לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

1. רקע עובדתי תמציתי וההליך המשפטי שלפני
2. התובע נולד ביום 2.11.1990. בן כ-30 נכון למועד כתיבת פסק הדין, ובן כ-26.5 במועד התאונה כהגדרתה להלן.
3. על-פי הנטען, ביום 22.2.2017 נפגע התובע במהלך עבודתו במפעל עופות "מלכות הבשר והעוף בע"מ" (להלן: "המפעל"), משיני מלגזה שנשאה לוחית רישוי מספר 136602 (להלן: "המלגזה"). בהתאם לגרסת התובע, הוא עלה על שיני המלגזה כדי להוריד קרטונים מהמדפים. לאחר שהוריד שני קרטונים מהמדף, כשניסה להוציא קרטון ממדף נמוך יותר, נהג המלגזה הוריד מעט את שיניה וידו הימנית נפגעה, באופן שנגרמה לו קטיעה חלקית באצבע מס' 5 (להלן: "התאונה").
4. בעקבות התאונה פונה התובע לבית החולים "ברזילי" באשקלון (להלן: "בית החולים"), שם ביצעו לו הרופאים תפירה וחבישה של האצבע שנקטעה וקבלת חיסון טטנוס. לאחר מכן, התובע שוחרר עם המלצה למנוחה, ימי מחלה והמשך מעקב וטיפול רפואי.
5. התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית קבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% מיום 27.12.2017 לפי סעיף 43(4)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). כמו כן, נקבעו נכויות זמניות רפואיות כדלקמן (נספח ט' לתצהיר התובע):

נכות זמנית בשיעור של 100% מיום 23.2.2017 ועד ליום 9.4.2017.

נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 10.4.2017 ועד ליום 31.7.2017.

נכות זמנית בשיעור של 15% מיום 1.8.2017 ועד ליום 26.12.2017.

1. בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה, הוא הגיש את תביעתו תחילה נגד קרנית בהיותה קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), בטענה כי המלגזה לא הייתה מבוטחת בפוליסת ביטוח חובה וכן בטענה כי לא הצליח לאתר את פרטי הנהג בתאונה.
2. קרנית כפרה בחבותה לתאונה, ובד בבד הגישה הודעת צד ג' נגד חברת "קידמה ציוד לתובלה" בהיותה הבעלים של המלגזה (להלן: "קידמה ציוד לתובלה"), אולם בהמשך חזרה בה וביקשה שהודעת צד ג' תימחק, ואכן ביום 3.6.2019 נמחקה הודעת צד ג' ללא צו להוצאות (ראו בקשה מס' 15).
3. בשלב מאוחר יותר, הגישה קרנית לתיק בית המשפט פוליסת ביטוח חובה שמספרה 17-019-582-1056497 של הפניקס חברת לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הביטוח"), המתייחסת למלגזה הנושאת מספר רישוי 136602-9 (ראו בקשה מס' 3) וביקשה לסלק את התביעה כנגדה על הסף. הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד קרנית נדחתה ביום 7.2.2019 מהטעם שיש מקום לבירור עובדתי מעמיק ביחס לשאלת החבות. בעקבות החלטת בית המשפט מיום 7.2.2019 תוקן כתב התביעה (ראו החלטה מיום 8.3.2019).
4. בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 14.3.2019, צירף התובע בנוסף לקרנית את הנתבעות הבאות: קידמה ציוד לתובלה כבעלת המלגזה, וחברת הביטוח כחברה המבטחת של המלגזה.
5. בדיון שהתקיים ביום 20.11.2019, נדחתה התביעה נגד קידמה ציוד לתובלה בהסכמה. לפיכך, הנתבעות שנותרו בתיק הן: קרנית (הנתבעת מס' 1) וחברת הביטוח (הנתבעת מס' 2 ) (להלן ביחד: "הנתבעות").
6. דיון הוכחות התקיים ביום 21.6.2020 במסגרתו נחקר התובע. נוכח בקשת חברת הביטוח לחקור את אחד מהעדים שזימן התובע ולא התייצב, נקבע דיון נוסף במסגרתו אמור היה להיחקר מר א.כ (להלן: "העד"). דא עקא וחברת הביטוח ויתרה על זימונו של העד, ובדיון נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה.
7. מהן המחלוקות בין הצדדים?
8. הצדדים חלוקים בנושאים הבאים:
9. באילו נסיבות אירעה התאונה, קרי, האם התובע הוכיח כי התאונה אירעה בהתאם לנסיבות המתוארות על ידו בכתב התביעה המתוקן.
10. ככל שהתשובה לכך חיובית – יהיה עליי לבחון האם הנסיבות מקימות עילה לפי חוק הפלת"ד.
11. שאלת הכיסוי הביטוחי – על מי מהנתבעות לשאת בנזק בהנחה שנסיבות התאונה מקימות עילה לפי חוק הפלת"ד.
12. מה היקף נזקו של התובע.

להלן אבחן את השאלות השנויות במחלוקת.

1. באילו נסיבות אירעה התאונה?
2. הנתבעות כופרות בנסיבות התרחשות התאונה זאת בהתבסס על הגרסה שמסר התובע לכאורה, בבית החולים, לפיה נפצע בזמן העבודה לאחר שנסגרה על היד שלו דלת של "מסיית" (סיכום ביקור מיום 22.2.2017 – נספח ג' לתצהיר התובע). לפיכך, השאלה הראשונה הטעונה הכרעה בתיק היא האם התאונה התרחשה כפי שמתואר על ידי התובע בכתב התביעה המתוקן.

יצויין כי הצדדים התייחסו בהליך המשפטי למילה "מסיית" כאילו נכתב משאית.

1. בתצהיר עדותו הראשית, העיד התובע כי במסגרת תפקידו כפועל במפעל עסק בין השאר בהעמסת קרטוני בשר (סעיף 4 לתצהיר התובע). באשר לנסיבות התרחשות התאונה, מסר התובע כי בשלב מסוים ולבקשת נהג המלגזה, עלה על שיני המלגזה כדי להוריד קרטונים ממדפים גבוהים. לאחר שהורם על שיני המלגזה ולקח שני קרטונים ממדף גבוה, התבקש שוב על-ידי הנהג להוציא קרטון נוסף ממדף נמוך יותר, כאשר לדבריו: "איך שרציתי להוציא את הקרטון, הוריד הנהג קצת את שיני המלגזה, איך שהוריד, שיני המלגזה פגעו בידי הימינית..." (סעיף 5 לתצהיר התובע).
2. במסגרת חקירתו הנגדית של התובע לפני הסביר התובע באופן ברור באיזה אופן עמד על שיני המלגזה וכיצד נפגע מהן. התובע אישר שעמד על שיני המלגזה לבקשת הנהג והורם כדי להוריד שני קרטונים ממדף גבוה (עמוד 13 לפרוטוקול מיום 21.6.2020, שורות 27-32). התובע תיאר כי לאחר שלקח שני קרטונים וזרק אותם, ובעודו עומד על שיני המלגזה, הנהג ביקש ממנו להוריד קרטון נוסף ממדף נמוך יותר. לדבריו, הנהג הוריד בפתאומיות את שיני המלגזה וכאשר זה קרה הוא תפס בהן מלמעלה, וכתוצאה מכך נחתכה לו האצבע (עמוד 14 לפרוטוקול מיום 21.6.2020, שורות 1-14).
3. באשר לפער בין הגרסה שמסר כביכול בבית החולים והמתוארת במסמך הרפואי שצורף לתצהירו כנספח ג', לבין גרסתו בתביעה דנן, מסר התובע בתצהירו כי מי שלקח אותו לבית החולים ושהה עמו שם היה העד, אשר עבד באותם זמנים כסדרן ומנהל בתוך המפעל, והוא זה שמסר לצוות הרפואי שהוא נפגע מסגירת דלת של משאית ולא משיני מלגזה מאחר והיא לא הייתה מבוטחת. לדבריו: "אני הייתי עם אצבע קטועה, לא שולט בשפה ולכן לא הייתי בפוזיציה של להתווכח וגם לא הבנתי מה המשמעות של המעשה שהוא עשה" (סעיף 8 לתצהיר התובע).
4. התובע עומת בחקירתו הנגדית עם הפערים בין הגרסאות ועמד על כך כי מי שמסר את הגרסה בבית החולים היה העד אשר היה עמו באותה העת, זאת מאחר והוא ידע שלנהג אין רישיון נהיגה ולמלגזה אין ביטוח חובה (עמוד 11 לפרוטוקול מיום 21.6.2020, שורות 10-12). התובע הסביר כי השיב בחיוב כשנשאל על כך בבית החולים מאחר והיו לו כאבים והוא לא היה מרוכז (עמוד 12 לפרוטוקול מיום 21.6.2020, שורות 30-32). לדבריו, פנה לרופא המשפחה כדי לעדכן אותו ב"טעות" והוא כתגובה השיב לו שהוא יסדר את זה אצלו (עמודים 12-13 לפרוטוקול מיום 21.6.2020).
5. שמעתי כאמור את התובע, ואני קובע כי על אף שעדותו היא בגדר עדות יחידה של בעל דין, הרי שמדובר בעדות אשר הותירה בפני רושם חיובי ואמין. התובע כאמור נחקר חקירה נגדית, עדותו לא נסתרה, ובחקירתו התייחס לכל השאלות שהופנו אליו בצורה עניינית ומספקת ללא כל היסוס או פקפוק. בנוסף, עדותו התיישבה עם התשתית הראייתית שהוצגה לפניי, כפי שיובהר להלן.
6. ראשית, בטופס למתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה שמילא נציג המעסיקה - יום לאחר קרות התאונה - תוארה התאונה במילים אלו: "כריתת אצבע תוך כדי עבודה על המלגזה" (נספח ו' לתצהיר התובע). גרסה דומה נרשמה גם בתביעה לתשלום דמי פגיעה מיום 28.5.2017 וכן גם לפני הוועדה הרפואית של המל"ל (ראו מוצג נ/2) – אף אחת מהנתבעות לא זימנה נציג מטעם המעסיקה של התובע כדי לסתור מסמכים אלה.
7. שנית, עיון בכל המסמכים הרפואיים הנוספים שנערכו בסמוך לאחר התאונה, אין זכר למעורבות משאית בתאונה, וכי נכתב באופן ברור כי קטיעת האצבע אירעה באמצעות מלגזה (נספח ז' לתצהיר התובע). אדגיש כי אני דוחה את טענתו של ב"כ חברת הביטוח לפיה המועד הראשון לאחר התאונה שבה עלתה גרסתו של התובע כי נפגע ממלגזה היא רק ביום 31.3.2017 הואיל ומעיון באישור הרפואי מיום 31.3.2017 (נספח ז' לתצהיר התובע) עולה כי הוא מתעד ביקור של התובע במרפאה ביום 23.2.2017 (יום לאחר התאונה), שבה כן אמר כי נפגע "על ידי מלגזה".
8. למעשה, בכל ההזדמנויות שבהן הזדמן לתובע להציג את גרסתו, הוא חזר על אותה גרסה שלפיה הוא נפגע כתוצאה משיני המלגזה עליהן עמד כדי להוריד קרטונים. גרסתו של התובע הייתה כאמור מהימנה עלי, כאשר מנגד לא הציגו הנתבעות גרסה שונה ולא הצליחו לסתור את גרסתו. אמנם למסמך רפואי שנערך בזמן אמת קיימת משמעות ראייתית רבה, אולם במקרה זה התובע הסביר בחקירתו הנגדית מדוע תועד במסמך הרפואי שהוא נפצע מסגירת דלת משאית, ההסבר שלו היה אמין, עדותו כאמור הייתה מהימנה ובצירוף יתר הראיות בתיק הגעתי למסקנה כי במחלוקת עובדתית זו בין הצדדים אני מקבל את גרסתו של התובע לפיה נפגע משיני מלגזה.
9. לסיכום שאלת הנסיבות, אני קובע כי התובע עמד בנטל להוכיח כי התאונה אירעה בנסיבות שתוארו על ידו בכתב התביעה המתוקן, ולכן אני קובע כי אצבע מס' 5 של התובע נקטעה על ידי שיני המלגזה בעת שנהג המלגזה הוריד אותן על מנת שהתובע יוציא קרטון מהמדף.
10. האם נסיבות התאונה מקימות עילה לפי חוק הפלת"ד?
11. לאחר שקבעתי מהן נסיבות התאונה עלי לבחון האם הנסיבות נכנסות להגדרת "תאונת דרכים" לפי חוק הפלת"ד. המחלוקת אפוא בין הצדדים מתייחסת לשאלה האם חל תנאי החזקה החלוטה המרבה הקבוע בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, קרי "...מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי...".
12. האם המלגזה נכנסת להגדרת "רכב" (רכב מנועי) על פי סעיף 1 לחוק הפלת"ד - הצדדים היו חלוקים בשאלה האם למלגזה הוצאה תעודת ביטוח חובה, כאשר חברת הביטוח טענה שהיא ביטחה מלגזה שמספר הרישוי שלה הוא 136602-9 בעוד שהמלגזה המעורבת בתאונה נושאת 6 ספרות 136602 (ראו תמונה נספח ד' לתצהיר התובע) – טענת חברת הביטוח נסתרה בקלות, הואיל וקרנית הגישה ביום 26.5.2020 כחלק מתיק המוצגים שלה, תעודת עובד ציבור של אגף הרכב במשרד התחבורה ממנה עולה כי לוחית הרישוי של המלגזה אינה כוללת את ספרת הביקורת (הספרה 9) וכי למעשה המלגזה שבוטחה בביטוח חובה היא אותה מלגזה שצולמה על ידי התובע – ראו סעיף 3 לתעודת עובד הציבור.

טוב עשתה חברת הביטוח שחזרה בה מטענה זו במסגרת הסיכומים – ראו עמוד 20 לפרוטוקול דיון מיום 9.8.2020 שורות 20-21.

בנסיבות אלה ומשקיימת למלגזה פוליסת ביטוח חובה, יש לראות במלגזה כ"רכב" (רכב מנועי) כאמור בסעיף 1 לחוק הפלת"ד (השוו 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' זיאד עלי חמאדה ואח' (מיום 18.11.1999). אני ער לטענת קרנית לפיה הלכת חמאדה אינה חלה עליה, אולם כמפורט להלן, אני סבור שחברת הביטוח אחראית מכוח חוק הפלת"ד ולכן אין מקום להכריע בשאלה זו, למרות שברישיון המלגזה שצורף לתעודת עובד הציבור כאמור, נרשם כי המלגזה רשאית לנסוע בכביש.

1. ביחס לשאלת "ניצול הכוח המיכני", הרי שלאור העובדה שקבעתי כי התאונה אירעה בנסיבות שתוארו על-ידי התובע בכתב התביעה המתוקן, קרי כי הוא נפגע משיני המלגזה בעת שהנהג הוריד אותן, התקיים הקשר הסיבתי בין "ניצול הכוח המיכני" לבין הפגיעה בו.
2. האם בעת התאונה "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי" – למלגזה קיים ייעוד מקורי של הרמת והורדה של אנשים, לשם כך חוקקו תקנות הבטיחות בעבודה (הרמת בני אדם במלגזות), תשמ"ג-1983 (להלן: "תקנות הבטיחות בעבודה"), מכיוון ששינוי הייעוד המקורי אינו אלא ניצול הרכב לשימוש שלא יועד לו במקור, הרי ששינוי הייעוד מתקיים בעת שנעשה ברכב שימוש שאינו בא להגשים את הייעוד הטבעי והרגיל של הרכב ולא כך המצב בענייננו (ראו: ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט – חברה לביטוח בע"מ (28.11.1996)).
3. בע"א (מרכז) 4639-05-09 ציון כהן נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' (8.1.2010) (להלן: "פסק הדין בעניין כהן"), בית המשפט המחוזי נדרש לשאלה האם הרמה ושינוע של בני אדם משנה את ייעודה המקורי של המלגזה, וקבע כי התשובה לכך היא שלילית (כלומר שינוע בני אדם הוא יעוד מקורי של המלגזה) . עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אין בהפרת הוראת תקנות הבטיחות בעבודה (למשל שימוש ללא סל הרמה) כדי להביא למסקנה שהשימוש המפר הביא לשינוי ייעודה המקורי של המלגזה. וכך נכתב בפסק הדין בעניין כהן:

"אופייה האובייקטיבי של הפעולה, דהיינו הרמת שיני המלגזה, נכלל בייעודה המקורי של המלגזה, שעל כן אין המלגזה מאבדת את יעודה המקורי במקום ששיניה הרימו אדם להבדיל ממטען....

... אין בהפרת הוראות הבטיחות כדי להביא למסקנה שהשימוש המפר הביא לשינוי יעודה המקורי של המלגזה"

1. אני מאמץ לחלוטין את פסק הדין בעניין כהן, ניתן לראות כי ייעודה המקורי של מלגזה הוא לא רק שינוע והרמת מטענים אלא גם הרמת בני אדם. קיומן של תקנות הבטיחות בעבודה המאפשרות הרמת בני אדם אף מחזקות מסקנה זאת, אני סבור ששימוש ברכב/מלגזה באופן רשלני אינו משנה את "הייעוד המקורי", כלומר עצם העובדה שהמלגזה הופעלה בניגוד לתקנות הוראות הבטיחות, כלומר באופן רשלני ולא בטיחותי – אין בה כדי לשנות את ייעודה המקורי.
2. לפיכך, אני קובע כי ייעודה של המלגזה כולל, בין היתר, גם הרמת בני אדם ואין בהפרת הוראות תקנות הבטיחות בעבודה כדי להביא למסקנה כי המלגזה שינתה את ייעודה המקורי. בנסיבות אלה, אני קובע כי נסיבות התאונה מהוות "תאונת דרכים" כמשמעות ההגדרה בחוק הפלת"ד.
3. שאלת הכיסוי הביטוחי – על מי מהנתבעות לשאת בנזק – קרנית או חברת הביטוח?
4. קרנית טענה כי המלגזה הייתה מבוטחת בפוליסת ביטוח חובה במועד התאונה ומשכך עילת התביעה הייחודית של התובע היא נגד חברת הביטוח בלבד. חברת הביטוח, מנגד, טענה שתי טענות נגדיות, האחת, כי המלגזה שהייתה מעורבת בתאונה לא הייתה מבוטחת בביטוח חובה, הואיל והמלגזה המבוטחת, נושאת 7 ספרות במספר הרישוי (136602-9) – (ראו תעודת הביטוח)בעוד שהמלגזה המעורבת בתאונה נושאת 6 ספרות (136602) כך שמדובר במלגזות שונות. והשנייה, לנהג המלגזה לא היה רישיון נהיגה בתוקף. על בסיס שתי הטענות הנ"ל טענה חברת הביטוח כי על קרנית לשאת בפיצוי התובע.

זהות המלגזה המבוטחת -

1. לאור הסכמת הצדדים מיום 9.8.2020 (ראו עמוד 20 לפרוטוקול דיון מיום 9.8.2020 שורות 20-21) אין כבר מחלוקת בין הצדדים כי למלגזה המצוינת בכתב התביעה המתוקן היה ביטוח חובה. למסקנה זהה היה ניתן להגיע גם מעיון בנספחים ד' ו-ה' לתצהיר התובע, בצירוף תעודת עובד ציבור מיום 26.5.2020.

יצויין כי בעניין זה, התובע העיד בחקירתו הנגדית כי "הייתה מלגזה אחת בכל המפעל" (עמוד 11 לפרוטוקול מיום 21.6.2020, שורה 33).

בנסיבות אלה, אני קובע כי המלגזה שהייתה מעורבת בתאונה הייתה מבוטחת על ידי חברת הביטוח בפוליסת ביטוח חובה תקפה.

האם לנהג המלגזה היה רישיון נהיגה בתוקף -

1. אין מחלוקת כי על פי ההלכה הפסוקה קיימת חזקה לפיה מי שנוהג ברכב נוהג ברשות בעליו, ויש להניח שבעלי הרכב התיר את השימוש בו למי שהוא בעל רישיון נהיגה. בענייננו טוענת חברת הביטוח כי לנהג המלגזה לא היה רישיון נהיגה בתוקף. במצב כזה על פי פסיקת בית המשפט העליון - ע"א 9096/11 קרנית נ' אבראהים מוסטפא ג'בארין (10.7.2012) - נטל ההוכחה לגבי זהות הנהג מוטל על חברת הביטוח ולא על קרנית, קרי, על חברת הביטוח להוכיח מי נהג ברכב ושלנהג הרכב לא היה רישיון נהיגה בתוקף. מדובר בהלכה מחייבת של בית המשפט העליון וניסיונה של חברת הביטוח לאבחן בין המקרה שלפני, לבין הלכת בית המשפט העליון, דינו להידחות.

בית המשפט העליון קובע באופן מפורש, בין היתר, כי תפקידה של קרנית היא שיורית לתפקידה של חברת הביטוח, ופרשנות לפיה קרנית תהיה ברירת המחדל בכל מקום בו לא הוכחה זהות הנהג, למרות שהרכב מבוטח בביטוח חובה, תאפשר לצרף את קרנית בכל תיק, דבר החוטא לתכלית החקיקתית של סעיף 12 לחוק הפלת"ד, ואין זה המצב הרצוי, לפיכך קבע בית המשפט העליון כי הנטל מוטל על כתפי חברת הביטוח.

חברת הביטוח לא עמדה בנטל זה, היא לא הגישה תיק מוצגים מטעמה ואף הצהירה בדיון שהתקיים ביום 26.2.2020 כי זהות הנהג אינה ידועה לה וכי היא לא מתכוונת להעיד עדים מטעמה (ראו גם מוצג נ/1).

1. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 21.6.2020, התובע העיד כי שמו של הנהג הוא "פיני" אותו הוא מכיר מהעבודה, אך אינו יודע פרטים נוספים אודותיו מעבר לכך וכן כי הוא לא פגש אותו גם לאחר שחזר לעבודה (עמוד 10-11 לפרוטוקול מיום 21.6.2020). עוד העיד, כי "פיני" שוחח עמו בטלפון לאחר שחזר מבית החולים וביקש ממנו לא למסור את שמו מאחר ולא היה לו רישיון נהיגה למלגזה בעת התאונה (סעיף 9 לתצהיר התובע, עמוד 9 לפרוטוקול מיום 21.6.2020, שורות 24-25). התובע הוסיף כי גם העד אמר לו מספר פעמים כי ל"פיני" לא היה רישיון נהיגה ובעקבות כך הוא זימן אותו להעיד מטעמו בדיון זה (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 21.6.2020), כמו כן התובע ניסה לזמן את הנהג לעדות באמצעות מפרק המעסיקה שלו, אך נדחה על ידי המפרק בטענה כי אין עובד כזה (ראו בקשה מס' 28).

למעשה על בסיס התשתית העובדתית לא ניתן לדעת מי נהג במלגזה, וברי כי לא ניתן לדעת האם לנהג היה רישיון נהיגה בתוקף. אין לדברי התובע, או העד בעניין זה כל משמעות ראייתית הואיל ומדובר בעדות שמועה, כמו כן יש לציין כי העד אף אמר לתובע שלמלגזה אין ביטוח חובה, דבר שהתברר כלא נכון, לפיכך לא ניתן לתת אמון מינימאלי במה שאמר העד לתובע. בפועל חברת הביטוח לא הציגה תשתית ראייתית ישירה לפיה לנהג אין רישיון נהיגה, כמו למשל תעודת עובד ציבור ממשרד התחבורה.

ודוק: חברת הביטוח אף לא הציגה תשתית ראייתית מינימאלית לפיה ניסתה לאתר מי נהג במלגזה (כזכור לא הגישה תיק מוצגים/תצהירים), ולמעשה לא עשתה דבר לצורך קידום טענתה בנושא העדר הכיסוי הביטוחי.

1. בנסיבות אלה אין מנוס מלקבוע כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל הוכחת הטענה כי לנהג המלגזה לא היה רישיון נהיגה בתוקף במועד התאונה.
2. בהערת אגב אציין כי לא ברור מה טיב הטענה של חברת הביטוח, האם לנהג לא היה רישיון נהיגה בתוקף (יוזכר כי בהתאם לתקנות התעבורה, רישיון הנהיגה בדרוש לצורך שימוש במלגזה היא רישיון נהיגה בדרגת B ), או שהנהג לא עבר קורס הכשרה למלגזה, ברי כי אם הנהג לא היה עובר קורס הכשרה, אך בעל רישיון נהיגה בדרגת B בתוקף, אין לטענת חברת הביטוח בדבר היעדר רישיון נהיגה בתוקף על פי חוק הפלת"ד כל נפקות (ראו ת"א 49999-03-12 עזבון המנוח ג. ב. ז"ל ואח' נ' א.ג. ואח' (פורסם ביום 1.4.2015).
3. לסיכום שאלת החבות, דין התביעה נגד חברת הביטוח להתקבל. דין התביעה כנגד קרנית להידחות.

משקבעתי שחברת הביטוח אמורה לשאת בנזק לפי חוק הפלת"ד, אעבור לדיון בגובה הנזק.

1. הנזק
2. התאונה הוכרה כאמור על-ידי המל"ל כתאונת עבודה ונקבע לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 43(4)(ד) לתקנות המל"ל, התובע בן כ-30 נכון למועד כתיבת פסק הדין, ובן כ-26.5 במועד התאונה.

מדובר בקביעה המחייבת על פי דין.

אובדן השתכרות לעבר ולעתיד -

1. התובע עבד בזמנים הרלוונטיים לתאונה כפועל במפעל. התאונה כאמור הוכרה על-ידי המל"ל כתאונת עבודה ובהתאם לכך שולמו לו דמי פגיעה וגמלת נכות. בעניין זה חשוב להדגיש כי בהתאם למסמכי המל"ל של התובע, קיים הבדל בין השכר הרבע שנתי שנקבע באישור תשלום דמי הפגיעה ובין זה שנקבע באישור גמלת נכות מעבודה (מוצג נ/1 – עמודים 23-25):

• באישור תשלום דמי פגיעה - השכר הרבע שנתי עמד על סך של 20,940 ₪. דהיינו, השכר החודשי הממוצע של התובע ערב התאונה בהתאם לאישור זה עמד על סך של 6,980 ₪ ברוטו.
• באישור תשלום גמלת נכות מעבודה - השכר הרבע שנתי עמד על סך של 27,525 ₪. דהיינו, השכר החודשי הממוצע של התובע ערב התאונה, עמד על סך של 9,175 ₪ ברוטו.

1. התובע הציג תלושי שכר לחודשים שקדמו לתאונה כדלקמן (נספח ב' לתצהיר התובע):

שכרו בחודש 1/2017 עמד על סך של 8,000 נטו (26 ימי עבודה) – תעריף יומי בסך של 307 ₪.

שכרו בחודש 2/2017 עמד על סך של 4,923 נטו (16 ימי עבודה) – תעריף יומי בסך של 307 ₪.

1. אני סבור שיש מקום לקבוע את בסיס השכר לעבר על סך של 7,500 ₪ נטו, זאת לאור גובה השכר לפי גמלת הנכות שהיא מעודכנת יותר ותואמת יותר לתלושי השכר של התובע ערב התאונה.
2. התובע טען כי הוא נעדר מעבודתו לתקופה של חודשיים ולאחר מכן חזר לעבוד אצל אותה מעסיקה. חברת הביטוח לא ניסתה לסתור את הטענה הזו והתובע אף לא ביקש אובדן השתכרות מעבר לכך (סעיף 23 לתצהיר התובע). על כן אני קובע את הפיצוי בגין אובדן השתכרות לעבר על סך של 15,000 ₪ (7,500 ₪ כפול חודשיים) ובצירוף הפסדי פנסיה והפרשי הצמדה וריבית במעוגל על סך של 17,500 ₪.
3. לעניין רכיב הפסדי ההשתכרות לעתיד, מדובר בתביעה שדרגת הנכות הרפואית בה היא מזערית בשיעור של 5% בלבד, שהוא, כידוע, אחוז שלגביו (כפי שנקבע בפסיקה רבה) מקובל לפסוק פיצויי גלובאלי. גם בתיק זה מצאתי כי ראוי ועדיף לפסוק פיצוי גלובאלי מהטעמים הבאים:
4. ראשית, בדרך כלל נכויות בשיעורים נמוכים שכאלה אינן בעלות השפעה על כושר ההשתכרות של אדם מן הישוב:

"כאשר הנכות הרפואית היא נמוכה ועומדת על 5%, ההנחה היא שמידת ההגבלה וההשפעה על התפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, והפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק פיצוי גלובלי" (רע"א 7798/18 פלונית נ' עדי שושנה (22.11.2018)).

1. שנית, חשוב לציין כי לא הונחה בפניי תשתית ראייתית מפורטת ומלאה כי למגבלתו הרפואית הייתה השפעה על כושר השתכרותו. מחומר הראיות עולה כי התובע חזר לעבודה פעילה עד שפוטר לטענתו בעקבות הגשת התביעה ולא בשל מגבלתו (סעיף 19 לתצהיר התובע), לאחר מכן, החל לעבוד במגניזי תשתיות בתפקיד "עובד פשוט, ריצוף אבני מדרכה, עבודת תשתיות, עוזר למודד, מושך חוטים" (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 21.6.2020, שורה 12). כיום, התובע עובד במשרה מלאה בחברת "פורום שתיל בע"מ" כעובד השקיה (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 21.6.2020, שורה 14).

אין ספק כי עבודות אלה דורשות הפעלת מאמץ פיזי מסוים. משכך, אני סבור כי לנכות הרפואית המזערית לא הייתה כל השפעה על בחירת התובע לעבוד בעבודה פיזית מאומצת, ועובדה שהתחיל עבודה חדשה מיד עם סיום העסקתו במפעל (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 21.6.2020, שורות 3-4). יתרה מכך, התובע גם לא הוכיח הכיצד יש במגבלה זו כדי לגרוע מיכולת תפקודו וכושרו בעבודות מעין אלה.

אדגיש כי מעיון בתלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע (נספח ב' אל מול נספח ח') ניתן ללמוד כי ההבדל העיקרי ביניהם הוא התעריף ליום עבודה, אשר לפני התאונה עמד לכאורה, על סך של 307 ₪ ליום, ולאחר מכן על סך של 220 ₪, ולא ניתן להבין מעיון ב-4 תלושי שכר האם קיימת מגבלה תפקודית כלשהי.

1. שלישית, יש להתחשב באפשרות להשפעה עתידית כלשהיא של הנכות הרפואית על תפקודו של התובע. כלומר, נוכח פוטנציאל הגריעה בשכר העתידי של התובע אשר נכון להיום הוא בן כ-30, ולא ברור כיצד הנכות הרפואית תשפיע על כושר השתכרותו לכשיזדקן, אל מול העובדה ששכרו לא נפגע והוא המשיך לתפקד באותה מידה כפי שהיה ערב התאונה.
2. לפיכך ובמכלול הנתונים שהוצגו לי, אני קובע פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד בצירוף הפסדי פנסיה בסך כולל של 65,000 ₪.

אשר על כן אני קובע לתובע פיצוי בגין אובדן השתכרות לעבר ולעתיד בסך כולל של 82,500 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד -

1. הגישה הרווחת בהלכה הפסוקה הכירה בזכות פיצוי בגין עזרת ג' המוענקת לנפגע על-ידי בני משפחתו וזאת אף אם אותו בן משפחה לא סבל מנזק ממוני עקב עזרה זו, אם מחומר הראיות עולה כי התובע/הניזוק היה מוגבל בתפקודו וכי סביר שמצבו אכן הצריך קבלת עזרה החורגת מן המקובל בין בני משפחה (ראו למשל: ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4.8.2005), פסקה 11, רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6.1.2015) פסקה 10).
2. בתיק דנן לא הוצגו לי כלל ראיות ביחס לעזרת צד ג', ומלבד אמירה כללית של התובע כי נזקק לעזרה חריגה ומוגברת מבני המשפחה ואחרים, לא הוצגו לי ראיות נוספות (סעיפים 17-18 לתצהיר התובע). יחד עם זאת, לאור חומרת הפגיעה כפי שמשתקף מהתיעוד הרפואי והנכויות הזמניות שנקבעו לתובע אני סבור שהוא אכן קיבל עזרה מצד בני משפחתו החורגת מעזרה רגילה, במיוחד בתקופה הסמוכה לאחר התאונה.

1. באשר לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד, התרשמתי כי התובע כיום אינו מוגבל בתפקודו וביכולתו לבצע את הפעולות היומיומית. בעניין זה אזכיר כי התובע חזר לאחר חודשיים לאותו תפקיד וגם לאחר שהחליף עבודות, עדיין המשיך לעבוד בעבודות פיזיות – עובדה המעידה כי התובע חזר לחיים עצמאיים - משום כך אין הצדקה לפסוק לו פיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד.

1. בנסיבות העניין, בהתחשב בגילו של התובע בעת התאונה, במהות הפגיעה ובשיעור הנכויות הזמניות ותקופותיהן, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי לעבר בלבד בסך של 2,000 ₪.

הוצאות רפואיות, לעבר ולעתיד -

1. בהקשר לפסיקת הוצאות רפואיות, נפסק לא פעם כי הוצאות רפואיות והוצאות נסיבות הינן בגדר נזק מיוחד, אותו יש להוכיח באופן מפורט באמצעות ראיות על ההוצאות שהוצאו בפועל, וזאת לאור עיקרון של השבת המצב לקדמותו.
2. במקרה דנן, לא הציג התובע ראיות מינימאליות ביחס לראש נזק זה המוכיחות כי נגרמו לו הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות. מלבד אמירה כללית של התובע בתצהירו כי "בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה, שילמתי על הוצאות רפויות ואחרות, לרבות הוצאות של טיפולים רפואיים, נסיעות לטיפולים, רכישת תרופות ועזרים רפואיים" (סעיף 20 לתצהיר התובע), לא הציג דבר.
3. הוצאות הרפואיות של התובע מכוסות כולן על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, במסגרת סל הבריאות, ואין ניזוק בתאונת דרכים זכאי לקבל פיצוי בגין טיפולים רפואיים הכלולים הסל הבריאות (סעיף 2(ב1)לחוק הפלת"ד). התובע כאמור לא טען ולא הראה שטיפולים אלו אינם כלולים בסל הבריאות.
4. על אף האמור, אני סבור כי בהחלט סביר שהתובע נדרש להוצאות רפואיות מסוימות, על כן אני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי בראש נזק זה בסך של 1,000 ₪.

כאב וסבל -

1. בהתאם לנסיבות תיק זה: מועד התאונה, גילו של התובע, שיעור הנכות הרפואית הכוללת, קרי, בשיעור של 5%, וכן תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 אני קובע כי הפיצוי בגין כאב וסבל יעמוד על סך של 18,000 ₪.

ניכויים -

1. יש לנכות סך של 21,000 ₪ מהנזק שנפסק לתובע (ראו הסכמת הצדדים מיום 8.9.2020 עמוד 26 שורה 11).

סיכום הנזק

לאור כל המפורט לעיל, נזקיו של התובע מסתכמים כדלקמן:

א. הפסד שכר בעבר

ופנסיה - 17,500 ₪

ב. אובדן כושר השתכרות בעתיד

ופנסיה - 65,000 ₪

ג. עזרת צד שלישי - 2,000 ₪

ד. הוצאות רפואיות ונסיעות - 1,000 ₪

ה. כאב וסבל - 18,000 ₪

-----------------------------------------------------------------

סה"כ 103,500 ₪

לאחר ניכוי המל"ל 82,500 ₪.

1. סוף דבר
2. התביעה נגד חברת הביטוח מתקבלת. התביעה כנגד קרנית נדחית.

ברע"א 1828/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ינו (21.10.2009) (להלן: "הלכת ג'ינו"), בית המשפט העליון דן בסוגיית ההוצאות בין בעלי דין שאינם יריבים וקבע כי :

"בעבר נפסק כי כאשר תביעתו של תובע מתקבלת ביחס לנתבע אחד ונדחית ביחס לנתבע אחר, ניתן לחייב את התובע בהוצאותיו של הנתבע אשר התביעה נגדו נדחתה (הנתבע שזכה), ולחייב את הנתבע השני, אשר התביעה נגדו התקבלה (הנתבע שהפסיד), בתשלום הוצאות גבוהות יותר לתובע, על-מנת לשפות אותו על ההוצאות שבהן חויב לטובת הנתבע שזכה. עוד נקבע כי בית המשפט יוכל לעשות קפנדריה ולחייב את הנתבע שהפסיד לשלם לנתבע שזכה במישרין את ההוצאות המגיעות לזה האחרון מן התובע, זאת על-מנת לפשט את תהליך הגבייה... אולם דרך זו, שנועדה כאמור רק לפשט את ההליכים, אין בה כדי להשפיע על הזכויות המהותיות של הצדדים. יריבו של הנתבע שהפסיד הוא עדיין התובע – גם לעניין ההוצאות ששילם לנתבע שזכה".

1. בנסיבות אלה, ונוכח העובדה שחברת הביטוח עמדה על טענתה בנוגע להיעדר כיסוי ביטוחי, אך למעשה לא הגישה תיק מוצגים, לא ניסתה להוכיח את טענתה ובשל כך גררה את קרנית להליך סרק, אני אמנם מחייב את התובע בהוצאות נתבעת מס' 1 (קרנית) בסך כולל של 15,000 ₪, אך בהתאמה מחייב את הנתבעת מס' 2 (חברת הביטוח) לשלם לתובע סך של 15,000 ש"ח. בפועל ועל מנת לפשט את תהליך הגבייה, על הנתבעת מס' 2 להעביר לנתבעת מס' 1 סך של 15,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווסף לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
2. כמו כן בנוסף הנתבעת מס' 2 (חברת הביטוח) תשלם לתובע פיצוי בסך של 82,500 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווסף לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
3. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ' אב תש"פ, 10 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.