בעניין: בקשה לעיכוב ביצוע תשלום העיצום הכספי

1. בפניי בקשה לעיכוב ביצוע העיצום שכספי שהטילה המשיבה על המבקשת בגין הפרות של הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק").
2. הבקשה הוגשה במסגרת ערעור שהגישה המבקשת על ההחלטה להטיל עליה עיצום כספי.
3. לאחר עיון בבקשה על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות.
4. המבקשת טוענת בבקשתה, כי על הבקשה חלות הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), בשינויים המחויבים. לטענתה, הואיל ומדובר בבקשה לעיכוב ביצוע עיצום כספי, על בית המשפט לנקוט ביד נדיבה יותר מזו הנקוטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי.
5. אין בידי לקבל טענתה זו של המבקשת, המתעלמת מהוראה סעיף 22כ(ב) לחוק, הקובעת:

"אין בהגשת ערעור על דרישת תשלום כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי אלא אם כן הסכים לכך הממונה או שבית המשפט הורה על כך".

1. הכלל הוא, איפוא, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את תשלום העיצום הכספי. עיכוב הביצוע הינו חריג לכלל. עקרון זה מתיישב עם מהותו של העיצום הכספי, שהינו אמצעי אכיפה יעיל ומהיר המוקנה לגוף המנהלי הרלבנטי כנגד מפירי החוק. אפנה בעניין זה לדברי ההסבר להצעת החוק שהובילה לתיקון החוק בשנת תשע"ד, שבו הוספה לו הסמכות להטיל עיצום כספי. בדברי ההסבר הודגש יתרונו של העיצום הכספי כמנגנון "גמיש המאפשר תגובה מהירה" (ראה: הצעות חוק ממשלה תשע"ב מס' 620 בעמ' 7).
2. הוראות חוק דומות קיימות גם בחוקים אחרים המקנים לגופים מנהליים סמכויות להטיל עיצומים כספיים, ומאפשרות ערעורים על החלטותיהם לבית המשפט, ובהם חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה-2005 וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005.
3. אוסיף, כי גם החלתן של תקנות סדר הדין האזרחי מובילה למסקנה דומה. הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי הוא, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועה של ההחלטה שעליה מערערים. עם זאת, בהתאם לתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, לבית המשפט שלערעור סמכות להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה. עיכוב הביצוע הוא, איפוא, החריג לכלל.
4. בפסיקה נקבע כי כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, ככלל לא יעוכב ביצועו הואיל והכספים ניתנים להשבה אם יזכה המערער בערעורו (ראה למשל: בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' צבי וינמן (22.2.12) בפסקה 9 להחלטה). מקל וחומר שהדבר נכון לגבי עיצום כספי, שכן לא זו בלבד שניתן להשיב את המצב לקדמותו באמצעות השבת הכספים, אלא שאף לא מתקיים חשש שהמערער לא יוכל לגבות את כספו בחזרה אם יזכה בערעורו, שכן העיצום הכספי משולם למדינה.
5. המבקשת טוענת בבקשתה, כי לנוכח היקפו של העיצום הכספי, עשוי תשלומו כעת להוביל לקריסתה ולפיטורי כמאה עובדים שהיא מעסיקה. לפיכך היא מבקשת כי אם תדחה בקשתה לעיכוב ביצוע העיצום הכספי, יורה בית המשפט על פריסת הסכום לתשלומים. הסמכות להורות על פריסה לתשלומים מסורה למשיבה. על המבקשת לפנות בבקשה בעניין זה לרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, שתועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (ראה: "הנחיה בעניין תיקון מס' 39 לחוק הגנת הצרכן" מיום 22.1.15 של הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן).
6. הואיל והמועד האחרון לתשלום העיצום הוא יום 20.9.18, עומד לרשות המבקשת פרק זמן מספיק לצורך הגשתה של בקשה כזו. חזקה על המשיבה כי אם תגיש המבקשת בקשה כזו, היא תדחה את מועד ביצוע התשלום על שתינתן החלטה בה.
7. לפיכך אני דוחה את הבקשה.
8. המזכירות תמציא העתק מההחלטה לשני הצדדים.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ח, 29 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.