בפניי בקשת המשיבה 1 לעיכוב ביצוע של צו הפסקה שיפוטי שניתן ביום 26.1.20 וזאת עד ליום 30.11.20, כאשר מועד כניסת הצו לתוקפו ביום 30.5.20.

1. בהחלטה מיום 26.1.20 קיבלתי בקשת המבקשת והוריתי על צו הפסקה שיפוטי בהתאם לסעיפים 236 ו- 243 (ג) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), האוסר על המשיבים לעשות שימוש בנכס כבית ספר. עוד קבעתי, כי הצו ייכנס לתוקפו ביום 30.5.20, אלא אם יהיה בידי המשיבים היתר כדין.

כן קבעתי דיון מעקבי ליום 26.3.20 אשר בוטל בשל ההכרזה על מצב חירום במדינה (נגיף הקורונה) וביטול דיונים בעקבות כך.

1. ביום 27.4.20 הגישה המשיבה 1 בקשה לעיכוב ביצוע הצו עד ליום 30.11.20 בהתאם לסעיף 254ט' לחוק. בשל ההכרזה על מצב חירום לא ניתן היה לקדם את הליכי ההכשרה אצל המבקשת. כמו-כן לא ברור מתי יתברר הערעור ומתי תינתן בו ההכרעה.
2. ביום 7.5.20 הצטרפו המשיבים 3-9 לבקשה.
3. ביום 10.5.20 מסרה המבקשת את התנגדותה לבקשה. לשיטתה ביום 19.5.20 קבוע דיון בערעור שהגישה המשיבה 1. משהוגש ערעור על ההחלטה, בהתאם לסעיף 254ח'(א) לחוק הרי שהסמכות לעיכוב ביצוע נתונה לערכאת הערעור ושוגה המשיבה 1 בהפנותה לסעיף 254ט' לחוק. מתן החלטה בבקשה זו עשוי להביא להחלטות סותרות. המשיבים התנהלו בשיהוי בהליכי ההכשרה ומכל מקום, אף אם ייעתר בית המשפט לבקשה אין הצדקה לעיכוב ביצוע כמבוקש אלא עד למועד ההכרעה בערעור.
4. המשיב 2 מסר ביום 13.5.20, כי כבר אינו בעל תפקיד אצל המשיבה 1, אך הוא תומך בבקשתה זו.
5. ביום 13.5.20 מסרה המשיבה 1 את תשובתה לתגובת המבקשת בה טענה, כי מדובר בצו סופי שלבית משפט זה הסמכות להאריכו ולכן המסגרת הדיונית היא בהתאם לסעיף 254ט' לחוק.
6. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, דין הבקשה להידחות.
7. בין הצדדים מחלוקת האם המסגרת בה תידון הבקשה היא מכח סעיף 254ח' שכותרתו "עיכוב ביצוע זמני של צו עד להכרעה בבקשה לביטול הצו או בערעור" או סעיף 254ט' לחוק שכותרתו "בקשת בעל זכות לגבי מקרקעין לעיכוב ביצוע של צו סופי". מקריאת סעיפים 254ח'(א) ו- (ה) ניתן ללמוד, כי בצו הפסקה שיפוטי ישנה סמכות לעיכוב ביצוע הצו הן לערכאה הדיונית והן לערכאת הערעור. בנסיבות אלה, מקובלת עלי עמדת המבקשת, כי המסגרת הדיונית הינה סעיף 254ח' ולא סעיף 254ט' שדן בסמכותה של הערכאה הדיונית לעכב ביצוע הצו או להאריך את תקופת עיכוב ביצוע הצו לתקופות המנויות בסעיף. סעיף 254ט' כלל לא עוסק בעיכוב ביצוע לצרכי ערעור אלא במתן בהארכת המועד בו ייכנס הצו השיפוטי לתוקף על מנת לאפשר למי שנפגע מהצו, לפעול להסדרה, ועל כן הצדק עם המבקשת בעניין זה. במקום בו נדרש עיכוב ביצוע במקרה של ערעור הבקשה תידון בהתאם לסעיף 254ח' בעוד בקשה להארכת המועד לכניסת הצו לתוקף תידון בהתאם לסעיף 254ט'.
8. ביום 27.2.20 הגישה המשיב 1 ערעור על הצו השיפוטי. לצד הערעור לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו, כל שהצו אמור להיכנס לתוקף ביום 30.5.20. משהוגש ערעור, הרי שהסמכות להמשך עיכוב ביצוע הצו נתונה לערכאת הערעור ולא לערכאה הדיונית ועל כן הבקשה לא מצויה בסמכותי. דיון של הערכאה הדיונית בהארכת מועד כניסתו לתוקף של הצו בהתאם לסעיף 254ט' כאשר תלוי ועומד ערעור עשוי להביא לתוצאה אחרת מזו שתתקבל בערכאת הערעור ואין ראוי לנהוג כך.

1. נוכח כל האמור לעיל, בקשה לעיכוב ביצוע יש להגיש לערכאת הערעור בהתאם לסעיף 254ח' ובקשה להארכת מועד לכניסתו של הצו לתוקף לפי סעיף 254ט' לא ראוי שתידון על ידי הערכאה הדיונית כאשר תלוי ועומד ערעור.

מכל המפורט לעיל, הבקשה נדחית. אין בהחלטה זו למנוע מהמשיבה 1 הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי.

משהתיק תלוי ועומד בערכאת הערעור, לא מצאתי לקבוע דיון מעקבי. ככל שיהיה בכך צורך, ובהתאם להחלטה בבית המשפט המחוזי, הצדדים רשאים להגיש בקשה ובהתאם לאלה ייקבע דיון מעקבי.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים בדחיפות.

ניתנה היום, כ"ד אייר תש"פ, 18 מאי 2020, בהעדר הצדדים.