03 יוני 2019

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 27.6.18 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

הרקע העובדתי

2. לפי העולה מהתיק, המערער יליד 1957. המערער נפגע ביום 20.6.1998, במהלך ניסיון להציל אדם בתאונת דרכים. האירוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה היא נקע בקרסול ימין.

3. ביום 16.2.2003 ועדה רפואית לעררים קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0% בתחולה מיום 11.7.1998.

4. בשנת 2017 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 22.10.17, קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו.

החלטת הוועדה

5. ביום 25.2.18 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה א.א.ג. ומומחה בקרדיולוגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער על "קושי בעלייה וירידה במדרגות, סובל מכאבים, סובל מנפיחות, קושי בעמידה ממושכת". הוועדה הוסיפה וציינה את דברי ב"כ המערער שלפיהם התבקשה הוועדה "להתייחס להחמרה המתבטאת בנכות צמיתה ולהחמרה זמנית ככל שקיימת". הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, ובסעיף 6 לפרוטוקול סקרה ממצאי בדיקת מיפוי עצמות מיום 28.10.1998. הוועדה ציינה, כי הממצאים מתאימים "לתהליך דלקתי בלתי ספציפי בכף הרגל, משני לחבלה, אין לשלול שבר בקרסול בשלבי איחוי".

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ובסעיף הממצאים ציינה כך:

"כוח גס ותחושה שמורים בגפיים התחתונים, צבע עור וחום תקין, היקף שוקיים וקרסוליים שווה בנקודות זהות, קשתות כפות הרגליים שמורות, הפעלת קרסול ימין מפרק סבטלארי ואצבעות כף רגל ימין ללא הגבלה. עמידה על קצות האצבעות והעקבים תקינה".

הוועדה אבחנה את המערער כסובל מ"כאבי קרסול ימין לאחר חבלה". לצורך סיכום הדיון ביקשה הוועדה לקבל צילום עדכני של הקרסוליים וכפות הרגליים.

6. הוועדה שבה והתכנסה ביום 27.6.18, עיינה בצילום קרסול וכף רגל ימין מיום 10.4.18, וציינה כך:

"אין עדות לממצא חבלתית גרמית או פגיעה ברקמות הרכות, מנח עצמות תקין וצפיפות עצם תקינה. אין עדות להתפתחות שינויים ניווניים למפרקים הסמוכים".

בפרק הסיכום והמסקנות ציינה הוועדה כדלקמן:

"לנוכח תוצאות של הבדיקה הגופנית ובדיקות הדימות הוועדה דוחה את הערר ובזאת לא מקבלת את חוו"ד של ד"ר גורדון מיום 7.2.18. בבדיקה שנערכה ע"י הוועדה אין עדות להגבלה בתנועות בהפעלת מפרק קרסול ומרפק סבטלארי כמו שצוין בחוו"ד.

בדיקות הדימות ללא ממצא חולני".

על יסוד האמור קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובהשלמת הטיעונים, בכתב התשובה, בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

8. אקדים ואומר, כי בכל הנוגע לקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כלל ידוע הוא, כי בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בהן, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש. ההכרעה בשאלה כיצד תקבע הוועדה את ממצאיה – על אלו בדיקות תסמוך וכיצד תשקלל את כלל הממצאים – היא עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה, ובית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה המקצועי. גם הקביעה האם ישנה החמרה אם לאו זו שאלה רפואית מובהקת אשר נתונה לסמכותה של הוועדה הרפואית ולא לבית הדין לעבודה, ומשקבעה הוועדה, כי לא קיימת החמרה במצבו של המערער, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתה זו.

חוות דעת ד"ר גורדון

9. לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות דעתו של ד"ר גורדון מיום 9.7.15. דין הטענה להידחות. דין הוא שממצאים שונים מהווים הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לחוות דעת או לקביעה רפואית שונה מזו של הוועדה. בעניינו של המערער קבעה הוועדה, כי אין עדות להגבלה בתנועות בהפעלת מפרק קרסול ומפרק סבטלארי, כפי שציין ד"ר גורן בחוות דעתו. כעולה מחוות הדעת, ד"ר גורן ציין ש"קיימת הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול ואין אוורציה (0) במפרק הסובטלרי מימין". שוכנעתי, אפוא, שהוועדה יצאה ידי חובת ההתייחסות לחוות דעת ד"ר גורן משנימקה מדוע מסקנתה שונה ממסקנתו לאור ממצאים שונים שמצאה בבדיקתה.

אופן עריכת הבדיקה הקלינית

10. המערער מוסיף וטוען שבדיקת הוועדה בוצעה ללא שימוש במד זווית או באמצעי מדידה אחר ולא ניתן ללמוד מהחלטת הוועדה מה טווחי התנועה שמצאה בבדיקתה. דין טענת ערעור זו להידחות הואיל והיא מכוונת כנגד אופן עריכת הבדיקה הגופנית – עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בו. אין מקום לטענה שלפיה בדיקת המערער בוצעה ללא מד זווית או אמצעי מדידה אחר מאחר שהוועדה היא הגורם המוסמך לקבוע את אופן ביצוע הבדיקה בשים לב לסוג המגבלה הרלוונטית ולפרקטיקה הרפואית המקובלת או הסבירה לגבי דרך הבדיקה של אותה מגבלה. אף נדחית הטענה שלא ברור האם בוצעה בדיקת השוואה בין שתי הרגליים. כעולה מן הממצאים שתיארה הוועדה בפרוטוקול מיום 25.2.18, בוצעה בדיקה קלינית לגפיים התחתונות והממצאים מתייחסים להשוואה בין האיבר שנפגע בתאונה (קרסול ימין) לבין הרגל הבריאה. כך, למשל, ציינה הוועדה שנמצא כוח גס ותחושה שמורים בשתי הגפיים התחתונות; היקף שוקיים והיקף קרסוליים שווה דו צדדית בנקודות זהות; קשתות כפות הרגליים שמורות. יתר על כן, טרם סיכום הדיון הפנתה הוועדה את המערער לצילום עדכני של הרגליים וכפות הרגליים, והדגישה שהיא מבקשת "צילום עדכני של שני הקרסוליים ושתי כפות הרגליים". משמע שהוועדה בחנה את האיבר הפגוע אל מול האיבר הזוגי הבריא.

נכויות זמניות

11. לסיום טען המערער שהוועדה לא דנה באפשרות להחמרה זמנית, הגם שהתבקשה לבחון אפשרות זו. לטענת המשיב, המערער לא הציג מסמך רפואי המעיד על החמרה זמנית אשר תתמוך בטענה שמצבו הוחמר ולו באופן זמני.

דין הטענה להידחות. ראשית, טענה זו הועלתה לפני הוועדה, כפי שצוין מפי ב"כ המערער בפרוטוקול הוועדה מיום 25.2.18. מכאן שחזקה על הוועדה ששקלה את האמור, אולם משקבעה שלא חלה החמרה במצבו של המערער, ברור שלדעת הוועדה לא חלה החמרה זמנית. זאת ועוד: עיון באישור הרפואי של ד"ר גורן מיום 9.7.15 מעלה שגם המומחה מטעם המערער לא תיאר החמרה זמנית במצבו. משכך, לא מצאתי, כי קיימת סתירה או אי התאמה בין הממצאים הקליניים שמצאה הוועדה ובין מסקנתה שלא חלה כל החמרה במצבו של המערער.

סוף דבר

12. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

13. אין צו להוצאות.

14. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ט, (03 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.