1. ביום 12/9/2018 הגישה המבקשת קאהרה ג'בארין בתיק בצה"מ 18756/09/18 בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ועיכוב ביצוע בקשר למבנה שלד בן 3 קומות בשטח כולל של כ-730 מ"ר שהוקם על חלקה 29 בגוש 20353 מאדמות אום אל פחם - צו אשר נחתם ביום 27/8/2018 ע"י מנהל היחידה הארצית - המשיבה.

2. באותו יום הוגשה בקשה זהה נוספת מטעם המבקש עדנאן ג'בארין בתיק בצה"מ 18707/09/18 לביטול צו הריסה מנהלי ועיכוב ביצוע בקשר למבנה שלד בן 2 קומות בשטח כולל של כ-300 מ"ר שהוקם על אותה חלקה, אשר נחתם ביום 27/8/2018 ע"י מנהל היחידה הארצית במשיבה.

הנסיבות והטענות שהועלו של שתי הבקשות כמעט זהות לחלוטין, ולכן ניתן לראות בשתי הטענות שהועלו כטענות דומות. 

לדבריהם, הם יזמו ביחד עם אחרים הגשת תכנית מפורטת לשינוי ייעוד השימוש בחלקה משימוש חקלאי למגורים במסגרת תכנית מפורטת מס' 354-0659854 שעותק ממנה נמסר ביום 29/8/2018 לוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון ועותק נוסף נמסר ביום 30/8/2018 לעיריית אום אל-פחם.

3. לדברי המבקשים, בהתאם לחוות-דעת עורך חוות-הדעת אינג' איאד אבו פרח מדובר בהרחבה מזערית ומוצדקת על מנת לתת מענה מגורים לבעלי חלקה 29 ולכן קיימים סיכויים טובים שתאושר.

4. לגבי חוקיות הוצאת צו ההריסה, הועלו טענות שונות מצד ב"כ המבקשת לנסיבות חתימת הצו בידי מנהל המשיבה בקשר לשעת הוצאת הצו ואופן קבלת ההחלטה לאור העובדה כי הוא שהה לאורך כל יום חתימת הצו ביום עיון שנערך באום אל-פחם בקשר לעבירות התכנון והבניה שאליו זומן גם ב"כ המבקשת ואף במסגרתו הרצה בפני הנוכחים.

בנוסף נטען כי הוצאת צו ההריסה ניתנה בניגוד להנחיות היועמ"ש בקשר לאופן השימוש בסמכותו בהתאם לסעיף 254יג(א) לחוק לרבות חוקיות הסעיף עצמו.

5. כמו כן, נטען כי חל פגם בחובת ההתייעצות עם מתכנן המחוז והיועץ המשפטי של היחידה שלגביה לא נמסרו פרטים מלאים מהם ניתן ללמוד שקוימה כדין.

6. מעבר לכך נטען כי הצו ניתן בחוסר בהירות ולא ברור מדוע בחרה המשיבה לנקוט בהליך של צו הריסה במקום העמדה לדין והגשת כתב-אישום.

7. ביום 31/10/2018 לאחר דיון בבקשות במאוחד בתיק בצה"מ 18707/09/18 החליטה כב' השופטת הבכירה הדסה אסיף לדחות את שתי הבקשות ממספר טעמים שפורטו בהחלטה המפורטת שניתנה על ידה.

הנימוקים העיקריים לדחיית הבקשות, נעוצים בהעדר הוכחת פגמים בהוצאת הצווים, הבנייה הבלית חוקית בשטח חקלאי מחוץ לתוואי ייעוד המגורים.

8. על ההחלטה הגישו המבקשים שני ערעורים למחוזי (עפ"א 56516/11, ע"פ 56500/11/18), בסופו של דבר הגיעו הצדדים בדיון האחרון שהתקיים ביום 15/1/2019 להסכמה שקיבלה תוקף של פסק-דין לפיה תוקף מועד צווי ההריסה יידחה ליום 20/3/2019 ומאותו רגע יעמוד לרשות המשיבה 60 ימים לביצוע הצווים.

9. ביום 8/4/2019 הוגשו בקשות להארכת מועד ביצעו הצווים ב-4 חודשים על מנת לאפשר למבקשים למצות את הליכי הכשרת המבנים.

10. ביום 12/5/2019 לאחר שניתנו תגובות ותשובות המשיבים והמבקשים לבקשה, החליטה השופטת אסיף להיעתר לבקשה והורתה על הארכת המועד עד ליום 1/7/2019.

11. ביום 1/7/2019 הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקשים להארכת המועד ב-6 חודשים נוספים, הבקשה הועברה לתגובה ומאז נקבעו מספר דיונים שנדחו לבקשת הצדדים.

התיק הונח לפתחי כשופט תורן על מנת לדון בבקשה.

12. בדיון טען ב"כ המבקשים :

"... והיום אנחנו חושבים שהלכנו כברת דרך בהתקדמות התכנונית, במובן זה שהוגשה תוכנית נקודתית על ידי עיריית א.א.פאחם להכשרת המבנה ומבנה נוסף, התקיים דיון בועדה המחוזית ב- 18/2/19. אני הייתי שם בדיון והשתתפתי בו כנציג בעלי הבתים, ואז הועדה המחוזית קיבלה החלטה שלא דחתה את התוכנית במובן שסגרה את השער, אלא הנחתה את צוות התכנון להראות לה תכנון יותר כולל לכל השכונה כי יש עוד בתים חוץ מהבית הזה, ועיריית א.א.פאחם מיד הנחתה את צוות התכנון להגדיל את הקו הכחול, והאדריכל הגיש את התוכנית מחדש והתוכנית קיבלה המלצה של הועדה המקומית, המלצה מפורטת שצורפה לבקשה, וכפי שאדוני יודע, הודעתי אתמול הודעה לביהמ"ש לפיה התוכנית עברה את הועדה המקומית ועברה את תנאי הסף שהתבקשו על ידי הועדה המחוזית. יותר מזה, ציינתי בהודעה שלי, שכפי שכתוב על ידי האדריכל שצוות התכנון מילא אחרי תנאי הסף כבר ב- 13/9 והועדה המחוזית נדרשה לתיקונים רק בדצמבר, כאילו לבדוק שאכן התנאים מולאו, כלומר חודשיים שלמים התוכנית למעשה היתה בועדה המחוזית ולא שלטנו בזמן הזה. היום לפי מכתב האדריכל מולאו כל תנאי הסף שנדרשים לתוכנית ואנחנו עכשיו בנקודת הזמן הזאת מחכים לדיון בועדה המחוזית לדיון בתוכנית והסברתי בהודעת העדכון שמדובר בדיון עקרוני שיקצר את הדרכים."

13. מנגד טען ב"כ המשיבה:

"לדעתנו העקרונית, המצב המשפטי – המחוקק קבע שמתן צו עיכוב כמבוקש אינו אפשרי.

מפנה לסעיף הרלוונטי - 254 ט' (ד)(2) שאומר "בית המשפט לא יעכב את ביצוע צו ההריסה אם העבודה האסורה אינה תואמת את התוכנית החלות על המקרקעין".

זאת אומרת שתנאי ראשון לעיכוב צו הריסה – שהבניה תואמת את התוכנית. שני הצווים נשוא הבקשה בנויים על קרקע חקלאית נכון למועד הוצאת הצו וגם נכון להיום, כך שמדובר בקרקע חקלאית שלא מאפשרת בניה ועל כן לא ניתן ואין סמכות לעכב את צו ההריסה. זאת המסגרת שהמחוקק קבע.

במסגרת 250 (4) (ח) שמדברת על עיכוב בתוך הליך משפטי, התנאים שונים ואנחנו לא נמצאים שם. בסעיף 254 ט' אין התנאים האלה."

14. על כל השיב ב"כ המבקשים:

"לגבי הטיעון של חוסר סמכות, אני הגשתי תשובה מפורטת בכתב ואני חוזר עליה ואני אתמצת אותה.

הסעיף מדבר על כך שביהמ"ש לא יעכב אם העבודה אינה תואמת את התוכנית החלה על המקרקעין.

בסעיף 254 ד' המחוקק מגדיר מה זה תוכנית.

תוכנית היא תוכנית שניתן מכוחה להוציא היתר בניה.

המשיבה צריכה להוכיח שקיימת תוכנית מפורטת שקיים לה ייעוד מסויים, ואז השימוש שאתה מבקש נוגד את התוכנית הזאת".

דיון והכרעה:

15. סעיף 254ט קובע כי:

(ו) על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ה), הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע הצו לתקופה פחותה משישה חודשים, רשאי הוא, לבקשת מגיש הבקשה לעיכוב ביצוע, להאריך את תקופת עיכוב הביצוע לתקופות נוספות, ובלבד שהתקיימו התנאים המנויים בסעיף קטן (ד) ושתקופת עיכוב הביצוע לפי סעיף קטן (ד) ולפי סעיף קטן זה לא תעלה על שישה חודשים במצטבר.

(ז) על אף האמור בסעיפים קטנים (ה) ו-(ו), רשאי בית המשפט בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לעכב ביצוע צו, כאמור בסעיף קטן זה, לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים.

16. ממילא אינני רשאי להאריך את תוקף הצו מעבר לשנה מיום ההארכה הראשונה – ותקופה זו מסתיימת בעוד יומיים – שלא אעתר לבקשה.

17. מעבר לנדרש אוסיף כי מלכתחילה – אלמלא הסכמת הצדדים – לא היה מקום להארכת מועד ביצוע הצו מלכתחילה (כוונתי להארכה הראשונה) כי הבנייה אינה תואמת את הוראות התכנית.

18. באשר לפרשנותו של ב"כ המבקשים לתנאי זה – כאילו הוא חל רק מקום שקיימת תכנית מפורטת ולא חל – לדוגמא – על קרקע חקלאית שאין לגביה תכנית – פרשנות זו אינה הגיונית ונדחתה ע"י בתי המשפט.

ראה לדוגמא: עפע 45403-06-19 סייף מוחמד נגד היחידה הארצית:

".מכל מקום, וגם לגופו של עניין, עיכוב ביצוע של צו הריסה מנהלי צריך לעמוד בדרישות הוראות סעיף 254ט(ד) לחוק".

        סעיף זה קובע, כי בית-משפט לא יעכב ביצוע צו אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם נוכח שהעבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו, אינם מסכנים את שלום הציבור או בטיחותו, וכן קובע הסעיף כי לא ניתן ליתן עיכוב ביצוע של צו הריסה שהוצא לפי סעיף 221 לחוק, אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין. החוק מגדיר "תכנית" כ-"תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בניה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת".

19. לא יכולה להיות מחלוקת כי לפי התכנית החלה כיום על המקרקעין, המדובר במקרקעין בייעוד חקלאי; לפי התכנית הכוללנית המתוכננת שהומלצה להפקדה, מיקום הבניין שנבנה הינו על דרך בצמוד לצומת דרכים, ולא קיימת נכון להיום תכנית מפורטת שמכוחה ניתן להוציא היתר בניה, ותכנית מפורטת כזו, המנסה להסדיר קיום דרכים שלא תעבורנה במיקום בו בנוי המבנה שבנה המערער, לא הוגשה לוועדה המחוזית האחראית על התכנית הכוללנית, לא על-ידי הוועדה המקומית ולא על-ידי המערער (כמתועד במכתבו של מר איתמר בן דוד מ-6/6/19).

            אפשרות תיאורטית שאולי קיימת להכין תכנית מפורטת כזו, אין די בה, על-מנת לעמוד בתנאי החוק ליתן עיכוב ביצוע."

20. סיכומו של דבר- הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תש"פ, 12 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.