1. לפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות (לשם הזהירות, נוכח טענה להעדר מסירה כדין של האזהרה).

המדובר בתיק הוצאה לפועל שנפתח בשנת 2000, בין היתר כנגד המבקש מכוח חתימתו כערב לשטר החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, שמספרו 22-03627-07-9 (מספר קודם 25-00597-00-2).

על פי נתוני תיק ההוצאה לפועל אזהרה נמסרה במסירה מלאה למבקש ביום 18.10.02, דהיינו כ-16 שנה לפני הגשת ההתנגדות.

2. המבקש טוען כי היה חייב מוגבל באמצעים והתיקים שנפתחו כנגדו אוחדו, לאור היותו חייב סכומי עתק וקריסתו העסקית והנפשית. מאחר שהיה עמוס בחובות, מעולם לא נתן ליבו לתיק זה, והוא היה חלק משמונים תיקים שהיו פתוחים כנגדו. מעולם לא בוצעה לו מסירה של האזהרה.

לגוף ההגנה טוען המבקש כי אמנם חתם על שטר החוב נשוא ההליך, אולם המדובר בשטר חוב נשוא קשר שכירות שבין המשיב לבין חברת ב.מ. ג'אן בע"מ ח.פ. 511271246, אשר הסתיים ללא כל חוב וכשחברת ב.מ ג'אן בע"מ מותירה במושכר פרגולה שבנתה לשימושו של המשיב או השוכרים מטעמו.

המשיב השכיר אומנם בהמשך את החנות לחברת מרכז העגבניה 1994 בע"מ (החייבת 1), שנוהלה ע"י מר דוד יוסף (החייב 3), אך המבקש מעולם לא ערב לחברת מרכז העגבנייה 1994 בע"מ, בעוד שהמשיב שינה מהותית את השטר בכך שמחק את שם עושה השטר, חברת ב.מ ג'אן בע"מ, והטביע תחתיו את חותמתה של חברת מרכז העגבנייה 1994 בע"מ.

ניתן להבחין ללא קושי כי תאריך השטר ותאריך מימושו, שההפרש ביניהם הינו 4 שנים, מולאו באותו עט ובאותו כתב יד בדיוק.

המבקש טוען כי בידיו תיעוד בווידאו של פגישה בין הצדדים בה מודה המשיב כי המבקש אינו חב לו דבר.

המבקש מעלה טענות גם כנגד שיטת חישוב הריבית וההצמדה ואף בנוגע לחובת משלוח הודעת חילול.

3. המשיב טוען כי המדובר בשטר חוב שאין המבקש חולק כי חתם כערב לפירעונו, השטר הוצג לפירעון ונשלחו הודעות חילול לעושת השטר ולשני הערבים, בהם המבקש (אסמכתאות צורפו).

האזהרות בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל הומצאו כדין למבקש הן בעבורו בכתובת מגוריו והן בעבור חברת מרכז העגבנייה 1994 בע"מ, עושת השטר, בכתובתה הנכונה דאז. המדובר באזהרות שנשלחו ע"י לשכת ההוצאה לפועל והושבו ללשכה חתומות בידי המבקש.

יתר על כן, בעניינו חל ביתר שאת כלל הידיעה, שכן המבקש ידע ידיעה גמורה וברורה על ההליך המתנהל כנגדו בתיק ההוצאה לפועל, הוא נכח והשתתף בהליכי עיקול והוצאת מיטלטלין שבוצעו בביתו, כספים המוחזקים בידי צדדי ג' (קרן השתלמות וקופת גמל) עוקלו במסגרת הליכי הביצוע והודעות על כך נשלחו למבקש.

המבקש אף הגיש בקשה לחקירת יכולת ב-10 תיקי הוצל"פ, וכלל בהם במפורש את תיק ההוצל"פ נשוא הליך זה, הוא הגיש בקשות שונות במסגרת חקירת היכולת והמציא בקשותיו לב"כ המשיב, הופיע לדיון חקירת יכולת ונחקר אישית בידי ב"כ המשיב, היחיד מבין נושיו שהתייצב לדיון, כאשר לבסוף בקשתו נדחתה והוא חויב בהוצאות לטובת המשיב.

כנגד המבקש הוצאו פקודות מאסר והוא אף היה מיוצג בהוצאה לפועל ע"י 4 עו"ד שונים, בזמנים שונים, ואף על פי כן מעולם לא העלה טענה כנגד החוב, ולהיפך, הודה בחוב וטען כי שותפו היה אחראי לסילוקו (מר יוסף דוד מבעליה של החייבת 1).

בניגוד לטענותיו היה המבקש מנהל בכיר בחייבת 1, חתם על הסכמי שכירות מטעמה וכערב להם, היה מנהל החשבון בבנק ומורשה חתימה בחשבונותיה. כן, בניגוד לטענותיו לא היה למשיב כל קשר של שכירות עם חברת ב.מ. ג'אן בע"מ, והשטר הינו נסמך להסכם השכירות עם החייבת 1, ובהתאם להסכמי השכירות שהוצגו.

3. החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים מהלכו נחקר המבקש על בקשותיו והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

לאחר עיון במלוא טענות הצדדים, ובכל החומר הקיים, בפרט התימוכין מתיק ההוצאה לפועל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשות המבקש להידחות, שכן שוכנעתי כי האזהרה הומצאה למבקש כדין כעולה מאישור מסירת האזהרה, עוד ביום 2.2.2000, ולכל הפחות חל במקרה זה חריג הידיעה שכן שוכנעתי כי המבקש ידע על דבר קיומו של תיק ההוצאה לפועל הנדון כנגדו לכל המאוחר בעת מעורבותו הפעילה בהליכים השונים שהתקיימו בהליך בתיק ההוצאה לפועל, לפני שנים רבות ואף בהיותו מיוצג, והיה בידו להתנגד לחיובו, אך משלא עשה כן (ואף להיפך) ומשלא הובא בפני נימוק מניח את הדעת לכך אין מקום לקבלת הבקשה המוגשת באיחור כבד ביותר כבן 16 שנה, וכמו כן, אף לגוף טענות ההגנה מצאתי כי אלה נסתרו הן מאליהן והן נוכח החומר הקיים והן עולות אפוא כדי הגנת בדים.

4. עיון באישורי מסירת האזהרה, הן למבקש והן לחייבת 1 (מרכז העגבנייה 1994 בע"מ) מלמד כי האזהרות נשלחו למסירה מטעמה של לשכת ההוצאה לפועל, בין אם ע"י דוורי דואר ישראל ובין אם ע"י מי מפקידי לשכת ההוצאה לפועל, כשהם נושאים מספר דואר רשום ואף חותמת "נקלד" לאחר שהושבו לתיק, וזאת בניגוד לכל טענות המבקש.

על פי טופסי אישורי המסירה שתי האזהרות נמסרו לידיו של המבקש שאף חתם על אישורי המסירה, המסירה למבקש בעצמו נמסרה בכתובת מגוריו, כפי שאישר אף בעדותו כי זוהי אכן כתובתו (המבקש אף אישר בעדותו כי הדוור שחתום על אישור המסירה הוא הדוור של מושב מגוריו מטעם דואר ישראל), והמסירה לחייבת 1 בוצעה במשרדיה ברח' ההדרים, כאשר המבקש אישר בחקירתו כי אכן העתיקה החייבת 1 את מקום מושבה לכתובת זו. המסירות אף בוצעו במועדים שונים.

משנמסרו האזהרות ע"י מוסדות ההוצל"פ ודואר ישראל, הרי שעומדת למסירה זו חזקת התקינות והנטל לסתור אותה מוטל על המבקש.

ר' האמור בע"א 1645/03 יפעת עמידן נ' בנק לאומי (ניתנה ביום 25.5.03, פורסמה במאגרים), שם אמנם דובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה, אך הדברים יפים גם לענייננו:

"מתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו של נתבע יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין וכי בית המשפט בדונו בתביעה בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי בוצעו כדין, שאם לא כן יש להניח כי פסק הדין לא היה ניתן בהעדר הנתבע...

כיום, לאחר מעבר שנים כה רבות, יש קושי ברור לאתר את המסמכים המעידים על זימון המבקשת כדין שכן תיק בית המשפט בוער בינתיים  וקיים קושי לשחזרו. בתנאים אלה, הנטל על המבקשת לשכנע בדבר אמיתות טענתה כי לא הוזמנה לדין  ולא ידעה על ההליכים נגדה. עליה לבסס את תום לבה בטיעוניה אלה. התנהגותה של המבקשת אינה מעידה על תום לב. אדם הטוען בתום לב כי לא ידע על מתן פסק דין נגדו אינו מסרב לקבל מסמכים ואינו מתכחש להם כפי שעשתה המבקשת כאשר הומצאו לה מסמכי האזהרה ביום 23.5.01. יתר על כן, אדם אשר פסק דין שניתן נגדו בא לו כהפתעה אינו ממתין 14 חודשים עד לפנייה לבית המשפט בבקשה לבטלו, אלא פועל מיד לבטל את רוע הגזירה שלא ידע אודותיה."

5. אלא, שמלבד העלאת טענות בעלמא כנגד המסירה וכלפי הדוורים (אשר כשלעצמן באות בסתירה לטענות אחרות של המבקש, כפי שיובהר בהמשך להלן) לא עשה המבקש דבר לשם הוכחת טענות אלה, ובחלקן אף נשמעו רק בחקירתו, בבחינת עדות כבושה ממש. אוסיף, כי אף לא מצאתי לתת אמון בעדות המבקש ובגרסתו הן בדבר מסירת האזהרה והן בדבר ידיעתו על דבר ההליך.

עוד במסגרת תגובת המשיב מיום 1.11.18 הוגש עותק אישורי מסירת האזהרות, הנ"ל, הן למבקש והן לחייבת 1. עוד ביום 12.11.18 הבהיר שוב ב"כ המשיב כי מדובר במסירות שבוצעו בשליחות של לשכת ההוצאה לפועל ועל כן אין בנמצא תצהיר מוסר. החלטה בנושא ניתנה בו ביום. חרף כל זאת, לא נעשה ע"י המבקש דבר לשם בירור הנושא, למול לשכת ההוצאה לפועל למשל, ואף לא נעשה דבר לשם זימון המוסרים למתן עדות בנוגע למסירה. זאת, יש לציין חרף טענתו כבדת המשקל של המבקש כי חתימתו על גבי אישורי המסירה זויפה.

רק כעבור כארבעה חודשים, וימים ספורים קודם לדיון שנקבע , הוגשה ע"י ב"כ המבקש בקשה תמוהה למתן צו המורה לרשות הדואר להמציא תיעוד אודות הדואר נשוא האזהרה. כלל לא ברור מה טעמה של בקשה זו כשקיימים אישורי המסירה גופם ומדוע שלא לעתור לזימון המוסרים בעצמם להעיד על המסירה שביצעו.

מובן, כי אין לקבל טענתו הסתמית של המבקש כי ניתן להבחין במובהק בהעדר דמיון בין החתימות על גבי אישורי המסירה לבין חתימתו האמיתית, למשל על גבי השטר, שכן כלל לא ניתן להגיע למסקנה כאמור אך מעיון בחתימות, ולנוכח מכלול הנתונים, ובהם העובדה כי מדובר בשתי מסירות במקומות, בזמנים וע"י מוסרים שונים, הרי שאף לא נעשתה כל פעולה רצינית על מנת להוכיח טענה זו.

6. כאמור, הטענות כנגד מסירת האזהרה באות בסתירה לטענת המבקש בעצמו, בסעיף 27 לתצהיר התנגדותו כי מאחר והיה עמוס בחובות מעולם לא נתן ליבו לתיק זה והוא היה חלק משמונים תיקים שהיו פתוחים כנגדו.

באמירה זו מקופלת טענה כי הלכה למעשה הובא דבר קיומו של תיק ההוצאה לפועל נשוא הליך זה לידיעת המבקש, אלא, שלנוכח מעמסת החובות בה היה נתון לא שם לבו לתיק זה דווקא, שהינו לשיטתו אחד משמונים תיקים שנפתחו כנגדו באותה עת. טענה זו כמובן שבאה בסתירה לטענה כי לנוכח העדר מסירת האזהרה בפועל לידי המבקש, הרי שכלל לא ידע על דבר קיומו של התיק (ולא כי פשוט לא שת לבו אליו).

נוכח כל האמור, הרי שלא עמד המבקש בנטל לסתירת חזקת המסירה ומהראיות הקיימות אף עולה כי הוכחה מסירה כדין של האזהרה לידיו.

7. מלבד אי עמידתו של המבקש בנטל לסתירת המצאת האזהרה לידיו כאמור, הרי שבנוסף לכך יש בנסיבות העניין לקבוע העדפה מובהקת של ידיעת המבקש על דבר קיומו של ההליך ויכולתו לפעול ולו במסגרת תיק ההוצאה לפועל להבעת התנגדותו לחוב הנטען כלפיו.

מתוך החומר הקיים בתיק ההוצאה לפועל, שלא נסתר ע"י המבקש בכל ראיה, עולה כי המדובר במצב בו הוכח שהמבקש לכל הפחות ידע בפועל על פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו ועל החוב שמבקש המשיב לייחס לו במסגרתו, אך אף על פי כן, חרף הזדמנויות רבות שעמדו לרשותו, על אף חלוף הזמן הרב ואף כי היה מיוצג ע"י מספר עו"ד, לא נקט בכל הליך בהתאם לכך, במועד ואף לא באיחור שבגדר הסביר. יתר על כן, במספר הזדמנויות אף עולה מדברי המבקש בעצמו, כמו גם מהתנהגותו, הודאה בחיוב הנתבע (כפי שיובהר להלן).

בנסיבות אלה, אין לאפשר למבקש להסתתר מאחורי טענת העדר המצאה, והוא לא יישמע בטענה כי השתהותו בנקיטת ההליך השיפוטי מוצדקת בשל העדר המצאה כדין לידיו (שכאמור לא רק שלא הוכחה אלא שהוכח היפוכה), ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום לב, היתה על המבקש חובה לפעול במסגרת מגבלות הזמן ממועד ידיעתו, המובהקת כאמור, ובמקרה זה הוא מנוע מהסתמכות על העדר המצאה כדין.

יצוין כי גישה זו מתיישבת עם צרכיה של מערכת השיפוט בקיום מסגרת מועדים סבירה לניהול הליכים וסיומם, היא עונה על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין כי מרוץ התקופות לנקיטת הליך משפטי יחל רק מנקודת הזמן שבה כתב בי הדין הרלבנטי לעניין הובא לידיעתם, והיא תואמת ואינה סותרת את זכות הגישה לערכאות.

כל מסקנה אחרת בנסיבות העניין, כרוכה בפגיעה בבעל הדין שכנגד פגיעה שאינה ראויה, לרבות פגיעה באינטרס ההסתמכות. המשיב עשוי להידרש כעת לעניין שחלף זמנו, תוך שיועמסו על גבו קשיי הוכחה בשל חלוף הזמן.

הדבר עלול גם להכביד הכבדה יתירה ושלא לצורך גם על בית המשפט, אשר יידרש לעניין ישן מבלי שהתקיים כל הצדק לשיהוי שבהתייחסות המבקש לעניין הנדון, אודותיו ידע.

ר' בר"ם 1299/02 תפנית אורטופדיה נ' קופ"ח לאומית, פ"ד נו(4) 769, רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440.

8. כל זאת, מבלי שהוצג ע"י המבקש טעם מיוחד (ולמעשה לא הוצג כל טעם שהוא) שיצדיק את השתהותו בהגשת בקשותיו משך למעלה מ-16 שנה, השתהות שבמצורף ליתר הנסיבות כמוזכר לעיל, משליכה על שאלת תום ליבו.

יפים הדברים שנאמרו בסוגיה ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות נ' פ"ש י-ם, פ"ד נה(4) 198:

"... אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב."

כן ר' האמור ברע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730:

"...שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד."

9. ביום 29.6.2000 בוצע ע"י פקידי ההוצאה לפועל הליך של עיקול והוצאת מיטלטלין מביתו של המבקש, במסגרת תיק ההוצאה לפועל הנדון. בהתאם לדוח הביצוע המבקש נכח בעת ביצוע ההליך, בביתו שם בוצע, ולא רק שלא הביע התנגדותו לחיוב כשלעצמו אלא ממש הודה בקיומו בהצהירו: "החוב הנ"ל שייך לשותף שלי והוא היה אצל הזוכה והסדיר את החוב". תגובה זו נרשמה בדוח ועותק ממנו הושאר בידי המבקש, כמתחייב בדין (וכמוצהר בדוח).

ביום 3.7.2000 הגיש המבקש בקשה לאיחוד תיקים, להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים ולמתן צו תשלומים, בציינו באופן מפורש את תיק ההוצאה לפועל נשוא הליך זה ואף את שמו של המשיב. בניגוד לטענת המבקש כי עמד בפני עומס חובות, בהם 80 תיקי הוצאה לפועל, הרי שבהתאם לרשימת התיקים לחייב שצורפה לבקשתו אין המדובר אלא בתשעה תיקים, כולל תיק זה. בחקירתו מאשר המבקש כי יוצג ע"י עו"ד בשלב זה והוא זה שטיפל עבורו באיחוד התיקים (עמ' 5 לפרוטוקול).

ביום 27.12.2000 נחקר המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בחקירת יכולת, כאשר למעשה היחיד מבין כל נושיו של המבקש שהתייצב לדיון היה המשיב ובא כוחו הנוכחי. המבקש התייצב לחקירה כשהוא מיוצג ומלווה בבא כוחו דאז, עו"ד משה לוי. בחקירתו אף מצביע המבקש על הטיפול שקיבל מבא כוחו, לרבות הגשת בקשה ותגובה, ובאופן שאינו מותיר ספק בדבר ייצוגו, וההזדמנות הברורה שעמדה בפניו, לכל המאוחר במועדים אלה, להתנגד לביצוע השטר.

ביום 29.9.2002 עמדה בפני המבקש הזדמנות נוספת להביע התנגדותו לחיוב, כאשר הובא בפני רשמת ההוצאה לפועל במסגרת צווי מאסר שהוצאו כנגדו בשלושה תיקי הוצל"פ, ובהם התיק הנדון. אולם, המבקש לא העלה כל טענה כנגד החוב.

כך גם כאשר עוקלו ומומשו קופות גמל והודעה על כך נשלחת בוודאי למבקש.

אף תימוכין למשלוח הודעת חילול הוצגו ע"י המשיב.

10. יוזכר בקצירת האומר כי טעם מיוחד הנדרש על מנת להצדיק הארכת מועד, וודאי בנסיבות ענייננו ומשהמדובר בשיהוי כה כבד בהגשת הבקשה, עשוי להיות מקרה בו סוכלה היכולת להגיש את הבקשה עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כמו מוות או מחלה, או אירוע אחר שאינו צפוי מראש.

טעות, קושי בהבנת הנדרש, מקום שהעניין ניתן לבירור, או כיוצ"ב, אינם מהווים בעיקרם של דברים טעם מיוחד.

מכל מקום לא שוכנעתי בכנות עדותו של המבקש כי לא ידע על ההליך בהוצאה לפועל, עדותו סתרה את שלל טענותיו בהליכים ובבקשות השונים, היתה עדות מתחמקת, כבושה בחלקה ואף באה בסתירה למגוון אסמכתאות.

עדות המבקש הותירה בי רושם בלתי מהימן, ואף שוכנעתי כי ידע ידיעה פוזיטיבית בפועל הן על עצם קיומו של תיק ההוצאה לפועל והן על מהות השטר שביסודו, וכי היטיב להתמצא בהליכים השונים שהתנהלו ומתנהלים בעניינו כמפורט לעיל. יוזכר, כי אף היה מיוצג. הימנעות המבקש מנקיטת פעולה משך שנים כה רבות, בנסיבות אלה, שומטת את הקרקע תחת ניסיונו להרחיק את עצמו מהחיוב הנתבע.

במיוחד נכון הדבר משלא שוכנעתי כי מדובר במי שאין בידיעתו וביכולתו לדאוג לענייניו, שעה שעסקינן במי שניהל בפועל מספר חברות שהחזיקו עסקים חיים, וכשנדרש הדבר אף נטל ייצוג משפטי.

הוכח אפוא כי המבקש ידע על מלוא ענייניו, ובהם העניין הנדון, וכי למצער הבקשה מוגשת שנים רבות מאוד לאחר ידיעתו הפוזיטיבית בדבר הגשת השטר לביצוע כנגדו, וזאת מבלי שהוצג כל נימוק לכך, לא כל שכן נימוק מניח את הדעת.

11. יתר על כן, אף בנוגע לטענות המבקש לגוף הגנתו, וזאת מעבר לנדרש נוכח המפורט בהרחבה לעיל, נמצא המבקש שוב ושוב מודה בחובו וטענותיו בבקשתו באות בסתירה להודאותיו המפורשות והמשתמעות (ולרבות להודאה, לכל הפחות משתמעת, במסגרת חקירתו לפניי).

תחילה, יש בעצם פועלו של המבקש בהגשת בקשה לחקירת יכולת תחת התנגדות לחוב כדי להוות הודאה בו. כאמור, לא היו 80 תיקי הוצאה לפועל פתוחים כנגד המבקש, כי אם כתשעה ואף אם חב סכומי כסף ניכרים למי מנושיו, ואולי דווקא משום כך, מצופה היה כי יזדעק נוכח חוב, אף הוא בסכום לא מבוטל, שמבוקש לייחס לו על לא עוול בכפו.

בחקירתו על בקשתו, ומשנשאל המבקש מדוע לא פעל בתחילת הדרך לפנות לבית המשפט, הביע בתשובה טרוניה על כך שהמשיב לעמדתו לא הידבר אתו (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 9-11):

"ש. למה לא פעלת בתחילת הדרך לפנות לבית המשפט

ת. כי הייתי במצב להביא אוכל לילדים שלי. הייתי חייב 27 מיליון היום אני חייב רק לך כי לא ישבתם איתי."

12. גרסת המבקש כי השטר נחתם שלא בקשר להסכם השכירות עם מרכז העגבניה 1994 בע"מ נסתרת מאליה, וקורסת הן נוכח החומר הקיים ואף בעדות המבקש בעצמו.

המשיב הציג את הסכמי השכירות הרלבנטים לתקופת השכירות המדוברת ואשר תומכים בטענתו כי בניגוד לגרסת המבקש לא היה למשיב כל קשר שכירות עם חברת ב.מ ז'אן, כאשר בניגוד לכך לא טרח המבקש להציג כל אסמכתא לטענה בעלמא כי אכן התקיים קשר שכירות כאמור וכי השטר קשור בו דווקא.

ישנה הלימה בין מועד עשיית השטר, 10.11.94, לבין מועד כריתת הסכם השכירות, אף הוא ביום 10.11.94, לבין מועד הקמתה של עושת השטר, מרכז העגבניה 1994 בע"מ, ביום 10.10.94 (חודש ימים קודם לכן).

החייב 3 בתיק ההוצל"פ, יוסף דוד, בעל מניות בחייבת 1 (מרכז העגבניה 1994 בע"מ) טען מפורשות בהתנגדותו כי מרכז העגבניה 1994 בע"מ היא עושת השטר וכי מדובר בשטר בטחון להבטחת הסכם שכירות.

המבקש בעצמו מאשר בחקירתו כי חתם על שני הסכמי השכירות עם המשיב, בשם החברות ששכרו את המושכר מהמשיב ואף מאשר כי חתם על הערבויות לאותם הסכמים. המבקש העיד כי חתם על הסכם השכירות ב-1992 (וזהו ההסכם הראשון שנחתם עם חברת מרכז העגבניה ז'אן בע"מ) וכי גם על ההסכם השני של מרכז העגבניה חתם, לאחר שהעיד כי "מג'אן לקחנו את החברה איך שהיא" – וזהו ההסכם השני, הממשיך את תקופת השכירות ברצף כעולה מהסכמי השכירות שצורפו, שנחתם עם מרכז העגבניה 1994 בע"מ (החייבת 1) אשר "החליפה" את קודמתה - מרכז העגבניה ז'אן בע"מ. חברת ב.מ. ז'אן, שהינה תאגיד אחר, אינה מעורבת כלל בהסכמי השכירות וקיומה של חותמתה המחוקה על גבי השטר אין בה דבר בנסיבות אלה (ויוער כי כלל לא ניתן לשלול את ההסבר שניתן לכך, והוא שהטבעת חותמת זו הינה טעות שנעשתה ע"י המבקש בעצמו, באשר הינו בעל השליטה בפועל בכל שלושת החברות. מכל מקום, מלבד טעות זו השטר חתום בחותמת החייבת 1, מרכז העגבניה 1994 בע"מ, ובצירוף חתימת מורשה החתימה בה, וכפי האמור לעיל בעל המניות בה, בעצמו, אישר בהתנגדותו כי היא עושת השטר ולא אחרת ולא עלתה כל טענה מצדו בנושא זה).

ר' עדות המבקש בחקירתו, בעמ' 7 לפרוטוקול שורות 9-23, ור' עדותו מעמ' 3 שורה 32 עד עמ' 4 שורה 6 בדבר הגדרת המבקש על ידו ובעצמו כשותף בחייבת 1 ובדבר היותו מורשה חתימה בה.

המבקש אף מרמז בעצמו להפרה שהובילה להגשת השטר לביצוע, בסעיף 9 לתצהיר התנגדותו, אחרת מה לו לציין בהתנגדותו כי "בגמר קשר השכירות הושארה פרגולה ממתכת אשר חברת ב.מ. ג'אן בנתה והשאירה למשיב כדי שיעשה בה שימוש עת ישכיר לשוכרים הבאים אחריה", איזה קשר יש לעניין זה ולהגנתו הנטענת כנגד השטר? בהתנגדותו של החייב 3, דוד יוסף, מציין אף הוא את עניין הפרגולה, מודה עקרונית כי הותרתה במקום מנוגדת להסכם השכירות אך טוען כי היא פורקה ע"י שותפו, בהסכמת המשיב (ובניגוד לטענת המבקש כי נותרה במקום): "מדובר בסנקציה כלשהי שעניינה כנראה פגיעה במושכר בפרגולה שהיתה במושכר ופורקה על (צ"ל: "על ידי" – ע.כ.) שותפו של המתנגד בהסכמת התובע או לפחות בידיעתו" (סעיף 7 לבקשת החייב 3 לתיקון התנגדותו).

13. אמנם, בהעדר חקירת המשיב על תצהיר התגובה לבקשות המבקש יש כדי לסלק את תצהירו, אולם אין בהעדר התצהיר במקרה זה כדי לשנות מהתוצאה המתקבלת, שכן התגובה נסמכת על הנספחים המצורפים לה ואשר מהווים מסמכים מתיק ההוצאה לפועל ומסמכים שאושרו בחקירת המבקש. המדובר במקרה מובהק בו הוכחה ידיעה ברורה של המבקש על קיומו של ההליך כנגדו, לרבות הוכחה הנובעת מעדות המבקש בעצמו, וזאת אף מעבר לנדרש נוכח הקביעה כי לא הוכחו הטענות כנגד ההמצאה כדין ובפועל של האזהרה.

כאן המקום לציין כי חרף טענתו ועל אף מספר הזדמנויות שעמדו בפניו לא הוגשה הקלטת הווידאו בה טוען המבקש כי המשיב מודה בהעדר קיומו של חוב. מלבד כך, ממילא לנוכח טיב הראיה אף לו היתה מוגשת, לרבות הקושי להתחקות במסגרת זו על הנסיבות בהן צולם הסרטון, ישנו קושי רב להיזקק לה חרף כל המפורט בהחלטה זו, ובפרט העדר הכחשת החוב לכל אורך שנות חיי תיק ההוצאה לפועל ופעילותו הממשית של המבקש במסגרתו.

מכל מקום, ההקלטה לא הוגשה לתיק בית המשפט ואף בקשה סדורה להגשתה לא הוגשה, לא כל שכן בקשה הנתמכת באסמכתאות הנדרשות לשם הגשת הקלטה כדין ועל פי כללי דיני הראיות המחייבים.

14. מכל המקובץ – הבקשה להארכת המועד וההתנגדות נדחות.

המבקש ישלם הוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪.

ניתן לשפעל הליכי הוצאה לפועל בתיק המקושר שמספרו 22-03627-07-9.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ט, 27 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.