ניתן ביום 15 ינואר 2019

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס; סע"ש 44902-07-17; סע"ש 5220-11-17 ו – סע"ש 5301-11-17) מיום 9.9.2018, לפיה נעתר בית הדין לבקשת המשיבים לחייב את המבקשת להמציא למשיבים דו"חות כספיים לתקופת עבודתם בחברת ישי חיישנים בע"מ החל משנת 2006 ועד לשנת 2010, בנוסף לדוחות כספיים של המבקשת לשנים 2011 – 2017 שכבר הומצאו למשיבים בהתאם להחלטה קודמת.

רקע

1. המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבים, אשר הועסקו בשורותיה, בתיק סע"ש 44902-07-17, בסכום של 573,428 ₪, בעילות של הפרת חוזה עבודה, מעילה באמון והשבת תשלומי יתר. המשיבים הגישו אף הם תביעות נגד המבקשת לקבלת תשלומים בגין זכויות עבור תקופת ההעסקה וסיומה. המשיב 1 הגיש תביעה על סכום של 2,220,370 ₪ ואילו המשיב 2 הגיש תביעה על סכום של 1,392,407 ₪ בלבד (סע"ש 5220-11-17 וסע"ש 5301-11-17). בין היתר תבע כל אחד מהמשיבים פיצוי בסכום של 120,000 ₪ בגין "העסקה פוגענית והתנכלות תעסוקתית". הדיון בתובענות אוחד.
2. בדיון המקדמי שנערך ביום 15.5.2018 ניתנה על ידי בית הדין האזורי החלטה דיונית, בה נקבע בין היתר:

"לענין בקשת הנתבעים לקבל את הדוחות הכספיים של התובעת לכל שנות עבודת הנתבעים בחברה – לא שוכנעתי כי מדובר בסוד מסחרי וכן מצאתי כי למרות שאין עילת תביעה הקשורה, ישירות, לטענת התובעים להפסד בשל אי מימוש האופציות, הרי שענין הדו"חות כן רלוונטי לחלק מעילות התביעה (למשל טענת ההתעמרות ונסיבות סיום יחסי העבודה), כפי שטענה באת כח הנתבעים ולכן הריני מורה לתובעת להמציאם לנתבעים בתוך 30 יום מהיום" (להלן – ההחלטה הראשונה).

1. המבקשת המציאה למשיבים את דוחותיה הכספיים לשנים 2011 – 2017 (בין בעלי הדין מחלוקת על עצם המצאת דוח 2017 ועיתוייה, אך אין למחלוקת השלכות על ההליך שלפנינו). המשיבים הגישו בקשה לחייב את המבקשת להמציא גם דוחות לשנים 2006 – 2010. חרף התנגדות המבקשת, אשר טענה כי המשיבים לא הועסקו על ידה אלא על ידי חברה קשורה – כך שחשיפת הדוחות תפגע הן בסודות המסחריים והן בפרטיות של החברה הקשורה – וכי אין כל רלוונטיות לדוחות בגין שנים אלה, ראה בית הדין בדוחות המבוקשים חלק מהמסמכים שיש להמציא לפי ההחלטה הראשונה והורה למבקשת "למהר ולפעול" להמצאת הדוחות. המבקשת חויבה לשלם את הוצאות הבקשה בסכום של 2,000 ₪ (להלן – ההחלטה השניה).
2. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה השניה. המבקשת מציינת כי מלכתחילה נפלה שגגה בחיובה להמציא דוחות כספיים של המבקשת בהחלטה הראשונה, אך משיקולי יעילות ומתוך כבוד לבית הדין נמנעה מלתקוף את ההחלטה. במוקד בקשת רשות הערעור עומדת האבחנה בין המבקשת, י- חיישנים בע"מ חברה פרטית שמספר הרישום שלה (ח"פ) הוא 51-459046-2, לבין ישי חישנים בע"מ חברה פרטית שמספרה 51-195659-1 (להלן – החברה הקשורה).

המבקשת טוענת - וטענתה עולה בקנה אחד הן עם נספחי החברות ותעודות רישום ושינוי שם שצורפו לבקשת רשות הערעור והן עם הסכמי ההעסקה שצורפו לכתבי התביעה שהגישו המשיבים - כי המשיבים הועסקו מתחילת העסקתם במועדים שונים בשנת 2006 ועד לחודש מרץ 2011 בחברה הקשורה וכי החל מחודש מרץ 2011 הם מועסקים בחברה המבקשת, אשר נוסדה ונרשמה כדין ביום 17.3.2011.

במישור הדיוני נטען, לפיכך, כי המבקשת קיימה אחר ההחלטה הראשונה לפיה הומצאו למשיבים "הדוחות הכספיים של התובעת לכל שנות עבודת הנתבעים בחברה" מבלי שהוטלה חובת גילוי על מי שאינו צד להליך.

לגוף העניין נטען, בין היתר, כי אין כל קשר בין טענות ההעסקה הפוגענית (המכונות בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבים "עילת ההתעמרות") לבין דוחות כספיים לשנים 2006 – 2010, כך שהדוחות אינם רלוונטיים וחשיפתם תפגע פגיעה קשה שלא לצורך בסודות מסחריים של החברה הקשורה וחברות בנות שלה ובפרטיותם. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אין חפיפה בין בעלי המניות בשתי החברות, וכי לא מוטלת חובה לשמירה על דוחות כספיים בגין שנים אלה. יודגש, כי המבקשת אינה כופרת בעובדה לפיה תקופת ההעסקה בשתי החברות היא תקופת העסקה רצופה אחת וכי לא נטען על ידה כי לא יעלה בידה להמציא את הדוחות ככל שההחלטה השניה לא תבוטל.

1. המשיבים טוענים כי הועסקו במקום עבודה אחד על ידי מעסיקה אחת, שהחליפה מעת לעת את שמה, וכי המבקשת חויבה להמציא דוחות בגין כל תקופת העסקתם. בנסיבות אלה נטען, כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור נמנה מעת מתן ההחלטה הראשונה, כך שהבקשה הוגשה באיחור. לגוף העניין נטען, כי אכן לא נתבע פיצוי בגין אי מימוש אופציות שהיו זכאים להקצאתן בשנים הראשונות לעבודתם, אך יהיה בדוחות כדי להוכיח את חוסר תום הלב הקיצוני וחוסר ההגינות של המבקשת, אשר משכה באף את המשיבים ורק בחודש דצמבר 2016 חשפה כי לא הוקצו להם כלל אופציות. המשיבים מוסיפים ומדגישים כי הדוחות מבוקשים רק בגין השנים בהם עבדו בחברות, כך שאין חשש לפגיעה בסודות מסחריים.
2. מתגובת המבקשת לתשובת המשיבים עולה, כי אכן המבקשות סברו כי דוחות החברה הקשורה נדרשו על ידי המשיבים בגין השנים 2006 – 2017, אך דווקא העובדה כי דרישת המשיבים מצטמצמת, כעולה מתשובתם לבקשת רשות הערעור, להמצאת דוחות החברה הקשורה רק לשנים הראשונות בהן הועסקו המשיבים בחברה הקשורה, ממחישה את חוסר הרלוונטיות של הדוחות. המבקשת חזרה על טענותיה בבקשת רשות הערעור וציינה כי ההחלטה השניה "שינתה והרחיבה" את ההחלטה הראשונה.

דיון והכרעה

מתן רשות ערעור

1. לאחר בחינת ההחלטות הראשונה והשניה וכלל חומר התיק, ומשהצדדים לא התנגדו להפעלת סמכותנו לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, אף על פי שניתנה להם ההזדמנות לכך, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור.
2. אכן, לא מן הנמנע כי כבר בהחלטה הראשונה התכוון בית הדין האזורי לחייב את המבקשת להמציא דוחות כספיים בגין כל תקופת ההעסקה של המשיבים באותו מקום עבודה. אולם, לשון הצו שניתן בהחלטה הראשונה הצטמצם לפי לשונו לגילוי "הדוחות הכספיים של התובעת לכל שנות עבודת הנתבעים בחברה". "התובעת" היא המבקשת והמונח "חברה" מתייחס כפשוטו לחברה המבקשת.

בנסיבות אלה, בהבהרה שהבהיר בית הדין האזורי בהחלטה השניה לפיה על המבקשת להציג גם את דוחות החברה הקשורה בגין תקופת העבודה בחברה הקשורה שאינה צד להליך, יש כדי להרחיב את תחולת הצו שניתן בהחלטה הראשונה, כך שמניין המועדים להגשת בקשת רשות הערעור בגין ההחלטה השניה החל עם נתינתה. משבקשת רשות הערעור סבה רק על החיוב בהחלטה השניה, הוגשה בקשת רשות הערעור במועד ולא ניתן לחסום את הדרך בפני המבקשת. להלן תבחן, אפוא, בקשת רשות הערעור לגופה.

חיוב בהמצאת מסמכים שבידי צד שלישי

1. הכלל הוא כי "'הליכי גילוי מסמכים מתנהלים בין בעלי הדין בלבד, ועל כן בסכסוך בין ראובן לשמעון, בית המשפט לא יתן צו לגילוי מסמכים כנגד לוי ... הדרך הדיונית הרגילה להמצאת מסמכים שבידי צד שלישי היא אפוא באמצעות זימון הצד השלישי, אם לצורך מתן עדות ואם לצורך הצגת המסמכים כאמור בתקנות 178 ו–183 לתקנות סדר הדין האזרחי' (רע"א 3816/15 ב.ש ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נ' ת.ק.ש אלפיים (1997) בע"מ (23.8.2015)". תקנות 178 ו – 183 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מכוחן נלמד הכלל דלעיל, חלות בבית הדין לעבודה מכח אימוצן בתקנה 53(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (ראו: בר"ע (ארצי) 39603-09-16 דפוס ידיעות תקשורת בע"מ – באום. פסקה 13 (13.10.2016)).
2. עם זאת נפסק, כי לכלל מספר חריגים ובהם מקום בו הצד השלישי נמצא בבעלותו או בשליטתו של בעל הדין (רע"א 7264/95 ראש קש נסיר בע"מ נ' רוכביץ, פ"ד מט (5) 793 (1998)). בכל מקרה, צו לגילוי מסמכים אצל צד שלישי יינתן במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה (יצחק לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 11 עמ' 9 (מהדורה חמישית, 2016)), תוך איזון בין זיקת המסמכים לסוגיה התלויה ועומדת לבין הפגיעה בפרטיות הצד השלישי.
3. בית הדין האזורי ראה, ככל הנראה, בשתי החברות מעסיק אחד ולא נדרש לאבחנה ביניהן ולסוגית הדרך הדיונית לחיוב החברה הקשורה בהמצאת דוחותיה הכספיים, בהיעדר טיעון עובדתי (לא צורפו תצהירים לבקשה ולתשובה בעקבותיהן ניתנה ההחלטה השניה) ומשפטי בסוגיה הדיונית של חיוב חברה בהמצאת מסמכים של חברה קשורה שאינה צד להליך המשפטי.
4. מנסח רשם החברות שצרפה המבקשת לבקשת רשות הערעור, עולה כי החברה הקשורה היא חברת האם של המבקשת והיא מחזיקה ב – 90% מהון המניות הנפרע של המבקשת כך שהיא אינה נמצאת בשליטת המבקשת, אלא להיפך – שולטת במבקשת. בנסיבות אלה, ספק אם ניתן לחייב את חברת הבת (המשיבה) להמציא מסמכים של חברת האם (החברה הקשורה) כחריג שהוכר בעניין ראש קש.

עם זאת, לנוכח תוצאת פסק דיננו ובהיעדר טיעון של המבקשת לפיו המסמכים אינם מצויים בחזקת המבקשת או ניתנים להשגה על ידה מחד גיסא, כמו גם היעדר פירוט של פגיעה בסודות מסחריים של החברה הקשורה, שלא עתרה לביטול ההחלטה השניה, עקב חיוב בהמצאת מסמכים בגין תקופה שחלפה לפני למעלה משמונה שנים מאידך גיסא, אנו נניח לטובת המשיבים כי אכן ניתן היה לחייב את המבקשת - בכשירותה הכפולה כמי שנכנסה לנעלי החברה הקשורה בהעסקת המשיבים וכמי שמצויה עמה בזיקת בעלות של 90% - להמציא את הדוחות הכספיים של החברה הקשורה. יש לבחון, אפוא, את טענתה העיקרית של המבקשת, לפיה הדוחות הכספיים שנערכו בגין תקופה של בין אחת עשרה לבין שבע שנים טרם סיום עבודתם רלוונטיים לתביעת המשיבים.

סוגית הרלוונטיות

1. צו לגילוי ולעיון במסמכים יינתן, לפי תקנה 46(א) לתקנות בית הדין, אם בית הדין "היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". על המסמך המבוקש להיות, אפוא, רלוונטי למחלוקת, כך שצירופו יאפשר דיון יעיל או יגרום לחיסכון בהוצאות. ההחלטה השניה אינה כוללת כל התייחסות לסוגית הרלוונטיות של דוחותיה הכספיים של החברה הקשורה לשנים 2006 - 2010, לנוכח ההנחה של בית הדין האזורי כי החיוב בהמצאתם נובע מההחלטה הראשונה. במקרה הרגיל, נכון היה להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי לצורך ההכרעה בסוגיה, אך לנוכח התארכות ההליכים הדיוניים ומתוך כוונה למנוע עיכוב נוסף, מצאנו לנכון לבחון את השאלה לגופה.
2. כידוע, נקודת המוצא היא "גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת" (בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה – פרופ' עוז. פסקה 9 (14.5.2008)). כפועל יוצא מכך, "די כי מבקש הגילוי יצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלוונטיות ... [ו]כאשר הטענה שמבוקש להוכיחה באמצעות גילוי מסמכים אינה 'חסרת שחר' אין לומר שמדובר במסמך בלתי רלוונטי". (רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ. פסקה 7). מנגד, יש למנוע הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד ויש לבחון את "מידת תלותו של המבקש בגילוי המסמכים המבוקשים ביחס למחלוקת התלויה והעומדת" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 241 (מהדורה 12, 2015)).
3. בית הדין האזורי התייחס לדרישת הרלוונטיות בהחלטה הראשונה בה נקבע כי "ענין הדו"חות כן רלוונטי לחלק מעילות התביעה (למשל טענת ההתעמרות ונסיבות סיום יחסי העבודה)". דומה כי לא יכול להיות חולק כי דוחות כספיים של מעסיקה קודמת שהיא או בעלי מניותיה אינם בעלי דין, אינם רלוונטיים לתביעה לסיום יחסי העבודה עם חברה אחרת, גם אם קיימת זיקה ביניהן, בחלוף למעלה משבע שנים (ואחד מהם אף למעלה מעשר שנים) מתקופת ההעסקה בשורות המעסיקה הקודמת, זיקה זו רחוקה ולא קשורה ללבת המחלוקת.

ואכן, המשיבים התמקדו בתשובתם לבקשת רשות הערעור בטענה לפיה הדוחות הנדרשים בהחלטה השניה רלוונטיים כדי להוכיח את טענת ההתעמרות במשיב 1. לטענת המשיבים, הובטחו למשיב 1 בחוזה עבודה משנת 2007 אופציות לאחר שיעבוד חמש שנים בחברה "ובסוף שנת 2010 הסתבר לו, כי כלל לא הוקצו לו אופציות". המבקשת בתגובתה טוענת כי לא בוצעה הפרה כלשהי, שכן החוזה משנת 2007 מפנה להקצאה מקץ חמש שנים ב"ישי חיישנים [החברה הקשורה – ר.פ] ו/או בחברה החדשה [המבקשת – ר.פ] אם תיוסד" וכי אכן האופציות אכן הוקצו במבקשת בטרם חלפו חמש שנים.

1. בין כך ובין כך - ואפילו ניתן היה לזקוף, ואיננו נדרשים לחוות דעה בסוגיה, את "טענת ההתעמרות" בתקופת העבודה בחברה הקשורה לחובת המבקשת - העובדה לפיה האופציות הוקצו לראשונה רק בשנת 2011, כלל אינה מוכחשת על ידי המבקשת וממילא ספק רב אם דוחות כספיים לשנים המבוקשות הם המסמך הנדרש לצורך בחינת עצם הקצאת האופציות. נוסיף ונציין, כי לא הוגשה כלל תביעה כספית בגין אי הקצאת אופציות. לנוכח זאת, הדרישה להמצאת דוחות כספיים בכלל ובגין תקופת העסקה בחברה הקשורה שהסתיימה כשש שנים לפני סיום העבודה במבקשת בפרט אינה רלוונטית והעלאתה נחזית להיות חלק ממאבק טעון מאד, שלא לצורך, בין בעלי הדין, כעולה בבירור מפרוטוקול הדיון במהלכו ניתנה ההחלטה הראשונה. הנה כי כן, למסמכים המבוקשים של צד זר להליך לא נמצאה כל רלוונטיות למחלוקת בין בעלי הדין.
2. סוף דבר – ניתנת בזה רשות ערעור והערעור מתקבל. ההחלטה השניה, לרבות חיוב המבקשת בהוצאות משפט, מתבטלת. המשיבים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות המבקשת בהליך זה, לרבות שכר טרחת עורכי דינה, בסכום של 4,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום.

פסק הדין פורסם בטעות תחת הכותרת "החלטה" ביום ח' בשבט תשע"ט (14 בינואר 2019), ותוקפו ממועד פרסומו לראשונה.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ט (15 ינואר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.