לפני כבוד השופט איתי ברסלר-גונן

הבקשה והשתלשלות ההליכים

1. בפניי בקשת הנושה לביטול ההליכים שנפתחו כנגד החייב על פי בקשתו.
2. בתאריך 20.9.2018 הוגשה בקשת הנושה "אס. אר אקורד בע"מ" [להלן: "הנושה"] למתן צו כינוס בעניינו של החייב והכרזתו כפושט רגל, וזאת לפי סעיפים 6 ו-42 בפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 [להלן: "הפקודה"].

בבקשה למתן צו הכינוס נטען כי גובה החוב של החייב לנושה עומד על כ- 745,000 ₪ [נומינאלי], וזאת לאחר שהחייב הודיע בפני הנושה כי אינו יכול לפרוע את חובו [להלן: "מעשה פשיטת הרגל"].

1. בתאריך 21.11.2018 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשת הנושה. לאחר פרסום ברשומות, הוגשו כנגד החייב שתי תביעות חוב נוספות ואלה הוכרעו תחילה על ידי המנהל המיוחד דאז:
2. תביעת חוב הנושה בסך של 94,643 ₪ - נוכח רלבנטיות המידע לבקשתנו יצוין כי תביעת החוב הוגשה על סכום של 123,997 ₪.
3. תביעת מס הכנסה בסך של 63,977 ₪.
4. תביעת חברת "אשראי קל בע"מ" בסך של 47,925 ₪.

לאחר שהחייב הציג בפני המנהל המיוחד אישורים בדבר היעדר חובות כלפי מס הכנסה ואשראי קל בע"מ, נותרה תביעת חוב הנושה בלבד על הפרק.

1. בסמוך לדיון שנערך ביום 15.7.2019 הודיע הנושה למנהל המיוחד [דאז] כי הגיש תביעת חוב מתוקנת בגובה של כ- 1,800,000 ₪, וזאת על אף שחלף המועד להגשת תביעות חוב [להלן: תביעת החוב החדשה"].

במעמד הדיון בתאריך 15.7.2019 הודיע החייב כי הוא מסכים לשלם את תביעת החוב המקורית של הנושה, כפי שאושרה, בגובה של 100% דיבידנד בעשרה תשלומים שווים ובתוספת להוצאות ההליך, וזאת על מנת לזכות בהפטר. עוד הצהיר החייב כי ככל שהמנהל המיוחד יכריע בתביעת החוב המתוקנת של הנושה בסכום גבוה יותר מזה שאושר כבר, הרי שהוא שומר לעצמו את זכויותיו בעניין ואין בהסכמתו זו כדי להשתמע כי הוא מוכן לפרוע את תביעת החוב החדשה ככל שתאושר.

נוכח טענות הצדדים באשר לתקינות ההליך ומועד הגשת תביעת החוב החדשה על אף חלוף המועד, נקבע כי תינתן למנהל המיוחד שהות להשיב ולבחון האפשרות לקבל את תביעת החוב החדשה לאחר שהקודמת לה הוכרעה ומועד להגשת תביעות החוב חלף.

בנוסף, הוכרז החייב במעמד הדיון כפושט רגל, מונה נאמן והושת עליו תשלום חודשי בסך של 1,000 ₪.

כארבעה חודשים לאחר הדיון, ביקש הנושה [במסגרת תגובה שהגיש הנאמן לבית המשפט לאישור הצעת מתווה מוסכם לסיום התיק] כי בית המשפט יורה לנאמן להאריך המועד להגשת תביעת חוב מתוקנת על ידו תוך 7 ימים. בית המשפט בהחלטתו מיום 6.11.2019 קבע כי אינו דן בבקשה להארכת מועד אלא אם מוגש ערעור על החלטת בעל התפקיד, ובכל מקרה ומבלי להביע עמדה בדבר סיכויי הבקשה, התיר לנושה להגיש בקשה להארכת המועד תוך 14 יום, והורה לנאמן להגיש עדכון תוך 30 יום האם הוגשה בקשה שכזו ומהן המלצותיו בקשר להמשך ההליך.

1. בתאריך 24.12.2019 הוחלף הנאמן ובמקומו מונתה עו"ד לירן שלום כנאמנת. עו"ד שלום היא זו שטיפלה בהליך קודם של החייב והיא גם הנאמנת בהליך פשיטת הרגל של בנו, שנפתח אף הוא על ידי אותו נושה.
2. בתאריך 16.1.2020 אישרה הנאמנת הנוכחית את בקשת הנושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב מתוקנת מטעם הנושה. על החלטה זו הוגש ערעור על ידי החייב [פש"ר 13385-02-20; להלן: "הערעור"], והדיון בו נקבע ליום 15.2.2021 ובמקביל נקבע גם דיון בבקשה להפטר.

הדיון מיום 15.2.2021 ועמדות הצדדים

1. כאמור, ביום 15.2.2021 התקיימו שני דיונים בפניי, האחד בערעור החייב על החלטת הנאמנת להאריך את המועד להגשת תביעות חוב והשני בשאלת ההפטר.
2. תחילה התקיים הדיון בהליך הערעור [פש"ר 13385-02-20]. במהלך הדיון בערעור שבו כל אחד מהצדדים על טענותיהם המשפטיות בדבר חוקיות האפשרות להגיש את תביעת החוב החדשה במועד שהוגשה, וכן באשר לטיב עסקת היסוד העומדת מאחורי החוב כלפי הנושה, והאם ענייננו בחוב אחד או מספר חובות כמספר ההמחאות שלא כובדו. עוד העלו הצדדים טיעונים נוספים שאינם רלוונטיים להכרעה כעת.
3. במהלך הדיון שנערך מיד לאחר מכן בשאלת ההפטר, טען ב"כ החייב כי על אף ששומר לעצמו את הזכות בערעור שהגיש, סבור הוא כי יש לאפשר לחייב לצאת לדרך חדשה בהתחשב בכך כי יכולת פירעונו של החייב היא אותה אחת - בין אם סכום התביעה עומד על גובה התביעה שאושרה מכבר (כמאה אלף ₪) או בגובה התביעה המתוקנת החדשה כעתירת הנושה.

יוער, כי במהלך הדיון גילתה ב"כ הנושה [בהסכמת הנאמנת] לחייב כי הנאמנת קיימה הליך חסוי לאיתור רכבים שהנושה טענה כי החייב הסתיר והבריח במהלך ההליך [תהליך 16]. הנאמנת פירטה כי ההליך לא צלח וכי בכל מקרה אין בו תועלת גם בשים לב לעלויות הליך שכזה.

הנאמנת עדכנה כי הוגשה בינתיים באיחור תביעת חוב חדשה ונוספת על ידי חברת "אנרגיה בהישג ידך בע"מ" בגובה של 159,445 ₪ שטרם הוכרעה על ידי הנאמנת.

בשלב מסויים ביקשו הצדדים לצאת לשוחח ביניהם ולאחר שחזרו הציע החייב פשרה, אליה הצטרפה הנאמנת, להעשיר את קופת הנשייה בסך של 276,000 ₪ שישולמו בעשרה תשלומים ותמורתם יזכה החייב להפטר מחובו לנושה.

הנאמנת הבהירה כי משמדובר ב"סכום כולל" אין מהות לעצם הכרעת תביעת החוב של חברת "אנרגיה בהישג ידך בע"מ", וככל שזו תאושר לא יהא צורך בהוספת סכום נוסף לקופת הנשייה על ידי החייב. בנוסף, הסכימה הנאמנת כי תביעת החוב של הנושה תאושר כפי שהיא לצורך הליכי הפשרה וכן הערעור יימחק ללא צו להוצאות.

1. הנושה התנגד לתכנית הפירעון המוצעת וטען כי בהיותו נושה יחיד ובהתחשב ביכולת פירעון גבוהה כפי שעולה מבדיקותיה של הנאמנת לגבי החזרים המגיעים לחייב ורכבים שבבעלותו, יש להמתין קודם להכרעת תביעת החוב המתוקנת. לאחר בדיקה נוספת שערכה ב"כ הנושה במעמד הדיון, חזרה בה מטענתה ועתרה לבטל את הליך פשיטת הרגל. לטענת ב"כ הנושה, מתן הפטר לחייב יהא פרס עבורו בגין החובות שצבר כלפיו ושנוצרו במרמה.

לאחר שקילה נוספת, ונוכח הצהרת הנאמנת במעמד הדיון בנוגע להיעדר תועלת בתפיסת רכבים שהנושה טען כי החייב הבריח, ביקשה ב"כ הנושה שהות על מנת להודיע באופן סופי עמדת הנושה למתווה.

ביום 22.2.2021 הודיע הנושה כי הוא מתנגד לתכנית הפירעון המוצעת ולמתן צו הפטר, אלא אם צו ההפטר לא יחול על החוב כלפי הנושה. לטענת הנושה, החייב מחבל במכוון בניהול הליכי הפש"ר, אינו משלם את צו התשלומים, אינו מגיש דו"חות, מועסק על ידי חברה הנשלטת על ידי רעייתו בשכר נמוך ואינו ממצה את כושר השתכרותו, הוצאותיו החודשיות גבוהות מהמצופה בהליך שכזה ואף שווי זכויותיו בנכס מקרקעין טרם נבדק.

עוד נטען כי החייב ביצע עבירות פליליות כדי להבריח את הכלים ההנדסיים ששימשו כבטוחה לחוב, אף שהכלים רשומים על שם הנושה והם שווים כ- 600,000 ₪ [אציין כי החייב הכחיש את הדברים]. במצב זה, טען הנושה כי החייב אינו תם לב ועל כן אינו זכאי להפטר, בוודאי כשההליך טרם מוצה.

משכך, עתר הנושה לבטל את ההליכים מחמת ניצולם לרעה ואי תועלת בהותרת הליכי הפש"ר, וזאת על מנת לאפשר לנושה להמשיך את ניסיונות הגבייה מהחייב במסגרת הליכי הוצאה לפועל. לחילופין, טען הנושה כי אם יינתן הפטר, הרי שיש להחריג את החוב לנושה כיוון שהוא נוצר במרמה, וזאת בהתאם לסעיף 69(א)(2) בפקודה.

באשר להוצאות בעלת התפקיד, טען הנושה כי על בעלת התפקיד להגיש בקשה סדורה לפסיקת שכר טרחה והחזר הוצאות, וככל שהנאמנת תהא סבורה כי על יוזמת ההליך לשאת בהוצאות אלו, יבואו הצדדים בדברים ביניהם. הנושה הודיע כי במקרה שיוחלט, בניגוד לעמדת הנושה, כי על הנושה לשאת בהוצאות אלו, אזי היא תוסיף זאת לחוב החייב [כך נטען].

1. החייב הסכים במהלך הדיון לבקשת הנושה לביטול ההליך אולם עמד כך כי הנושה תישא בהוצאותיו וכי הנושה יצהיר שלא ינקוט בהליך חדש של פשיטת רגל או חדלו פירעון ולא יבחר לו מותב.
2. ב"כ הכונס הרשמי טען במהלך הדיון כי התנהלות הנושה בתיק מעורערת, בהתחשב בעובדה כי בזמן שהוא מגיש תביעות חוב כנגד החייב הוא ממשיך את פעילותו העסקית מול החייב ומתנהל "סוג של משחק" כלשונו, שבו בחר הנושה בדרך שאינה מועילה לו בכדי למנוע מהחייב את שיקומו הכלכלי.

עוד נטען במעמד הדיון כי הנאמנת עשתה ככל שביכולתה לאתר ולהתחקות אחר העובדות בתיק על מנת למקסם את טובת שני הצדדים. ב"כ הכנ"ר הוסיף כי קיימת נשייה נוספת שטרם הוכרעה, ועל כן הנושה העיקרי אינו השחקן היחיד ואף אם ההליך החל לטובת נושה מסויים, יכול שהמטוטלת תזוז לכיוון החייב או לכיוונם של נושים אחרים.

ביום 11.4.2021 הגיש ב"כ הכנ"ר עמדה מעודכנת ולפיה, דרך המלך היא לבטל את ההליכים. עוד הודיע ב"כ הכנ"ר כי ישנו סיכוי סביר שתביעת החוב של הנושה הנוסף בתיק ["אנרגיה בהישג ידך"] תדחה, וככל שכך לא יתנגד הכנ"ר, בנסיבות הייחודיות של תיק זה כי ב"כ הנושה יתמנה כנאמן בתיק ויוכל למצות את ההליכים עם החייב.

1. על תגובה זו של הכנ"ר הספיק ב"כ החייב להגיב [בתרעומת] ובתמצית ביקש לדחות את מלוא טענות הנושה והכנ"ר כלפי התנהלותו של החייב בהליך. ב"כ החייב הוסיף עוד דברים שאינם דרושים כאן ועל כן לא אפרטם.

בשולי תגובתו האחרונה של ב"כ החייב, הוא חזר בו מהסכמתו לביטול ההליך ועתר תחת זאת לאשר את תכנית הפירעון שהוצעה בדיון.

ההכרעה

1. השאלות העומדות להכרעה הן האם לבטל את ההליך או שמא דווקא להמשיכו תוך מינוי ב"כ הנושה כנאמן, כפי שהציע בשולי תגובתו הכנ"ר.

שאלת משנה היא מי יישא בהוצאות ההליך.

1. אתחיל דווקא במושכל יסוד: העובדה כי ההליך נפתח כבקשת נושה אין משמעותה כי הנושה ממשיך לשלוט בהליך וכי על פיו יישק דבר. מרגע שניתן צו כינוס הרי שההליך מקבל אופי פומבי והכינוס פועל כלפי כולי עלמה. מכאן גם זכויות נושים אחרים להגיש תביעות חוב, ומכאן גם פועל ההפטר בסוף ההליך כלפי כולי עלמה [בכפוף להוראות סעיפי הפקודה האחרים].

משכך, הכלל הוא כי משהתחילו הליכי פשיטת הרגל, אין היוזמה להמשכם או לביטולם מסורה כבר בידי יוזם ההליך והחזרה מהבקשה לצו כינוס תהא אך ורק ברשות בית המשפט [סעיף 19 בפקודה; ראו גם ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל, מהד' שלישית, בעמ' 87 (ירושלים, תש"ע – 2010)].

1. לכאורה, מאופיו הקולקטיבי של צו הכינוס נגזר כי גם אם הנושה העיקרי שפתח בהליך מבקש לחזור בו מההליך, הרי שאם ישנם נושים אחרים ראוי ליתן להם להביע עמדתם ואף להחליף את הנושה בניהול ההליך, וזאת אם מונה נושה כנאמן [ראו סעיפים 45(א) ו- 188 בפקודה]. ואולם כאמור, הדברים מכוונים בעיקר למצב שבו הנושה הוא המנהל את ההליך מטעם בית המשפט כנאמן. לא כך בעניינינו שעה שמונתה נאמנת אחרת על ידי בית המשפט.
2. לטעמי, אין זה נכון למנות בנסיבות דנן את ב"כ הנושה כנאמן. ראשית, אין כל בקשה שכזו מצד הנושה, אשר מצדו עתר לביטול ההליך. שנית, העובדה כי ההליך מתנהל מזה כשנתיים וחצי כשהנאמנת דווקא שקדה לאיתור נכסים, ואף פעלה לשם כך גם בתחומי הרשות הפלשתינית, כפי שמסרה בדיון [ראו פרוטוקול הדיון מיום 15.2.2021, בעמ' 14], מלמדת כי ככל הנראה לא בהקשר זה הקושי. אדרבא, הנאמנת הבהירה כי הכלים ההנדסיים שאליהם כיוון הנושה בטיעוניו, שהיו כבטוחה לחוב, הינם כלי ישנים שספק אם ניתן לתפוס אותם פיזי והם משמשים בעיקר לקבלת החזרי הבלו על ידי צד ג' שמודע לקיומו של העיקול. עוד הצהירה הנאמנת כי עלויות המימוש עולות על התמורה שעשויה להתקבל, בבחינת אֵין הַצָּר שׁוֹוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ [אסתר, ז', ה'].

בנוסף, לא הונחה בפני בית המשפט תשתית ללמד כי מינוי ב"כ הנושה כנאמן חדש, תביא תועלת נוספת להליך מעבר לקיים כיום.

1. ומה באשר לקבלת עמדת הנושה החדש ["אנרגיה בהישג ידך"]?

ספק אם ניתן להתבסס על האמירה כי סביר שתביעת החוב תידחה. ראשית, גם אם זו היתה נבדקת על ידי הנאמנת ונדחית, עדיין זכאית היתה אותה נושה להגיש ערעור. אין בכך כדי לקבוע כי התביעה היתה מתקבלת, אולם גם ההנחה האחרת אינה משמעותית לצורך ההחלטה.

עם זאת, מעמדו של הנושה האחר שהגיש תביעת חוב, לצורך ההכרעה בבקשה דנן, נמוכה יחסית, אינה כשל הנושה העיקרי שפעל להגיש את ההליך ובמשך השנתיים וחצי האחרונות: ראשית, טרם אושר מעמדו כנושה שחובו אושר. שנית, העובדה כי הגיש תביעת החוב רק היום, ובאיחור לכאורה, מביאה לכך שנזקו כתוצאה מביטול ההליך אינו בעל משקל רב, שהרי לכאורה צו הכינוס לא פגע בו [אם היה נפגע מצו הכינוס ממילא היה מגיש את תביעת החוב מוקדם יותר].

על כן, סבורני כי אין צורך להיזקק כעת לעמדת חברת "אנרגיה בהישג ידך".

טעם נוסף הוא שאם ההליך הוא לכיוון ביטולו, ראוי כי ייעשה הדבר מוקדם ככל שניתן, על מנת לצמתם את הפגיעה הנובעת מההליך, לפחות לחייב שלא נקט בו ואינו רוצה בו אף הוא.

1. הצעתו החלופית של הנושה ליתן לחייב הפטר אך להחריג את החוב, אינה רלוונטית לטעמי: ראשית, כדי לעשות כן יש לקבוע פוזיטיבית כי החוב מקורו במרמה, ועניין זה טרם הוברר בהליך הנוכחי. שנית, נוכח שהחוב היחיד שאושר כעת הוא החוב לנושה [גם אם יש מחלוקת לגבי היקפו], הרי שאין טעם בהליך אם זו תוצאתו.
2. נותרנו אם כן עם השאלה העיקרית הנוגעת לביטול ההליך, כשממש בימים האחרונים הודיע החייב בעצמו כי הוא חוזר בו מההסכמה לביטול ההליך ועותר הוא לאישור תכנית הפירעון שהוצעה.

אכן, במהלך הדיון הוצעה תכנית פירעון על ידי החייב, בהסכמת הנאמנת והכנ"ר. היא אף שופרה מעט עד לסכום של 276,000 ₪, תוך שהחייב מוכן היה לותר לשם כך על הערעור שהגיש. אדגיש, כי אילו היה ערעור החייב מתקבל, הרי שתביעת החוב המאושרת היתה נותרת על סך של כ- 100,000 ₪. דהיינו, שהצעת החייב לתכנית פירעון הביאה בחשבון מצדו לפחות את האפשרות [התיאורטית] שלא יתקבל הערעור ואולי לאחר מכן תאושר תביעת חוב נוספת מצד הנושה, על סכום של כ- 750,000 ₪.

אין חולק כי לבית המשפט סמכות לקבוע תכנית פירעון אף ללא הסכמת הצדדים [סעיף 62(ב) בפקודה] ובהחלט בית המשפט יכול לקבוע את תכנית הפירעון בהתאם להצעת החייב, אף ללא הסכמת הנושה. ואולם, במקרה שלפנינו, ההליך עדיין לא בשל לשם כך, מקום שבו טרם הוכרע הבירור בערעור שהגיש החייב [החייב לא הודיע פוזיטיבית כי הוא חוזר בו מהערעור אף ללא הסכמה].

בנוסף, נוכח המחלוקת שעלתה בדיון [שהיתה אגב מצומצמת יחסית] לא הושלם הבירור בכל הנוגע ליכולת הפירעון של החייב, שהרי ההצעה היתה הצעה של פשרה בין הצדדים.

זאת ועוד: החייב טוען אמנם כי הוא מצוי בהליך מזה תקופה ארוכה, אולם עולה מדו"ח הנאמנת, שלא נסתר, כי החייב לא עומד בצו התשלומים בהליך. אילו היה ההליך נפתח לבקשת החייב, די היה רק בכך כדי לבטלו.

משכך, לא ניתן לומר כי ההליך בשל להכרעה לגבי תכנית הפירעון. משכך גם לא ניתן לקבל את עתירתו החלופית של החייב כיום.

על כן, שתי אפשרויות עומדות היום על הפרק – המשך ההליך כשהוא מנוהל על ידי הנושה [כהצעת הכנ"ר] או ביטולו.

מבין שתי אפשרויות אלו, סבורני כי נכון לבטל את ההליך, על אף עמדתו האחרונה של החייב, ומן הטעמים כי לא ניתן עדיין לקבוע תכנית פירעון.

לטעמי, אין מקום לעסוק כעת בתנאים לעתיד, ובכלל זה אין מקום לקבוע מניה וביה כי הנושה יהיה מנוע מלנקוט בהליכים חלופיים. לא זו כי מדובר בשאלות תיאורטיות, אלא שנכון כי הדברים ייבחנו לעת הצורך, בעיקר גם נוכח שטענות הצדדים לא הוכרעו בהליך זה, ואף אין מקום להכריע בהם.

1. ומה באשר לנשיאה בהוצאות ההליך?

בהתאם לתקנה 9(ב) בתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה - 1985 [להלן: "תקנות פשיטת הרגל"] נדרש הנושה הפותח בהליך להפקיד פיקדון וכל סכום נוסף שיורה הכונס הרשמי או שיצווה בית המשפט, וזאת לכיסוי הוצאותיו של הכונס הרשמי [ובעל התפקיד הממונה על ידו]. מחצית מההוצאות תוחזרנה אם חזר בו המבקש טרם צו הכינוס, וזאת בניכוי ההוצאות שכבר הוצאו [תקנה 12 בתקנות פשיטת הרגל].

עם זאת, קיימים כספים [לא רבים] בקופה וברור כי כספים אלו נועדים תחילה אף הם לכיסוי הוצאות ההליך. ככל שלפי דעת הנאמנת אין די בכספים כדי לכסות את הוצאות ההליך, ויש לגבותן ממי מהצדדים, תגיש הנאמנת תחשיב ונימוקים ותינתן החלטה נפרדת בעניין זה.

סוף דבר

1. נוכח האמור, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק, וניתנות ההוראות כדלקמן:
   1. צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו בהליך זה להגנת החייב, בטלים;
   2. צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בחלוף 60 יום, וזאת על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים;
   3. ישולם לנאמנת שכר לפי תקנה 8 בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981, אך לא פחות מכתב המינוי, והוצאות גלובליות כפי כתב המינוי. כן זכאי הכונס הרשמי לאגרת השגחה. ככל שהנאמנת סבורה כי יש לחייב מי מהצדדים בהוצאות נוספות, תגיש בקשה מסודרת.
   4. היתרה שתיוותר לאחר תשלום הוצאות ההליך, אם תיוותר, תחולק לנושים שתביעותיהם אושרו, בהתאם לסדרי הקדימה שבדין ו/או תועבר ללשכת ההוצאה לפועל.
2. הדיון בערעור בפש"ר 13385-02-20 מתייתר ואני מורה גם על סגירת הליך זה.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בהתאם לדין.

ניתן היום, ט' אייר תשפ"א, 21 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.