לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

תביעה זו עניינה עתירה להכיר בהתפרצות כאבי ראש אשר אירעה לתובע ביום 26.6.17 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1976, עובד בחברת חשמל כעוזר תורן.

2. ביום 26.6.17 החל התובע לעבוד בשעה 07:00. במהלך היום ביצע ביקורות ביחידה שבה הוא מוצב ועבודות טיפוליות בשטח. בסביבות השעה 10:30 ותוך כדי עבודה חש בלחץ בראשו בצד ימין. התובע המשיך לעבוד, אולם משהחמירו הכאבים פנה לחדר הפיקוד ודיווח על תחושותיו. משחש גם בטשטושים בראיה ובהבזקים פנה למרפאה במקום העבודה שם קיבל כדור ונח במשך כשעה. משלא חלפו הכאבים הופנה לבית החולים.

3. ביום ה-27.11.17 פנה התובע לנתבע בתביעה להכיר בכאבי הראש כפגיעה בעבודה. התובע נחקר על ידי חוקר מטעם הנתבע ביום 9.1.18 וביום 12.2.18 דחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק:

"מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו לא הוכח לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. בבירור רפואי שנערך נמצא כי אין קשר סיבתי בין כאבי הראש לבין עבודתך, מדובר במצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה" (נספח א' לכתב התביעה).

כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעה שלפניי.

4. מטעם התובע העידו הוא עצמו ואילו מטעם הנתבע העידו מנהלו הישיר של התובע מר ברוך מזרחי (להלן: מר מזרחי) והמשנה מר תומר אלעד (להלן: מר אלעד).

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, ביום האירוע חברו להם מספר תנאי עבודה חריגים שהצטברותם מהווה "אירוע חריג". לטענתו, ביום האירוע עבד עבודה מאומצת בהחזרת התחנה לעבודה בשילוב תנאי חום קיצוניים בתחנה בכלל, ובאזור "מילוי המימן" בפרט, וזאת ללא אוכל וללא שתייה. לדבריו, נדרש לעלות ולרדת ממקום למקום, ממשימה למשימה, במשך 2.5 שעות באופן רציף וללא מנוחה ולאחר מכן הגיע לאזור הגנרטור שם שהה בחום קיצוני מעל ל-20 דקות עד שחש בכאבי ראש חזקים.

6. לטענת הנתבע, לאור מכלול הראיות והעדויות, במועד הנטען על ידי התובע לא אירע בעבודת התובע כל אירוע ו/או עומס עבודה חריג ואין קשר בין עבודתו לבין מצבו הרפואי של התובע שהתפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי.

הנתבע טוען, כי קיימות סתירות בגרסאות התובע טרם קבלת הייצוג המשפטי ולאחריה, וכי שינוי הגרסה והטענות העובדתיות, מערערות את מהימנותו של התובע.

הנתבע טוען כי בטופס התביעה שהוגש לנתבע ציין התובע כי חש בכאבים ולחץ לאחר וויכוח הקשור בעבודה; במכתב השחרור מבית החולים צוין כי כאבי הראש הופיעו לאחר אירוע של לחץ נפשי ובהמשך "לאחר סכסוך" ואילו בעדותו בבית הדין טען התובע כי הוא אינו טוען כלל לקיומו של ויכוח אלא למאמץ חריג.

7. בתשובתו לטענות הנתבע, ציין התובע כי מיד לאחר שנשלח טופס ב.ל. 250 ומשהתברר לו מה נרשם בטופס על ידי המעסיק - הוא כתב למעסיק הודעת דואר-אלקטרוני הודיע שהדיווח מוטעה. עוד טוען התובע, כי עם הגיעו לעבודה בבוקר האירוע – עבר בדיקת רופא שממנה עולה כי לא סבל מכל בעיה.

המסגרת המשפטית

8. הוראות סעיף 79 לחוק קובעת:

"'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

הלכה פסוקה היא, כי על התובע להוכיח שאירע בעבודתו אירוע תאונתי או חריג אשר יכול והביא לפגיעתו (ראה לעניין זה דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נב/0-88 כאמל קופטי-המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד-אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

9. ועוד, על התובע להביא ראשית ראיה לכך שאירע בעבודה אירוע חריג או מיוחד כאשר בחינת חריגות האירוע נעשית באופן סובייקטיבי מנקודת מבטו של הנפגע (דב"ע נו/0-11 נורית חזאם - המוסד, פד"ע לו 75). לפיכך, על התובע הנטל להוכיח קיומו של האירוע החריג/מיוחד.

אשר לתנאים שבהם תוכר פגיעה כתוצאה מאירוע חריג במקרה דנן, יש להקיש מפסיקת בית הדין לעניין אירוע מוחי או אוטם בשריר הלב (עב"ל 502/09 משה סידה - המוסד, ניתן ביום 21.10.10; להלן:פרשת משה סידה), שם קבע בית הדין הארצי את התנאים שבהם יוכר אוטם שריר הלב כ"תאונת עבודה" והדברים יפים אף בענייננו, כדלקמן:

א. על התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום, כך שניתן יהיה לקבוע שביום מסוים בשעה מסוימת אירע אירוע מסוים.

ב. על התובע להוכיח כי האירוע מהווה אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטוי בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן.

ג. על התובע להוכיח כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.

ד. על התובע להוכיח את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו בסבירות העולה על 50%.

(ראו גם עב"ל (ארצי) 50727-09-14פלוני – המוסד, (23.11.15)

הכרעה

10. כאמור, השאלה העומדת לפתחנו היא - האם ביום האירוע אירע במהלך עבודת התובע אירוע חריג, כאשר נטל ההוכחה להביא "ראשית ראיה" לקיומו של אירוע חריג רובץ לפתחו של התובע. אולם, כפי שנפסק בפרשת נדב אושרי (306/03 נדב אושרי - המוסד, ניתן ביום 6.4.06; להלן: פרשת אושרי) "אין צורך בהוכחה גורפת אלא די בהוכחה המראה במידה מספקת של סבירות על קיומו של אירוע חריג".

11. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ולאחר ששקלתי את מכלול טענותיו של התובע, מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של אירוע חריג. ואבהיר.

12. בטופס ב.ל. 250 (נ/2) מיום 28.6.17, נרשם בתיאור התאונה "העובד מדווח כי לאחר ויכוח עם תורן משנה יחידה 2 לגבי התנהלות העבודה, חש כאבים ולחץ חזק בראש בצד ימין, קיבל טיפול במרפאה נגד כאבים. לאחר בדיקת רופא הופנה למיון לצורך בדיקות בליווי ואיסור לנהוג". (הדגשה שלי –י.א.ש.).

התובע טען כי הרישום של האחות בדבר קיומו של ויכוח הוא מוטעה וכי איש מהעדים לא טען כי היה וויכוח. לדבריו, משנוכח כי הרישום שגוי, שלח ביום 29.6.17 הודעת דואר אלקטרוני ובה הוא מבהיר כי לא היה ויכוח אלא שיחה וכי הוא מבקש לתקן את הרישום המוטעה.

גרסת התובע כי לא אירע כל ויכוח מקובלת עלי, ואכן איש מהעדים לא תמך בגרסה זו.

13. דא עקא, בתביעתו לנתבע (נ/1) שהוגשה ביום 27.11.17, רשם התובע כי "העובד חש כאבים ולחץ בראשו לאחר ויכוח שקשור בעבודה ולאחר 3-5 שעות של עבודה מאומצת בתחנה" (הדגשה שלי – י.א.ש.). בסעיף 16 לנ/1 חתמה מנהלת מחלקת משאבי אנוש על תביעת התובע תוך שהיא מציינת כי "מנהלת התחנה חתמה על הטופס בהסתייגות כי אין קשר בין ביצוע עבודת העובד לבין כאביו". בפתח חקירתו הנגדית אישר התובע את חתימתו על טופס זה.

בהפניית רופא התחנה לחדר המיון מיום 26.6.17 (נ/4) נרשם: "חזר לבדיקתי. בן 40 מדווח על כאב ראש מימין מזה שעתיים מציין הפרעת ראיה בעין ימין ללא שיפור באופטלגין לאור הנ"ל מופנה להערכת נוירולוג ורופא עיניים ...". ברישום זה אין כל איזכור לוויכוח ואולם בקבלתו בחדר המיון נרשם "מתלונן על כאבי ראש שמקרין לעין מזה מספר שעות אחרי אירוע של לחץ נפשי בריא בדרך כלל לא ידוע על מחלות כרונית" (הדגשה שלי - י.א.ש.).

14. ביום 12.7.17 מילא התובע טופס הודעה על תאונה בעבודה של חברת החשמל שם פירט את נסיבות האירוע כדלקמן:

"לאחר מילוי מימן ממושך בשטח ועבודות נוספות חזרתי למטבח בשיחה עם תורן משנה יחידה 2 (תומר אלעד) נוצר ויכוח לגבי התנהלות העבודה, במהלך הוויכוח חשתי כאבים ולחץ חזק בראש בצד הימני. עזבתי את המקום למנוחה בחדר עוזרים ולאחר מספר דקות הכאבים התגברו ואז ניגשתי למרפאה שם ניתן טיפול דרך כדור נגד כאבים לאחר שעה הכאבים התגברו עם לחץ שמקרין לעין הימנית ובצד האחורי הימני, חזרתי לאחות והיא הפנתה אותי לרופא החברה ששלח אותי לבדיקות בבית החולים עם ליווי" (הדגשה שלי – י.א.ש.).

התובע חתם על ההודעה (נ/6) ורשם הערה נוספת:

"מצ"ב דוח מפורט כפי שדווח למזכיר המחלקה והובהר בשיחה טלפונית. הדוח נשלח בעקבות דיווח מוטעה ומטעה של אחות המרפאה בטופס 250".

מכאן עולה, כי הטענה בדבר לחץ נפשי בעקבות ויכוח הועלתה על ידי התובע עצמו בשלבים שונים ובפני גורמים שונים, הגם שהוא עצמו טוען כיום כי היא אינה נכונה (עמ' 4 ש' 10-11).

15. התובע מעמיד את חריגות האירוע על צבר נסיבות שכללו לדבריו עבודה מאומצת מהרגיל; מעלית תקולה כך שנדרש מהתובע מאמץ חריג; תנאי חום קיצוניים.

16. לדברי התובע, אחת לתקופה מושבתת היחידה לצורך שיפוצים. לדבריו, ביום האירוע, היתה היחידה שבה עבד מושבתת מעבודה (הנעה קרה) וכי הוא, יחד עם חבריו, נדרש לפעילות מאומצת לצורך הנעתה חזרה לעבודה. לדבריו, לצורך כך התרוצץ ממשימה למשימה, בהתאם להוראות התורן, ונע רגלית עקב תקלה במעלית. עוד טוען התובע כי באותו היום היה חם באופן חריג, כאשר תנאי העבודה בתחנה -המצופה פח מגולוון והכוללת דוד וצנרת חמה - יצרו סביבת עבודה חמה מאוד.

התובע טוען כי ביום עבודה רגיל היחידה עובדת ומייצרת חשמל והעבודה היא מתונה ואילו כאשר היחידה מושבתת נדרשת עבודה מאומצת לצורך השבתה לפעילות, דבר המתרחש אחת לשנה (עמ' 14 ש' 6-9) וכי הוא לא זוכר הנעה כזו בעבר (עמ' 14 ש' 18).

מר מזרחי אישר בעדותו כי באותה העת היתה היחידה מושבתת וכי לצורך הנעתה נדרשה עבודה מאומצת מהרגיל (עמ' 15 ש' 7; עמ' 16 ש' 27; עמ' 17 ש' 24-עמ' 18 ש' 5 לפרוטוקול). עם זאת על גבי טופס הדיווח על תאונה בעבודה של חברת חשמל רשם מר מזרחי: "יאיר עבד ביום עבודה שגרתי ובמהלכו נתקף בכאבי ראש האירוע לא נבע מאירוע תאונתי" (נ/6). עוד ציין מר מזרחי כי הנעת יחידה נעשית 2-8 פעמים בשנה וכי התנעה ביחידה 2 (שבה עבד התובע) אינה מיוחדת (עמ' 17 ש' 17-25).

17. מר אלעד סיפר כי הנעות קרות נעשות 6-7 פעמים בשנה (עמ' 20 ש' 21-22); כי בהנעות קרות הצוותים עובדים ללא הפסקה (עמ' 20 ש' 24-25 לפרוטוקול); וכי ביום האירוע עבד התובע עבודה מאומצת, כאשר באמצע מילוי מימן פנה אליו התובע ואמר שהוא אינו חש בטוב (עמ' 21 ש' 27-30 לפרוטוקול). עוד סיפר מר אלעד כי מילוי המימן בתנאי המקום במשך שעה היא פעולה קשה בתנאי שטח קשים. לדבריו:

"המקום שהוא ממלא מימן זה קומת בלגאן יש שם צנרות אנרגטיים בתחנה זה קיטור שמגיע לטורבינה כל המפלצת של תחנת כוח מתרכזת בקומה זו, יש קיטור בלחץ אדיר טמפרטורה כאן היא המשמעותית. כל קווי הקיטור נמצאים שם, כל השמנים. זה מקום סגור" (עמ' 21 ש' 13-16 לפרוטוקול).

והוסיף: "את יודעת מה זה שעה בתחנת כוח, אדם רגיל נופל מהרגליים" (עמ' 22 ש' 4 לפרוטוקול) וכי השהות בקומת המימן אינה סימפטית (עמ' 24 לפרוטוקול). מנגד, אישר מר אלעד שעבודת מילוי המימן היא חלק מהעבודה השוטפת (עמ' 21 ש' 17-18) והיא אינה כרוכה בעבודה פיזית (עמ' 22 ש' 26-27). גם מעדותו של מר אלעד עולה הטענה כי באותו היום היה חם (עמ' 24 ש' 1-9 לפרוטוקול).

18. לדברי התובע, בסביבות השעה 10:30 ותוך כדי מילוי מימן בגנרטור חש בלחץ בראשו בצד ימין. הוא המשיך לעבוד, אולם משהחמירו הכאבים פנה לחדר הפיקוד ודיווח על תחושותיו. לטענתו, חש בהבזקים וטשטוש ראיה ופונה לבית החולים. בחקירתו הנגדית סיפר התובע כי בבוקר יום האירוע הגיע לעבודה בשעה 07:00, עבר תדריך ובשעה 08:00 עד 08:15 היה בביקור שגרתי אצל הרופא (עמ' 4 ש' 25 – עמ' 5 ש' 1 לפרוטוקול). על פי רישומי ב.ל. 250 האירוע התרחש בשעה 10:30 (נ/2), הוא נח כשעה ואז חזר לרופא החברה שהפנה אותו לחדר המיון ורשם במכתב ההפניה לחדר המיון כי התובע "מדווח על כאבי ראש מימין מזה שעתיים..." (נ/4). כשהגיע התובע לרופא המיון בשעה 12:51, נרשמו תלונותיו כך: "מתלונן על כאבי ראש שמקרין לעין מזה מספר שעות".

19. מעדות התובע עולה כי החל את יום העבודה למעשה לכל המוקדם בשעה 08:15, והספיק לעבוד לכל היותר כשעתיים ורבע. טענת התובע כי עבודתו בשעתיים אלה היתה חריגה לעבודתו הרגילה, לא הוכחה. ראשית, גם בעבודה רגילה נדרש התובע ללכת מקומה לקומה, וטענתו כי המעלית היתה תקולה לא נתמכה בראיה, ולמעשה גם נסתרה בדברי מר מזרחי. יתר על כן, מעדותו של מר מזרחי עולה כי במרחק של כ-30 מטרים מן המעלית שנטען שהיתה תקולה - קיימת מעלית נוספת (עמ' 18 ש' 14-21); שנית, התובע סיפר כי עסק במילוי המימן במשך כ-20 דקות כאשר בעבודה זו הוא נדרש להיות במקום אחד, ואף לצאת מידי פעם מחוץ לבנין, ומעדותו של מר אלעד עולה כי בעבודה זו אין מאמץ פיזי מיוחד; שלישית, בעדותו סיפר התובע כי עבד במאמץ וכי לא שתה (עמ' 10 ש' 28), אלא שלחוקר מטעם הנתבע סיפר התובע כי הוא החזיק עימו בקבוק מים קטן וממנו שתה קצת מים; רביעית, מהעדויות עולה כי עבודת התנעה של יחידה נעשית 6-8 פעמים בשנה ואינה מעשה של פעם בשנה או מעשה שהתובע כלל לא ביצע בעבר, כפי שטען.

20. כך גם טענת התובע כי באותו היום היה חם באופן חריג אינה נכונה. הגם משעדותו של מר אלעד עלה כי היה יום חם, מנתוני מזג האוויר שהציג הנתבע, עולה כי באותו היום בין השעות 08:00- 11:00 היתה הטמפרטורה 25.5-26.5 מעלות, שהיא טמפרטורה רגילה בעונה ובימים שקדמו ליום האירוע. אמנם טענת התובע כי בתוך התחנה החום גבוה יותר לא נסתרה - עם זאת, לא מצאתי כי מדובר בתנאי עבודה חריגים.

21. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא, כי בבואו לקבוע את עצם קיומו של האירוע ייתן בית הדין משקל מיוחד לאנמנזה כפי שנרשמה על ידי הרופאים. הלכה זו נומקה על ידי בית הדין הארצי בפרשת הירשהורן:

"יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון".

וכן:

"ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים"

(דב"ע מט/0-23 המל"ל - שמעון הירשהורן פד"ע כ 349).

בפנייתו לרופא החברה וגם בהגיעו לחדר המיון, התובע אינו מציין כל אירוע או עבודה חריגה. הפעם הראשונה שהתובע טוען לעבודה מאומצת היא בטופס התביעה לנתבע מיום 27.11.17 שם הוא מציין כי עבד 3-5 שעות של עבודה מאומצת שכאמור לא הוכחו.

22. על יסוד כל האמור, כמו גם העובדה שביום האירוע הספיק התובע לעבוד רק כשעתיים – ולא 3-5 שעות כפי שטען – וגם אז לא ביצע כל הזמן עבודה פיזית מאומצת או חריגה לעבודתו השוטפת – לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח קיומו של אירוע חריג או כי ביצע עבודה קשה יותר ובתנאים קשים יותר מעבודתו הרגילה, העולים כדי אירוע חריג.

23. סיכומו של דבר, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אירעה לו "פגיעה בעבודה". משכך, דין התביעה - להידחות.

בנסיבות העניין, משמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ג תמוז תש"פ, (05 יולי 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.