17 אוקטובר 2019

לפני:

כב' הרשמת תמר עציון פלץ

החלטה

1. לפניי בקשה לסילוק התביעה האישית כנגד הנתבעת 2 על הסף, בהעדר עילה אישית (להלן: הבקשה).

הרקע העובדתי ביסוד הבקשה:

1. ביום 29.8.2019 הגיש התובע תביעה כנגד נתבעת 1, חברת א.ל. מגדלים בע"מ (להלן: נתבעת 1 או החברה), וכנגד בעליה, גב' ילנה קונדרוב, היא הנתבעת 2/המבקשת.

בכתב התביעה נטען, כי התובע הועסק בנתבעת 1 החל מחודש יוני 2015 ועד חודש אפריל 2017 בתפקיד מפעיל עגורן, וכי בתקופה זו נפגעו זכויותיו הסוציאליות הבסיסיות ולא שולמו לו, בין היתר, דמי חופשה, דמי חגים והפרשות פנסיוניות. כמו כן נטען, כי על אף שהתובע התפטר בשל העתקת מקום מגורים המזכה אותו בפיצויי פיטורים על פי דין, הרי שהנתבעות נמנעו מתשלום פיצויי פיטורים כאמור.

1. מנגד, טענו הנתבעות בכתב ההגנה שהגישו ביום 11.12.2018, כי מדובר בתביעה מופרכת, וכי מלוא זכויותיו של התובע שולמו כדין. כמו כן נטען, כי התובע בחר לנטוש את העבודה בנתבעת 1 מיוזמתו למרות שהוצעה לו עבודה באזור מגוריו החדש, ומכל מקום, התובע לא הצביע על עילה אישית כלשהי כלפי הנתבעת 2, באופן המחייב את מחיקת התביעה נגדה.

תמצית טענות הצדדים בבקשה:

1. לטענת המבקשת, התובע לא הצביע על עילה אישית כלשהי כלפיה, כך שקבלת הבקשה תהווה סטייה ברורה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ותלמד כי בעל מניות בחברה לעולם יחויב החברה המעסיקה שבבעלותו.
2. מנגד, טוען התובע כי בסעיפים 60, 61 ו – 66 לכתב התביעה פירט מדוע יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולייחס את חובות החברה כלפיו לנתבעת 2. בכלל זה טוען התובע, כי הנתבעות ניכו משכרו את חלק העובד בהפרשות לפנסיה מבלי שהעבירו את מלוא ההפרשות ליעדן, וכן הפיקו את תלושי השכר של התובע מחברות שונות לסירוגין. כמו כן נטען, למעצרה של הנתבעת 2 על ידי יחידת להב 433 בחשד לשימוש לרעה בחברות תוך הונאה וסיכון עובדים.

דיון והכרעה

1. בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של מחיקה על הסף הוא סעד מרחיק לכת אשר אין להפעילו אלא במקרים חריגים, ויש להעדיף את בירור התביעה על פני סילוקה (ע"ע (ארצי) 746/07 אלי גור - מכתשים - מפעלים כימיים בע"מ, ניתן ביום 28.4.2008).
2. בהתאם, בבוא בית הדין להכריע בבקשה לסילוק על הסף עליו לבחון מהם סיכויי התובע להצליח בתביעתו, ואף אם סיכוייו על פי כתבי הטענות קלושים, הרי שאין לחסום את גישתו כבר בשלב המקדמי ובטרם תתברר התביעה לגופה. וכך נפסק:

"מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567]. על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, כאשר על בית הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה"

(ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312. ראו גם: בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית– בית הדין הארצי לעבודה פ"ד כח(1) 372; ע"א 76/86 ד"ר יוסף פיינשטיין - ה.ש. מלונות בע"מ פ"ד מג(3) 124; ע"ע 734/06 סמר ג'הג'אה - מועצה מקומית ערערה, ניתן ביום 24.6.2008).

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בראי ההלכה הפסוקה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, מאחר שטענות התובע בכתב התביעה יכולות לבסס עילת תביעה אישית כנגד הנתבעת 2, ככל שתוכחנה.

כך למשל, בסעיפים 60-62 לכתב התביעה נטען, כי הסכומים שנוכו משכרו של התובע לצורך הפרשות לפנסיה לא הועברו ליעדם, והתנהלות זו מהווה על פי הפסיקה עילה להרמת מסך ההתאגדות (ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ– דליה ברגר, ניתן ביום 14.10.2009).

כמו כן נטען לאי תשלום רכיבי שכר קוגנטיים בתקופת עבודתו של התובע, ואף טענה זו, ככל שתוכח, עשויה להעיד על שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי להונות ולקפח, ולהצדיק הרמת מסך (ע"ע(ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין- G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, ניתן ביום 31.10.2011).

לא נעלם מעיניי, כי בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי ההפרשות הועברו ליעדן (סעיף 32 לכתב ההגנה), אך בשלב זה לא הובאו פרטים אודות הקופה שאליה הועברו ההפרשות כנטען, או אסמכתא אחרת המלמדת על העברה זו.

1. אשר לפסקי הדין שאליהם מפנה הנתבעת 2 בתשובתה לתגובת התובע, הרי שמדובר בפסקי דין שניתנו לאחר שהתביעות התברר לגופן ונשמעו בהן ראיות הצדדים, ומובן כי אין זה המקרה בענייננו.
2. לאור האמור, ומאחר שלא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה של ההליך, טרם הגשת תצהירי עדות ראשית וראיות, כי תביעתו האישית של התובע כנגד הנתבעת 2 מופרכת על פניה, וחסרת כל סיכוי, הבקשה נדחית.
3. המבקשת תישא בהוצאות התובע בסך של 2,000 ₪, בשים לב אף להחלטות קודמות, אשר ישולמו לתובע בתוך 30 ימים ממועד החלטה זו לידי ב"כ הנתבעות, וללא קשר לתוצאות ההליך.
4. במקביל, משתמו ההליכים המקדמיים התיק ייקבע להוכחות.
5. החלטה בדבר מועד מועדים להגשת תצהירים תינתן בנפרד.

ניתנה היום, י"ח תשרי תש"פ (17 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.