23 ינואר 2019

לפני:

כב' הנשיא מירון שוורץ

החלטה

1. עניינה של החלטה זו, בקשת הנתבע להורות על העברת ההליך בשל חוסר סמכות מקומית. בבקשתו מיום 16.1.19, טען הנתבע כי בית דין זה נעדר סמכות מקומית לדון בהליך, הואיל ועל פי רישומי משרד הפנים, התובעת מתגוררת בקרית ביאליק, עוד מיום 1.5.18, היינו קודם הגשת תביעתה בבית דין זה, לפיכך, טוען הנתבע, נתונה הסמכות המקומית לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

2. בתגובתה מיום 21.1.19 הודיעה התובעת כי היא מתנגדת למבוקש, תוך שטענה כי היה על הנתבע להעלות את הבקשה בהזדמנות הראשונה, כי מועד הדיון קרוב וכי יש להביא בחשבון את קרבת מקום מגוריה לבית הדין (כ-25 דקות נסיעה) לטענתה.

3. בתשובה לתגובה, אשר הוגשה היום, טען הנתבע כי אין נפקות למרחק הנסיעה, אין הכרח לטעון את הטענה בהזדמנות הראשונה וכי ממילא מדובר בהליך המצוי בשלב מקדמי ביותר.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

5. בהתאם לתקנה 3(א)(8) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, בהליך נגד המוסד לביטוח לאומי, הסמכות המקומית תהיה ל"בית הדין אשר באזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של התובע".

6. אין חולק כי במועד הגשת התביעה לבית הדין, הוא המועד הרלוונטי לענייננו, התגוררה התובעת בקרית ביאליק, המצויה בתחום שיפוט מחוז חיפה.

7. מאחר שלא ניתן להתנות על הסמכות המקומית בבית הדין לעבודה, הרי שבניגוד לטענת התובעת, אין הכרח להעלות את הטענה בהזדמנות הראשונה ובית הדין אינו קונה סמכות מקומית, מכח שתיקת הצדדים. מעבר לכך, הטענה הועלתה בשלב ראשוני ביותר של ההליך.

8. טענתה הנוספת של התובעת אודות קרבתה לבית הדין בנצרת, גם היא אינה רלוונטית, באשר אינה יכולה לגבור על הוראות התקנות. מעבר לכך, נראה כי נפלה שגגה בטיעוני ב"כ התובעת בעניין (סע' 9 לתגובה), הן משום שמשך הנסיעה בין מקום מגוריה לבית הדין בנצרת, עולה על משך הזמן הנטען בבקשה, והן משום שמשך זמן הנסיעה ממקום מגוריה לבית הדין בחיפה, קצר ממנו באופן משמעותי.

9. לפיכך, אני מורה על העברת ההליך לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, לו נתונה הסמכות המקומית בנסיבות העניין.

הישיבה הקבועה ליום 12.2.19 – מבוטלת.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ט, (23 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.