בפני בקשה מטעם הנתבעת למתן צו כלפי התובעת לעיון ספציפי במסמכים ולזימון עדים המועסקים אצל התובעת.

עסקינן בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר בגין נזקי רכב שנגרמו בעטיה של תאונה. הרכב הניזוק הינו בבעלות חברת אגד (להלן: "התובעת" או "אגד"). לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאית המפרטת את התיקונים הנדרשים ועלותם.

בתיק זה אין מחלוקת בדבר האחריות לקרות הנזק, אלא לעניין גובה הנזק הנתבע על ידי התובעת שהינו לטענתה בסך של 7,669 ₪.

במאמר מוסגר אציין כי הטענות העולות בבקשה זו עלו לפחות בתיק נוסף המתנהל בין הצדדים שבפני. מהבקשה, מהתגובה ומטענות הצדדים בדיון, עולה כי עסקינן במחלוקת עקרונית בין צדדים ספציפיים אלה, שעיקרה, טענות הנתבעת לפיהן התובעת טוענת לנזקים בשיעור גבוה מהעלות הריאלית הן של הרכיבים המתוקנים/ המוחלפים וכן של עלות העבודה. כמו כן מעלה טענות כנגד שכר טרחת השמאי.

א. טענות הצדדים

1. הנתבעת טוענת בבקשתה כי לחוות הדעת לא צורפו קבלות של המוסך המתקן וכיוון שהתובעת מתקנת את רכביה במוסך עצמי שלה, זו יוצרת לעצמה מנגנון רווח נוסף לעיסוקה.

הנתבעת מבקשת להתחקות אחר עלות התיקון בפועל ומשכך מבקשת כי בית המשפט יורה על חשיפת עלות החלפים ועלות התיקון, עלות מחיר העבודה, וכן חשבוניות תשלום עבור השמאות, כפי שאלה עולים לה דה פקטו.

2. בנוסף מבקשת הנתבעת להעיד מספר בעלי תפקידים באגד ובהם: מנהל המוסך שתיקן את הרכב נשוא התביעה, סמנכ"ל הכספים של התובעת והשמאי שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה.

3. מנגד טוענת התובעת בתגובה כי מדובר בבקשת סרק, אשר נידונה בין אותם צדדים, בעת האחרונה, בתביעה אחרת בבית משפט השלום בחיפה ונדחתה. לטענתה בקשה זו נועדה להאריך ולסרבל את ההליך העיקרי, ללא הצדקה שבדין ועל כן דינה להידחות תוך חיוב הנתבעת בהוצאות.

שני הצדדים הפנו לפסיקה התומכת בטענותיהם.

4. בדיון שהתקיים בפני ביום 12.3.19 לא הצליחו הצדדים להגיע להבנות בעניין בקשה זו ומכאן הצורך בהכרעה.

ב. דיון והכרעה

5. חובת הגילוי מחד ומניעת הכבדה מיותרת או "מסע דיג" מאידך

5.1 בבסיס חובת הגילוי של צד אחד כלפי משנהו עומדים מספר רציונאלים ובהם: הצורך בחשיפת האמת, יעילות דיונית במובנה הרחב, הזכות להליך הוגן – הנובעת מזכות הגישה לערכאות, השוויון תוך צמצום פערי מידע בין צדדים שונים להליך והעמדתם בנקודת פתיחה שווה.

משכך חזרו ושנו בערכאות השונות כי יש לאפשר גילוי מסמכים רחב ומשמעותי כאשר שאלת הרלוונטיות היא נר לרגלי בית המשפט.

5.2 עם זאת נקבע בפסיקה, לא אחת, כי על אף חשיבותה של זכות הגילוי והעיון במסמכים אשר תורמת לחקר האמת, אין מדובר בזכות מוחלטת. זכות זו עשויה לסגת בפני זכויות מוגנות אחרות (ראה רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן- ישראל בע"מ [פורסם בנבו]).

5.3 בית המשפט העליון מפי כב' השופט סולברג הדגיש זאת אף ברע"א 7586/15 בן צבי נ' אלשייך [פורסם בנבו] בעומדו על היקף הזכות לגילוי ועיון בין בעלי הדין ועל החובה ליתן ביטוי אף לאינטרסים אחרים העומדים על הכף:

"הזכות לגילוי ועיון עשויה לסגת מפני זכויות מוגנות אחרות (עניין ביטום, 100; עניין סקולר, 781; עניין מילגרד, פסקה 22). אחד הפרמטרים הרלבנטיים הוא מידת ההכבדה על הצד האחר. אין לאפשר דרישה למסמכים שיש בגילוים הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד, בהתחשב ברלבנטיות של המסמך, ואין לאפשר להפוך את הליך גילוי המסמכים ל"מסע דיג" (רע"א 6753/14 סופר נ' פרל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (21.1.2015); ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 159, 162 (1950))..."

6. לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת בתגובה, בשמאות שצורפה, בפסיקה אליה הפנו הצדדים ובפסיקה נוספת אני מוצא כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי.

7. בבוא בית המשפט להכריע האם להורות על חשיפת מסמך מבוקש, שומה עליו לבחון את רלוונטיות המסמך לסוגיות שבמחלוקת וככל שמצא כי המסמך רלוונטי עליו לבחון האם אין בדרישה לחשיפתו, הכבדה גדולה ומיותרת על הצד היריב וכן האם אין בבקשה לחושפו משום "מסע דיג" אצל הצד האחר. במקביל או לחילופין יתכן כי המידע הנדרש עשוי להתקבל בדרכים חלופיות בהן יכול לנקוט המבקש.

8. יאמר כבר כעת, כי ספק בעיניי האם הליך זה הוא ההליך המתאים להעלאת טענות מסוג זה, הן נוכח סכום התביעה ובעיקר נוכח העובדה שמרבית הפיצוי הנדרש (כך עפ"י המפורט בחוות הדעת) הינו בגין עלות התיקון בעבודות פחחות וצבע (4,960 ₪), רכיב לגביו קיים קושי מוגבר אף יותר לחשבו באופן מסויים ומדוייק, בעוד שמרכיב החלפים (1,219 ₪) הינו המרכיב הקטן והזניח בחוות הדעת וספק אם ממנו ניתן ללמוד על אי סבירות העלות המתבקשת.

9. במקרה דנן מבקשת למעשה הנתבעת כי אגד תמציא ראיות כחשבוניות בדבר עלות החלפים ועלות התיקון, עלות מחיר העבודה, וכן חשבוניות תשלום עבור השמאות, כאשר התיקון מתרחש בחצריה שלה ואין מדובר בתיקון במוסך חיצוני.

10. בית המשפט סבור כי בהצגת דרישה שכזו יש משום הכבדה שלא לצורך על התובעת, ובסרבול ההליך ובפרט כאשר עסקינן בהליך המתברר בסדר דין מהיר.

לתובעת צי רכבים גדול ואף יותר מכך. כפי שהתובעת טענה, התיקונים נעשים במוסך פנימי שלה ובאמצעות עובדיה. לא מן הנמנע כי התובעת רוכשת חלפים בכמויות גדולות, יתכן ועושה שימוש בחלפים שהוצאו מרכבים אחרים שבבעלותה, והדעת נותנת כי היא מטפלת מידי שנה בסדר גודל של אלפי מקרי תאונות ברכביה. על כן ספק אם דרישה שכזו הינה ריאלית בכל אחת מהתאונות בהן היא מעורבת.

11. זאת ועוד, היה מצופה כי אילו היו בידי הנתבעת ממצאים ספציפיים אודות חריגה מעלות סבירה, הן ביחס למחיר החלפים והן ביחס לעלות העבודה, היתה זו מגישה חוות דעת להוכחת האמור.

12. ככל והנתבעת מבקשת לסתור את עלות התיקון כפי שמוצגת בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, פתוחה בפניה הדרך לחקור את השמאי.

כאשר בידי הנתבעת דרך חלופית לסתור את העלות הנטענת וכאשר עלות החלפים הינה החלק הקטן בחישוב הנזקים ומאידך נדרשת הצגת מסמכים מעין אלה, אין זה סביר לדרוש ממנה הצגת חשבוניות עבור כל רכיב ורכיב אותו מחליפה כפי שבקשה הנתבעת.

13. הקושי האמור, רק מתחזק כאשר עסקינן בחישוב עלות העבודה, שעה שהמדובר בעובדיה של התובעת, אשר הדעת נותנת כי מקבלים משכורת וכאשר התיקון אינו מתבצע במוסך חיצוני אלא בחצריה של התובעת. אם היינו פועלים בהתאם לטענות הנתבעת, ועל מנת לחשב עלות שכזו, תידרש התובעת להמציא נתונים אודות שכר העובדים, שעות עבודה, עלות שכירות המתחם בו מבוצע התיקון, ואף עלויות תקורה שונות כגון חשמל, ביטוח, איחסון וכיוצ"ב.

14. כלל הראיה הטובה ביותר, הינו כלל חשוב, ויש לפעול על פיו במקרים המתאימים, אך ספק בעיניי האם יש להסיק ממנו, שבכל הליך משפטי, ובפרט בהליכים בנזקי רכוש- רכב, ידרש התובע להמציא חשבוניות תיקון, או תחשיבים בדבר עלות עבודה ובפרט כאשר לא ניתן להפיקם שעה, שהתיקון כדוגמת מקרה זה נעשה בחצריו.

15. הפתרון לקושי הגלום בחישוב רכיבים אלה, בכל מקרה ומקרה המובא בפני בית המשפט, הינו בהגשות חוות דעת שמאיות, המוגשות חדשות לבקרים באלפי התיקים המתנהלים בערכאות השונות, ובהן חישוב אודות עלות עבודה. תחשיבי השמאים, מתבססים על נתונים וחישובים שונים הנשענים על פרמטרים מוכרים בענף, עליהם נסמכים השמאים בחוות דעתם.

16. הצדדים הציגו אסמכתאות מן הפסיקה המבססות לדידם את טענותיהם בדבר הצורך או אי הצורך בהצגת חשבוניות. לאחר שעיינתי בפסיקה אציין כי חלק לא מבוטל מהפסיקה אליה הפנתה הנתבעת מתייחס לתיקוני רכבים של חברות (ובהן אף חברות ליסינג) אשר תיקון רכביהם בוצע במוסכים חיצוניים. משכך, מרגע שבוצע התיקון יש להגיש חשבונית או קבלה. לצד פסיקה זו ניתן לעיין בפסיקה מהעת האחרונה בה דחה בית המשפט את הדרישה להציג חשבונית לאחר שבוצע תיקון ברכב וקבע כי המבקש יכול היה להגיש חוות דעת שמאית נגדית או לחקור את השמאי (ראה ע"א (ת"א) 24423-03-18 שומרה חברה לביטוח בע"ע נ' דן חברה לתחבורה בע"מ(פורסם בנבו) , תא"מ (ת"א) 46442-05-15 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) וותא"מ (חי') 30573-10-18 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל נ' ישי היימן ואח' (פורסם בנבו)).

17. זאת עוד, כזכור אנו מצויים בהליך בסדר דין מהיר, ונראה כי דרישתה של הנתבעת גם במובן זה אינה מתאימה, כאשר הרציונאל בהליכים אלה הינו כידוע, לקיימם באופן מהיר ויעיל.

18. משעמדה בפני הנתבעת הדרך לעלות טענות כנגד השמאות ובכלל זה רכיבי התיקון ועלות החלפים באמצעות הגשת חוות דעת נגדית ומשמתן הצו יכביד יתר על המידה, אני מוצא כי אין לתיתו בהקשר זה.

19. לעומת זאת ככל שעסקינן בשכר טרחת השמאי אשר הכין את חוות הדעת המצורפת לכתב התביעה, אני מאפשר לנתבעת לקבל לידיה את חשבון שכר הטרחה שהגיש השמאי לתובעת, כל זאת בהנחה שהשמאי איננו עובד פנימי שלה ושכרו מתקבל עבור כל חוות דעת בנפרד. מידע זה אינו גורם הכבדה משמעותית מחד והוא חלק משאלות השנויות במחלוקת לעניין גובה הנזק מאידך.

במאמר מוסגר אציין כי שכר הטרחה שהתבקש במקרה זה הינו 450 ₪, סכום סביר ומקובל ביחס לכלל התביעות הנידונות בפניי. אולם ככל שהנתבעת עומדת על הצגתו והדבר אפשרי מבחינת אופן ההעסקה, אני מורה כי על התובעת לגלותו.

20. אשר להעדת העדים המבוקשים ובהם סמנכ"ל הכספים בתובעת או מנהל מוסך אגד בו תוקן הרכב נשוא התביעה, גם כאן, הינני סבור כי זימון רשימת עדים כמו זו שהתבקשה בנסיבות תיק זה, אינה סבירה.

יחד עם זאת אתיר, את העדת השמאי אשר ערך את חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה וכן אתיר לנתבעת לזמן נציג נוסף אחד מעובדי התובעת לבחירתה- אשר בידו לתרום לבירור הסוגיות השנויות במחלוקת.

ג. סוף דבר

21. בהצטרף כל המפורט מעלה, אני מקבל את הבקשה בחלקה ומורה לתובעת להמציא אסמכתאות אודות עלות חוות הדעת של השמאי.

22. כמו כן הנני קובע כי השמאי מטעם התובעת יתייצב לדיון הקבוע ליום 25.6.2019 וכן מאפשר לנתבעת להודיע בתוך 30 יום, מי מבין עובדי התובעת הוא העד הנוסף אותו מבקשת להעיד.

23. הנתבעת תגיש הודעה לעניין העדים עד יום 20.5.2019.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.