1. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע של נפילה בעבודה ביום 22.3.2018.

2. תביעתה של התובעת נדחתה ע"י הנתבע כמפורט במכתבו מיום 5.6.2018: "התאונה הנ"ל לא אירעה עקב עבודתך, אלא עקב סחרחורות/חולשה פנימית, שאינה נובעת מהעבודה".

בהמשך, במענה לפנייה נוספת של התובעת, הודיע הנתבע ביום 26.7.2018, כי התביעה נדחית גם בשים לב לכך כי "בהצהרתך בפני חוקר המוסד מסרת "המתנו ללקוחות ופשוט לא יודעת מה קרה הסתובבה לי הברך, איבדתי שיווי משקל ונפלתי..."".

כנגד החלטות הנתבע האמורות, הוגשה התביעה שלפנינו.

3. במסגרת שמיעת העדויות בהליך, העידו בפנינו התובעת עצמה, גב' שונטל סאבר - אחותה של התובעת אשר עבדה עמה בחנות בקיבוץ כנרת (להלן: גב' שונטל) וגב' תמי רוזה קלומר, גם היא מוכרת בחנות בה עבדה התובעת (להלן: גב' תמי).

רקע כללי

4. התובעת ילידת 1993. בזמנים הרלוונטיים לתביעתה עבדה כקופאית ומוכרת בחנות "תמרים כנרת" בקיבוץ כנרת (להלן: החנות). בין היתר ביצעה התובעת גם עבודות אריזה וסידור סחורה.

5. התובעת עבדה בחנות החל מחודש ינואר 2017 ועד המועד בו נפלה בעבודתה. שעות עבודתה היו בין 8:30 ל 18:00 (שורות 9-11 להודעת התובעת לחוקר הנתבע).

6. ביום 22.3.2018, בסביבות שעת הצהריים, נפלה התובעת במקום עבודתה, נפילה אשר גרמה לה לפגיעה ביד שמאל (להלן: התאונה).

7. נסיבות נפילתה של התובעת שנויות במחלוקת כפי שנפרט בהמשך, וכפועל יוצא מכך, השאלה האם מדובר בתאונת עבודה.

8. במסגרת פסק הדין שלהלן, נכריע בשאלה האם התאונה שארעה לתובעת אירעה בנסיבות העונות ל"תאונת עבודה" כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה- 1995, (להלן: החוק).

דיון והכרעה

9. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

10. סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לפיה: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

11. התובעת טענה בתביעתה כי הנתבע שגה בהחלטותיו כאמור, ובתוך כך הכחישה כי סבלה מסחרחורות עובר לנפילתה. בכתב תביעתה טענה כי התאונה אירעה בעקבות עמידה ממושכת על הרגליים ו"לחץ גדול בעבודה...ללא הפסקה" (סעיף 3 לכתב התביעה ולתצהירה), דבר שלטענתה גרם לעייפות ועומס יתר על הברך שהסתובבה לה ובשל כך נפלה.

מנגד, טען הנתבע כי לתובעת לא אירעה תאונת עבודה ביום 22.3.2018 וטען כי האירוע הנדון נגרם עקב גורם פנימי/אידיופטי.

12. למעשה, המחלוקת העובדתית שנתגלעה בין הצדדים ודרושה הכרעה היא בשאלת הגורם לנפילה.

13. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כי כעת, כי לאחר בחינת העדויות והמסמכים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. מהעדויות והראיות שנפרסו לפנינו התרשמנו כי לתובעת מספר גרסאות עובדתיות, סותרות, הנוגעות לגורם הנפילה, כפי שנפרט להלן.

גרסאות התובעת

14. הונחו לפנינו מספר גרסאות אותן מסרה התובעת, החל ממועד התרחשות התאונה ועד בירור התביעה לפנינו. בין גרסאותיה מצאנו מספר גורמים אפשריים לנפילה: האחד, נפילה בשל איבוד שווי משקל. השני, לאחר שהגישה תביעתה לנתבע - עקב החלקה. השלישי, עניינו בנפילה פתאומית שארעה עקב כך שהסתובבה לה הברך לאחר יום עבודה עמוס, לחץ ועמידה ממושכת על רגליה. הרביעי, עניינו בכך שלא קיבלה עזרה ביום התאונה מה שלא כך בימים אחרים (גרסה שמסרה במהלך עדותה לפנינו)– ובעקבות כך נחלשה. להלן נפרט את הגרסאות השונות, כפי שנמסרו על ידי התובעת כסדרן:

1. גרסתה בסמוך לתאונה – זו נלמדת מהמסמכים הרפואיים שהונחו לפנינו. כך למשל במסמך רפואי מיום התאונה נרשם: "נפלה בעבודה נחבלה בשורש יד שמאל וברך ימין" ללא אזכור לגורם לנפילתה.
2. גרסתה בתביעתה לנתבע – כאמור, בטופס התביעה שהוגש לנתבע, כחודש לאחר התאונה, גרסה התובעת כי הגורם לתאונה היה פתאומי תוך ש"הסתובבה" לה הברך, איבדה שווי משקל ונפלה.
3. גרסתה לחוקר הנתבע – מיום 29.5.2018, במסגרתה שללה התובעת טענה לפיה הגורם לתאונה היה החלקה או התקלות כלשהי ועומדת על גרסתה כפי שנרשמה בטופס התביעה לפיה נפלה בפתאומיות כאשר בפני החוקר הוסיפה כי התאונה ארעה תוך כדי ש"סתם" המתינה ללקוחות, הסתובבה ברך ימין איבדה שווי משקל ונפלה.

התובעת מסרה לחוקר את הדברים הבאים:

"ש. האם ביום האירוע עבדת כרגיל או שביצעת עבודה מאומצת יותר מהרגיל?

ת. זה לא מאמץ חריג אבל זה עמדתי על הרגליים רצוף מהבוקר

ש. ביום עבודה רגיל את יושבת?

ת. לא, בדרך כלל אני על הרגליים רק לפעמים שרוצים לשבת אז מותר. (עמ' 2 ש' 48 ועמ' 3 ש' 49-54 להודעה).

(ההדגשה אינה במקור)

1. גרסת התובעת לאחר החלטת הנתבע לדחות את תביעתה (חודש יוני 2018) נוסף לגורם איבוד שווי המשקל - גורם ההחלקה. כך:

במסמך רפואי מיום 6.8.2018 (נספח 25-26 לכתב התביעה), ד"ר אשכנזי רופא המשפחה אשר טיפל בתובעת לאחר שהגישה תביעתה לנתבע וזו נדחתה, ציין ברישומיו בחלק הדן ב"מטרת הבדיקה" - כך:

"נפלה בעת עבודתה. החליקה על משטח רצפת העבודה, בין שני שולחנות עמוסי טעימות ללא כל תלונה על סחרחורות, חולשה או רקיסת ברך...

דחיית התביעה ע"י במוסד לביטוח לאומי ע"ס טענה שנגרמה "עקב גורם פנימי/חולשה של הברך" חסרת אחיזה במציאות...סיבוב הברך היה כתוצאה מהחלקתה על משטח רצפת העבודה". (הדגשה לא במקור)

1. גרסתה בכתב התביעה – התובעת טענה בתביעתה שהתאונה הינה תוצאה של עייפות שנבעה מעומס ולחץ בעבודה. התובעת אינה מציינת את גורם ההחלקה – כפי שצוין במסמך הרפואי מיום 6.8.2018 היינו חודש לפני הגשת התביעה, והיא אף אינה מתייחסת לעניין זה.
2. חוו"ד רפואית מטעם התובעת – לאחר שהגישה את תביעתה פנתה התובעת למומחה מטעמה. התובעת צירפה חוו"ד רפואית מיום 2.10.2018. עיון בחווה"ד מעלה כי אף שלא ציינה את גורם ההחלקה בכתב תביעתה לבית הדין, ציינה בפני המומחה מטעמה כי גורם הנפילה היה החלקה. בחוות דעתו, אשר ניתנה לאחר מפגש במסגרתו שמע את תלונותיה וערך לה בדיקה קלינית, כותב המומחה מטעם התובעת את הדברים הבאים:

"בתאריך 22.3.2018 בהיותה בעבודה... הרגישה שמאבדת שווי משקל בגלל רצפה חלקה במיוחד זאת לאחר שלדבריה עבדה במשך שעות על הרגליים...לא חשה בסחרחורת".

עוד כותב המומחה:

"לאחר שבדקתי אותה...אני בדעה, שהפגיעה בידה השמאלית, היא תוצאה של הנפילה בעבודה, שנגרמה כתוצאה מהפרעה במקום בו עמדה באותו רגע..."

15. נסכם עד כה: גרסאות התובעת שונות זו מזו, לאורך הדרך. גרסאותיה השתנו החל ממועד הסמוך למועד התאונה ועד לעדותה לפנינו. למעשה התובעת מעמידה גרסאות עובדתיות סותרות.

העדויות בהליך

16. אם אין די בקיומן של גרסאות סותרות שהביאה התובעת בעצמה לאורך הדרך, הרי שגם גרסאותיהן של העדות מטעמה, אינן תומכות בגרסה אותה מפרטת התובעת בכתב תביעתה, לפיה התאונה אירעה בשל השפעה שנבעה מהעבודה על התאונה - עומס עבודה שגרם להיחלשות, איבוד שווי משקל ונפילתה.

17. גב' שונטל – אחותה של התובעת, לא עבדה בצמוד לתובעת במהלך יום העבודה ונפגשה עמה בשעת הצהריים כאשר תוך שיחה בנושא ארוחת הצהריים טענה שהתובעת "...פשוט נפלה ללא כל סיבה.." (עמ' 7 שורה 25 לפרוטוקול).

גב' תמי – העידה אף היא כי במעמד שיחה עם התובעת על ארוחת הצהריים "...היא נפלה מול העיניים שלי..." (עמ' 8 שורה 17 לפרוטוקול). גב' תמי שללה אפשרות לפיה התובעת החליקה או נתקלה בדבר מה ( עמ' 9 שורות 1-5 לפרוטוקול).

18. העדות אינן מציינות כי התובעת התלוננה על חולשה או עומס עבודה באותו היום ושוללות טענה לפיה התובעת החליקה או נתקלה בעצם כלשהו בטרם נפילתה.

דיון והכרעה

19. מחומר הראיות עולה כי התובעת נפלה מסיבה הטמונה בה – איבוד שיווי משקל אשר לא התרשמנו שיש בינו לבין העבודה קשר. לפיכך, אנו מעדיפים את גרסתה הראשונית הפוזיטיבית של התובעת על נפילה אדיופטית – נפילה בשל איבוד שיווי משקל מגורם פנימי.

לא מצאנו בסיס לטענות בדבר החלקה או עומס יוצא דופן בעבודה והתרשמנו כי טענות אלה נועדו לצורכי ההליך, מתוך הנחה כי יסייעו לקבלת התביעה ולא מעבר לכך.

20. העובדה שהונחו לפנינו גרסאות שונות, פוגמת במהימנות עדותה של התובעת בדבר קרות האירוע התאונתי, כאשר הלכה למעשה לא הונחה לפנינו ראיה אובייקטיבית לגרסה לה טוענת התובעת בכתב תביעתה, לפיה נפילתה ארעה לאחר יום עבודה עמוס ולאחר ש"הברך הסתובבה תוך כדי עמידה ממושכת" מה שלטענתה הביא לנפילתה. נזכיר בהקשר זה כי לגרסתה, כפי שנמסרה לחוקר המוסד, לא דרש מאמץ חריג וממילא בדרך כלל עובדת התובעת בעמידה.

21. הלכה היא ש"נפילה או מעידה של עובד על רקע סיבה הטמונה בעובד עצמו מבלי שהיה כל מכשול בדרכו או גורם פנימי הקשור לעבודתו שבגינו נפל, לא תוכר כפגיעה בעבודה... כן תוכר כפגיעה בעבודה נפילה או מעידה כאמור ככל שאירעה על רקע מכשול בדרך ובהתקיים יתר התנאים כקבוע בחוק להכרה בה" (עב"ל (ארצי) 37540-08-15‏ ‏ מישל ביטון - המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.1.2017).

סוף דבר

22. התביעה נדחית.

חרף נסיבות העניין, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, ט' אייר תש"פ, (03 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.