בשם המבקש: עו"ד אוהד שני

בשם המשיב: עו"ד נטלי אביטן

ה ח ל ט ה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה באר שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור מר דוד פטיטו ומר אסי פידל; סע"ש 5256-06-15), בו התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב והמבקש חויב לשלם לו הפרשי שכר וזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצלו וסיומה בסך כולל של 71,634 ש"ח ובצירוף שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח.

הרקע לבקשה:

1. המשיב, אזרח נפאל, הועסק על ידי המבקש במשקו החקלאי במושב עמי עוז, החל מחודש אוקטובר 2010. בסוף חודש יולי 2013 המשיב התפטר מעבודתו. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי עתר המשיב לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות, כשסכום התביעה עמד על סך של 119,062 ש"ח. מנגד, טען המבקש, במסגרת כתב הגנה ותביעה שכנגד, כי המשיב נטש את עבודתו ללא התראה וגרם נזקים אדירים למשקו החקלאי ולכן עתר לחייבו בפיצוי בשל "נטישה" ופיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו, וכן על אי מתן הודעה מוקדמת, בסכום כולל של 100,000 ש"ח.
2. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה התביעה בחלקה, והתביעה שכנגד נדחתה במלואה. להלן בתמצית הכרעותיו של בית הדין האזורי:
   1. אשר לנסיבות סיום העבודה קיבל בית הדין את גרסתו המהימנה של המשיב לפיה זכה ליחס פוגעני מצד המבקש אשר בא לידי ביטוי בצעקות, איומים ותנאי מחייה בלתי הולמים, וקבע כי המשיב התפטר מעבודתו בדין מפוטר מחמת "נסיבות אחרות שביחסי העבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". בהתאם לכך, נפסק כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 12,183 ש"ח.
   2. בכל הנוגע לשכר חודש יולי 2013 נקבע כי המבקש לא הציג כל ראיה המעידה על כך ששילם למשיב שכר לחודש האחרון להעסקתו, וכי הטענה למפרעה שניתנה למשיב בסכום של 5,000 ₪ במהלך חודש יולי, היא טענת בדים. עוד נקבע כי המבקש לא הציג את רישומי הנוכחות על פיהם נערכו תלושי השכר, או אישור על תשלום השכר, כך שתלושי השכר שהנפיק לא שיקפו נכונה את השכר ששולם למשיב בפועל. בית הדין שוכנע כי יש להעדיף את גרסת המשיב, אשר נתמכה בדו"חות נוכחות שנערכו על ידו בזמן אמת, על פני גרסת המבקש, אך לא ניתן לקבל את טבלת האקסל שצירף המשיב בשל אי דיוקים. לפיכך, ערך בית הדין חישוב עצמאי, ביחס לאותם חודשים לגביהם הציג המשיב דו"חות נוכחות (אוקטובר 2010 עד יוני 2013), ופסק לזכותו הפרשי שכר בגין אי תשלום שכר מינימום בסך של 26,681 ₪; הפרשי שכר בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 8,792 ₪; הפרשי שכר על העסקה בימי מנוחה שבועית בסך של 1,220 ₪; וכן שכר חודש יולי 2013 בסך של 3,612 ₪ וגמול בגין העסקה בשעות נוספות בחודש זה בסך של 419 ₪.
   3. אשר ליתר הזכויות קבע בית הדין כי משאין מחלוקת כי המשיב עבד בחקלאות אצל מעסיק בענף החקלאות, חלות ביחסים שבין הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות. טענת התיישנות שהעלה המבקש נדחתה. לאחר מכן בחן בית הדין את הזכויות מושא התביעה ופסק לזכות המשיב סך של 5,191 ₪ עבור דמי הבראה; מענק שנתי בסך של 2,684 ש"ח; דמי כלכלה בסך של 2,684 ₪; ופיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה בסך של 8,587 ₪. התביעה שכנגד נדחתה במלואה, והמבקש חויב בתשלום הוצאות המשיב בסך של 20,000 ₪.

הבקשה וטענות הצדדים:

1. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין וכארבעה חודשים לאחר מכן הגיש את הבקשה שלפני לעיכוב ביצועו, וכן לביטול עיקולים בחשבון הבנק שהוטלו במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח כנגדו. לשיטתו, סיכוייו לזכות בערעור גבוהים. בקשר לכך נטען, בין היתר, במסגרת הודעת הערעור, כי המשיב לא השכיל להביא כל ראיה לתמוך בטענותיו לגבי נסיבות הפסקת העבודה הנטענות על ידו, ולא ניתן היה להסתפק לצורך כך בעדותו היחידה; הוכח כי המשיב עזב במפתיע מטעמיו והחל מיד לעבוד במקום עבודה אחר; אין זה סביר כי המשיב היה נשאר במקום העבודה שלוש שנים ככל שאכן היו נוהגים כלפיו בגסות רוח כטענתו; גם אם המבקש היה מבולבל בעדותו, יש לזקוף זאת לגילו ומצבו הבריאותי; טענת המבקש לפיה שילם למשיב שכר בגין חודש יולי 2013 כמפרעה לא נסתרה; שגה בית הדין בכך שלא התייחס לעובדה שהמבקש היה רשאי לקזז את ההודעה המוקדמת בגין נטישתו של המשיב משכרו האחרון; לא הייתה הצדקה לקבוע כי תלושי השכר אינם משקפים את התשלומים ששולמו למשיב, והוא אף קיבל בפועל סכומים מעבר לכך; בטבלת השעות שהציג המשיב נפלו טעויות לרעת המבקש; טעה בית הדין כאשר קבע כי ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות חל על היחסים בין הצדדים ובהתאם חייב את המבקש בסכומים שונים (אך יצוין בקשר לכך כי בית הדין ציין גם את תחולת צו ההרחבה); טעה בית הדין בכך שדחה את התביעה שכנגד.
2. המבקש מוסיף וטוען כי ככל שיבוצע פסק הדין באופן מיידי ולאחר מכן יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיב, בשל היותו עובד זר אשר מתגורר בנפאל כבר למעלה משנה. כן נטען כי בחשבון הבנק נתפסו במסגרת העיקולים 15,000 ₪ שאותם מסכים המבקש להעביר לקופת בית הדין או לקופת ההוצאה לפועל, עד להכרעה בערעור. בנסיבות אלה, כך נטען, הנזק שייגרם למבקש ככל שבית הדין לא ייעתר לבקשה ולאחר מכן יתקבל הערעור, גבוה לאין שיעור מהנזק שעלול להיגרם למשיב אם יעוכב ביצוע פסק הדין ובסופו של יום ידחה הערעור.
3. בתגובתו טוען המשיב כי הבקשה הוגשה באיחור רק לאחר נקיטת הליכי הוצאה לפועל. עוד נטען כי הודעת הערעור חסרה בסיס משפטי וסיכויי הצלחתה קטנים עד אפסיים, שכן פסק הדין מנומק כראוי ומבוסס בעיקר על קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. עוד נטען כי המבקש לא הוכיח נזק בלתי הפיך שייגרם לו ככל שיבוצע פסק הדין באופן מיידי. לטענת המשיב מדובר בזכויות סוציאליות קוגנטיות שנשללו ממנו במהלך תקופת ההעסקה, ותוך ניצול אי בקיאותו בדין הישראלי. כן נטען כי נקבע בפסיקה שהעובדה שהמשיב הוא מהגר עבודה, כשלעצמה, אינה מצדיקה את עיכוב ביצוע פסק הדין, ויש לבדוק כל מקרה לגופו. כן צוין כי אין בטענת המבקש שניתנה במסגרת תצהירו שצורף לבקשה, לפיה הוטלו עיקולים בחשבונו אשר עלולים לגרום להחזרת שיקים שניתנו על ידו לצדדים שלישיים, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין. לחלופין, יש להורות על הפקדת מחצית מסכום פסק הדין לכל הפחות בקופת בית הדין.
4. בתגובתו לתשובת המשיב מדגיש המבקש, כי אין חולק שהמשיב אינו שוהה בארץ מזה תקופה, ומשכך ככל שיבוצע התשלום לא ניתן יהיה עוד להחזיר את הגלגל אחורנית.

הכרעה

1. נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי. לפיכך סטייה מנקודת מוצא זו מוצדקת רק אם עומד המבקש בשני תנאים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ. ג'או ויז'ן אינק, מיום 10.3.14). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ. קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ, מיום 10.3.14).
2. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

אשר לסיכויי הערעור - על פני הדברים מכוון הערעור כלפי כלל קביעותיו של בית הדין האזורי, שהן בעיקרן קביעות עובדתיות (הן לגבי נסיבות סיום העבודה; הן לגבי אותנטיות תלושי השכר; הן לגבי שכר חודש יולי 2013 והיקף שעות עבודתו של המשיב; ועוד), ובעניינים שכאלה ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב. מבלי לקבוע מסמרות, לא מצאתי כי הטענות המועלות בערעור מקימות סיכוי ממשי לחריגה מהעיקרון האמור.

אשר למאזן הנוחות - לא ניתן להתעלם מכך שעשוי להתעורר קושי בהשבת הכספים למבקש אם יזכה בערעור, נוכח העובדה שהמשיב אינו מתגורר בישראל כבר למעלה משנה. עם זאת, יש ליתן את הדעת לכך שפסק הדין עוסק בזכויות סוציאליות מכוח משפט העבודה המגן, אשר נקבע כי המשיב היה זכאי להן זה מכבר. בהתחשב בכך, ובהתחשב בסיכויי הערעור כמפורט לעיל, שוכנעתי כי לא די בעובדה שהמשיב הינו נתין זר כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין תוך עיכוב משמעותי נוסף בתשלום זכויותיו הקוגנטיות (ע"ע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובניין בע"מ - סטנילה צ'יפריאן אאורל (26.12.11)).

לאמור אוסיף כי עצם הגשת הבקשה כארבעה חודשים לאחר הגשת הערעור, עשויה הייתה בנסיבות המתאימות להצדיק כשלעצמה את דחייתה. כאמור לעיל בנסיבות העניין נבדקה הבקשה לגופה ולא נמצאה לה הצדקה.

10. סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, ומשלא הובאה הצדקה מספקת לעיכוב ביצוע - הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב את הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יתווספו לסכום זה ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"הכ"ב אדר ב' תשע"ט (29 מרץ 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.