1. מונחת בפני בקשה לביטולו של צו הריסה מינהלי. הצו הוצא להריסת שלד של מבנה, בגודל של 300 מ"ר, שנבנה בסמוך לאום אל פחם, ללא היתר ועל קרקע חקלאית שמצויה מחוץ לתוכנית המיתאר של אום אל פחם. בבקשה נכללה גם עתירה לעיכובו המיידי של צו ההריסה.

הבקשה הוגשה ביום 12/9/18, ובו ביום ניתנה החלטה לעכב את ההריסה, בכפוף להפקדת ערובה ע"ס 7,500 ₪, עד לדיון במעמד שני הצדדים. הדיון נקבע מלכתחילה ליום 20/9/18, אך לאחר מכן נדחה מספר פעמים עד שהתקיים בסופו של דבר ביום 29.10.18.

2. לבקשה צורפו שני תצהירים: האחד – תצהירו של המבקש, והשני – תצהיר של מר איאד חאג'. מר חאג' לא התייצב לחקירה נגדית על תצהירו ולפיכך תצהירו אינו יכול לשמש עוד בסיס לבקשה. אשר לתצהירו של המבקש – התצהיר הינו תצהיר מקוצר שאין בו דבר למעט אישור כללי, שבו מאשר המבקש כי כל העובדות המפורטות בבקשה נכונות לפי מיטב ידיעתו או על פי ייעוץ משפטי שקיבל וכן טענה לפיה: "ביצוע צו ההריסה יגרום לי נזק בלתי הפיך וחסר תקנה" (סעיף 5 לתצהיר). ב"כ המשיב ויתר על חקירת המבקש.

3. המשיב לא הגיש תגובה וגם לא תצהיר מטעמו.

4. בפתח הדיון, וגם במהלכו, טען ב"כ המבקש כי די בכך שהמשיב לא הגיש תצהיר על מנת לחייב את קבלת הבקשה. זאת, לטענתו, מאחר שבהעדר תצהיר לא יכול המשיב לסתור את העובדות כפי שנטענו בבקשה. אין בידי לקבל טענה זו. הנטל שהוא על המבקש, והמשיב רשאי לטעון לדחיית הבקשה בנימוק שהמבקש לא עשה כן, ואין על המשיב חובה להגיש תצהיר מטעמו.

5. מעבר לכך, חלק ניכר מהעובדות שפורטו בבקשה כלל לא נתמכו בתצהיר כנדרש. הכוונה לעובדות שעליהן סמך ב"כ המבקשת חלק ניכר מטיעוניו, ולפיהן נכח המשיב ביום חתימת צו ההריסה המינהלי ביום עיון שהחל בשעה 09:00 והסתיים בשעה 14:30. טענות אלה אינן כלל בידיעתו של המבקש. מי שביקש להביא אותן בפני בית המשפט היה בא כוחו של המבקש, אלא שבא כוחו של המבקש לא נתן תצהיר. בקשתו לצרף תצהיר נדחתה הן בדיון עצמו, והן בהחלטה נוספת מהיום.

6. מאחר שבכ' המבקש לא הגיש תצהיר יחד עם הבקשה, וגם לא לאחריה ועד לדיון, ורק בדיון עצמו ביקש לצרף כזה, לא ברורה טרונייתו של ב"כ המבקש על כך שב"כ המשיב טען בסיכומיו, וללא תצהיר, לעובדות כאלה ואחרות אודות סדר יומו של המשיב. הן בא כח המבקש והן בא כח המשיב ביקשו להביא בפני בית משפט עובדות שלא נתמכו בתצהיר: המבקש - את העובדות אודות יום העיון והשעות שבהן נכח בו המשיב, והמשיב – את העובדות אודות סדר יומו של המשיב.

7. כך או כך ואף ששמעתי בתשומת לב רבה את טיעוניו של ב"כ המבקש, שטען באריכות רבה בפני, לא מצאתי שעלה בידי המבקש להוכיח שנפל פגם בצו ההריסה שהוא מבקש עתה את ביטולו. אף לו היה מוכח בפני שהמשיב נכח ביום העיון מהשעה 9:00 ועד השעה 14:30, כפי שנטען בבקשה, הרי שהיה עולה בידי המבקש, להראות הוא שהמשיב לא יכול היה לחתום על הצו החל מהשעה 09:00 ועד השעה . בכך אין כלום, משום שאין שום טענה שדבר כלשהו מנע מהמשיב לחתום על הצו גם לפני השעה 09:00. לא שמעתי מפי ב"כ המבקש שום טענה בעניין הזה.

8. הרושם הוא שהמבקש, שבא כוחו התפלמס בטיעוניו ארוכות אודות סעיפי חוק כאלה ואחרים, ועל הצורך להקפיד ולמלא אחר כל דרישות החוק תוך שהוא מונה אחת לאחת את ההוראות הנדרשות טרם חתימה על צו הריסה מינהלי, הינו בבחינת "כל הפוסל – במומו פוסל". המבקש מודה בכך שהוא שבנה מבנה של 2 קומות, ששטחו הבנוי 300 מ"ר, על קרקע חקלאית שנמצאת מחוץ לתחום תוכנית המתאר של היישוב אום אל פחם (סעיפים 8-12 לבקשה). והנה, לצד הודאה זו, הוא מפנה אצבע מאשימה דווקא כלפי המשיב.

קשה שלא לחוש חוסר נוחות, אם לא למעלה מזה, מטיעוניו של המבקש, שבמידה לא מבוטלת של התחסדות, ובאריכות רבה, פירט באמצעות בא כוחו טענות מן הגורן ומן היקב אודות תנאי כזה או אחר שנקבע בחוק התכנון והבניה, כשהוא מבקש מבית המשפט לדקדק עם המשיב על קוצו של יוד, בעוד שהוא עצמו רמס ברגל גסה את הוראותיו של אותו חוק בדיוק.

9. יש לזכור, כי מטרת ההליך של צווי הריסה מינהליים הינו מתן מענה מיידי ומהיר, ויצירת מנגנון אפקטיבי למיגורה של בנייה בלתי חוקית בתחילת דרכה (רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פדי נט (3) (577). לפיכך, העילות לביטולו של צו הריסה מינהלי הן מצומצמות.

10. פעולת הוצאתו של צו הריסה מינהלי היא מעשה מינהלי, וחלה עליו חזקת תקינות המעשה המינהלי. חזקה זו ניתנת, אמנם, לסתירה אלא שמי שמבקש לסתור אותה נושא בנטל לטעון ולהוכיח כי החזקה נסתרת על ידי עובדות (רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי, פדי מד (2) 417, 419, רע"פ 2958/13 סבח נ' מ"י, פסק דין מיום 8/5/13). במקרה שבפני אין למבקש כל הוכחה לסתור את חזקת התקינות המינהלית, והוא עצמו טוען שמדובר רק בחשד בלבד.

11. מידת התערבותו של בית משפט בהוצאת צווי הריסה מינהליים היא צרה ומוגבלת לעילות הקבועות בחוק. כאשר מדובר בפגמים במעשה המינהלי, מוגבלת ההתערבות לאתם פגמים חמורים אשר עלולים להביא בספו של דבר לבטלות צו ההריסה ואילו מקום שיימצא כי נפל בהוצאת הצו פגם שאינו מהותי, וכי למעשה התקיימו התנאים המהותיים הקבועים בחוק למתן הצו, הרי שעל פי תורת הבטלות היחסית, לא יבוא הפגם לביטולו של צו ההריסה (רע"פ 9242/16 מרזוק נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון, מיום 8/5/18, רע"פ 8655/13 מ"י נ' חאג' יחיא, מיום 14/6/15, רע"פ 5387/16 עבד אל ראזק נ' מ"י, מיום 19/9/16).

12. ביום 25/10/17 נכנס לתוקפו חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 16), התשע"ז – 2017 (להלן – החוק). במסגרת סעיף 229 לחוק נקבעו העילות להפעלת סמכות בית המשפט לבטל צו הריסה מינהלי ואלו הן:

א. הוכח כי העבודה או השימוש בוצעו כדין.

ב. לא התקיימו הדרישות למתן הצו.

ג. נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטלו.

אף לא אחת מעילות אלה מתקיימת במקרה שבפני.

13. לא הוכח שהעבודות בוצעו כדין - המבקש עצמו מודה, למעשה, שבנה בניה לא חוקית, ללא היתר, על קרקע חקלאית, בשטח שהוא מחוץ לתוכנת המתאר העירונית. לא מדובר בבניה בהיקף זניח. המבקש בנה שלד בן שתי קומות בשטח בנוי של כ- 300 מ"ר.

14. המבקש טוען כי לא התקיימו הדרישות למתן הצו, וכי נפל פגם חמור בצו. הוא מפנה בעניין הזה לכך שביום שבו נחתם הצו על ידי מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובניה, נכח אותו מנהל ביום עיון, שנמשך מהשעה 09:00 ועד השעה 14:30 אחר הצהריים. לכן, טוען המבקש כי ישנו חשד בדבר נסיבות חתימת הצו, משום שלא ברור מתי וכיצד נחתם הצו ואם נחתם לפני המועד שבו הודבק הצו על גבי הנכס, בשעה 13:47.

עוד טען המבקש כי גם אם חתם המשיב על הצו, הרי שחתימתו פגומה מאחר שלא יתכן שהחלטה על מתן צו הריסה מינהלי תינתן כבדרך אגב ותוך כדי יום העיון שבו נכח המשיב או בדרך ליום העיון הזה.

15. אני דוחה טענות אלה של המבקש.

16. לא הוכח, וגם לא נטען, מתי מתחיל יום העבודה של המשיב. אין סיבה להניח שיום העבודה של המשיב מתחיל דווקא בשעה 09:00, ואין סיבה להניח שהמשיב לא יכול היה, כחלק מסדר יומו הרגיל, לחתום על הצו עוד לפני שהחל יום העיון. למותר לציין שגם לא הוכח מתי הגיע המשיב ליום העיון ואין בפני כל ראיה לכך שהמשיב הגיע ליום העיון מיד בתחילתו בשעה 09:00 ולא במועד מאוחר יותר.

17. מעבר לכך – ממסמכי הבקשה עצמה עולה שכל הנתונים שהיה על המשיב לבחון טרם החתימה על הצו הובאו בפניו עוד לפני מועד החתימה ובמהלך הימים שקדמו ליום החתימה.

ב"כ המשיב הפנה בעניין הזה לכך מהמסמכים שצורפו לבקשה, עולה שמתכננת מחוז חיפה חתמה על חוות דעת לצורך צו ההריסה כבר ביום 22/8/18, כשבוע לפני מתן הצו. היועץ המשפטי של היחידה הארצית לאכיפה חתם על חוות דעתו ביום 20/8/18, ותצהירו של מפקח היחידה הארצית לאכיפה נחתם כבר ביום 15/8/18. ברור אפוא שהיחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה, שבראשה עומד המשיב, החלה לטפל בעניינו של המבקש ימים רבים לפני שהמשיב חתם על צו ההריסה. בנסיבות האלה אני דוחה את טענת המבקש, כאילו די בכך שהחתימה נעשתה באותו יום שבו נכח המשיב ביום עיון, כדי ללמד על כך שהחתימה נעשתה כלאחר יד ומבלי שהמשיב בדק את הנתונים הרלוונטיים.

18. אני דוחה גם את טענת ב"כ המבקש, לפיה ב"כ המשיב לא יכול לסמוך על המסמכים הללו, אף שהם צורפו לבקשה, משום שעורכי המסמכים לא הובאו על ידי המשיב להעיד. אודה, שלא עלה בידי לרדת לסוף דעתו של המבקש בעניין הזה. המבקש עצמו הוא שצירף את המסמכים ולא ברור לכן מדוע הוא טוען שהמשיב אינו יכול להפנות למסמכים שאותם צירף המבקש לבקשה שהגיש.

19. אשר לטענת בכ' המבקש לפיה המשיב אינו יכול לסמוך על אותם מסמכים משום שעורכיהם לא באו להעיד, גם דינה של טענה זו להידחות. המבקש עצמו הוא שצירף את המסמכים ולא ברור מדוע סבור ב"כ המבקש כי בנסיבות האלה דווקא המשיב לא יוכל להסתמך על המסמכים שצורפו לבקשה.

20. ב"כ המבקש טען גם לאכיפה סלקטיבית. דין טענה זו להדחות. לא רק שטענה זו נטענה כלאחר יד וללא כל פירוט (סעיף 44 לבקשה), אלא שהנטל להוכיח טענה זו מוטל על המבקש (בג"צ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר שבע פדי נג (3) 289). נפסק כי על הטוען לאכיפה סלקטיבית להראות שננקטה אכיפה שונה מתוך שרירות או מתוך מטרה פסולה. במקרה שבפני, לא הונחה תשתית עובדתית כלשהי להוכחת הטענה אודות אכיפה בררנית ודי בכך כדי להביא לדחיית הטענה.

21. טענה נוספת שהעלה ב"כ המבקש היא שלא ברור מה עמד בפני המשיב בעת שחתם על הצו. טענה זו נדחית לנוכח אותם מסמכים שאליהם הפניתי כבר ואשר מהם עולה כי מכלול הנתונים הנוגעים לבניה הבלתי חוקית שעשה המבקש, הונחו בפני המשיב עובר לחתימה על הצו.

22. ב"כ המבקש טען גם כי ההוראה, שהוציא המשיב לוועדה המחוזית לתכנון ובניה, ובה הפקיע את הטיפול מהוועדה המחוזית – דינה להתבטל. זאת, מאחר שלטענת ב"כ המבקש הודעה זו ניתנה במכתב שיצא מטעם המשיב ביום 12/8/18 בהתבסס על סעיף 254 יג' (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ח – 1965, בעוד שלטענת ב"כ המבקש מדובר בסעיף שאינו מידתי, ולכן אינו חוקתי.

23. כבר ציינתי, שיש מידה לא מבוטלת של התחסדות בכך שהמבקש מדקדק על קוצו של יוד בכל הוראת חוק, בעוד שהוא עצמו רמס את החוק ברגל גסה, בכך שבנה בניה בלתי חוקית בהיקף לא מבוטל. לטעמי, די בכך כדי לדחות את טענותיו. למעלה מן הצורך, אציין שגם לגופו של עניין, דינה של טענה זו להדחות.

24. ב"כ המבקש טען כי יש חוסר מידתיות, בכך שסעיף 254 יג' (א) הנ"ל מקנה ליחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה סמכות ליטול לידיה את סמכותה של הוועדה. אני דוחה טענה זו. לא מצאתי שרצונו של המחוקק, לאפשר לגוף שתחום סמכותו ארצי, ליטול לידיו סמכויות הנוגעות לאכיפת חוקי התכנון והבניה, ולנהל את ההליכים בעניינים האלה במקום וועדה מקומית או וועדה מחוזית כזו או אחרת, יש בו משום פגם מהותי, שדי בו כדי להביא לבטלותה של הוראת החוק.

25. דווקא המקרה שבפני ממחיש היטב את הגיונה של הוראה החוק, את סבירותה, ואת הצורך בה. זאת, מאחר שהמבקש בנה שלד בן שתי קומות, בשטח של כ- 300 מ"ר בנוי, והכל תחת אפן של הוועדה המקומית והוועדה המחוזית, ואלה לא נקטו בשום הליך שהוא לעצירת הבניה, ועל כל פנים הליך כזה לא הוצג בפני.

26. טענה נוספת שהעלה ב"כ המבקש, היא שאין מקום, בנסיבות העניין, להותיר את צו ההריסה בתוקף, משום שהבניה שנעשתה על ידי המבקש, נעשתה בצמוד לשטח שהוא שטח מאושר לבניה באום אל פחם והמבקש הגיש בקשה לשינוי תוכנית המתאר באופן שגם השטח שעליו נעשתה הבניה, ייכלל בתוכנית המתאר ויאושר לבניה.

27. לא מצאתי שיש בנימוקים האלה די כדי להביא לביטולו של צו ההריסה, כאשר המבקש עצמו מודה שעתה מדובר בשטח חקלאי, שאינו מאושר לבניה.

28. ב"כ המבקש טען לחילופין כי יש להורות על עיכוב ביצועו של צו ההריסה, וליתן בידו את האפשרות "להכשיר" את הבניה. אני דוחה גם טענה זו.

ראשית, משום שעתירה כזו לא באה בבקשה. בבקשה עצמה עתר המבקש רק לסעד שיורה על ביטולו של הצו בשל "חוסר הסבירות הקיצוני בהחלטה על הוצאתו וגם בשל כך שההחלטה על הוצאתו מפלה את המבקש לרעה." (סעיף 44 לבקשה). הבקשה לעיכוב ביצוע הצו היתה רק כסעד זמני ועד להחלטה אחרת (סעיף 47 לבקשה), ולא נתבקש עיכוב עד להכשרת הבניה.

שנית, וזה העיקר, משום שבתי המשפט קבעו, יותר מפעם אחת, שאין לתת יד לתופעה הפסולה, שלפיה אנשים עושים דין לעצמם, בונים בניה בלתי חוקית, ורק לאחר שננקטים נגדם הליכים משפטיים בגין אותה בניה, הם מתחילים בהליכים להכשרתה.

29. אביא, כדוגמה, את דבריו של בית המשפט העליון, שיפים למקרה שבפני ממש כאילו נכתבו עבורו:

"נזכור כי סעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 אוסר על בניה "אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין היתר לכך". אין מחלוקת בדבר היעדר היתר במקרה דנא, ויתר על כן, גם בית הוריו של המשיב שעליו נבנתה דירת המשיב נבנה כנמסר ללא היתר. מכאן צו ההריסה המינהלי. בעניין אבו סנינה הנזכר נאמר (מפי השופט ג'ובראן):

"השאלה האם בהיעדר תכנון, רשאי יושב-ראש הועדה המקומית לתכנון ולבניה להוציא צווי הריסה מנהליים, הוכרעה זה מכבר על-ידי בית-משפט זה בקובעו, כי היעדר תכנון אינו מונע מרשויות התכנון הוצאת צווי הריסה מנהליים. שכן, אחרת, כל אדם רשאי היה להקים מבנים ככל העולה על רוחו, ללא קבלת היתר בניה, והרשות הממונה על קיום חוקי התכנון והבניה לא הייתה רשאית לעשות דבר כנגד תופעה זו.

יפים לעניין זה דברים שנקבעו על-ידי הנשיא מ' שמגר ברע"פ 5331/94 איוב יוסף שקיראת נ' עיריית ירושלים, תק-על 94 (3) 1369 (לא פורסם)):

"המבקש טוען כי בכפרו אין תוכנית מיתאר, ועל כן נאלץ לבנות ללא היתר. טענה זו אין בה כדי לפתוח פתח לבניה ללא רשיון לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. אין לגלות בחומר שבפנינו כי היה ליקוי כלשהו בהליכים, כפי שנקבעו בסעיף 238 לחוק הנ"ל."

דברים אלה נכתבו לפני שנים ספורות, והם מדברים בעדם.

זה המקום לומר מה על הימשכותם של הליכי עיכוב ביצוע בנושאי בניה בלתי חוקית, תוך עבירות מתחדשות לבקרים. בית משפט זה נדרש לכך לא אחת: ע"פ 5047/98 א.ש. אנרגיה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה שקמים (לא פורסם); רע"פ 1288/04א נימר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פד' נח(4) 385, 388, שם נאמר מפי השופט טירקל, והדברים נשמעים עצובים בהתחשב במציאות העגומה בתיק זה ואחרים:

"'תכליתו של צו הריסה מינהלי היא סילוק בנייה בלתי חוקית מעל פני השטח 'על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות' (ראו ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה). כמו כן צו הריסה מינהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבנייה".

ברע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404 נאמר מפי השופט זמיר:

"הפיקוח על הבנייה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית".

בבג"צ 8411/06 ש.י.צ אירועים נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (לא פורסם) נאמר:

"העותרים לא הניחו אבן שלא הפכוה, והמשפט מזמן יצירתיות מאין כמוה להרבות הליכים... לא נוכל לקבל את הטענה כי המדובר בגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה... בית משפט זה לא יתן איפוא ידו לסדר שאין לו אח ורע בכל אומה ולשון שוחרי חוק, של 'נעשה ונשמע' להבדיל ממשמעם המקורי של הדברים; נעשה - נקים גן אירועים, ואחר כך נשמע מה יש לרשויות לומר...".

אכן, לא כל מקרה דומה למשנהו ואין היחס לדירת מגורים דומה לזה של עסק כבאותה פרשה, אך הצד השוה הוא שאין לקבל בניה בלתי חוקית".

רע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' מוסא דכה (פורסם בנבו, מיום 22.11.09) (להלן – "עניין דכה").

30. בכל הענווה, אני סבורה שהדברים נכונים אף ביתר שאת בנסיבות המקרה שבפני. זאת משתי סיבות:

ראשית – משום שבבקשה עצמה, המבקש לא טען שהוא נקט בהליכים להכשרת הבניה ומתי, אם בכלל, החל בהליכים כאלה. ככל שהובאו בפני נתונים בעניין זה, הרי אלה נתונים שנאמרו תוך כדי טיעוני ב"כ הצדדים ומהם עולה שבקשה לשינוי תוכנית המתאר באופן שיאפשר את הכשרת המבנה הוגשה רק לאחר שהוצא כנגד המבקש צו ההריסה.

שנית – משום שחרף ניסיונו של המבקש להציג את הבניה כבניה הכרחית, וכאילו היא נועדה רק לספק קורת גג לו ולמשפחתו, התברר שמדובר בבניה רבת היקף, שאין בינה ובין בית מגורים צנוע, ולא כלום. כפי שכבר צויין, מדובר בבניה של כ- 300 מ"ר (!), המשתרעת על פני שתי קומות. מדובר אפוא בהתנהגות בוטה, של מי שבהתנהלותו מזלזל בהוראות החוק אך לא נרתע בהמשך מלנסות ולרתום את הוראות אותו חוק ממש, לצרכיו.

31. כפי שכבר נקבע, על בתי המשפט לתרום את חלקם למאבק שעושות כל הרשויות למיגורה של תופעת הבניה הבלתי חוקית. על כך שבניה בלתי חוקית היא נגע, שמביא לכך שיש אזורים שלמים שבנויים שלא כדין, מעידה העובדה שיחד עם בקשתו של המבקש הוגשה גם בקשתה של הגב' קאהרה ג'ברין, שבנתה על אותה חלקה ממש, וללא היתר, מבנה של 730 מ"ר! (תיק 18756-09-18). אכן, בהחלט ייתכן שביצועו של צו ההריסה יגרום למבקש לנזק כספי. ואולם, מי שבונה באופן בלתי חוקי שם את כספו על קרן הצבי. אכן, הוא עלול לגלות שכל הכספים שהשקיע באותה בניה בלתי חוקית, יירדו לטמיון.

33. בעניין דכה לעיל, התייחס בית המשפט העליון לתפקידם של בתי המשפט, במאמצים למיגור תופעת הבניה הבלתי חוקית, וקבע כך:

"ועוד נביא מפי השופטת (כתארה אז) ביניש ברע"פ 11920/04 נאיף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) דברים על "הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, שזה מכבר הוכרו על ידי בית משפט זה כ'מכת מדינה'", נאמר שם גם, כי "בנושא אכיפת דיני התכנון והבניה עומדת מערכת אכיפת החוק בפני קשיים רבים ובפני תופעות של זלזול בוטה בהוראות החוק מצד עברייני הבנייה". כן ראו דברי השופט (כתארו אז) מ' חשין ברע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3), 577, 587:

"חרף כל אותן סמכויות לצוות צווים, פשתה והלכה בארצנו התופעה - שמא נאמר: המגיפה - של בנייה בלתי-חוקית. וכפי שנאמר ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: 'אכן כן, תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - [ו]ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות רכב - לעשר המכות'. ראו עוד: ר"ע 23/83 פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535, וכן דבריו של השופט שמגר בר"ע 1/84 דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד לח(1) 494, 500:

'בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק'" (ההדגשה במקור).

ברע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נזדמן לי לומר:

"במשנה תוקף - למרבה הצער - מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר '... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה'. ראו גם ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט - כתארו אז - אלון): 'לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט'. למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה... בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש 'להתנצל' על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך".

34. סוף דבר, שאני דוחה את הבקשה, משלא הוכח בפני שנפל פגם בהתנהלותו של מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה, בכך שחתם על צו ההריסה המינהלי להריסת המבנה של 300 מ"ר, שבנה המבקש באופן לא חוקי, על קרקע חקלאית, ובשטח שהוא מחוץ לתוכנית המתאר של היישוב.

35. הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין הבקשה בסכום של 5,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשע"ט, 31 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.