1. עתירה בעניין החלטת המשיבה 1 (להלן – "ועדת הערר"), מיום 31.7.18, בגדרה נדחתה בקשתו של העותר לבטל את שאלה 85 אשר נכללה בבחינה הממשלתית בתחום הפיזיותרפיה.

2. העובדות

העותר למד פיזיותרפיה בחו"ל ובהמשך ללימודיו הוא נבחן ביום 14.5.18 בבחינה הממשלתית בפיזיותרפיה. הבחינה כללה 120 שאלות וציון המעבר בבחינה עמד על 60%. לכל שאלה במבחן ניתן ניקוד זהה. העותר ענה נכון על 71 שאלות ועל כן הודע לו כי לא עבר את הבחינה. ביום 9.7.18 הגיש העותר ערר על תוצאות הבחינה. במסגרת הערר טען העותר כנגד 10 שאלות, ובין היתר כנגד שאלה מספר 85 אשר זו לשונה:

"כיצד תנהג כאשר מטופל רוצה לתת לך מתנה?

א. אקבל רק אם המתנה קטנת ערך וניתנת בתחילת הטיפול הראשון.

ב. אקבל בתנאי שהמתנה קטנת ערך ויכולה לשמש את כל הצוות.

ג. אקבל רק מתנה קטנת ערך שניתנת בכסף.

ד. אקבל רק אם המתנה ניתנת בסתר ולא מול כל הצוות."

העותר סימן את תשובה א' כתשובה הנכונה, בעוד שהמשיבים 3-2 (להלן – "המשיבים"), קבעו כי תשובה ב' היא התשובה הנכונה. במסגרת הערר טען העותר כי התשובה שנבחרה על-ידי המשיבים שגויה כיוון שלפי חוק שירות הציבור (מתנות), תש"ם – 1979 חל איסור לקבל מתנות. ועדת הערר דחתה את הערר בנימוק לפיו: "הנימוק שניתן שאסור לקבל מתנה קטנה שולל את התשובה".

מכאן העתירה שלפניי.

3. בעתירתו שב וטוען העותר כי התשובה שבה בחרו המשיבים כתשובה הנכונה איננה תשובה נכונה, ובוודאי שהיא איננה התשובה הנכונה ביותר שאותה הונחו הנבחנים לבחור. בנוסף טוען העותר כי המשיבים אינם מוסמכים לכלול במבחן הממשלתי שאלות בתחום האתיקה משום שנושא האתיקה איננו מפורט בתקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (נושאי בחינות), תש"ע – 2009 (להלן – "תקנות נושאי הבחינה"), כאחד הנושאים שיכללו בבחינה. העותר מוסיף וטוען שאף אם המשיבים היו מוסמכים לשאול שאלה בתחום האתיקה, הרי שהתשובה לשאלה 85 לא מצויה בחומר שאליו הופנו הנבחנים כדי להתכונן לבחינה.

4. המשיבים מדגישים בתשובתם כי שיקול הדעת הנתון להם בניסוח הבחינה ובבדיקתה הוא רחב, ומכאן נגזרת, לפי הפסיקה, התוצאה לפיה התערבותו של בית המשפט בהחלטות המשיבים תעשה במקרים יוצאי דופן שבהם נפל פגם מנהלי באותן החלטות. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי התשובה שנקבעה על ידם כתשובה הנכונה היא אכן התשובה הנכונה. המשיבים טוענים כי נושא האתיקה נכלל במושג "חשיבה קלינית בפיזיותרפיה" שמהווה לפי תקנות נושאי הבחינה את אחד הנושאים שנכללים בבחינה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בכל מקרה נושא האתיקה נכלל ברשימת נושאי הבחינה שפורסמה באתר משרד הבריאות לפני הבחינה, ומכאן שאין לו לעותר להלין בעניין זה.

דיון והכרעה

דין העתירה להתקבל.

5. נפסק לא פעם, כי שיקול הדעת הנתון לגורמי מקצוע רגולטוריים בבואם לנסח בחינות רישוי ולבדוק אותן הוא רחב, ועל כן היקף הביקורת השיפוטית על גורמי מקצוע כאמור מצומצם (בג"צ 7505/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין פ"ד נג(1), 166 (1999)). עם זאת נפסק כי בית המשפט יפעיל ביקורת שיפוטית במקרה שבו נכללו בבחינות רישוי שאלות החורגות מרשימת הנושאים שניתן לכלול באותן בחינות (בג"צ 10455/02 אמיר נ' לשכת עורכי הדין פ"ד נז(2), 729 (2003)). יתר על כן, הפסיקה קבעה, בעניין בחינות לשכת עורכי הדין אם כי הדברים יפים גם לענייננו, כי יש לפרש באופן דווקני ומצמצם את רשימת נושאי הבחינה המפורטים בתקנות הרלוונטיות לעניין (בג"צ 6250/05 איציק לוי נ' לשכת עורכי הדין [פורסם בנבו] (20.10.05)).

6. בענייננו קובעת תקנה 3 לתקנות נושאי הבחינות כך:

"הבחינה בפיזיותרפיה תהיה בנושאים אלה:

(1) הערכה וטיפול בפיזיותרפיה בבעיות מערכת שלד – שריר, מערכת עצבים ומערכת לב - ריאה;

(2) כלי מדידה ואבחון פיזיותרפיסטיים;

(3) חשיבה קלינית בפיזיותרפיה;

(4) בניית תכנית התערבות טיפול בפיזיותרפיה ואופן יישומה;

(5) טיפול באנשים בגילים שונים".

מלשון התקנה עולה בבירור, כי נושא האתיקה איננו נכלל ברשימת הנושאים שיכללו בבחינה. מסקנה זו מתחדדת כאשר משווים בין רשימת הנושאים המנויה בתקנה 3, לבין רשימות הנושאים המפורטות בתקנות אחרות הנכללות בתקנות נושאי הבחינה ואשר עוסקות במקצועות רפואיים אחרים. הנה כך, בתקנה 4(3) לתקנות נושאי הבחינה נקבע כי הבחינה בטיפול בהפרעות תקשורת תכלול: "סוגיות אתיות בתחומי הפרעות בתקשורת", בתקנה 6(4) העוסקת בנושאים שיכללו בבחינה בקרימינולוגיה קלינית, מופיע הנושא של האתיקה, וכן מופיע הנושא של אתיקה גם בתקנות 7(8) ו-8(8), העוסקות ברשימת הנושאים שיכללו בבחינות בפודיאטריה ובפודיאטריה ניתוחית.

7. ב"כ המשיבים טענה, כי נושא האתיקה נכלל בתקנה 3(3) שעניינה: "חשיבה קלינית בפיזיותרפיה". לחיזוק טענה זו השמיעה דברים גם סגנית מנהל האגף לרישוי מקצועיים, שהיא מרפאה בעיסוק במקצועה. בדבריה הדגישה סגנית המנהל את החשיבות הרבה של נושא האתיקה כחלק אינטגרלי מהטיפול הפיזיותרפי. דין הטענה להידחות. אין חולק על החשיבות של שמירה על כללי האתיקה בתחום הפיזיותרפיה. מדובר בתחום טיפולי הכרוך בין היתר במגע צמוד בין המטפל למטופל, ועל כן נושא האתיקה הוא חשוב ומהותי. יחד עם זאת, אין שום עיגון לשוני בתקנות נושאי הבחינות לכך שנושא האתיקה הוא אחד מהנושאים שניתן לכלול בבחינה, והניסיון למצוא את העיגון הלשוני במילים "חשיבה קלינית" לא יצלח. על פי פשוטם של דברים חשיבה קלינית עניינה בטיפול עצמו ולא בשאלות אתיות, שעם כל חשיבותן הן אינן חלק מהטיפול עצמו. הדברים אף מתחדדים לנוכח ניסוח יתר התקנות. כך למשל, בתקנות 7 ו-8 מופיע נושא האתיקה כנושא נפרד למרות שבאותן תקנות מופיע גם הנושא של הערכה קלינית (תקנות 7(3) ו-8(3)). ונזכיר שוב בהקשר זה, את הפסיקה הקובעת כי שיש לפרש בדווקנות את רשימת הנושאים המפורטים בתקנות.

8. המשיבים הוסיפו וטענו כי הם היו רשאים לכלול בבחינה את נושא האתיקה מכוח תקנה 9 לתקנות הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (סדרי בחינות), תש"ע – 2009 (להלן – "תקנות סדרי הבחינות"), אשר קובעת כי מנכ"ל משרד הבריאות יפרסם באתר האינטרנט של משרד הבריאות את תכנית הבחינה ובה פירוט נושאי הבחינה. גם טענה זו איננה משכנעת. יש לפרש את שני דברי החקיקה העומדים על הפרק - תקנות נושאי הבחינות ותקנות סדרי הבחינות - כמשתלבים זה בזה. פרשנות כזו מובילה למסקנה שאין לפרש את תקנה 9 לתקנות סדרי הבחינות כמסמיכה את המנהל הכללי להוסיף נושאים שיכללו בבחינה מעבר לנושאים המפורטים בתקנות נושאי הבחינות. באת כוח המשיבים הוסיפה וטענה כי ברשימת הנושאים שיכללו בבחינה אשר התפרסמה באתר משרד הבריאות נכלל הנושא של אתיקה, ומכאן שהעותר היה יכול לדעת שבבחינה יישאלו שאלות בנושא זה. טענה זו אינה יכולה לסייע למשיבים, שכן הפרסום באינטרנט איננו יכול להקנות למשיבים סמכות שאיננה קיימת בדין לשאול שאלות בנושאים שלא נכללו בתקנות נושאי הבחינות.

9. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין, כי אף אם הייתי סבור שרשאים היו המשיבים לכלול בבחינה שאלה בתחום האתיקה, הרי שגם אז היה מקום לפסול את השאלה הקונקרטית שבה עסקינן מן הטעם שהתשובה לה לא נכללת אפילו ברמז בחומר הבחינה כפי שהוא פורסם באתר משרד הבריאות. משרד הבריאות פרסם באתר כי החומר לבחינה בתחום האתיקה כולל את "הקוד האתי של הפיזיותרפיה בישראל" (ראו נספח ו' לעתירה). העותר צירף את הקוד האתי כנספח ז' לעתירתו, ומסתבר כי בקוד האתי אין התייחסות כלשהי לשאלה האם פיזיותרפיסט רשאי לקבל מתנות ממטופליו. העותר אף הוסיף וצירף כנספח ט' לעתירתו קוד אתי מורחב של הפיזיותרפיסטים בישראל, אשר על פי כותרתו פורסם על-ידי ועדת האתיקה של המועצה העליונה של הפיזיותרפיה בישראל, ושם נכתב כי: "הפיזיותרפיסט ימנע ממצבי ניגוד עניינים והתנגשות בין אינטרסים מקצועיים לאחרים, עולה מכך שהפיזיותרפיסט לא יקבל טובות הנאה בעבור שירותי פיזיותרפיה". אכן העותר צירף בהגינותו גם נייר עמדה של ועדת האתיקה של הפיזיותרפיה בישראל, שם לא נאסר לקבל מתנות אלא הובאו שיקולים שעל הפיזיותרפיסט לשקול בטרם יחליט אם לקבל את המתנה או לסרב לקבלה. ואולם, באת כוח המשיבים הודתה בהגינותה כי נייר עמדה זה איננו מהווה חלק מחומר הבחינה, כך שלא מצופה מהנבחן להכיר נייר עמדה זה.

10. התוצאה היא שהעתירה מתקבלת, ולפיכך יש לפסול את שאלה 85.

המשיבים יישאו בהוצאות העותר בגין הגשת העתירה בסך של 20,000 ₪.

ניתן היום, ל' חשוון תשע"ט, 08 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.