ביום 17/12/2018 ניתן פס"ד כנגד המבקש באין בר"ל.

ביום 30/12/2018 הגישו בקשה לביטול פסה"ד.

הבקשה נסמכת בתצהיר המבקש המעיד על עצמו, כי הוא בעל חברת בנייה ושיפוצים ומאשר, כי ביום 7/11/2018 התקבל אצל אשתו עותק מכתב התביעה בתיק זה, אלא שאך ביום 1/12/2018, עלה בידה למוסרו למצהיר.

משכך היה, נפגש עם בא כוחו על מנת להגיש בקשה להארכת מועד שתאפשר הגשת כתב הגנה ענייני ומסודר וזו אכן הוגשה, אך נדחתה ע"י ביהמ"ש (ראה החלטות מ 6/12/2018, 13/12/2018).

למעלה מן הדרוש אציין, כי אין מקום להגשת כתב הגנה בתובענה בסדר דין מקוצר, כפי שהתבקש ע"י המבקש בשתי בקשות בהן ניתנו שתי החלטות.

הגשת בקשה להארכת מועד מוצהרת ע"י המבקש כראייה לאי זלזול בהליך המשפטי.

סקירת תצהיר המבקש אינה מגלה ולו טענה אחת שיש בה כדי להוות הגנה מפני התביעה.

תגובת התובע הוגשה ביום 31/1/2019 וזו מציינת, כי המדובר בתביעה שטרית ומסירת כתב התביעה באמצעות הדואר לא צלח נוכח התחמקות שיטתית של הנתבע מקבלת כתב התביעה עד אותה עת בו בוצעה המסירה באמצעות מוסר ביום 6/11/2018.

משביקש המבקש להאריך מועד, ממילא לא נטען על ידו באף אחת מהן, כי נפל פגם כלשהו בהליך ההמצאה ולכן הבקשה כל כולה לביטול פס"ד עפ"י שיקול דעת.

זאת לא יעשה אליבא דמשיב כיון שאין בתצהיר המבקש שום התייחסות להגנה כלשהי.

ישנו תצהיר סתמי המאמת את האמור בבקשה, אך לא מוצהר מאומה כאמור לעיל.

תשובת המבקש הוגשה ביום 20/2/2019 זו מציינת את העדרו של תצהיר מתגובת התובע כמחייבת קבלת הבקשה.

בחנתי את מכלול הכתבים וחרף העדרו של תצהיר מתגובת התובעת דומני, כי העדר תצהיר מפורט מן הבקשה עצמה (התצהיר שצורף לבקשה אינו מפרט עובדות כלשהן מכוחן ניתן לגלות הגנה לכאורה מפני התביעה לו יבוטל פסה"ד) נהפוך הוא, מן האמור שם התחזקה דעתי כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

דומני, כי שני הצדדים לוקים בהגשה לא מוצלחת של כתבי הטענות באופן שהאחד מצרף תצהיר נטול עובדות לעניין סיכוי ההגנה והשני נמנע מהגשת תצהיר בתגובתו.

העובדות שבתגובה אינן מעלות ואינן מורידות מעת שנעדרות הן מן התצהיר והחלטתי זו לוקחת בחשבון את העדר התצהיר מכתבי התובע, אך אינני סבור כמבקש, כי יש בכך לגרום לקבלת בקשתו בלא תנאי נוסף.

אין כל מחלוקת שהמבקש מודע היה לתביעה ומנימוקים שונים ומשונים נמנע מהגשת בקשת רשות להתגונן במועד ובכלל. מה שעשה הוא, היה הסתפקות בהגשת בקשות להארכת מועד להגשת כתב הגנה שנדחו הן בשל אי תשלום אגרה שייכת והן משום שבתביעה בסדר דין מקוצר אין מקום להגשת כתב הגנה כלל (ראה החלטתי מיום 13/12/2018) המציינת, כי שוב מוגשת בקשה להארכת מועד שאינה מגלה כל טעם מיוחד ואף לא את הסכמת הצד שכנגד.

בנסיבות אלו דומני, כי פסה"ד יכול שיהא מבוטל מחמת לקויות הבקשה והתגובה, אולם זאת בכפוף להפקדת סכום נכבד מן החוב הפסוק בפסק הדין מיום 17/12/2018, בפיקדון בתיק זה, אשר גורלו יוכרע אם ולאחר שיבוטל פסק הדין (לאחר ההפקדה), תוגש בר"ל, תינתן הרשות להתגונן אחרי דיון וגם לא תהא תוצאה שונה בסבב המחודש.

בכפוף לאמור מעלה ובנסיבות חריגות משהו אלה, כנגד הפקדתם של 18,000 ₪ בפיקדון בתיק זה, בתוך 30 יום [במהלכם אך לאחר ההפקדה, תוגש בר"ל] יבוטל פסק הדין.

החלטה נוספת תינתן על ידי לעת תזכורת פנימית אותה אני קובע בלא נוכחות הצדדים ליום 2/4/2019.

ניתנה היום, כ"ב אדר א' תשע"ט, 27 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.