לחלק האחורי, על מנת להיראות, וכן "וינקרים". משהוברר לו כי נהג הרכב שהיה בתעלה כבר פונה לבית החולים, חזר למושב הנהג, ואז ראה במראה את רכב הטויוטה מתנגש בו מאחור בחלק השמאלי-אחורי (עמ' 3, שורות 17-26).
6. אכן, קיים קושי לקבל את גרסת נהג הרכב הצבאי כי ביצע את כלל הפעולות האמורות טרם ההגעה לרכב בתעלה, בייחוד שהצוות אץ למקום במהירות, כאשר בדיווח שמסר למשטרה הסתפק אבנעים בציון כי "בזמן העצירה הופעלו כל אמצעי האזהרה". בנוסף שוכנעתי כי הרכב האמור שעמד בשול, בלט לכביש באופן היוצר סיכון, וזאת לאחר שבחנתי את התמונות והסרטון אשר הונחו לפניי. בעניין זה אומר כי עיינתי גם בדוח הפעולה המשטרתי מיום התאונה, ערוך על ידי רס"ר יוסי לוי, שתוכנו לא נסתר, בו נרשם כי "הרכב הצה"לי אשר עמד סטטי על נתיב נסיעה לכיוון בית אל...", וזאת מבלי לגרוע מהאפשרות שמא הרכב הוזז מעט בשל ההתנגשות. קיים קושי לקבל בהקשר זה את גרסת הנהג אבנעים כי הרכב "נדחק" או "נזרק לכביש" (עמ' 5, שורה 7-8), או את דברי פקד דאלאקיאן בהקשר זה (עמ' 8, שורה 13), אלא הגיוני יותר בהתאם לתמונות שהוצגו כי הרכב הצבאי מלכתחילה בלט לכביש, וזאת בזיקה לטיב השול שהינו צר.
7. באשר להפעלת אמצעי הזהירות לפי הנטען, העד אבנעים עומת עם גרסת נהג הטויוטה אשר טען כי לא היה משולש אזהרה, ולמצער לא נראה לרחוק, כי הרכב הצבאי עמד ללא אורות, ללא זרקור, וללא "צ'קלקה", ועל כך חזר והשיב כי כל אמצעי הזהירות מולאו (שורות 23-24).
8. העד פקד דאלאקיאן חזר על גרסת נהג הרכב הצבאי, כי הופעלה "צ'קלקה", צבע כחול, זרקור, וינקרים, והוסיף כי נעשה על ידו שימוש גם באור לייזר אל עבר רכבים עוברים במטרה להזהירם, בעודו נמצא רגלית בתעלה (עמ' 6, שורות 16-17; עמ' 7, שורות 4-5; שורה 35), לרבות לנהג הרכב הפוגע (עמ' 8, שורות 2-3) באשר למשולש האזהרה, פקד דאלאיקן מסר גרסה אחרת מגרסתו של אבנעים, ושל הגב' לובודה (עמ' 9, שורות 11-12), ולפיה המשולש שנעשה בו שימוש הינו המשולש שהוצב על ידי בעל הרכב מן התאונה הקודמת, אשר כבר היה בתעלה. לשאלה האם הם עצמם הציבו משולש אזהרה, השיב כי כלל אינו זוכר (עמ' 7, שורות 11-14). יצוין כי גם העדה לובודה, כשעומתה עם הגרסה כי המשולש שהיה, הוצב עוד קודם לכן, ציינה כי אינה זוכרת של מי היה המשולש (עמ' 10, שורה 15).
9. לא ניתן להתעלם מן העובדה כי עדי המדינה כולם דבקו בגרסה אחידה לעניין הפעלת אמצעי הזהירות, הן במסמכים שנערכו בסמוך לקרות לתאונה, לרבות בעדויותיהם לפניי, ואף תוך ציון מספר המטרים (100) שבו הוצב המשולש, באופן המעורר חשש לתיאום עדויות. לא ניתן להתעלם מהרושם העולה מעדי המדינה, כי ביקשו באופן מופגן יתר על המידה להדגיש כי נקטו באמצעי הזהירות ככתבם וכלשונם לפי תקנות התעבורה. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שלא ניתן להסיק מסקנות אלו, בדבר הצבת משולש האזהרה והפעלת האורות, מן התמונות והסרטון אשר הונחו לעיוני, המתארים את מקום התאונה בזמן אמת לאחר התרחשותה.
10. עוד אציין כי המדינה נמנעה מהבאתו לעדות של עד אשר צוין על ידי פקד דאלאקיאן, ג'רייס ג'רייס, כמי שראה את התאונה, וכן גורמים אחרים אשר הזדמנו למקום התאונה בתכוף לאחר התרחשותה, לרבות הלוחם הנוסף ששהה ברכב הצבאי, אנדרי. כידוע, הלכה היא כי הימנעות מהבאת עד רלוונטי, בהעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובת בעל הדין שלא זימן את העד ומקימה כנגדו חזקה כי אילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובתו (ראו: ע"א 8382/06 כורש בוטח נ' דוד כהן, [פורסם בנבו] פסקה 28 (26.08.2012)).
11. יחד עם זאת, בנסיבות התיק שלפניי שוכנעתי כי נוסעי הרכב הצבאי פעלו, כפי שהודה נהג הטויוטה בעדות שמסר, להציב אמצעי זהירות, או להתריע על מקומם. מנתוני התיק עולה כי האחריות המכרעת לקרות התאונה רובצת לפתחו של נהג הטויוטה, כאמור בסעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], גם ככל שאקבל את הטענה כי נהג הרכב הצבאי ונוסעיו לא נקטו באמצעי הזהירות כדבעי. אפשרות זו, יכולה לכל היותר להתבטא בהשתת אשם תורם, וזאת בזיקה למכלול הנסיבות שלפניי, כשהנטל להוכחתו רובץ לפתחם של נהג הטויוטה והמבטחת מטעמו. (ע"א 104/66‏ ‏קונסטרקשן אגריגייטס קורפוריישן נ' גולדהבר פ''ד כ(3) 549 (1966) וכן: ע"א 741/83 גוריון ואח' נ' גבריאל פ"ד לט (4) 266 (1985)).
12. אין חולק כי בזמן שהטויוטה פגעה ברכב הצבאי, האחרון היה במצב עמידה בשול הימני, שאיננו יכול להכיל רכב שלם, אלא באמצעות סטייה לתעלה, וזאת בצדו של כביש שהינו ממילא צר, עם נתיב לכל כיוון ואשר אפשרות העצירה בו טומנת בחובה סיכון.
13. קיימות דוגמאות רבות אחרות מחיי היומיום בכביש של מכשולים העומדים לנגד עיניו של נהג, לרבות בעל חיים או הולך רגל שהתפרץ לנתיב הנסיעה, ערפל, תנאי ראות קשים, בור בכביש, הצפה פתאומית ועוד. פעמים רבות האטה או עצירה מתחייבת מן המציאות. עובדת הימצאותו של הרכב הצבאי בצד הדרך הייתה חלק מתנאי הדרך אשר היה על נהג הטויוטה לתת עליה את הדעת ולהתחשב בה, כמצוות תקנות 51-52 לתקנות התעבורה, לרבות חובת הזהירות הכללית הקבועה בתקנה 21 (א) לתקנות אלו. משום כך, עצם פגיעת הטויוטה ברכב הצבאי מלמדת על רשלנותו של נהג הטויוטה.
14. בכדי לאמוד את מידת האשם התורם של רכב שעצר בשול הדרך, יש לבחון את הקריטריונים אשר הובאו בפסיקה (ראו : תא"מ (שלום הרצליה) 21249-01-15‏ ‏קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבטחון (26.01.18); הערעור אשר הוגש במסגרת ע"א (מחוזי ת"א) 17925-03-18 סוכנות לביטוח נ' מדינת ישראל, לפי רישומי "נבו" – נדחה).

סיבת העצירה- שבגללה, עצר הנהג את רכבו בצד הדרך, כאמור בתקנה 69 לתקנות התעבורה אליה הפניתי לעיל.

אופן העצירה- בית-המשפט יבחן את האופן שבו נהג עצר את רכבו והאם הוא בלט לתוך נתיב הנסיעה.

האמצעים שננקטו להפחתת הסיכון הנובע מן העצירה בצד הדרך- בהקשר זה בוחן בית-המשפט האם מולאו אמצעי הזהירות הנדרשים בהתאם לתקנה 70 (א) לתקנות התעבורה המורה בין היתר כי "רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד על פני הדרך, יציב נוהג הרכב משולש אזהרה כאמור בתקנה 367 שיהא נראה לעין נוהג רכב הבא מאחוריו ממרחק של 100 מטרים לפחות".

1. לא ניתן להתעלם מסיבת העצירה של הרכב הצבאי שנועדה לברר לשלומם של נוסעי רכב אחר אשר נקלע לתאונה שאירעה במקום קודם לכן ולהושיט להם עזרה במידת הצורך. התנהלותם של נוסעי הרכב הצבאי, הינה התנהגות ראויה אשר יש להוקיר ולעודד. אלה התנהגו כשומרוני הטוב ומילאו את חובתם האזרחית והמוסרית לפי הוראות חוק לא תעמוד על דם רעך, תשנ"ח-1998. כן יש להפנות לתקנה 69 (ב) (2) לתקנות התעבורה אליה הפניתי לעיל, המסייגת את האיסור על עצירת רכב על השול או הכביש ומתירה זאת בין היתר לשם "פעולות חילוץ נפגעים...". בהיותם שוטרי משמר הגבול, כפי שהעידו על כך, לא מן הנמנע כי חלה עליהם חובה קונקרטית, למשל על פי הוראות פקודת המטה הארצי 13.03.01 לעניין טיפול המשטרה באירוע של תאונת דרכים עם נפגעים (15.01.2017). העובדה כי תנאי הדרך מקשים על העצירה באותן נסיבות, איננה יכולה לגרוע מעקרונות אלו.
2. באשר לשאלת אופן העצירה, כאמור, לאחר עיון בתמונות שהוצגו לרבות הסרטון, שוכנעתי כי הרכב הצבאי אכן בלט מעט לכביש, וזאת משום שעצירה או סטיה עמוקה יותר לשול, טומנת בחובה התהפכות לתעלה, בגלל תנאי הדרך. משום כך, מידת האשם התורם אשר יש לייחס לנהג הרכב הצבאי איננה גבוהה.
3. בכל הנוגע לאמצעי הזהירות שננקטו, שוכנעתי כאמור כי יושבי הרכב הצבאי לא הציבו משולש כדבעי על פי הוראות הדין. אפשר וכך קרה משום שאצו לעזרתו של הרכב שהיה בתעלה.
4. מנגד, בהתאם לתקנה 51 לתקנות התעבורה, היה על נהג הטויוטה להאט את מהירות נסיעתו בין היתר בנסיבות בהן דרכו אינה פנויה, כשהראות מוגבלת, בהיכנסו לעקומות ובכל מקום ששדה הראיה מוגבל. תקנה 21 לאותן תקנות חייבה אותה בנהיגתו להתחשב "בכל עצם על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". אמנם לא הובאו לפניי נתונים בדבר מהירות הנסיעה של נהג הטויוטה ולא הוצג לפניי גם דו"ח בוחן תנועה. מנגד, נהג הטויוטה העיד בעצמו כי התאונה אירעה לאחר עיקול, כשתנאי הדרך היו בעייתיים משום היעדר תאורה ומשום היותו של הכביש, כמו גם השול צרים. נהג הטויוטה גם מסר בבירור כי הכביש המדובר מוכר לו ככביש מסוכן אף עובר לאירוע. העובדה שהאחרון לא התחשב בנסיבות אלו אשר ידועות לו, ולמצער היו לנגד עיניו, ולא האט את מהירות נסיעתו בהתאם, מסקנה המסתבת בנסיבות העניין, מצביעה על אחריותו המכרעת כאמור לתאונה.
5. העובדה כי לא עלה בידי יושבי הרכב הצבאי למלא את הוראות הדין כלשונן בנסיבות ההן, עשויה להתבטא לכל היותר בהשתת אשם תורם, אשר סבורני כי יש להעמידו על 20% בלבד. בהקשר זה נתתי דעתי לפסיקה שהובאה לעיל, בפרט בעניין קולרשטרן (לרבות הפסיקה שפורטה בהרחבה), כאשר הוטלו 30% אשם תורם על נהג משאית, אשר השאיר את משאיתו באופן הבולט לנתיב הנסיעה, וללא משולש אזהרה.
6. המדינה הניחה לפני בית-המשפט חוות דעת שמאית מאת דנן אברהם המלמדת כי הנזק הישיר לרכב הצבאי הינו בשיעור של 52,985.99 ₪ (בהתאם לחשבוניות על תיקון ממוסך י. צרפתי שירותי רכב בע"מ), בתוספת ירידת ערך של 4% המתבטאת בעלות של 9,138.52 ₪. בנוסף נדרשה המדינה לשלם סך של 515 ₪ בעבור שכר טרחת השמאי. בניכוי אשם תורם בשיעור 20% מנזקי המדינה, הסכום לפיצוי יעמוד על סך 50,112 ₪ (מעוגל).

סוף דבר:

1. אני מקבלת את התביעה בתיק ת"א 24493-07-18 ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד (משה דהן, ומגדל חברה לביטוח בע"מ), לשלם לתובעת – מדינת ישראל, פיצוי בסך של 50,112 ₪.
2. התביעה בתא"מ 55137-08-18, נדחית.
3. התובעת בהליך זה, והנתבעים בת"א 24493-07-18 (משה דהן ומגדל חברה לביטוח בע"מ), יישאו ביחד ולחוד בהוצאות משפט בגין שני ההליכים בסך כולל של 7,000 ₪.
4. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא עותק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ב, 01 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.