20 יוני 2019

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 17.7.18 ("הוועדה"), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% מיום 1.5.15 ("ההחלטה").

רקע עובדתי

2. לפי העולה מן התיק, המערער, יליד 1975, פיזיותרפיסט במקצועו. המערער נפל ביום 22.5.2011, והאירוע הוכר על-ידי המשיב כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "חבלת גב, צוואר, סחרחורת".

3. ועדות רפואיות שונות קבעו למערער נכויות זמניות בשיעורים משתנים לתקופה שמיום 22.8.2011 ועד 30.4.2015.

4. ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 26.6.15, וקבעה, כי לא נותרה למערער נכות נוירולוגית ואורטופדית צמיתה. למערער נקבעה נכות נפשית בשיעור 10%, מיום 1.5.15.

5. המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 31.7.16, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה בפסיכיאטריה, וקבעה למערער נכות נפשית בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2), מיום 1.5.15.

6. המערער הגיש ערעור לבית דין זה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ב"ל 26624-10-16). בפסק דין מיום 12.4.17 נדחה הערעור.

7. המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 32868-05-17). בפסק דין מיום 16.5.18 אישר בית הדין הארצי את הסכמת הצדדים, שלפיה:

"... מוסכם להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתתייחס לנושאים הבאים:

א. בהחלטה נקבע לגבי התחום הנוירולוגי כי 'לא הודגם ליקוי שקשור לתאונות הנ"ל שניתן לתרגמו לאחוזי נכות'. לתשומת לב הוועדה, כי היה עליה להתייחס לתאונה מיום 22.5.11 בלבד. בנוסף, לא ברור מהנימוק של הוועדה אם נמצא ליקוי נוירולוגי; וככל שכן - מדוע אינו קשור לתאונה הרלוונטית, ומדוע לא ניתן לתרגמו לאחוזי נכות.

הוועדה מתבקשת לפיכך, להתייחס לתחום הנוירולוגי (כולל התלונות בדבר סחרחורת) פעם נוספת, לרבות תוך התייחסות לחוות דעתו של ד"ר ירון ריבר.

ב. בהחלטה אין קביעה ספציפית לגבי התחום האורתופדי מלבד דחיית הערר.

הוועדה מתבקשת להתייחס לתוצאות הסי.טי. מיום 16.12.15. בנוסף, תסביר אם בדקה את כל טווחי התנועה של עמוד השדרה, וזאת בהתייחס לממצא של ד"ר ליברזון בדבר הגבלה ניכרת. במידת הצורך, תבדוק הוועדה מחדש את התחום האורתופדי.

הוועדה תזמין את המבקש ובא כוחו לטעון בפניה, ותיתן החלטתה בצורה שתהא מובנת גם למי שאין מקצועו בתחום הרפואה" ("פסק הדין המחזיר").

החלטת הוועדה

8. הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר ביום 17.07.18, הקשיבה לתלונות המערער ובסעיף 6 לפרוטוקול סקרה ממצאי בדיקת CT עמוד שדרה מותני מיום 22.12.15. בסעיף 10 לפרוטוקול קבעה הוועדה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפס"ד מיום 16.05.2018.

לעניין הנוירולוגי: הוועדה ביצעה בדיקה נוירולוגית מפורטת. בבדיקה שבוצעה לא נמצא כל ליקוי נוירולוגי פרט לאגרבציות שהציג הנבדק בעת בדיקתו. בדיקה נוירולוגית כזו תקינה גם נתמכת על ידי בדיקות הדמיה כולל MRI שבוצעו בנבדק ופוענחו כתקינים. זאת אומרת ללא כל נזק מוקדי טראומתי במוח, שיכול לבוא לידי ביטוי בצורה קלינית בחסר נוירולוגי. כמו כן, בבדיקה הנוירולוגית לא נמצא כל נזק המצביע על בעיה שורשית כביטוי לבעיה בע"ש.

לעניין אישור רפואי של ד"ר ריבר. מדובר בתעודה רפואית מיום 24.12.2015 ד"ר ריבר ציין בהתחלת אישור זה כי מדובר בתאונת דרכים מיום 26.03.2011 מדובר בהתייחסות לתאונה שהיתה כחודשים עובר למועד התאונה שהוועדה הנוכחית דנה בה.

בסיכום מכתב זה ד"ר ריבר כותב שישנם כאבי גב וכאבי ראש, כמובן תלונות סובייקטיביות בלבד. כמו כן סחרחורת שגם היא תלונה סובייקטיבית. תיאר כי מצא עדות לבעיה וסטיבולרית משמאל שכמובן אינה בעיה נוירולוגית ובכל זאת בבדיקה של הוועדה לא נמצאו ממצאים כאלו. כמו כן תיאר בעיה רדיקולרית L5-S1 שמאל שלא נמצאו על ידי הוועדה. ד"ר ריבר לא היה בטוח באיזה בעיה מדובר והפנה את הנבדק לבדיקות נוספות MRI מוח, MRI ע"ש צווארי, EMG, בדיקות דם, בדיקת קרקעית עין ובדיקות נוספות. לכל האמור לעיל אין נכות נוירולוגית.

מבחינה אורתופדית הוועדה בבדיקתה לא מצאה הגבלה בתנועות דלדול שרירים או הגבלה תפקודית כלשהי המקנה אחוזי נכות לכן חוזרת על קביעתה שאין נכות בתחום האורתופדי".

בהתאם לאמור, הוועדה קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2), מיום 01.05.15.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

10. הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. במקרה דנן, פסק הדין החזיר את עניינו של המערער לוועדה לדון בשני נושאים: האחד, התחום הנוירולוגי- לרבות התייחסות לתלונות המערער בדבר סחרחורת ולחוות דעתו של ד"ר ריבר; השני, התחום האורתופדי- לרבות התייחסות לבדיקת CT מיום 16.12.2015, לממצאי הבדיקה הקלינית ולממצאים שתיאר ד"ר ליברזון.

11. בדיקה קלינית: לטענת המערער לא נערכה לו בדיקה קלינית בתחום האורתופדי והנוירולוגי. לטענת המשיב הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, הואיל ולא נדרשה לבדוק את המערער; בדיקה כאמור מסורה לשיקול דעתה, ובעניין זה אין מקום להתערבות בית הדין בהחלטתה.

12. אשר לדעתי: אין בפסק הדין המחזיר הוראה לוועדה לערוך למערער בדיקה גופנית. נהפוך הוא: פסק הדין מותיר לשיקול דעתה של הוועדה, "במידת הצורך" לבדוק מחדש את התחום האורטופדי. אי לכך, לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר סמכה קביעותיה על ממצאים קליניים שתוארו בבדיקתה מיום 31.7.16, בהתכנסותה לפני פסק הדין המחזיר.

13. התייחסות לבדיקת CT: בערעור נטען שהוועדה הסתפקה בהעתקת ממצאי בדיקת ה-CT מבלי לקבוע את השלכות הממצאים על תפקודו של המערער, והוועדה גם לא בחנה את השפעת בלטי הדיסק על תפקודו. לטענת המשיב, ניתוח ממצאי דימות הוא עניין רפואי מובהק המסור לשיקול הוועדה.

14. דין טענת ערעור זו להידחות. על פי פסק הדין המחזיר התבקשה הוועדה להתייחס לבדיקת CT, ולמקרא החלטת הוועדה ניכר שמילאה אחר הנחיה זו. הוועדה סקרה את ממצאי הדימות כדלקמן:

"CT ע"ש מותני 22.12.2015: 3L-2L בלט דיפוזי שטוח משיק לקדמת השק הטקלי. 5L-4L בלט דיסק מרכזי שמאלי עם היצרות פורמינלית לחץ על השק הטקלי ושורש שמאלי 1S-5L-4L בלט דיסק מרכזי עם לחץ על קדמת השק הטקלי. שינויים ניווניים קלים במפרקים הפצטליים".

בהמשך החלטתה קבעה הוועדה, כי לא נמצאה בבדיקה הקלינית עדות להגבלה בתנועות עמוד השדרה, לדלדול שרירים או להגבלה תפקודית. אי לכך, הגיעה הוועדה למסקנה שהתאונה לא הותירה למערער נכות אורטופדית. מן האמור עולה שהוועדה דנה בממצאי הדימות, אולם קבעה שאין לכך השפעה תפקודית.

דין הוא שהנכות נקבעת על פי הממצאים הקליניים בבדיקה הגופנית ולא לפי ממצאי דימות. לפיכך, גם לאחר שהתייחסה הוועדה לממצאי בדיקת ה-CT, המשיכה ודנה במצבו האורטופדי של המערער לפי הממצאים שתיארה בבדיקה. על יסוד האמור שוכנעתי, כי אין מקום להתערבות בית הדין בהחלטתה שלא נותרה למערער נכות בתחום האורטופדי.

15. התייחסות לחוות דעתו של ד"ר ליברזון: לטענת המערער, הוועדה לא קיימה אחר הוראות פסק הדין המחזיר ולא התייחסה לחוות הדעת. אמנם אין בהחלטת הוועדה אזכור מפורש של המומחה מטעם המערער ד"ר ליברזון. אולם יש בהחלטת הוועדה התייחסות "לממצא של ד"ר ליברזון בדבר הגבלה ניכרת", ובכך קיימה הוועדה אחר מצוות פסק הדין. הוועדה הסבירה, כי "לא מצאה הגבלה בתנועות", לאמור: כל טווחי התנועה של עמוד השדרה נמצאו מלאים ותקינים. יש באמור כדי להסביר את מסקנתה שלא נותרה למערער נכות אורטופדית, ולא יכול להיות ספק שמסקנה זו "מובנת גם למי שאין מקצועו בתחום הרפואה".

16. התייחסות לאישור הרפואי של ד"ר ריבר: לטענת המערער, הוועדה לא נימקה מדוע אינה מאמצת את מסקנותיו של ד"ר ריבר. עוד נטען ששגתה הוועדה משציינה שד"ר ריבר התייחס לתאונה מיום 26.03.11, מאחר שהאישור הרפואי מתייחס לתאונה מיום 22.05.11.

17. מקובלת עלי טענת המשיב, שלפיה הוועדה מילאה אחר הוראת פסק הדין בכל הנוגע לאישור הרפואי של ד"ר ריבר. כעולה מהחלטת הוועדה, היא התייחסה בפרוטרוט לחוות הדעת מאת ד"ר ריבר והסבירה נמק היטב מדוע אינה מקבלת את האמור בה לנוכח ממצאים שונים שמצאה בבדיקתה. הוועדה הדגישה, כי ממצאי הבדיקה הנוירולוגית היו תקינים, ללא עדות לליקוי, חסר נוירולוגי או בעיה שורשית כביטוי לבעיה בעמוד השדרה. נוסף על כך הבהירה הוועדה, כי ממצאי הדימות פוענחו כתקינים והם תומכים בממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה. לאמור: בדיקת MRI "ללא כל נזק מוקדי טראומתי במוח". בהתייחסה לאישור הרפואי של ד"ר ריבר קבעה הוועדה, כי כאבי גב וכאבי ראש הם תלונות סובייקטיביות. כלל הוא שכאבים כשלעצמם אינם מקנים נכות בהעדר חסר נוירולוגי או הגבלה בתנועות. הוועדה הוסיפה וציינה, כי לא מצאה בבדיקה עדות לבעיה וסטיבולרית או לבעיה רדיקולרית בגובה חוליות L5-S1 משמאל. המדובר בהנמקה ברורה ובהתייחסות מספקת לחוות הדעת של ד"ר ריבר לנוכח קביעה נחרצת ושוני בממצאים. לפיכך, אין מקום להתערבות בית הדין בקביעותיה הרפואיות של הוועדה בכל הנוגע לתחום הנוירולוגי.

18. גם בנוגע למועד התאונה לא מצאתי בערעור ממש. באישור הרפואי של ד"ר ריבר מיום 24.12.15 צוין תאריך התאונה "26.3.2011", וכן צוין אירוע של תאונת דרכים עם צליפת שוט. אולם, תאונת העבודה נשוא ערעור זה אירעה ביום 22.5.2011 והאירוע תואר כ"נפילה". בהמשך התייחס ד"ר ריבר ל"רצף של 2 תאונות בשנת 2011", כפיש גם עולה מכתב הערעור (סע' 4). מכאן שלא נפלה טעות משפטית בקביעת הוועדה שהתאונה הנדונה התרחשה כחודשיים לאחר התאונה שאוזכרה בתעודה הרפואית של ד"ר ריבר.

19. תלונות בגין סחרחורת: טענת ערעור נוספת נוגעת לקביעת הוועדה שמדובר בתלונה סובייקטיבית. לטענת המערער, מדובר בקביעה שרירותית מאחר שהוועדה לא ביצעה בדיקות, לא הפנתה את המערער לבדיקות וקביעתה אינה מתיישבת עם קביעות של ועדות רפואיות קודמות. לפי הטענה, היה על הוועדה לקבוע למערער נכות בגין בעיה וסטיבולרית שגורמת לסחרחורות. דין הטענה להידחות. הוועדה אינה הגורם הרפואי המטפל, והיא אינה אמורה להפנות את המערער לבדיקות רפואיות לצורך בחינת תלונתו בדבר סחרחורת. כלל הוא שההחלטה האם נדרשות לוועדה בדיקות נוספות או חומר רפואי אחר כלשהו היא החלטה רפואית המצויה בסמכותה הבלעדית של הוועדה. במקרה דנן, הוועדה ציינה שלא מצאה בבדיקתה עדות לבעיה וסטיבורלית, וגם ד"ר ריבר מטעם המערער "לא היה בטוח באיזו בעיה מדובר". בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי כלשהו בכך שהוועדה לא ביקשה מהמערער בדיקות נוספות.

סוף דבר

20. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

21. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

22. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ט, (20 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.