לפני:

כב' השופטת סאוסן אלקאסם

נציג ציבור (עובדים) מר מאיר בוחבוט

התובעת

לאה אבו

-

הנתבע

שמואל טל סקורצ'ר

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום הפרשי שכר עבודה, הפרשי תגמולים לפנסיה, דמי מחלה, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין העדר שימוע, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה ופיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב שתיים: האחת- שאלת נסיבות סיום עבודת התובעת והאם בנסיבות אלו התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין העדר שימוע. השנייה- שאלת זכאותה של התובעת לשכר בגין התקופה בה שהתה בביתה במחצית הראשונה לינואר 2018, וזכאותה לפיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה בשלושת החודשים ינואר עד מרץ 2018.

ואלו העובדות הרלוונטיות לענייננו:

1. הנתבע עוסק מורשה, יבואן של המותג " סקוצ'ר" ומוכר את סחורתו בבלעדיות בסניפי המשביר לצרכן.
2. התובעת עבדה אצל הנתבע כדיילת מכירות של "סקוצ'ר" במחלקת גברים בסניף המשביר לצרכן, סניף קריון בקריית ביאליק (להלן:" המשביר").
3. התובעת עבדה החל מיום 6.9.16 ועד יום 15.1.18. לטענת הנתבע התובעת סיימה לעבוד מיוזמתה ביום 31.12.17.
4. שכרה של התובעת שולם על בסיס שעתי, כאשר שכרה השעתי האחרון עמד על סך 28.49 ₪ לשעה בתוספת בונוס בהתאם ליעדי מכירה.
5. ביום 31.12.17 התייצבה התובעת לעבודתה בשעה 14:13, פגשה את מנהל סניף המשביר מר ניסן (להלן: "ניסן") ומר יהודה סגנו, סמוך למחלקת ילדים. ניסן העלה בפניה תלונה של לקוחה מיום עבודה קודם. התובעת ניסתה להבהיר כי מדובר בטעות בזיהוי ובפועל הלקוחה התלוננה על עובדת אחרת בשם חנין אבו, ניסן לא קיבל את הבהרתה וביקש ממנה לעזוב את הסניף. (להלן: " האירוע").
6. גב' אסנת מנהלת מחלקה במשביר שוחחה טלפונית עם הנתבע בסמוך לאירוע, עדכנה אותו במה שאירע וכי לאחר שיחת הבירור של ניסן עם התובעת בנוגע לאופן עבודתה והתנהלותה עם הלקוחות, התובעת הייתה נסערת ועזבה את העבודה. התובעת השאירה את המחלקה ללא עובדים ולא שבה יותר לעבודה.
7. התובעת, התקשרה לנתבע מיד לאחר האירוע ומשלא ענה, שלחה לו בשעה 14:18 הודעת SMS בה ביקשה כי יתקשר אליה. בשיחת טלפון בין הצדדים, הנתבע אמר לתובעת כי אינו מוכן לוותר עליה, ביקש ממנה לנוח בביתה יומיים שלושה, וכי תקבע פגישה עם ניסן ליישור ההדורים. הנתבע גם ניסה לטפל בעניין מול ניסן.
8. אין מחלוקת שבשיחה הנ"ל בין הצדדים הנתבע ידע על האירוע משיחה קודמת עם מנהלת המחלקה, בה עודכן כאמור כי התובעת עזבה את הסניף. לפיכך, לא קבלנו את גרסת התובעת כי בשיחתם אמר לה הנתבע ללכת הביתה. יתר הדברים שעלו בשיחה לא נסתרו על ידי הנתבע וקבלנו אותם כלשונם.
9. לאחר מספר ניסיונות קבעה התובעת פגישה עם ניסן ביום 7.1.18. אולם, הפגישה לא התקיימה עקב מחלתה. התובעת ניסתה בימים 9-10/1/18 לקבוע פגישה נוספת ללא הצלחה. התובעת הציגה פלט שיחות יוצאות (נספח ד' לתצהירה) ממנו עולה כי בחלק מהשיחות היה מענה אך לא ברור עם מי דיברה ומה תוכן השיחות.
10. ביום 10.1.18 קיבלה התובעת הודעה כי ניסן יצא לחופשה, ועליה לקבוע פגישה עם אלה (סגנית במשביר) ועם מנהלת המחלקה. אלו יחזרו לעדכן אותה לגבי יום ושעה.
11. אין מחלוקת כי בסופו של דבר לא התקיימה פגישה בין התובעת לבין ניסן וכי ניסן לא הסכים להחזיר את התובעת לעבודה בסניף המשביר שבניהולו.
12. ביום 15.1.18 ולאחר שלא תואמה פגישה עם נציגי המשביר, התקשרה התובעת שוב לנתבע על מנת לברר אם שב מחופשתו. הנתבע הודיע לתובעת כי ניסן לא מוכן שתחזור למשביר בסניף הקריון.
13. הנתבע הציע לתובעת שני מקומות עבודה חלופיים:

בסניף המשביר לצרכן בחדרה- התובעת סירבה להצעה מחמת מרחק הנסיעה מביתה. בסניף המשביר לצרכן בגרנד קניון בחיפה- שוב סירבה התובעת בגלל המרחק שמחייב לטענתה נסיעה בשלושה אוטובוסים. גם ייבצר ממנה להגיע לעבודה למשמרות מוצ"ש הואיל והיא שומרת שבת. בעקבות השיחה ובהתאם לבקשת הנתבע שלחה התובעת מייל בו רשמה את התנגדותה לעבוד בגרנד קניון בחיפה.

1. הנתבע הוא המעסיק של התובעת והיחיד שמקבל החלטות בנוגע לתנאי עבודתה וסיום העסקתה. ניסן אינו המעסיק של התובעת ואינו מוסמך לסלק אותה מהעבודה.
2. בשבועיים שהתובעת ישבה בביתה מ- 31.12.17 ועד 15.1.18 לא שולם לתובעת שכר. בתקופה זו שהתה התובעת במחלה בימים 7-9 לינואר 2018 (אישור מחלה צורף לתצהירה- כנספח ג'). טענת הנתבע בכתב הגנתו כי התובעת לא הציגה את אישור המחלה בפניו בזמן אמת, וראה אותו לראשונה כשזה צורף לפניית התובעת באמצעות באת כוחה, לא נסתרה.
3. בין התובעת והנתבע הוחלפו מסרונים בהם ביקשה התובעת תשלום מלוא זכויותיה ומכתב המלצה. כעולה מההתכתבויות בין הצדדים הבטיח הנתבע לשלם מה שמגיע לתובעת על פי חוק "עד השקל האחרון".
4. משהצדדים לא הגיעו להסכמות ביניהם הוגשה תביעה זו.
5. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות שלה עצמה, ומטעם הנתבע הוגש תצהירו עצמו. בדיון ההוכחות הודיעה ב"כ הנתבע כי היא מוותרת על חקירתה הנגדית של התובעת, בכפוף לשמירת כל טענות הנתבע. הנתבע נחקר נגדית והצדדים סיכמו בדיון בעל פה.
6. נציג ציבור מעסיקים הוזמן לדיון ולא התייצב. בית הדין החליט לקיים את הדיון בהיעדרו.

טענות הצדדים:

1. התובעת טוענת כי ביום האירוע ניסן הודיע לה על פיטוריה והפציר בה שלא תשוב עוד לעבודה במשביר. לטענתה היא פוטרה לאלתר ללא שנערך שימוע כדין ומבלי לקבל הודעה מוקדמת בהתאם להיקף משרתה. מנגד, טוען הנתבע כי ביום 31.12.17 נטשה התובעת את עבודתה ולא שבה יותר. ניסיונות הנתבע לשבץ את התובעת לשני מקומות עבודה חלופיים נדחו על ידה.
2. התובעת טוענת כי לא שולם לה שכר בגין יום עבודתה ב-31.12.17 ובמחצית ראשונה לחודש ינואר לרבות בגין הימים בהם שהתה במחלה. הנתבע טען בכתב ההגנה כי ראה את אישור המחלה לראשונה כשזה צורף לפניית התובעת באמצעות ב"כ (סעיף 36(ב) לכתב ההגנה) וכי שילם לתובעת כל המגיע לה על פי חוק. התובעת עובדת שעתית, משלא עבדה בפועל בינואר אין היא זכאית לתשלום שכר כלשהו. לטענתו התובעת שובצה בשני מקומות עבודה חלופיים תוך פרק זמן סביר, והיא סירבה לחזור לעבודתה אותה נטשה לטענתו ביום 31.12.17.
3. התובעת לא קיבלה הודעה לעובד על תנאי עבודה, לפיכך מגיע לה לטענתה פיצוי על סך 15,000 ₪. לטענת התובעת אילו הנתבע היה עורך הודעה בהתאם לחובתו על פי חוק לא הייתה נפגעת יכולתה להוכיח את הסיכום עמו במועד קבלתה לעבודה כי תעבוד אך ורק בסניף המשביר בקריון. הנתבע מצידו טוען כי תנאי עבודת התובעת פורטו בפניה בסמוך לתחילת העסקתה והיו ידועים לה. גם תלושי השכר שיקפו באופן ברור ומפורש את התשלומים ששולמו לתובעת בפועל.
4. התובעת טוענת כי סירוב הנתבע לצייד אותה במכתב פיטורים פגע בזכותה לקבל דמי אבטלה סמוך למועד סיום עבודתה. זכאות התובעת נדחתה לטענתה ב- 90 ימים עקב קביעת המוסד לביטוח לאומי כי התפטרה מרצונה החופשי. עיכוב התשלום גרם לה לטענתה נזק בגובה דמי אבטלה לשלושה חודשים. מנגד טוען הנתבע כי התובעת קיבלה את מלוא דמי האבטלה להם היא זכאית. התובעת לא תבעה ולא הוכיחה נזקים ממוניים אחרים.
5. התובעת טוענת כי הנתבע הפקיד בחוסר תגמולי פנסיה. לטענת הנתבע הפקיד עבור התובעת תגמולים באופן מלא בהתאם להוראות צו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה 2011.

דיון והכרעה

האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים:

1. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר קיימת מחלוקת עובדתית לגבי נסיבות הפסקת העבודה, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לפיטורים (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן (25.6.97)) ואין לראות מעשה כאקט של פיטורים או של התפטרות אלא אם כן אלו נעשו באופן מפורש וחד משמעי - "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (ר' דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271).

עוד נקבע כי כאשר יש להכריע, מי מבין הצדדים הביא את היחסים לידי סיום, דהיינו אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה (דב"ע ל/3-18 נוח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ, פד"ע ב', 41).

1. נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את מכלול הטענות והראיות שהוצגו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובעת התפטרה מרצונה מעבודתה.
2. אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי פוטרה מעבודתה ביום האירוע על ידי ניסן. אין מחלוקת כי הנתבע הוא המעסיק של התובעת, אשר קובע את תנאי שכרה ומחליט בנוגע למועד סיום העסקתה. התובעת העידה כי בשיחתה הטלפונית עם הנתבע, מיד לאחר האירוע האחרון אמר לה שהוא מרוצה ממנה ואין לו כוונה לסיים את העסקתה. ביקש ממנה לנוח יומיים שלושה עד שיטפל בעניין. הנתבע אישר את שיחתו הטלפונית עם התובעת. לגרסתו גם אמר לה שידבר עם האחראים במשביר. טענת הנתבע כי ניסה לארגן פגישה להחזרת התובעת לעבודה לא נתמכה בראיות. אולם ניתן ללמוד על ניסיונות הנתבע לפתור את התקרית בין ניסן והתובעת, מדברי התובעת עצמה לפיהם הוא ביקש ממנה לכתוב מכתב התנצלות ללקוחה, דבר שמראה השתדלות מצידו למציאת פתרון ענייני.
3. סמוך לאחר האירוע, נעשו ניסיונות לקבוע פגישה עם מנהל המשביר או מי מטעמו כדי לפתור את המחלוקת סביב המשך עבודת התובעת בסניף הקריון. ראו פלט שיחות יוצאות שצורפו לתצהיר התובעת, מהם עולה כי נקבעה לתובעת פגישה ראשונה עם ניסן ביום 7.1.18. התובעת נאלצה לדחות את הפגישה עקב מחלתה. הנתבע ביקש מהתובעת כי תעדכן אותו במה שיסוכם עם ניסן. ראו הודעת וואטסאפ מיום 9.1.18 שעה 17:05.
4. הטיפול בעניינה של התובעת התעכב במספר ימים בהם נבצר מניסן והנתבע להיפגש אישית עם התובעת עקב שהייתם בחופשה.
5. התובעת צירפה הודעת וואטסאפ לפיה נקבעה לה פגישה עם מנהלת מחלקה וסגנית במשביר ליום 15.1.18. התובעת לא התייחסה בתצהיר לפגישה זו ואם אכן התקיימה. (ראו הודעת וואטסאפ מיום 14.1.18 שעה 10:05). מהשתלשלות העניינים הסקנו כי בסוף הפגישה לא התקיימה.
6. אין מחלוקת כי לאחר שלא היה ניתן להשאיר את התובעת בעבודתה בסניף הקריון, הציע לה הנתבע שתי הצעות למקומות חלופיים להמשך עבודתה:

האחת בסניף המשביר לצרכן בחדרה- טענת הנתבע כי ההצעה הועלתה בפני התובעת כשבוע לאחר המקרה לא מתיישבת עם ההודעות שהוחלפו בין הצדדים כפי שיפורט להלן: בהודעה ששלחה התובעת לנתבע ביום 4.1 יום ה' בשבוע- עדכנה התובעת כי נקבעה לה פגישה עם ניסן ביום א' שעה 15:00. ביום א' 7.1.18 בשעה 10:15 הודיעה התובעת לנתבע כי דחתה את הפגישה עקב מחלתה, יקבע מועד אחר כשתרגיש יותר טוב. ביום 9.1.18 בשעה 16:47 כתבה התובעת לנתבע כי ניסתה לקבוע פגישה נוספת עם ניסן. מספר דקות אחרי כתב לה הנתבע כי הוא נמצא בחופשה, וביקש שתעדכן בהמשך. ביום 10.1.18 יום ד' בשבוע עדכנה התובעת את הנתבע כי ניסן בחופשה עד יום ראשון 14.1.18. ביום 14.1.18 שעה 10:05 הודיעה התובעת לנתבע כי נקבעה לה פגישה למחרת עם המנהלת ואלה הסגנית ויחזרו אליה. ביום 15.1.18 פנתה התובעת לנתבע כדי לברר אם חזר מחופשה. ההודעה הבאה מיום 16.1.18, שעה 13:43 בנוגע לבקשת הנתבע לשלוח לו מייל המעלה על הכתב את סירוב התובעת להצעה לעבור לסניף גרנד קניון בחיפה. השתלשלות זו מראה כי במהלך השבועיים הראשונים נעשו ניסיונות להשיב את התובעת לסניף המשביר בקריון. כשהתברר ביום 15.1.18 כי הדבר אינו אפשרי העלה הנתבע את הצעותיו להעברת התובעת לסניפים אחרים. התובעת סירבה כאמור להצעה לעבור לחדרה מחמת המרחק מביתה, סיבה שנראית סבירה בנסיבות.

הצעה שנייה מעבר לסניף גרנד קניון בחיפה- גם הצעה זו שעלתה לאחר הפגישה אליה זומנה התובעת עם נציגות המשביר, נדחתה על ידי התובעת.

1. נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעת להוכיח כי סירובה להצעות הנתבע מוצדק בנסיבות העניין. טענת התובעת כי הצעת העבודה החלופית בסניף גרנד קניון בחיפה מחייבת נסיעה בשלושה אוטובוסים נטענה בעלמא ללא כל ראיה תומכת. מנגד גרסת הנתבע כי סניף גרנד קניון במרחק 10 דקות נסיעה באוטובוס בקו 101 ממרכזית לב המפרץ לא נסתרה. הנתבע לא נחקר נגדית על הנתונים שהציג לגבי הנסיעה מבית מגוריה של התובעת לגרנד קניון, וגרסתו לא נסתרה.
2. ממכלול הראיות עולה כי הנתבע היה מרוצה מעבודת התובעת והיה מעוניין בהמשך העסקתה. מנגד, נוכח תלונות הלקוחות ועמדת ניסן, לא היה ניתן להשאיר את התובעת בסניף המשביר בקריון. הנתבע הציע לתובעת מקומות עבודה חלופיים. ההצעה לעבור לסניף גרנד קניון נראית בעינינו סבירה וראויה בנסיבות העניין, בשים לב לכך שהאילוץ להעביר את התובעת נבע מתלונות של לקוחות על התנהלותה וכי הנתבע מוכר את סחורתו בסניפי המשביר בלבד. סניף גרנד קניון הוא הקרוב ביותר למקום מגורי התובעת. התובעת סירבה מרצונה להצעות העבודה וגרמה בכך לסיום עבודתה.
3. טענת התובעת לפיה הנתבע התחייב לשלם לה פיצויים , שכר עבור חודש ינואר ודמי הודעה מוקדמת לא נתמכה בראיות. בהודעות שהוחלפו בין הצדדים ביום 16.1.18 עולה כי התובעת שאלה את הנתבע אם שלח לה מכתב פיטורין, הנתבע השיב כי שלח אישור קופת גמל. גם התובעת כתבה ששלחה לשרה בפקס טופס של קרן פנסיה ביטוח הראל.
4. מתוכן ההודעות והטפסים שאוזכרו ניתן להבין כי הנתבע התכוון לשחרר לתובעת את קופת הפיצויים גם שלדעתו התובעת עזבה את העבודה מרצונה. התובעת הבינה מהאמור שהנתבע מתחייב לשלם לה פיצויי פיטורים. מהמשך ההודעה מיום 16.1.18 עולה כי הצדדים שוחחו ביניהם. מאותו מועד לא הוחלפו הודעות בין הצדדים עד יום 4.2.18 בו הודיע הנתבע לתובעת כי סיים את הטיפול בתיקה. בתשובה הודתה התובעת לנתבע וביקשה מכתב המלצה. הודעת התובעת מיום 6.2.18 בה היא מתייחסת להתחייבות הנתבע לשלם לה שכר עבור ינואר בלבד מבלי להזכיר תשלומים נוספים תומכת במסקנה שהנתבע לא התחייב בפני התובעת לשלם לה פיצויי פיטורים מלאים ודמי הודעה מוקדמת. תימוכין לאמור תשובת הנתבע כי ישלם לתובעת מה שמגיע לה על פי חוק.
5. הודעת התובעת בהמשך ביום 20.2.18 כי חסר בתלוש הודעה מוקדמת ופיצויים לא התבססה על שום הודעה או התחייבות מטעם התובע לשלם רכיבים אלו. בתשתית הראייתית שהוצגה בפנינו, לרבות עדות התובעת וההודעות שצירפה לתצהירה מהימים הסמוכים לאירוע אין אסמכתא לטענה כי התובעת פוטרה על ידי הנתבע. אין חולק כי הנתבע רצה בהמשך עבודת התובעת והציע לה מקומות עבודה חלופיים.
6. זאת ועוד, אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי הנתבע התחייב לעביר לידיה מכתב פיטורים. התובעת הפנתה להתכתבויות מחודש פברואר 2018. מההודעות עולה כי הנתבע התחייב להעביר לתובעת מכתב המלצה (ראו הודעה מיום 4.2.18). ביום 11.2.18 כתבה התובעת לנתבע כי טרם קיבלה את המכתב ובתשובתו ענה לה כי המכתב נשלח בדואר. המכתב היחידי שאוזכר בהודעות באותו שבוע הוא מכתב ההמלצה ותו לאו.
7. באשר למכתב פיטורים, התובעת אכן ביקשה מהנתבע להעביר לה מכתב פיטורים, הנתבע הביע נכונות לעזור לה – " לאה בוקר טוב. לכל דבר יש שני צדדים. שנינו נפגענו ממה שקרה. אני שלמתי לך כבר כל מה שמגיע לך על פי חוק, וזה נבדק משפטית. אם את רוצה ממני עוד מכתב פ. אני מוכן לעזור תשלחי פקס מסודר וחתום בכתב ידך שאין לך יותר שום דרישות/תביעות ואטפל לך. רק בריאות. מס פקס 0774509147" (ראו הודעה מיום 27.2.18).
8. מתוכן ההודעה ועיתויה עולה המסקנה כי בקשה זו נשלחה לצורכי הגשת תביעה לתשלום דמי אבטלה. הנתבע הביע נכונות לעזור לתובעת, כנגד התחייבות מצידה לוותר על תביעות.
9. לאור המקובץ אנו קובעים כי ביום 15.1.18 התפטרה התובעת מעבודתה מרצונה, ואין היא זכאית לפיצויי פיטורים.
10. זאת ועוד אין התובעת זכאית להפרשים לקופת פנסיה עבור פיצויים. התובעת השתכרה במשך מלוא תקופת עבודתה סך 66,046 ₪. בהתאם להוראות צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 וצו הרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016 (להלן: "צווי ההרחבה") היה על הנתבע להפקיד עבורה – 66,046 ₪ X 6%= 3,963 ₪. הנתבע הפקיד בפועל סך 3,982 ₪ לכן אין התובעת זכאית להפרש בגין הפקדות לפיצויים.

חלף הודעה מוקמת ופיצוי בגין העדר שימוע:

1. משקבענו כי התובעת התפטרה מרצונה אין זכאות לחלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין העדר שימוע. תביעת התובעת לרכיבי תביעה אלו נדחית.

שכר לחודש ינואר 2018:

1. לטענת התובעת הנתבע לא שילם לה שכר ליום 31.12.17 בו נשלחה לביתה על ידי ניסן. גם היפר הנתבע לטענתה את התחייבותו לשלם לה שכר בגין מחצית ראשונה לחודש ינואר 2018, לרבות בגין ימי מחלתה. מנגד, טוען הנתבע כי התובעת לא עבדה בפועל ולא המציאה אישור מחלה בזמן אמת.
2. הלכה היא כי אם העובד מוכן לעבוד, אין המעסיק יכול לגרוע משכרו אם לא סיפק לו עבודה בפועל. ראו - "בעניין חיובו של מעסיק לספק לעובדו עבודה בהתאם להיקף המשרה שהוסכם עמו נפסק: "דין הוא כי עובד זכאי לשכרו עם היותו מוכן ומזומן למלאכה בתקופת השכירות, ולאו דווקא משעבד בפועל".(דב"ע תשן/3- 32 קונפורטי – התאגדות לתרבות גופנית "הפועל", [פורסם בנבו] פד"ע כא 494, 498).

ראו גם - "הימנעות מעסיק משיבוץ עובד לעבודה, עת העובד העמיד עצמו לרשות העבודה, מזכה את העובד בתשלום שכר בגין אי עבודה באותם ימים במהלכם הוא לא שובץ לעבודה. שכן "שכר עבודה הוא התמורה בעד העבודה, והוא משולם על בסיס יחידת זמן בעד הזמן, שבו עבד העובד או העמיד עצמו לרשות העבודה–אף אם אין המעביד מספק לו עבודה" (ר' יצחק לובוצקי, "חוזה עבודה וזכויות העובד", פרק 12 ע"מ 3 וההפניות שם)".

1. כעולה מדו"ח נוכחות התובעת לחודש דצמבר 2017, ביום 31.12.17- יום האירוע, התייצבה התובעת לעבודה בשעה 14:13. בשעה 14:18 שלחה הודעה לנתבע שיתקשר אליה. בשעה 14:33 יצאה מהעבודה.
2. מקובלת עלינו גרסת התובעת כי לאחר השיחה עם ניסן היא נתבקשה לעזוב את הסניף. גם בשיחה עם הנתבע בסמוך לאירוע נתבקשה לשבת בביתה יומיים שלושה עד שהרוחות יירגעו ויטפל בעניין מול ניסן. גרסת התובעת נתמכת בפלט השיחות ובהודעות שהוגשו מטעמה.
3. הלכה למעשה – התובעת היתה ערוכה ומזומנה להגיע לעבודה ולעבוד. סירוב ניסן להחזרתה למשביר סיכל אפשרות זו. לפיכך, אנו סבורים כי הדין עם התובעת והיא זכאית לשכר עבודה עבור יום עבודה מלא ב- 31.12.17 בסך 28.49 X 8= 228 ₪. ושכר עבודה עבור מחצית ראשונה של ינואר 2018 בה נמנע ממנה לעבוד כפי שיפורט להלן.
4. ממוצע שכר התובעת לכל תקופת עבודתה עומד על סך 66,046 חלקי 16 = 4,128 ₪. התובעת זכאית לשכר עד 15.1.18 המועד בו דחתה התובעת את הצעת הנתבע לעבור לעבוד בסניף גרנד קניון. 4,128 ₪ חלקי 2 = 2,039 ₪
5. בהתאם לאישור מחלה שצירפה התובעת לראיותיה, בימים 7-9 לחודש ינואר שהתה התובעת בחופשת מחלה בגינה היא זכאית לתשלום בהתאם להוראות חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 לעובד בשכר. ימי מחלת התובעת נפלו על ימי א' עד ג' בשבוע, לפיכך היא זכאית לתשלום מלוא תקופת מחלתה.
6. בהתאם לסעיף 2 לחוק דמי מחלה זכאית התובעת לתשלום בעד הימים השני והשלישי להיעדרה – מחצית דמי מחלה.
7. אשר על כן, יש לנכות מהשכר עבור מחצית חודש ינואר כאמור בסעיף 50 הנ"ל תשלום בגין יומיים מתקופת מחלתה של התובעת- 2 X 8 X 28.49 ₪ = 455.84 ₪.
8. התובעת זכאית לתשלום שכר בגין חודש ינואר בסך 2,039- 456= 1,583 ₪.

פיצוי בגין אי קבלת אבטלה :

1. התובעת עתרה לקבלת פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה ב- 90 הימים הראשונים לזכאותה. הפיצוי חושב לפי גובה שלושה חודשי זכאות לדמי אבטלה. לטענת הנתבע שולמו לתובעת מלוא דמי האבטלה המגיעים לה בהתאם לזכאותה. התובעת לא טענה, לא תבעה ולא הוכיחה נזקים.
2. אין מחלוקת כי התובעת קיבלה את מלוא דמי האבטלה שהייתה זכאית להם. התובעת לא טענה ולא הוכיחה נזקי ממון אחרים. התובעת לא עתרה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את זכאותה ב- 90 ימים מחמת התפטרות מעבודה מרצון. מסקנתנו כי התובעת לא זכאית לפיצוי כלשהו בגין אי תשלום דמי אבטלה בעיכוב של 90 ימים.

פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד:

1. הנתבע לא הכחיש בכתב הגנתו כי לא מסר לתובעת הודעה על תנאי עבודה. הנתבע טען כי תנאי העבודה פורטו בפני התובעת ותלושי השכר שיקפו באופן ברור ומפורש את התשלומים ששולמו לה בפועל.
2. לטענת הנתבעת העדר הודעה בכתב פגעה בזכותה להוכיח את הסיכום עם הנתבע כי תעבוד בסניף המשביר בקריון בלבד.
3. אין מחלוקת כי הנתבע לא המציא לתובעת הודעה בכתב על תנאי עבודתה בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב- 2002. התובעת תבעה פיצוי בגובה 15,000 ₪ מכוח סעיף 5 (ב) לחוק.
4. לדעתנו אין בנסיבות העניין הצדקה לחייב את הנתבע בפיצוי בסכום הנתבע. אין בכתב התביעה טענות כנגד אי תשלום שכר או תנאים סוציאליים אחרים, שהעדר מתן הודעה על תנאי עבודה, הקשה על התובעת את הוכחתם. אין מחלוקת שבמהלך תקופת עבודתה קיבלה התובעת את מלוא זכויותיה. הסוגיות שהתעוררו בתיק לרבות זכאות התובעת לשכר חודש ינואר נגעו לנסיבות אופן סיום עבודת התובעת.
5. לא נעלמה מעינינו טענת התובעת כי העדר הודעה על תנאי עבודה מנע ממנה את היכולת להוכיח טענתה כי בתחילת עבודתה סיכמה עם הנתבע שתעבוד בסניף המשביר בקריון בלבד. איננו מקבלים טענה זו. אנו מפנים להתכתבויות בין הצדדים סמוך למועד סיום עבודת התובעת בהן היא לא העלתה את הסיכום הנטען על ידה כעת, כנימוק לסירובה לקבלת הצעות הנתבע למקומות עבודה חלופיים. אשר על כן, אנו מעמידים את זכאות התובעת לפיצוי על סך 3,000 ₪.

הפרשי תגמולים לפנסיה:

1. לטענת התובעת הנתבע הפקיד תגמולי פנסיה בחוסר בסך 534 ₪. אין טענה מצד התובעת כי הייתה לה קופה פעילה במועד תחילת עבודתה. אולם הסכומים שהופקדו בפועל על ידי הנתבע מראים כי הנתבע בחר להפקיד עבור התובעת החל מיום עבודתה הראשון .
2. התובעת החלה לעבוד כאמור בחודש ספטמבר 2016. בהתאם להוראות צווי ההרחבה, היה על הנתבע להפקיד תגמולי פנסיה כמפורט להלן:

סך המשכורות מ- 9/16 ועד 12/16 -15,551 ₪. 15,551 X 6.25%= 972 ₪.

סך המשכורות מ- 1/17 ועד -2/17= 50,495 ₪. 50,495 X 6.5%= 3,282 ₪.

התובעת זכאית להפקדות על סך 4,254 ₪.

הנתבע הפקיד בפועל סך 4,290 ₪. אשר על כן התובעת לא זכאית להפרשים בגין תגמולים ותביעתה לרכיב זה נדחית.

קיזוז הודעה מוקדמת:

1. אין בידינו לקבל את דרישת הנתבע לקיזוז חלף הודעה מוקדמת מכל סכום שייפסק לטובת התובעת. בנסיבות סיום העסקת התובעת, משניסן התנגד לחזרתה לעבוד במשביר, לא היה באפשרות התובעת להמשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת.

סיכום:

1. אשר על כן זכאית התובעת להפרש שכר על סך – 1,583 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום עבודת התובעת ביום 15.1.18 ועד היום.
2. הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 3,000 ₪.
3. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין על ידי הנתבע, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
4. תביעת התובעת לפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העדר שימוע, פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה ב- 90 ימים ראשוני והפרש תגמולי פנסיה נדחית בזאת.
5. הנתבע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין.

מאיר בוחבוט

נציג עובדים

סאוסן אלקאסם
שופטת