25 פברואר 2019

לפני:

כב' הרשמת ערמונית מעודד

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה ככל שתביעתו כנגדה תידחה.
2. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ולהלן אפרט נימוקיי בקצרה.
3. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה. עם זאת, בדומה לזכויות אחרות, אין המדובר בזכות מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים ובכלל זה זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.

(ראו ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 628; ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג (54) 38).

1. ביום 2.9.16 נכנסה לתוקף תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן – התקנות) אשר קובעת כי ככל שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.

מן הכלל אל הפרט-

1. התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת במסגרתה טען כי הוא הועסק בשורותיה החל מחודש 3/2012 ועד לחודש 12/2014 ועתר לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו ומסיומה בסך כולל של כ- 100,000 ₪. לכתב התביעה לא צירף התובע כל ראיה שיש בה כדי להעיד על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, לרבות תלושי שכר או הסכם העסקה וכן לא צירף כל ראיה שיש בה כדי להעיד על חבותה של הנתבעת או על אי תשלום זכויותיו.
2. הנתבעת טענה בכתב הגנתה להיעדר יריבות בין הצדדים הואיל ולטענתה היא התקשרה עם התובע בהסכם קבלנות במסגרתו סיפק האחרון לנתבעת שירותים כקבלן משנה בפרויקטים שונים בארץ וטענה כי סיום ההתקשרות היה עקב שלילת רישיון הכניסה שלו לארץ בשל מניעות ביטחונית. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מספר מסמכים לביסוס טענתה ובין היתר, פירוט תשלומים ששולמו לתובע עבור שירותיו. עם הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לחייב את התובע (הנתבע שכנגד) להשיב את תשלומי היתר וההלוואות שניתנו לו במהלך ההתקשרות בין הצדדים.
3. במסגרת בקשתה שבה הנתבעת על טענתה כי התקיימו בין הצדדים יחסי מזמין עבודה ונותן שירות והוסיפה כי בהתאם לדין הואיל והתובע אינו תושב ישראל או אחת המדינות החתומות על אמנת האג, הרי שיש לחייבו בהפקדת ערובה. בנוסף, התובע לא פירט את כתובת מגוריו ולא הראה כי ניתן יהיה להיפרע ממנו.
4. התובע לא התייחס בכתב התשובה לתביעה שכנגד ובמסגרת תגובתו לבקשה זו לטענת הנתבעת בדבר היעדר יחסי עבודה ולנספחים שצורפו מטעמה. מלבד הכחשה כללית וגורפת, לא מסר התובע כל גרסה עובדתית ביחס לטענת ההגנה של הנתבעת לרבות אשר לטענתה בדבר מתן הלוואות ותשלומים ביתר.

לתגובתו צירף התובע דוח ריכוז נתונים חודשיים מאגף מת"ש ואולם, בשים לב לכך שבמסגרת כתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת דיווחה על מספר ימים נמוך מזה שעבד ולא הבהיר על בסיס אילו נתונים הוא ערך את החישובים בכתב התביעה, הרי שגם אם ניתן לראות במסמכים אלו ראשית ראיה להוכחת יחסי עבודה הרי שלא ניתן לראות בהם ראשית ראיה להוכחת חבות. כעולה מדברי ההסבר לתקנות, אין די בקיומה של ראשית ראיה לעצם קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, אלא מוטלת על התובע החובה להביא "ראשית ראייה" לכך שיש יסוד לכך שהנתבעת לא שילמה את שכרו, או לא קיימה חבות אחרת שלה (ראו את דברי ההסבר לתקנות). אציין, כי הפסיקה אליה התייחס התובע בתגובתו ניתנה בטרם תוקנו התקנות ועל כן, ככל שהתובע לא עומד בתנאי התקנה, הרי שיש לחייבו בהפקדת ערובה.

1. מבלי לגרוע מהאמור התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי ניתן יהיה להיפרע ממנו אם התביעה תידחה, בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה וכן לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימים טעמים מיוחדים שיש בהם כדי לפטור את התובע מהפקדת ערובה.
2. מכל הטעמים שמניתי לעיל, אני סבורה כי יש מקום להטיל ערובה על התובע לצורך הבטחת הוצאות הנתבע בהליך זה.
3. אשר לסכום הערובה – לאחר שנתתי דעתי לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד וכן לשיעור ההוצאות הנפסקות בהליכים מסוג זה, מצאתי לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 2,500 ₪ אשר יופקדו בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו.

ככל שלא תופקד הערובה במועד שנקבע – תימחק התביעה.

1. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' אדר א' תשע"ט, (25 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.