בפני

כבוד השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה

מבקשים

1. תמר גלאי-גת

2. אתי גת

3. אסתר אדלסבורג

4. חביב ארד

5. אלה ארד

6. ד"ר נורית חד-קרן אור-ירח

7. נתן איל

8. אסתר איל

9. שלמה כהן

10. רבקה כהן

11. גרשון גבעתי

12. דבורה גבעתי

13. יהושע המבורגר

14. תלמה המבורגר

15. ציון שורר

16. אריאלה שורר

17. אורית שורר

18. יהושע לורברבום

19. חיה לורברבום

20. אורי כפרי

21. מרים כפרי

22. יהודית אוארבך

23. עודד יניב

24. קרן-אן יניב

25. צבי כתב

26. עירית כתב

27. משה אשל

28. שמואלה אשל

29. ד"ר עמינדב לבנת

30. רחל לבנת

31. עמיר בירם

32. רבקה בירם

33. רות בירם

34. פרופ' אמנון בן תור

35. דפנה בן תור

36. אבינועם בן שאול

37. דקלה בן שאול

38. פרופ' ישראל בר טל

39. נירה בר טל

40. פרופ' יורם בילו

41. תמר בילו

42. אפרים כהן

43. לאה כהן

44. פרופ' ראובן גרונאו

45. שרה סוניה פורת גרונאו

46. פרופ' אפרים קליימן

47. רחל קליימן

48. פרופ' חיים לוי

49. ד"ר נילי לוי

50. רות בקי קולודני

51. ד"ר תמר פנינה סלע

52. זוהר סלע

53. עדי סלע

54. פרופ' תלמה ברנר

55. יצחק ברנר

56. איטה פיקר

57. דן דוד פיקר

58. שאול קובובי

59. דבורה קובובי

60. ניר אוהד

61. יעל אוהד קרני

62. דן גיל אהד

63. שושנית אהד

64. וירג'יניה מילמן

65. פדרו מילמן

66. ענת בן עזרא

67. אליהו בן עזרא

ע"י ב"כ עו"ד משה דובר וייוסף גזיב

נגד

משיבות

1. מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל

ע"י ב"כ עו"ד יגאל מינדל

2. קרית ענבים-קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מור איציק ואח'

3. דלת אמות, שרותי קבורה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אורלי טל

פסק־דין

לפניי תובענה על דרך של המרצת פתיחה, למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי על המשיבות לאפשר למבקשים להיקבר בבית העלמין של המשיבה 2, קרית ענבים – קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "הקיבוץ"), בהתאם להסכמי רכישת חלקות הקבר שנחתמו בין המבקשים לבין המשיבה 3, דלת אמות שירותי קבורה בע"מ (להלן: "דלת אמות").

לחילופין מבוקש לאפשר קבורה בקיבוץ לאלו שבני משפחתם – כהגדרתם בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971 (להלן: "חוק שירותי הדת") – כבר נקברו במקום.

רקע והשתלשלות ההליכים

1. המקרקעין נשוא התביעה מצויים בגושים 29552 חלקה 1 (בחלק) חלקה 2 (בחלק) גוש 30484 חלקה 18 (בחלק) שבקיבוץ קרית ענבים, ומשמשים כבית עלמין (להלן: "בית העלמין" או "המקרקעין").

במהלך השנים 2013-2018 רכשו המבקשים חלקות קבר בבית העלמין, מדלת אמות - שפעלה מכוח הרשאתו של הקיבוץ וניהלה בית עלמין חילוני מסחרי בתוך בית העלמין של הקיבוץ.

כעולה מכתבי הטענות, על רקע החלטת ממשלה שעניינה "מניעת מכירה של חלקות קבר בישובים חקלאיים לנפטרים שאינם בני המקום", התקבלה ביום 28.12.10 החלטת הנהלת מינהל מקרקעי ישראל מס' 2870, אשר הורתה, בין היתר, על נקיטת הליכים משפטיים למניעת קבורה מסחרית בישובים חקלאיים, בהיותה מנוגדת להסכם המשבצת והחלטות המועצה. נקבע כי "העסקאות שתתאפשרנה תחולנה רק לגבי קבורה שבוצעה בעבר" והינן בבחינת מעשה עשוי (ראו החלטת הנהלה מיום 2.1.11, עמ' 51-52 לתיק מוצגי רמ"י בתשובה להמרצת הפתיחה).

בהתאם, ביום 23.6.13 הגישה המשיבה 1 - רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), כתב תביעה כנגד הקיבוץ ודלת אמות, בת"א 47362-06-13 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' קיבוץ קרית ענבים וד' אמות שירותי קבורה בע"מ (להלן: "כתב התביעה"), בטענה להפרת הסכם המשבצת שנחתם בינה ובין הקיבוץ בשנת 1994. בד בבד עם הגשת כתב התביעה, עתרה רמ"י למתן צו מניעה שיאסור על מכירת חלקות קבורה ו/או ביצוע הליכי קבורה מסחרית וכן עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו בטלים כל ההסכמים שנחתמו בין דלת אמות לבין צדדי ג' לעניין קבורה מסחרית, למעט הסכמים עם מי שנמנה על הרשימה שצורפה לכתב התביעה, ובה פירוט שמותיהם של כ-300 מתקשרים שרכשו חלקות קבר בבית העלמין של הקיבוץ אשר עודם בחיים, חלקם ככל הנראה בני זוג של מי שכבר נקברו בבית העלמין וביחס אליהם לא עתרה רמ"י לסעד.

ביום 11.7.13 ניתן צו מניעה זמני (כב' השופט דוד גדעוני), אשר אסר על הקיבוץ ועל דלת אמות או על מי מטעמם, להתקשר בהתקשרויות למכירת חלקות קבר בבית העלמין של הקיבוץ או לקבור בבית העלמין את מי שאינו חבר קיבוץ או תושב הקיבוץ ואשר לא נמנה על הרשימה שצורפה לכתב התביעה כאמור. עם זאת, נקבע כי הצו הזמני לא יחול על התקשרות עם מי שהוא בן משפחה כהגדרת מונח זה בסעיף 14א(ח) לחוק שירותי הדת, של מי שכבר נקבר בבית העלמין של הקיבוץ ואשר מבקש לרכוש חלקה צמודה לחלקת בן משפחתו של הנפטר (בשים לב להחרגה שהתבקשה על ידי המינהל עצמו בקשר עם הסעד העיקרי בתביעה) (ההדגשה שלי א.א).

יצוין, כי בהחלטה מאוחרת לצו המניעה הזמני מיום 22.7.13, שניתנה בבקשה של צד ג' להחריג את אשתו – חולה סופנית – מתחולת צו המניעה הזמני, דחה כב' השופט גדעוני את הבקשה הפרטנית בשל כך שההתקשרות בין המבקש או אשתו ובין הקיבוץ או דלת אמות הייתה מאוחרת למתן צו המניעה הזמני, ונקבע שלאור עובדה זו, אין למבקש ציפייה שראוי להגן עליה מבחינה משפטית, כך על־פי לשון ההחלטה:

"קראתי את הבקשה. הלב יוצא למבקש ולבני משפחתו.

עם זאת, בהחלטה מיום 11.7.13 נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה כי השימוש שנעשה בבית העלמין של הקיבוץ מהווה הפרה של הוראות הסכם המשבצת. לעניין הסעד הזמני נעשתה הבחנה בין התקשרויות עתידיות לבין מי שעמם כבר נעשתה התקשרות לקבורה בבית העלמין של הקיבוץ. עם כל הצער הרב על מצבם של המבקש ובני משפחתו כעולה מהבקשה, ועם כל ההבנה לכאב ולקושי שבפניו ניצבת המשפחה, ומשעולה מהבקשה כי לא נעשתה התקשרות בין המבקש או אשתו לבין הקיבוץ או ד' אמות קודם למתן הסעד הזמני, הרי שאין למבקש ציפייה שראוי להגן עליה מבחינה משפטית לפיה תוכל אשתו לבוא למנוחת עולמים דווקא בבית העלמין בקיבוץ, שקבורה בו מהווה, לכאורה, הפרה של ההסכם בין הקיבוץ למינהל. על כן לא אוכל להיעתר לבקשה".

בנוסף, הוגשו עוד מספר בקשות החרגה פרטניות, בעניינן נראה כי הצדדים הגיעו להסכמות שייתרו את הצורך בהכרעה שיפוטית.

1. כפי שהתברר בדיעבד, בין היתר על סמך הצהרות דלת אמות (ראו מוצג 8 ומוצג 10 למוצגי רמ"י בתשובה להמרצת הפתיחה), צו המניעה הזמני הופר על־ידי הקיבוץ ודלת אמות, אשר למרבה הצער התעלמו מהחלטות בית המשפט, והמשיכו בהתקשרויות למכירת חלקות קבר בבית העלמין, בין היתר למבקשים בתיק זה. יצוין, כי הקיבוץ טוען כי הוא לא היה צד להפרה שנעשתה ע"י דלת אמות. כך או כך, אין לשאלה זו השלכה על ההליך ועל הסעד המבוקש.
2. בתום הליך ממושך בתיק העיקרי (להלן ההליך הראשון), שהתנהל לפני כב' השופטת פיינשטיין בבית משפט השלום בבית שמש, הגיעו רמ"י והקיבוץ לידי הסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק־דין ביום 27.2.18 (להלן: " פסק הדין בהסדר הפשרה").

בהתאם לפסק הדין בהסדר הפשרה, נאסר על הקיבוץ למכור חלקות קבר, וכן נאסר עליו לקבור קבורה מסחרית ו/או בתשלום, בבית העלמין בקיבוץ – למעט את אלו ששמותיהם נקובים ברשימות אשר צורפו להסדר הפשרה ו/או את בני זוגם. בנוסף התחייב הקיבוץ לשלם דמי שימוש בגין קבורה שביצע ו/או יבצע בכפוף להסדר הפשרה ובהתאם לשומה שתומצא לו על ידי רמ"י, להפקיד ערבות אוטונומית בסך חצי מיליון ₪ לטובת רמ"י לשם נקיטת כל הפעולות הנדרשות מצד הקיבוץ להבטחת עמידת דלת אמות בתנאי צו המניעה הקבוע, וכן לדווח לרמ"י על כל הפרה ו/או ניסיון להפרה, קרי -על כל קבורה בניגוד להוראות הסדר הפשרה.

ביום 25.4.18, כחודשיים לאחר מתן פסק הדין בהסדר הפשרה, הגישו צדדים שלישיים – אשר התקשרו עם דלת אמות בהסכמים לרכישת חלקות קבר בקיבוץ לאחר מתן צו המניעה הזמני – בקשות הצטרפות להליך. בהחלטה מיום 9.5.18 קבעה כב' השופטת פיינשטיין כי "ההליך כנגד הקיבוץ הסתיים".

בהמשך, בהחלטה מיום 31.5.2019 דחתה כב' השופטת פיינשטיין את בקשת הצטרפותם של אותם צדדים להליך אף במישור היחסים שבין רמ"י ובין דלת אמות בהחלטה כדלקמן:

"1. הבקשה לצירוף נתבעים נדחית שכן עמדתם אינה רלוונטית למחלוקת בין התובעת לבין הנתבעת 2 ואין בה כדי לסייע בבירור מחלוקת זו. מוסכם כי נמכרו למבקשים חלקות קבר תוך הפרה של הצו, ככל הנראה מבלי שידעו אותם על כך שקיים צו, אך כיום הקיבוץ הסכים כבר להפסיק את הקבורה המסחרית ולמעשה המחלוקת הצטמצמה לשאלת העמדה של הנתבעת 2 מול התובעת.

2. על כן אני דוחה את הבקשה להצטרפות. אין בכך כדי להביע את עמדתי המוסרית או הרגשית בעניין זה וכפי שציינתי בדיון אקבע כי ככל ויינתן צו מניעה קבוע, הרי שהוא לא יחול על מי שקרוב משפחה מדרגה ראשונה שלו וכוונתי לבן, בת, בן זוג או בת זוג, קבור במקום".

בפסק הדין שניתן באותו מועד (31.5.18) חזרה כב' השופטת פיינשטיין על קביעותיה כאמור, והוציאה מלפניה צו מניעה קבוע, האוסר, בין היתר, על מכירת קברים ועל קבורה מסחרית בתשלום בבית העלמין. בד בבד נקבע כי כל ההסכמים שנחתמו עם צדדים שלישיים מלבד האמור בהחלטה בדבר דחיית הצטרפותם של צדדי ג' כפי שהובאה לעיל, מבוטלים. לעניין זה נקבע כי צו המניעה הקבוע לא יחול בכל הנוגע לאנשים שילדיהם נקברו במקום ורכשו חלקת קבר תוך כדי תקופת צו המניעה, ובכל הנוגע לאנשים שרכשו חלקת קבר זוגית במהלך תקופת צו המניעה ובן זוגם הלך עד היום לעולמו (להלן: "פסק הדין"). מפאת חשיבות הקביעות הנ"ל להכרעתי בעניינם של המבקשים בהליך הנוכחי, יובאו הדברים בפסק הדין כלשונם:

"3. סמוך למועד ישיבת ההוכחות שהתקיים היום, הגיע הקיבוץ להסדר עם המנהל ובו התחייב להימנע מקבורה במקום ואף הפקיד ערובה בסך חצי מיליון ₪ כדי לאכוף את הצו. הנתבעת 2 סירבה להגיע להסכמות עם התובעת אף כי ברור שמרגע שהקיבוץ התחייב שלא לאפשר מכירה של קברים במקום, הרי שהיא כבעלת זכויות חוזיות בלבד לא תוכל להמשיך בפעולותיה כנגד עמדת הקיבוץ.

4. בין לבין דאגה הנתבעת 2 לפרסם את העובדה שניתן צו מניעה זמני ושהקיבוץ הסכים לצו מניעה קבוע וכך הגישו כמה עשרות אנשים שרכשו חלקת קבר במהלך תקופת הצו, בקשה להצטרף להליך. במסגרת הדיון שהתקיים היום, דחיתי את בקשת ההצטרפות וזאת בשים לב לכך שהקיבוץ הסכים למנוע קבורה בחלקתו. בנוסף שמעתי חלק מהמבקשים והבנתי את הטעמים השונים שעמדו מאחורי החלטתם לרכוש חלקת קבר ומדוע חלקם לא יכולים להסתפק בקבלת פיצוי כספי מתאים. בכל הנוגע לאנשים שילדיהם נקברו במקום והם רכשו חלקת קבר תוך כדי תקופת צו המניעה, ובכל הנוגע לאנשים שרכשו חלקת קבר זוגית במהלך תקופת צו המניעה ובן זוגם הלך עד היום לעולמו, הרי שאני קובעת כי הצו הקבוע שבדעתי לתת לא יחול עליהם. המדינה הבינה את עמדתי המוסרת והאנושית בעניין זה וכולי תקווה כי תאפשר זאת.

מכאן, שניתן צו מניעה קבוע האוסר על מכירת קברים וקבורה מסחרית בתשלום בבית העלמין בקיבוץ קרית ענבים וכל ההסכמים שנחתמו עם צדדים שלישיים מלבד האמור בסעיף 4 דלעיל, מבוטלים. הנתבעת 2 תפרסם מודעות בדבר ביטול ההסכמים והכרזה על נכונותה להחזיר את הכספים ששולמו לה כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין בתוך 30 יום ממועד הפרסום. הפרסום יהיה באמצעות שניים מהעיתונים היומיים הנפוצים במגזר החילוני וכן בכל פרסום שיש לנתבעת במדיה הדיגיטלית. הפרסום יתבצע על חשבון הנתבעת 2 בתוך 14 יום (...)".

1. ביום 26.6.18 הגישו שישה מתוך אלו שביקשו להצטרף להליך האמור שבקשת הצטרפותם להליך נדחתה כאמור, ערעור על ההחלטה ועל פסק הדין מיום 31.5.18, בע"א 60872-06-18 גרונאו ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ירושלים ואח'. במסגרת הערעור ביקשו המערערים כי ערכאת הערעור תורה על פתיחת ההליך מחדש, על ביטול פסק הדין ועל צירופם להליך בבית משפט השלום על מנת ליתן להם את יומם בבית המשפט. לחילופין ביקשו כי ערכאת הערעור תדון בבקשתם לגופה, תוך החרגתם מצו המניעה הקבוע שניתן על ידי בית משפט השלום. יצוין, כי חמישה מאותם מערערים, הם בגדר מבקשים בתובענה שלפני.

ביום 18.7.18 הגיש הקיבוץ בקשה למחיקתו מן הערעור עקב מיצוי ההליכים נגד הקיבוץ והטמעת הסעדים שהתבקשו על־ידי רמ"י במסגרת פסק הדין בהסדר הפשרה.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, מיום 6.11.18, נמחק הערעור (להלן: "פסק הדין בבית המשפט המחוזי"), וראו לשון פסק הדין:

"על יסוד הודעת בא כוח המערערים, אנו מוחקים את הערעור.

למען הסר ספק, אנו מבהירים את הברור מאליו, דהיינו שפסק הדין שניתן בת"א 47362-06-13 אינו מחייב את המערערים, שכן לא היו צד לו. (...)"

1. ביום 28.8.18, עוד קודם למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, הגישו המבקשים את המרצת הפתיחה בהליך שבכותרת, למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי על המשיבות לכבד את זכויות המבקשים להיקבר בבית העלמין של הקיבוץ, בהתאם להסכמי רכישת חלקות הקבר שנחתמו בין המבקשים לבין דלת אמות, אותם הסכמים אשר נקבע בהליך הקודם ע"י כב' השופטת פיינשטיין כי הם מבוטלים.

בדיון מקדמי שהתקיים לפני ביום 3.3.19, הצהירו הצדדים כי אין ביניהם מחלוקות עובדתיות ככל שהדבר נוגע להכרעה בתיק זה וכי הם אינם מבקשים לחקור את המצהירים בתיק. בהמשך לכך ניתן צו להגשת סיכומים.

פסק הדין יינתן אם כן על פי כתבי הטענות, הסיכומים והמסמכים שצורפו.

טענות הצדדים

1. עיקר טענות המבקשים:

המבקשים טוענים כי הם זכאים להצהרה המבוקשת ממספר טעמים:

• 1. מתקיימות נסיבות המצדיקות כיבוד הוראותיו של ההסכמים למתן שירותי קבורה שכרתו על אף היותם בגדר "הסכם בלתי חוקי" בהתאם לסעיף 31 לחוק החוזים, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").
  2. פסק הדין של כב' השופטת פינשטיין ניתן מבלי שניתן למבקשים יומם בבית המשפט.
  3. מדינת ישראל לא ביצעה את המוטל עליה על פי חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק הקבורה האזרחית") בכך שלא הקימה בתי עלמין לקבורה אזרחית שיספקו מענה הולם לדרישות החוק ולצרכי האוכלוסייה החילונית ולכן יהיה זה צודק וראוי כי המדינה, לכל הפחות, תכבד את הפתרונות שמצאו אזרחיה על מנת להיקבר על־פי השקפת עולמם.
  4. אומדן הנזק שעלול להיגרם למבקשים ולעשרות משפחות שיעמדו מול שוקת שבורה, אם לא יינתן הסעד המבוקש, גדול מהנזק שייגרם למשיבות כתוצאה ממתן אפשרות לאותן משפחות לממש את הזכות להיקבר בחלקות שרכשו לטענתם כדין.
  5. בעת חתימת ההסכמים לא ידעו המבקשים כי קיים צו מניעה התלוי ועומד נגד הקיבוץ ודלת אמות, בכל הקשור למכירת חלקות קבורה בבית העלמין.
  6. לכל הפחות, יש לאפשר את הקבורה לאלו שבני משפחתם – כהגדרתם בחוק שירותי הדת– כבר נקברו במקום.

יצוין כי במסגרת סיכומיהם מיקדו המבקשים טענותיהם בסוגיית הנסיבות בהן יש לקיים חיובים בחוזים בלתי חוקיים, ויישום הדברים בעניינם של המבקשים. המבקשים הוסיפו בגדר סיכומי התשובה, כי בין היתר לא מתקיים התנאי להיווצרות השתק דיוני היוצר מעשה בית דין, שכן אין כל יחסי חליפות בין המבקשים, לאלו שהגישו בקשת הצטרפות להליך שהתנהל בבית משפט השלום בבית שמש - ובקשתם נדחתה, ולגבי המבקשים שהגישו ערעור נקבע כאמור, כי מובן מאליו שפסק הדין אינו מחייב אותם, שכן לא היו צדדים להליך.

1. עיקר טענות רמ"י:

רמ"י מתנגדת להצהרה המבוקשת מן הטעמים הבאים:

• 1. ההסכמים שכרתו המבקשים, הם הסכמים בלתי חוקיים אשר נחתמו תוך הפרת צו המניעה הזמני שניתן על ידי כב' השופט גדעוני, ובהמשך, בפסק דין הסופי הם הוכרזו על־ידי בית המשפט כבטלים.
  2. האחריות לקיום הוראות צו המניעה, מראשית, הייתה מוטלת על כתפי הקיבוץ ודלת אמות וכך גם האחריות להפרתו – תרופתם היא במישור הכספי כנגד הקיבוץ ודלת אמות ואין כל יריבות בינם ובין רמ"י.
  3. ההסכמים בוטלו על־ידי כב' השופטת פיינשטיין אשר צוותה על השבת הכספים ששולמו בגינם במסגרת פסק הדין, ולא ניתן בהליך זה "לאכוף", "לכבד" או להחיות הסכמים בלתי חוקיים שבוטלו כאמור.
  4. תקיפת התנהלות המדינה בנוגע ליישום חוק הקבורה האזרחית שומטת את סמכותו העניינית של בית משפט זה וממילא בית העלמין של קיבוץ קריית ענבים הוא בית העלמין של הקיבוץ ואיננו בית עלמין אזרחי לפי חוק הקבורה האזרחית (לא כל שכן מסחרי).
  5. השווי הכספי של הסעד המבוקש חורג עשרות מונים מסמכותו של העניינית של בית משפט זה, שכן לפי הודעת דלת אמות (ראו מוצג 10 למוצגי רמ"י בתשובה להמרצת הפתיחה), מדובר במאות התקשרויות אשר הפרו את צו המניעה.
  6. קבלת המרצת הפתיחה, מבלי להטיל דופי בתום לבם ובכנות כוונותיהם של המבקשים, תהווה אפליה לטובה של המבקשים לעומת מי שפנו לבית המשפט לקבלת היתר לקבורה בהחרגה מצו המניעה.
  7. שורת הדין, כמו גם לפנים משורת הדין, מוצו עד קצה גבול היכולת והסיבולת במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט השלום בבית שמש.

1. עיקר טענות הקיבוץ:

הקיבוץ מתנגד אף הוא להצהרה המבוקשת, וטוען כדלקמן:

• 1. המרצת הפתיחה מהווה ניסיון נטול יסוד משפטי להפוך החלטות ופסקי דין חלוטים.
  2. חל מחסום דיוני מסוג מעשה בית דין – השתק עילה. ההחלטה ופסקי הדין התקבלו לאחר שנשמע קולם של המבקשים בבית משפט השלום בבית שמש, וזאת בין אם היו צד פורמלי להליך ובין אם לאו, היות וכולם, ככל צד ג' שהתקשר עם דלת אמות בהסכם למתן שירותי קבורה לאחר מועד מתן צו המניעה הזמני, שייכים לאותה קבוצה משפטית, דבר המקבל משנה תוקף לאור העובדה כי כולם מיוצגים והיו מיוצגים על־ידי אותם באי כוח.
  3. ההסכמים אותם מבוקש לאכוף הם הסכמים בלתי חוקיים, והסכמים אלו אינם ניתנים להפרדה לחלקים בהתאם ללשון סעיף 19 לחוק החוזים. הקיבוץ מוסיף כי ברי שבהיעדר אפשרות לקבורה בקיבוץ, המבקשים לא היו מתקשרים עם דלת אמות בהסכם למתן שירותי קבורה בקיבוץ.
  4. בקבלת המרצת הפתיחה תיווצר אפליה קשה ובלתי צודקת בין מי שביקש להיקבר בבית העלמין בקיבוץ, ובקשתו נדחתה, ו/או מי שהפנים את צווי המניעה בתיק ופסקי הדין בעניין, וביקש בהתאם להיקבר במקום אחר, לבין המבקשים, וזאת כתוצאה מהכרעות סותרות של בית המשפט.
  5. בית משפט זה אינו מוסמך לדון ולהכריע בחוקיות החלטת הממשלה או להורות על שינוי חוק.

1. דלת אמות ציינה כי היא סבורה כי המקום לדון בעניינם של המבקשים הינו מחוץ לכותלי בית המשפט ואולם הודיעה כי תכבד כל החלטה שתצא תחת ידיו של בית המשפט.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום למתן ההצהרה העיקרית המבוקשת ויש להיעתר לסעד החילופי.

המשמעות היא דחיית בקשת המבקשים שצו המניעה חל עליהם (להלן: "המבקשים"), בנבדל מהמבקשים שצו המניעה הזמני של כב' השופט גדעוני לא חל עליהם, בהיותם עונים על הגדרת "בן משפחה" כמשמעותו בסעיף 14א(ח) לחוק שירותי הדת (להלן: "בני המשפחה"), ואשר לגביהם יש להיעתר לסעד החילופי.

המבקשים- העתירה העיקרית

1. אני סבורה כי לא עלה בידי המבקשים, אשר התקשרו כולם בהסכמים למתן שירותי קבורה בבית העלמין בקיבוץ לאחר מתן צו המניעה הזמני, להוכיח כי הם זכאים להצהרה המבוקשת.

על רקע הסכמת הצדדים לאור המלצת בית המשפט שלערעור, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי, ונוכח קביעת בית המשפט בפסק הדין בבית המשפט המחוזי – לפיה פסק הדין שניתן בת"א 47362-06-13, אינו מחייב את ששת המערערים, שחמישה מהם הנם מבקשים בתיק זה, שכן לא היו צד לו, ולנוכח ההערה בפסק הדין בערעור כי תוצאה זו היא בבחינת המובן מאליו, שכן אותם צדדים לא היו צד לפסק, ובהינתן שאף אחד מן המבקשים בהליך שלפני לא היה צד להליך הקודם, אין מקום להשתית את תוצאת ההליך על קיומו של מעשה בית דין מכוח פסק דינה הסופי של כב' השופטת פינשטיין, וזאת חרף טענות שהעלו הצדדים בעניין זה במסגרת כתבי הטענות בהליך הנוכחי.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שסוגיית תוקפם של הסכמי ההתקשרות שנחתמו בין הקיבוץ לדלת אמות הוכרעה בפסק הדין בהסדר הפשרה, תוך שנקבע כי ההסכמים בין הקיבוץ לרמ"י ואלו שבין הקיבוץ לדלת אמות מבוטלים, כשהתוצאה היא כי לא ניתן כיום, בהיעדר הסכם תקף, לפעול לעריכת הסכמים למתן שירותי קבורה בקיבוץ, ולפעול בהתאם להסכמים שנערכו ממועד פסק הדין של כב' השופטת פינשטיין, למעט קבורה של אנשים שהוחרגו במפורש בפסק הדין, ולמעט אלו שלגביהם ניתנה או תינתן קביעה שיפוטית מפורשת.

ככל שהדבר נוגע לרוכשים שהתקשרו בהסכמים למתן שירותי קבורה בבית העלמין לאחר מתן צו המניעה הזמני ביום 11.7.13, ושלגביהם קיימת התייחסות בפסק הדין, פסק הדין אינו מהווה מעשה בית דין לאור הקביעה בערעור. עם זאת, אני סבורה כי ככל שהדבר נוגע למבקשים, בנבדל כאמור מבני משפחה, תוצאת פסק הדין אשר אינה מאפשרת קבורתם בקיבוץ, בהיותה קבורה מסחרית אסורה, נכונה, מקובלת עלי במלואה ומטילה את מרכז הכובד על אי מתן תוקף להסכמים בלתי חוקיים שנערכו בתקופת צו מניעה שאסר על עריכתם, כאשר אי החוקיות אינה במחלוקת.

קביעה זו משקפת את העובדה שלאף אחד מן המבקשים אין אינטרס לגיטימי שניתן להגן עליו באופן של מתן הכשר לאכיפת הסכם בלתי חוקי.

הקביעה לאי חוקיות ההסכמים לא נעשתה בשל התנהלות הרוכשים, אלא בהיעדר רישיון מתאים לניהול בית עלמין באופן שהוא נוהל ע"י הקיבוץ ודלת אמות, ולמתן שירותי קבורה מסחריים, וההכרעה בפסק הדין נוגעת להתקשרות הכוללת. המבקשים, כמו גם רוכשים אחרים לא היו צד להליך, אך מטבע הדברים, מאחר שלביטול ההתקשרות תוצאות והשלכות לא פשוטות על צדדים שלישיים, נערך איזון הלוקח בחשבון את זכויות הצדדים השלישיים שערכו הסכמי קבורה מכוח ההתקשרויות שבין הצדדים לתיק. לא נערכה בדיקה פרטנית לאור מהות ההתקשרות בין המשיבות לבין עצמן, ומטעם זה אף נדחתה בקשת הצטרפותם של צדדי ג' להליך בבית משפט השלום בבית שמש, תוך קביעה כי "עמדתם אינה רלוונטית למחלוקת בין רמ"י ובין דלת אמות", שבאה על רקע הפרת הסכם המשבצת.

הנה כי כן, אף אם פסק הדין אינו חל על המבקשים, אין מקום לקביעה שונה בעניינם, ואין מקום "להחיות" הסכמים שבוטלו בין הגופים האמורים רק ביחס למבקשים. העובדה שערכאת הערעור הורתה על מחיקת הערעור, משמעה כי הגיונו של פסק הדין הקובע כי ההסכמים בין המשיבות מבוטלים, וכי אין מקום למתן הכשר לקבורה מסחרית – נבחן, והנימוקים שצוינו בפסק הדין וצו המניעה הקבוע מקובלים עלי במלואם.

אף לגופן של טענות המבקשים, הרציונל העומד בבסיס ההחלטות ופסקי הדין – הן אלו של כב' השופט גדעוני בצו המניעה הזמני והן אלו של כב' השופטת פינשטיין בצו המניעה הקבוע – שריר וקיים גם בעניינם של המבקשים בהליך הנוכחי.

מאחר וההתקשרות בין המבקשים לבין המשיבות, נעשתה לאחר מתן צו המניעה הזמני ותוך הפרתו, עובדה שאינה שנויה במחלוקת, אין למבקשים ציפייה שראוי להגן עליה מבחינה משפטית, לפיה יוכלו הם לבוא למנוחת עולמים דווקא בבית העלמין שבקיבוץ, כל זאת מבלי לפקפק בניקיון כפיהם של המבקשים ובתום ליבם.

אני מקבלת את טענת המשיבות כי אין זה צודק וראוי לאפשר מצב שבו יופלו המבקשים לטובה, לעומת מי שבקשתם להיקבר בבית העלמין תוך החרגתם מצו המניעה הזמני – נדחתה, או מי שהפנימו את צווי המניעה בהליך הקודם ונאלצו למצוא פתרונות חלופיים.

טענת המבקשים לפיה שונה מעמדם משל אלה אליהם התייחס כב' השופט גדעוני בהחלטתו מיום 22.7.13, בבקשה הפרטנית, שכן בנבדל מאותו מקרה, בידיהם הסכמי התקשרות עם המשיבות לרכישת חלקות קבורה, אין בה כדי לשנות עמדתי נוכח העובדה כי הסכמים אלו נחתמו תוך הפרת צו המניעה ועל כן לא עומדת למבקשים כל זכות תקפה להיקבר בבית העלמין.

כאמור לעיל, לא נטען כי מי מהמבקשים נמנה על הקבוצה שהוחרגה בפסק דינה של כב' השופטת פיינשטיין במסגרת צו המניעה הקבוע, וכפי שעולה מן התצהירים שהגישו המבקשים, עניינם אינו שונה מעניינו של כל מי שחפץ להיקבר בבית העלמין של הקיבוץ, מטעמיו הוא, ואין בהם להצדיק מסקנה שונה מזו שבפסק הדין.

אני דוחה את טענת המבקשים כי קיימת הצדקה לאכיפת ההסכמים חרף העובדה שנחתמו תוך הפרת צו המניעה, כפי שהובאה בהרחבה במסגרת סיכומיהם, אף שאין חולק כי מדובר בהסכמים בלתי חוקיים, ומתן הצהרה המכשירה דה פקטו קיום הסכמים בלתי חוקיים, אינה מהווה הגנה על אינטרס לגיטימי, אפילו הייתה קיימת למבקשים ציפייה כי ההסכמים יכובדו, ואפילו לא הייתה להם ידיעה על אי החוקיות. וראו ע"פ 517/06 בעז מנור נ' KPMG Inc (פורסם בנבו, 24.7.07):

"האפקטיביות של שלטון החוק, נבחנת, בין היתר, ביכולתו של השלטון לאכוף החלטות וצווים שיפוטיים. באין אכיפה של צווים שיפוטיים, שוררת אנרכיה חברתית, ונפגע מעמדן של נורמות ההתנהגות וההחלטות השיפוטיות שנועדו ליישמן. אי ציות לצווי בית המשפט, מהווה הפרה של מהלך עשיית הצדק הפוגע ביסודות הדמוקרטיים עליהם בנויה החברה".

מקובלת עלי טענת המשיבות, כי מדובר בחוזה שאי החוקיות דבקה בו, וכי אין מדובר בחוזה הניתן להפרדה, שכן אכיפת ההסכם היא מתן הכשר לקבורה במקום שלגביו נקבע במפורש כי אין לבצע בו קבורה מסחרית – ואף שכותרת ההסכם היא מתן שירותי קבורה – ההסכם עוסק במתן שירותים אלו בקיבוץ, וגם עתירת המבקשים היא לכפות התקשרות של קבורה בקיבוץ.

אשר לטענה כי בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק הזכות לקבורה אזרחית החלופית עומדת למבקשים זכות להיטמן לאחר אריכות ימיהם בבית עלמין אזרחי בהתאם להשקפת עולמם, מבלי לגרוע מזכויותיהם של המבקשים על פי דין, אין מקום להידרש לטענה זו בגדר ההליך שלפני.

הליך זה אינו עוסק בזכות להיקבר בקבורה אזרחית, ועיסוק בזכויות אלו אינו בגדר סמכותו העניינית של בית משפט זה. העתירה היא להצהרה על זכות לקבורה אזרחית דווקא בקיבוץ ובהתאם להסכם עם דלת אמות. ככל שהמבקשים טוענים כי המדינה לא ביצעה את המוטל עליה בכל הנוגע ליישום החוק, עליהם לפעול למיצוי זכויותיהם החוקיות בערכאות המתאימות ובעתירה המתאימה אך מובן שאין בכך לאפשר קבורה בניגוד למצב החוקי.

בני משפחה-העתירה החילופית

1. על אף האמור ביחס למבקשים, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה למתן הצהרה חילופית המרחיבה את ההחרגה שנקבעה בצו המניעה שניתן בפסק הדין הסופי, באופן שזו תחול על "בן משפחה" – של מי שכבר נקבר במקום בעת ההסכם שנערך מולו ומול דלת אמות- כהגדרת מונח זה בחוק שירותי הדת.

העובדה שקיים שוני בין צו המניעה הזמני שניתן בראשית ההליך, בגדרו ההחרגה רחבה יותר מזו שנקבעה בסעיף 4 לפסק הדין, באופן הכולל "בן משפחה" כהגדרת מונח זה בסעיף 14א(ח) לחוק שירותי הדת, דהיינו– "תושב יהודי שהוא בן זוג, הורה, בן, בת, אח או אחות", מובילה למסקנה כי בעת שערכו בני המשפחה את ההסכמים למתן שירותי קבורה, לא היה קיים כל צו מניעה שאסר זאת, וממילא בעניינם, קיים אינטרס לגיטימי להגן על רכישה זאת, שנעשתה כדין, ויש להחריגה מן האיסור הכולל לקבורה מסחרית בקיבוץ.

אני ערה לכך שהחרגה זאת, נעשתה במסגרת סעד זמני, טרם שהוכרע סופית כי מתן שירותי קבורה מסחרית בקיבוץ אסורה, בעוד שכיום ברור הן מכוח פסק הדין בפשרה והן מכוח פסק הדין – כי מדובר בהסכמים בלתי חוקיים. עם זאת, על אותם בני משפחה שערכו הסכמים למתן שירותי קבורה, לא חל צו המניעה הזמני, וממילא לא נערך על ידם כל הסכם בלתי חוקי, ועל כן יש להגן על רכישות אלו.

יובהר כי הכרעה זו עניינה רק באותם בני משפחה שערכו הסכמים עד למועד פסק הדין בהליך הראשון, שכן לאחר צו המניעה הקבוע, ולאחר הקביעה כי ההסכמים מבוטלים, אין מקום לעריכת הסכמים נוספים, אפילו לא למול בני משפחה, שכן אין מחלוקת כי בית העלמין אינו עונה על הגדרת בית עלמין אזרחי חילופי בהתאם לסעיף 4 לחוק הזכות לקבורה אזרחית חילופית, התשנ"ו-1996 ודלת אמות והקיבוץ אינם מחזיקים רשיון תאגיד קבורה הנדרש על פי תקנות הזכות לקבורה אזרחית חלופית (רישוי תאגידים לענייני קבורה וקביעת נוהלי קבורה), התשנ"ט-1998. ההכרעה לגבי אותם בני משפחה הינה אך בשל העובדה כי בתקופת הביניים שבין צו המניעה הזמני ובין פסק הדין באותו הליך, ההסכמים שערכו לא היו בלתי חוקיים.

כל הרחבה נוספת תעקר מתוכן את שנקבע במסגרת פסק הדין וצו המניעה הקבוע.

בכל הנוגע לאותם מבקשים, וככל שאלו אכן ייקברו בקיבוץ, יערכו הקיבוץ, דלת אמות ורמ"י את אותה התחשבנות שנקבעה ביחס לאותם צדדים שהוחרגו מפסק הדין בהליך הראשון בהתאם לרשימה שצורפה לו.

סוף דבר

1. לאור כל האמור התביעה העתירה העיקרית נדחית והעתירה החילופית מתקבלת, באופן שיותר למי מהמבקשים העונה על הגדרת בן משפחה כהגדרתו בסעיף 14א(ח)לחוק שירותי הדת שבן משפחתו נפטר ונקבר קודם להסכם שהוא ערך עם המשיבות, להיקבר בקיבוץ ולממש את זכותו בהתאם להסכם שערך עם דלת אמות.
2. נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.