בפני תביעה כספית, על סך של 4,555 ₪ (מתוכו 990 ₪ לתובע 2), שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

בקליפת אגוז: בין הפינה הימנית קדמית ברכב התובעים לפינה שמאלית אחורית ברכב הנתבעים היה מגע, וכל נהג מאשים את משנהו בסטיה מהנתיב; אולם גרסת נהגת התובעים מתיישבת טוב יותר עם תמונות הנזק, ומתיישבת היטב גם עם תמונות הזירה ועם התנהלות הצדדים לאחר התאונה. עם זאת, מצופה היה כי תצליח לבלום בלא פגיעה, ולפיכך יש לייחס לה אשם תורם (שאינו מקים עילה) בשיעור 20%.

לאחר ששמעתי את העדויות, ולאחר שעיינתי במוצגים ובכתבי הטענות, לרבות רכיבי הנזק השונים, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך כולל של 3,644 ₪ (לחלוקה בין התובעים באופן יחסי), וכן את אגרת התביעה בסך 374 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; וכן את שכר העדה בסך 350 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצברו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג טבת תש"פ, 20 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.