22 פברואר 2021

לפנינו תביעה במסגרתה עתר התובע להורות לנתבע לשלם לו קצבת זקנה בגובה קצבת הנכות וכן לקבל תוספות שונות לקצבה.

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:

1. התובע הינו יליד 1931.
2. ביום 27.12.94 נקבעה לתובע דרגת אי כושר בשיעור של 75% שזיכתה אותו בקצבת נכות מלאה מיום 1.2.92.
3. עם הגיעו של התובע לגיל פרישה ביום 1.11.96 חדל התובע להיות מבוטח לעניין קצבת נכות כללית והחל לקבל קצבת זקנה (אזרח וותיק). מאחר וקצבת הזקנה הייתה גבוהה יותר המשיך התובע לקבל את קצבת הזקנה.
4. לטענת התובע, ברבות השנים קצבת הנכות לה היה זכאי עלתה בשיעורה על קצבת הזקנה ועל כן התובע ביקש מהנתבע לקבל קצבת זקנה בגובה קצבת הנכות בהתחשב בהיותו נכה. כמו כן ציין התובע כי לא קיבל את כל התוספות להן היה זכאי בהתאם לסעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק). התובע עתר להפרשים כאמור מתחילת שנות ה-2000 ולחילופין ל-7 השנים האחרונות.
5. הנתבע מנגד טען, כי לתובע שולמה קצבת נכות כללית עד לחודש 10/96. החל מחודש 11/96 התובע החל לקבל קצבת זקנה (קצבת אזרח וותיק) בסכום העולה על סכום קצבת הנכות ששולמה לו קודם לכן וזאת בהתאם להוראות סעיף 251 לחוק. בחודש 3/18 נקבעה עפ"י חוק ההסדרים תוספת למקבלי קצבת אזרח וותיק במעבר מנכות. התובע לא זכאי לתוספת הנטענת מאחר ולא נמנה במעבר מקצבה לקצבה בתקופה הרלבנטית.

דיון והכרעה:

1. הלכה פסוקה היא כי: "אין המוסד לביטוח לאומי רשאי לשלם גמלה מעבר לקבוע בחוק. עליו לשלם גמלה אך ורק על פי החוק" (עב"ל (ארצי) 551/09 המוסד לביטוח לאומי- יחזקאל דניאל, 4.11.2010).
2. אין חולק כי מיום 1.11.96 חדל התובע להיות מבוטח לעניין קצבת נכות והחל להיות מבוטח בקצבת זקנה. מאחר ותביעתו של התובע מתייחסת לטענה לזכאות להפרשי קצבה הרי שיש לבחון את הוראות החוק אשר היו בתוקף במועד הגיעו לזכאות לקצבת זקנה (11/96). סעיף 251 לחוק כנוסחו אז קבע, כי: "מבוטח שבתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה קיבל במשך של שנה אחת לפחות, קצבה חודשית לפי סעיף 199 (1), לא תפחת קיצבת הזקנה המגיעה לו משיעור הקצבה החודשית האמורה האחרונה ששולמה לו ...".
3. מנוסח החוק דאז עולה, כי ערכה של קצבת הזקנה לא מתעדכן והיא נשחקה בהדרגה עד לרמת קצבת זקנה 'רגילה'. פרשנות זו של סעיף 251 הייתה ברורה למחוקק ובדברי ההסבר של התיקון לחוק נאמר: "מבוטח שהשתלמה לו קצבת נכות במשך תקופה של שנה אחת לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה, גובה קצבת הזקנה שתשולם לו, לא תפחת מגובה קצבת הנכות האחרונה ששולמה לו, יחד עם זאת, ערכה של הקצבה האמורה אינו מתעדכן, והיא נשחקת בהדרגה עד לרמת קצבת זקנה רגילה. לפיכך מוצע לתקן את סעיף 251 ולקבוע כי מבוטח אשר היה זכאי לקצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה, וסכום קצבת הזקנה שהוא זכאי לו נמוך מסכום קצבת הנכות ששולמה לו, יהיה זכאי נוסף על קצבת הזקנה, לגמלה בשיעור ההפרש… כן מוצע כי קצבת הזקנה לנכה תעודכן בשיעורים ובמועדים שבהם מתעדכנת קצבת הנכות" (צוטט בתיק בל (נצרת) 2567/02 זרייק פהים – המוסד לביטוח לאומי, 28.10.03).
4. בהתאם לתיקון 54 תוקן סעיף 251 לחוק ונקבע בו כדלקמן:

"251. (א) בסעיף זה –

"קצבת נכות" - קצבה חודשית כמשמעותה בסעיף 199(1) וכן גמלה מיוחדת לעולה המשתלמת לפי הסכם מכוח סעיף 9;

"סכום קצבת זקנה" - סכום השווה לקצבה המשתלמת לפי הוראות סעיפים 244(א) ו-(ב) ו-248, וכן גמלת זקנה מיוחדת לעולה המשתלמת לפי הסכם מכוח סעיף 9;

"גמלה נוספת לנכה" - סכום השווה להפרש שבין קצבת נכות וסכום קצבת זקנה.

מבוטח ששולמה לו קצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה, וסכום קצבת הזקנה שהוא זכאי לו נמוך מסכום קצבת הנכות האמורה, זכאי לקצבת הזקנה בצירוף גמלה נוספת לנכה (בסעיף זה - קצבת זקנה לנכה), ואולם תוספת התלויים תחושב בעד כל חודש בהתאם למספר התלויים בנכה באותו חודש כמשמעותם בסעיף 200(ג); קצבת הזקנה לנכה תעודכן בשיעורים ובמועדים שבהם מתעדכנת קצבת הנכות".

1. בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 1662/05 שושנה לוי ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', 3.3.09) פסק, בין היתר, כי סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי קבע בניסוחו בעבר (בטרם תיקון 54) כי אדם שנהנה מקצבת נכות והגיע לגיל זקנה, זכאי לקצבת זקנה חריגה, בגובה קצבת הנכות האחרונה ששולמה לו; ואולם אותה קצבת זקנה לא עודכנה וערכה נשחק בהדרגה, עד שהגיעה לערך קצבת זקנה רגילה, המוענקת לקשישים שאינם נכים. בשנת 2002 שונה סעיף 251 במסגרת תיקון מס' 54. משמעות תיקון מס' 54 הינה שנכה שהגיע לגיל זקנה יחדל לקבל קצבת נכות ובמקומה יהא זכאי לקצבת זקנה. יחד עם זאת, חידושו של תיקון מס' 54 הוא בקביעה כי במידה וקצבת הזקנה המשולמת לנכה תהא נמוכה מהסכום ששולם לו בקצבת הנכות, הוא יקבל הן את קצבת הזקנה והן גמלה נוספת, אשר תעמיד אותו במצב דומה לזה שעמד טרם הגיעו לגיל הזקנה. כן נקבע כי קצבת הזקנה לנכה תעודכן במועדים שבהם מתעדכנת קצבת הנכות.

ואולם תיקון מס' 54 הגביל את תחולתן של הוראות סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי ונקבע בו, כי "הוראות סעיפים 246(ב) ו-251 לחוק העיקרי כנוסחם בסעיפים 8 ו-9 לחוק זה יחולו על גמלה המשתלמת למי שמלאו לו 65 שנים בגבר ו-60 שנים באישה ביום י"ז בטבת התשס"ב (1 בינואר 2002), ולאחריו בעד גמלה המשתלמת בעד אותו המועד ולאחריו".

1. ביום 27.7.2008 פורסם חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 109), התשס"ח-2008 (להלן: תיקון מס' 109). בתיקון זה נקבע, כי גבר או אישה שהגיעו לגיל פרישה בטרם 1.1.2002 והתקיימו לגביהם התנאים שפורטו (הייתה להם בתכוף לפני שהגיעו לגיל קצבת זקנה דרגת אי כושר להשתכר של 75% לפחות ולא משתלמת להם פנסיה) יהיו זכאים לגמלה נוספת לנכה באופן מדורג אולם זאת בהתאם למועד הגיעם לגיל קצבת זקנה ובכל מקרה רק אם הגיעו לגיל כאמור לאחר 1.1.98.
2. בנסיבות אלו ברי, כי מאחר והתובע היה זכאי לקצבת זקנה בחודש 11/96, קרי לפני 1.1.98, הרי שהנתבע פעל כדין ובהתאם להוראות סעיף 251 כנוסחו אז ושילם לתובע קצבת זקנה שערכה נשחק בהדרגה ועל כן דין תביעתו של התובע לקבלת גמלת זקנה בגובה גמלת נכות כללית כאמור בסעיף 251 לחוק לאחר תיקונו, להידחות (ראו בנדון גם עב"ל 421/03 זרייק פהים – המוסד לביטוח לאומי, 10.7.05). יוער, כי הוגשה עתירה לבג"ץ בעניין זרייק (בג"ץ 9060/05 פהים זרייק – בית הדין הארצי לעבודה והמל"ל, 30.4.09), שנדחתה.

במסגרת פסק הדין נפסק, כי "מתיקון מס' 54 עולה, כי נוסחו הקודם של סעיף 251 לא העניק למבוטח נכה שהגיע לגיל פרישה זכאות לקצבת נכות הצמודה לשכר הממוצע במשק. אכן, אילו תיקון מס' 54 לחוק היה חל על העותר, הרי שהיה הוא זכאי לקבל גמלה בהתאם למבוקש בעתירתו. אולם, סעיף התחולה קובע כי התיקון יחול רק על מבוטחים שהגיעו לגיל פרישה ביום 1.1.02 ואילך. חוקתיות סעיף התחולה אושרה, כאמור, בבג"ץ 1162/05. לפיכך, אין מקום לקבל את טענותיו של העותר".

1. לעניין תביעת התובע לקבלת תוספת לקצבת נכות כאמור בסעיף 251(ג) לחוק, הרי שגם דינה של תביעה זו להידחות.

סעיף 251(ג) לחוק קובע, כי "על אף האמור בסעיף קטן (ב), לעניין חישוב הגמלה הנוספת לנכה, מבוטח ששולמה לו קצבת נכות ונעשה זכאי לתשלום קצבת אזרח ותיק ביום תחילתו של תיקון מס' 200 או לפניו, יהיה זכאי לתוספת לקצבת הנכות בשיעור של 10.70% מקצבת יחיד מלאה כמשמעותה בסעיף 200(ב), החל ביום תחילתו של תיקון מס' 200" (הערת המותב - ההדגשה לא במקור).

מאחר והתיקון לחוק עניינו 'חישוב הגמלה הנוספת לנכה' ובהתחשב באמור בפסק הדין לפיו התובע לא זכאי לגמלה נוספת לנכה, הרי שהתובע לא זכאי לתוספת לקצבת נכות.

1. בנסיבות אלו תביעתו של התובע נדחית.
2. משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' אדר תשפ"א, (22 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.