בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 27.8.18 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 52210803020 שעניינו אי מתן זכות קדימה.

ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אולם טען כי לאור זאת שהמבקש נוהג משנת 2003 ולחובתו רק ברירות משפט לפחות ב-10 השנים האחרונות ולאור עבודתו בה רישיונו נדרש מבוקש להתחשב בו ולקצר את הפסילה.

ב"כ המשיבה ציינה כי על פי הנסיבות הרכב שלא ניתנה לו זכות הקדימה, בלם וסטה ואף עלה על קו ההפרדה הרצוף הנמצא במקום.

לעניין ההרשעות הקודמות, טוענת ב"כ כי קיימת הרשעה מאפריל 2018 בגין נהיגה בחוסר זהירות , ויש הרשעה נוספת מ2018, בגין 3 היא אי ציות לתמרור עצור, מתנגדים לבקשה.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

כאמור, ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה.

מסוכנות:

כפי שנפסק ע"י כב' ביהמ"ש העליון בבש"פ 513/88 ניתן ללמוד על מסוכנותו של המבקש בנהיגה, אף מנסיבות ביצוע העבירה. הריני קובעת כי קיימת מסוכנות חמורה העולה מנסיבות מקרה זה שבו גרם המבקש בנהיגתו לרכב שלא ניתנה לו זכות הקדימה, לבלום ולסטות מנתיב נסיעתו. אין ספק כי מסוכנותו של המבקש נלמדת מהעבירה המיוחסת לו, מה גם שבעברו של המבקש קיימות הרשעות בגין עבירות דומות .

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ט, 17 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.