לפניי בקשה לעיכוב הליכי בוררות, אשר הוגשה במסגרת תובענה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הליך הבוררות בו פתחו המשיבות כנגד המבקשים נפתח שלא כדין וכי על המחלוקת שבין הצדדים להידון בבית המשפט.

העובדות בתמצית

1. ביום 29.5.18 הודיע ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נווה, לב"כ הצדדים כי החליט למנות את עו"ד אילנה סקר כבוררת, בהתאם לסעיף 18 בהסכם מייסדים מיום 26.11.17, שהצדדים לו הם המבקשת 1 (להלן: "אסל") והמבקש 3 (להלן: "הוכברג") מצד אחד, והמשיבה 1 (להלן: "דוד וגוליית") מצד שני. על פי הסכם המייסדים, הוסכם בין הצדדים הנ"ל על הקמת חברה פרטית, שתקרא בלו ג'ים בע"מ (להלן: "בלו ג'ים").

2. על פי הסכם המייסדים, מטרת בלו ג'ים הינה מתן שירותי ניהול והפעלה של מועדון ספורט וכושר במלון מעלה החמישה (להלן: "המועדון"). כאמור בהסכם המייסדים, בלו ג'ים חתמה על הסכם לרכישת שירותי ניהול והפעלה של המועדון מן המשיבות 1 (דוד וגוליית) ו-2 (להלן: "אטלספורט"). על פי הסכם מכירת שירותי ניהול והפעלה מיום 30.10.17 שבין אלטספורט ודוד וגוליית מצד אחד, לבין א.ד.מ ספורט בע"מ שהיא חברה בהקמה, או בשם אחר שיאושר על ידי רשם החברות (שכונתה בהסכם "חברה בהקמה"), באמצעות בעלי מניותיה - המבקשים, מצד שני, מכרו אטלספורט ודוד וגוליית לחברה בהקמה את זכויותיהן, על פי הסכם שכירות מיום 25.2.14 שבין אטלספורט לבין מלון מצפה ירושלים בע"מ (להלן: "המשכירה"), בקשר להשכרת שטחים במלון בקיבוץ מעלה החמישה והפעלת מועדון ספורט, ספא, בריכה ובר בריאות.

3. על פי הסכם מכירת שירותי הניהול וההפעלה, החברה בהקמה תשמש כמפעילה וכמנהלת בלעדית במועדון ותהא זכאית להכנסות ו/או לרווחים החל מכניסת ההסכם לתוקף. עוד נקבע בהסכם כי מר גלעד אביגד, בעל המניות באטלספורט ובדוד וגוליית, יקבל בעתיד, עם התקיימות מלוא הוראות ההסכם, 50% ממניות החברה בהקמה. המוכרות התחייבו להמשיך ולנהל את המועדון עד ליום כניסת ההסכם לתוקף והחברה בהקמה התחייבה להמשיך ולתת שירות במועדון, לאחר כניסת ההסכם לתוקפו. תוקפו של ההסכם היה מותנה בשני תנאי מתלים: הראשון – קבלת הסכמת המשכירה להסכם, הכוללת הארכת הסכם השכירות לתקופה שלא תפחת מ-7 שנים. השני –ביטול שעבוד על נכסי אטלספורט לטובת צד שלישי. ההסכם כולל הצהרה של המוכרות כי הציוד במועדון הוא בבעלות בלעדית של אטלספורט. על פי ההסכם, התחייבה החברה בהקמה לשלם למוכרות סך של 1.2 מיליון ₪ בתוספת מע"מ עבור רכישת זכויות הניהול וההפעלה של המוכרות במועדון וכן עבור הציוד ורשימת הלקוחות והספקים. עוד נקבע בהסכם כי מועד כניסתו לתוקף הוא עם התקיימות שני התנאים המתלים ולא יאוחר מיום 1.12.17, אז תכנס החברה בהקמה לנעלי המוכרות ותחל בהפעלת וניהול המועדון.

4. על פי כתב התביעה שהוגש לבוררת, כחודש לאחר הקמת בלו ג'ים, טס מר אביגד לחופשה לחו"ל ועם שובו ארצה, נדהם לגלות כי המבקשים גנבו את הפעילות העסקית של החברה החדשה וכי המועדון מופעל על ידם באמצעות חברה שבבעלותם בשם מדיה פלוס בע"מ (להלן: "מדיה פלוס"), לאחר ששידלו את המשכירה להתקשר עמם ישירות בהסכם שכירות וכן כי המבקשים רוקנו את חשבון בלו ג'ים והעבירו כספים מחשבונה לחשבון מדיה פלוס. במעשיהם הנ"ל הביאו המבקשים לכך כי שווי מניות דוד וגוליית בחברת בלו ג'ים ירד מסך של 2.6 מיליון ₪ ובתוספת מע"מ לשווי אפס בתוך חודשיים בלבד ובכך הותירו את המשיבות והבעלים אביגד חסרי כל. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי המבקשים מתחרים בפעילותה העסקית של בלו ג'ים והתעשרו שלא במשפט בסך של 2.6 מיליון ₪ בתוספת מע"מ.

5. במכתבו של ראש לשכת עורכי הדין אל ב"כ הצדדים מיום 17.4.18 נאמר כי במכלול הסכסוכים הנוגעים לעסקת שירותי הניהול וההפעלה לא קיים בין הצדדים הסכם בוררות וכי הסכם הבוררות הקיים בין הצדדים מוגבל רק לסכסוך הנוגע במישרין להסכם המייסדים. במכתב נאמר כי ככל שימונה בורר, תוגבל סמכותו לסכסוך הנוגע במישרין להסכם המייסדים. לאור האמור, התבקשה ב"כ המשיבות להודיע האם היא עומדת על בקשתה למינוי בורר. עוד קודם לכן, ביום 13.3.18, כתבה רכזת תחום בוררות בלשכת עורכי הדין לב"כ המשיבות כי סעיף הבוררות בהסכם המייסדים חל רק על הצדדים החתומים על ההסכם, שהם הוכברג, מצד אחד ודוד וגוליית, מצד שני. במכתב צוין כי אסל לא חתומה על הסכם המייסדים וכי לא ניתן לצרף צדדים נוספים לכתב המינוי, אם הם לא חתומים על ההסכם הכולל תניית בוררות. עוד נכתב כי לאחר מינוי הבורר, יהיה בידיו להחליט אם יש מקום לצרף צדדים נוספים.

6. ב"כ המבקשים פנה לבוררת בבקשה לדחיית התביעה על הסף אולם הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 16.7.18. באותה החלטה נקבע כי הבוררות תעסוק בהסכם המייסדים בלבד (הכולל כאמור תניית בוררות). יצוין כי גם בכתב התביעה שהוגש לבוררת מטעם המשיבות נטען כי התביעה מתמקדת כולה בהסכם המייסדים בלבד (סעיף 64 לכתב התביעה). פנייה נוספת של ב"כ המבקשים לבוררת להבהרת החלטתה נדחתה אף היא ביום 30.7.18. המבקשים עתרו לבית המשפט לסעד של עיכוב הליך הבוררות ובמקביל פנו לבוררת בבקשה לעיכוב הליך הבוררות עד להכרעת בית המשפט. ביום 17.9.18 דחתה הבוררת את הבקשה. ביום 10.10.18 החליטה הבוררת לדחות את מועד ישיבת ההוכחות לפניה ליום 6.11.18 והורתה כי המבקשים יגישו כתב הגנה עד ליום 15.10.18 ואילו המשיבות תגשנה כתב תשובה עד ליום 20.10.18. ביום 16.10.18 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים בבקשה ועתה הגיעה העת להכריע בה.

טענות הצדדים

7. לטענת המבקשים אין לבוררת סמכות לדון בסכסוך בין הצדדים הואיל ומשעלי אינו צד להסכם המייסדים, הכולל תניית בוררות, ואילו אסל אינה חתומה על ההסכם. עוד נטען, כי כתב התביעה נסמך במידה רבה על הסכם מכירת שירותי הניהול וההפעלה שאינו כולל תניית בוררות.

8. המבקשים טוענים עוד כי הסכם המייסדים הינו הסכם מותלה ומעולם לא נכנס לתוקף הואיל ולא התקיים התנאי המתלה הנוגע לחתימת הסכם שכירות בין בלו ג'ים לבין המשכירה. בהתאם לטענה זו, גם תניית הבוררות שבהסכם אינה תקפה.

9. טענת המבקשים העיקרית היא, אפוא, כי לא ניתן לצרף לבוררות צדדים שאינם חלק מהסכם הבוררות, ללא הסכמתם, וכי בנוסף להסכם המייסדים, נמצאים בלב הסכסוך שני הסכמים נוספים, שאין בהם תניית בוררות.

10. לטענת המשיבות, המבקשים בעצמם הכירו בסמכות הבוררת, בכך שהתייצבו לדיון במועד שנקבע על ידה, שילמו את שכר טרחתה בהתאם לדרישתה ואף ביקשו וקיבלו ארכה לשם בחינת הצעת פשרה שהוצעה על ידה. עוד נטען, כי משעלי, בשמו נטען שאינו צד להסכם הבוררות, התייצב בעצמו לדיון במשרד הבוררת, בשם יתר המבקשים. לאור האמור, נטען כי המבקשים מנועים ומושתקים מלהעלות טענה כנגד סמכות הבוררת ועל כן, סיכויי ההליך העיקרי "אפסיים".

בהקשר זה הסתמכו המשיבות גם על ההחלטה ברע"א 1196/14 ג'ריס ואח' נגד עראף ואח' (24.3.14), בה נקבע כי במידה ותכליתו של הסכם בוררות היא לאפשר פתרון מלא של כלל המחלוקות בין הצדדים בדרך של בוררות, אפשר, לעיתים, כי לצורך הגשמת תכלית זו יידרש צירופו להליך הבוררות של גורם הקשור למחלוקת ולאחד מבעלי הדין המעורבים בה.

11. לטענת המשיבות, הבקשה לסעד זמני הוגשה בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים, בכך שלא פורט בה דבר התייצבותו של משעלי לישיבת הבוררות בשם המבקשים כולם, תוך תשלום שכרה של הבוררת והגשת בקשות להארכת מועדים שנקבעו על ידה. עוד נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי, שהרי כבר ביום 18.6.18 התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה ועתירת המבקשים לבית המשפט הוגשה רק כשלושה חודשים לאחר מכן.

12. לבסוף, טענו המשיבות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן. נטען כי עיכוב הליך הבוררות עד להכרעה בתיק העיקרי, יגרום לנזק רב למשיבות, שכן עיכוב כאמור חוטא תחת מטרת הליך הבוררות- שאמור להיות הליך קצר וענייני. נטען עוד כי המבקשים ניצלו לרעה את פרק הזמן שניתן להם לשם בחינת הצעת הפשרה ומכרו באותם ימים את זכויות הפעלת המועדון לצד שלישי עבור סך של כ-2 מיליון ₪.

דיון והכרעה

13. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אלה שבכתב ואלה שנשמעו בדיון, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכי הבוררות.

14. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת את שלושת השיקולים שיש לשקול בהחלטה על מתן סעד זמני. הראשון, הוא קיומה של עילת תביעה; השני הוא מאזן הנוחות; והשלישי הוא שיקול שביושר. בין השיקול בדבר קיומה של עילת התביעה וסיכוייה, ובין השיקול של מאזן הנוחות מתקיים האיזון הידוע כ"מקבילית כוחות" כך שככל שיגבר משקלו של אחד מהם, יפחת המשקל שיינתן למשנהו (רע"א 8983/15 ס.א.ד.ר חברה לעבודות בנין בע"מ נ' איילת חן השקעות כפר יונה בע"מ, 9.2.16). בכל הנוגע לסיכויי התובענה, הרי שלהערכתי סיכוי הצלחת המבקשים הוא נמוך. להלן יפורטו הנימוקים לכך. הסכם המייסדים, הכולל את תניית הבוררות, מזכיר בהואיל השלישי את הסכם רכישת שירותי הניהול וההפעלה, בגדרו חתמה בלו ג'ים, באמצעות בעלי מניותיה- הוכברג משעלי ואסל- על הסכם רכישת שירותי הניהול וההפעלה מאטלספורט ומדוד וגוליית ומטרת החברה שנוסדה הייתה מתן שירותי ניהול והפעלה של המועדון, לאחר רכישת הזכויות בהתאם להסכם רכישת הפעילות העסקית.

15. הצדדים להסכם המייסדים היו אמנם הוכברג ואסל, ללא משעלי, אולם בסעיף 5.4 להסכם נאמר כי הצדדים יחתמו על שטרי העברת מניות למשעלי, ברגע שיתאפשר לו חוקית לעשות כן. בסעיף 5.5 להסכם המייסדים נקבע כי מחצית ממניות בלו ג'ים תהיינה בידי דוד וגוליית וכי המחצית השנייה תוחזק על ידי הוכברג, אסל ומשעלי בחלקים שווים, לאחר הקמת החברה וברגע שיתאפשר הדבר מבחינת משעלי. מכאן ברור שמשעלי צפוי היה להחזיק במניות החברה בחלקים שווים עם אסל והוכברג, ולהיות מחויב בהוראות הסכם המייסדים.

16. אמנם אסל לא חתמה על הסכם המייסדים, אולם מנסח רשות התאגידים הנוגע לבלו ג'ים, שהוגש במהלך הדיון, עולה כי גברת אסל נרשמה כבעלת המניות וכדירקטורית, ביחד עם הוכברג, כאשר שיעור אחזקותיהם ביחד שווה לאחזקות דוד וגוליית. לא הוגש תצהיר מטעם אסל שבו הוצהר כי היא איננה בעלת המניות בבלו ג'ים או כי הסכם המייסדים אינו מחייב אותה. העדר תצהיר כאמור, ביחד עם העולה מנסח רשות התאגידים, משמיט את הקרקע מתחת לטענה כי אסל אינה צד להסכם המייסדים.

17. אמנם החתומה מן הצד האחר על הסכם המייסדים היא דוד וגוליית ולא אטלספורט, אולם, כאמור בהסכם המייסדים, בלו ג'ים רכשה את זכויות הפעילות והניהול מדוד וגוליית ומאטלספורט. בנקודה זו ראוי להתייחס להחלטה ברע"א 1196/14 הנ"ל. באותה החלטה נקבע כי בנסיבות אלה אין מניעה אפריורית לשלב בהליך הבוררות גורמים החיוניים לבירור הסכסוך ואשר בלעדיהם יהיה הליך חסר וחלקי ובנסיבות מתאימות, מוסמך הבורר לצרף צדדים אף אם אינם חתומים על הסכם הבוררות. עוד נאמר בהחלטה כדלקמן:

" צירופו להליך בוררות של גורם שאינו חתום על הסכם הבוררות אינו דבר שבשגרה, אלא שמור הוא למקרים חריגים בלבד. עם זאת, אין מדובר בתנאי בלעדיו אין, ובפרט כאשר אותו גורם הינו חיוני להליך הבוררות וכאשר הסירוב לצרפו להליך צפוי להוביל לפיצול הדיון בסכסוך ולהכבדה על בירורו הענייני, באופן שיש בו כדי לסכל את הליך הבוררות."

כב' השופט י' דנציגר קבע באותה החלטה כי תניית הבוררות שנדונה באותו מקרה הייתה מנוסחת בלשון רחבה ביותר, אשר השתרעה על כל תביעה או מחלוקת הקשורות להסכם המייסדים עליו חתמו הצדדים. באותו מקרה, התגלע סכסוך בין בעלי מניות של חברה שהוביל להגשת בקשה לפירוק החברה. נטען כי המשיבים באותו מקרה ניסו להשתלט על כספי החברה וממאנים להעביר לחשבונה כספים שנגבו מלקוחותיהם. לצד זאת, צוינו בבקשת הפירוק מחלוקות באשר לגובה החוב שחבה חברה נוספת בשם ר.ט, שהיא חברה פרטית בשליטת המבקשים, לחברה. הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט המחוזי למינוי בורר על רקע תניית בוררות הקבועה בהסכם המייסדים של החברה. בית המשפט המחוזי הורה על צירוף חברת ר.ט להליך הבוררות, הגם שלא חתמה על הסכם הבוררות. בקשת רשות הערעור על החלטה זו נדחתה הואיל ונקבע כי בין המבקשים לבין חברת ר.ט קיימים קשר יסודי וזהות אינטרסים מלאה, שכן חברת ר.ט נשלטת במלואה על ידי המבקשים והללו הינם מורשי החתימה היחידים בה. נקבע כי הקרבה המשפטית בין המבקשים לבין חברת ר.ט היא כה גדולה, עד שאפשר לראותם כאחד, ועל כן לראות בהסכמת המבקשים להליך הבוררות משום הסכמה מצידה של חברת ר.ט. עוד צוין בהחלטה, כי צירופה להליך של חברת ר.ט נדרש ליישוב מחלוקת מהותית שהיא צד חיוני בה.

18. בהתאם להחלטה הנ"ל יש משקל לאופן ניסוח תניית הבוררות. נוסח תניית הבוררות בענייננו (בסעיף 18.1 להסכם המייסדים) הוא רחב ביותר ונוגע לכל חילוקי הדעות בין הצדדים להסכם זה "בקשר עם כל עניין הקשור בהסכם זה." (ההדגשה לא במקור). אין ספק כי הסכם מכירת שירותי הניהול וההפעלה הוא "ענין הקשור בהסכם זה" ואין ספק כי הוכברג ואסל הם "צדדים להסכם זה". כאמור לעיל, הסכם המייסדים צופה את הצטרפותו של משעלי כבעל מניות שווה להוכברג ואסל, מיד לאחר שתוסר המניעה לרישומו כבעל מניות. כזכור, משעלי התייצב, בשם יתר המבקשים ובשמו, לישיבת הבוררות הראשונה והוא שהסדיר את שכרה של הבוררת באותה ישיבה. לא הוגש תצהיר מטעם משעלי המתייחס למעמדו בחברת בלו ג'ים, דבר שפועל לחובת המבקשים.

19. אף אם משעלי אינו צד פורמלי להסכם המייסדים ואף שאטלספורט אינה צד להסכם זה, אין ספק כי גורמים אלה הינם גורמים חיוניים להליך הבוררות ואי צירופם להליך צפוי להוביל לפיצול בסכסוך ולהכבדה על בירורו הענייני, באופן שיש בו כדי לסכל את הליך הבוררות. לאור האמור; לאור השילוב שבין הסכם המייסדים לבין הסכם מכירת שירותי הניהול והפעלה; לאור היותה של אסל צד להסכם המייסדים ובעלת מניות בחברת בלו ג'ים; ולאור הוראות הסכם המייסדים בדבר הצטרפות עתידית של משעלי כבעל מניות, התמלאו לכאורה התנאים שנקבעו ברע"א 1196/14 הנ"ל, המצדיקים את צירופם של אסל, משעלי ואטלספורט כצדדים לבוררות.

20. ביחס לטענת המבקשים כי הסכם המייסדים לא נכנס לתוקפו (עקב אי התקיימות התנאי המתלה הנוגע לחתימת הסכם עם המשכירה), הרי שלכאורה יש קושי ממשי בקבלת הטענה, על רקע טענת המשיבות כי המבקשים הכשילו את קיומו של התנאי המתלה, על ידי שידול המשכירה לחתום על הסכם שכירות עם חברה בשליטתם (מדיה פלוס).

21. זאת ועוד. יש לכאורה ממש בטענות המניעות וההשתק שנטענו על ידי המשיבות, לאחר שמשעלי התייצב לישיבת הבוררות הראשונה בשם כל המבקשים, שילם את שכר הבוררת והתבקשה דחייה במתן תשובה להצעת הפשרה שהועלתה על ידי הבוררת. הוא הדין בטענת השיהוי שהועלתה על ידי המשיבות, על רקע הפנייה המאוחרת לבית המשפט.

22. לאור מסקנתי כי סיכויי התובענה הינם נמוכים, פוחת משקלו של השיקול בדבר מאזן הנוחות. בכל הנוגע למאזן זה, הרי שהכף נוטה לכיוון המשיבות. ככל שיינתן הצו המבוקש והליכי הבוררות יעוכבו עד להכרעה בתובענה, ייגרם נזק כבד למשיבות, אשר פנו כבר בחודש מרץ ללשכת עורכי הדין, בהתאם לתניית הבוררות, מתוך מטרה להביא להכרעה בסכסוך בהליך מהיר. הבוררת קבעה ישיבת הוכחות ליום 6.11.18 וברור כי קבלת הבקשה תגרום לדחייה משמעותית בהליך הבוררות. בינתיים נטען כי המבקשים מכרו את זכויות הניהול וההפעלה לצד שלישי, עובדה שלא הוכחשה בתצהיר של אחד מהמבקשים, דבר המחזק את אינטרס המשיבות בהכרעה מהירה בסכסוך.

23. ככל שהצו המבוקש לא יינתן, יימשך הליך הבוררות. המבקשים לא הצביעו במסגרת טיעוניהם על עיוות דין כלשהו שייגרם להם כתוצאה מכך. אי צירוף תצהיר של המבקשים, או חלקם, לבקשה, המצביע על הנזק שייגרם להם פועל לחובתם. צירוף הצדדים האחרים לבוררות מתיישב עם אומד דעתם של הצדדים להסכם המייסדים, בדבר הכרעה בחילוקי הדעות "בקשר עם כל ענין הקשור בהסכם" במסגרת בוררות וממילא שאלת חיובם של אותם צדדים נוספים טרם נדונה לגופה בבוררות.

עוללות

24. לפני סיום, אבקש להתייחס לשני עניינים נוספים, כמפורט להלן.

25. העניין הראשון, נוגע להחלטת הבוררת בבקשת המבקשים לדחיית התובענה על הסף. על פי ההחלטה ברע"א 1196/14 הנ"ל, רק במקרים חריגים מוסמך בורר לצרף צד לבוררות, אף שאינו חתום על הסכם הבוררות. בנסיבות אלה, היה על הבוררת לנמק את החלטתה ביתר פירוט ולא להסתפק בהנמקה קצרצרה. משחזרו המבקשים וביקשו כי הבוררת תבהיר את החלטתה, הסתפקה הבוררת בכתיבת משפט אחד בלבד ("החלטת הבוררת ברורה דיה"). היה מקום לנמק את צירופם כצד לבוררות של הגורמים שאינם חתומים על הסכם המייסדים.

26. העניין השני, נוגע לאי צירוף תצהיר לבקשה לעיכוב הליך הבוררות, ואי צירוף תצהיר לתגובת המשיבות. היה על שני הצדדים לצרף תצהירים הן לבקשה והן לתגובה. מבחינת המבקשים, הייתה חובה לצרף תצהיר לאימות העובדות התומכות בבקשה, ובמיוחד תצהיר לתמיכה בטענת מאזן הנוחות וכן תצהירים מטעם אסל ומשעלי לתמיכה בטענות בדבר היותם צדדים שאינם מחויבים על פי הוראות הסכם המייסדים. המשיבות הצביעו בתגובתן על אי צירוף תצהיר מטעם המבקשים, אולם נמנעו בעצמן מלצרף תצהיר לתגובה "על מנת שלא ליצור יתרון דיוני בלתי הוגן" למבקשים. אין בתירוץ זה כדי להצדיק אי צירוף תצהיר, מקום שהייתה חובה לצרפו, על מנת לתמוך בטענות העובדתיות שפורטו בתגובה. בסופו של דבר, ההכרעה בהחלטה זו התבססה במידה רבה על ההסכמים בכתב שצורפו לכתבי הטענות (שלא הייתה מחלוקת עובדתית ביחס אליהם) ובנוסף לא הייתה מחלוקת עובדתית משמעותית ביחס לעובדות הנוגעות לסמכות הבוררת לצרף את הגורמים הנוספים כצדדים בבוררות.

סוף דבר

27. הבקשה לעיכוב הליכי הבוררות נדחית. המבקשים ישלמו למשיבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

28. על המבקשים להגיש עד ליום 15.11.18 הודעה, בגדרה יפרטו אם הם עומדים על קיום דיון בתובענה בהליך העיקרי, לנוכח האמור בהחלטה זו.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ט, 18 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.