לפניי תביעה ותביעה שכנגד אשר התבררו לפניי בשבתי כשופטת ביהמ"ש לתביעות קטנות.

כרקע לדברים יובהר כי בין הצדדים נכרת הסכם שכירות במסגרתו אמורים היו הנתבעים לשכור מאת התובע את הנכס השייך לו מיום 1.9.18 ועד ליום 1.9.19. בנכס נערכו שיפוצים לאחר יום החתימה על ההסכם, ונוכח העיכוב שחל בביצועם בוטל ההסכם והצדדים הגישו לפניי תביעה ותביעה שכנגד, כאשר כל אחד מהם טוען לזכותו לקבלת פיצוי מחברו בגין ביטולו של ההסכם האמור.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את הראיות מצאתי כי דין כל אחת מהתביעות להידחות, ולהלן נימוקיי –

1. לטענת הנתבעים התובע הסכים לכניסתם אל המושכר לפני יום 1.9.18 והסכמה זו מחייבת את הצדדים. עוד טענו כי הצדדים תיאמו ביניהם מועד לביצוע ההובלה - ליום 28.8.18 הואיל ויום 1.9.19 חל ביום שבת והנתבעים הבהירו לתובע כי הם שומרי שבת.

לשיטתם, בדיעבד התברר כי השיפוץ שהוזמן מצומצם באופן משמעותי מזה שהוצג להם ערב החתימה על הסכם השכירות, כי השיפוץ החל באיחור וכי הוא אינו צפוי להסתיים לפני יום 28.8.18, וכאשר העלו טרוניותיהם בעניין זה לפני התובע הבהיר להם התובע כי לאור הנסיבות שנוצרו ולחץ הזמנים אין לו התנגדות לביטול ההסכם ולפרידתם "כידידים".

לטענת התובעים רק לאחר מכן, וכאשר ביקשו מהתובע כי ישיב להם את ההמחאות שמסרו לידיו להבטחת התחייבויותיהם על פי הסכם השכירות החל התובע להערים קשיים, ועל כן תועד מצב הדירה על ידם ביום 28.8.18. בסופו של יום השיב התובע לנתבעים את מלוא ההמחאות והצדדים חתמו על מסמך לפיו, טוענים הנתבעים, הבהיר התובע כי אין לו כל טענה נגדם.

2. לטענת התובע ההסכם שבין הצדדים מדבר על מועד תחילת שכירות ביום 1.9.18 ומעולם לא נערך בין הצדדים הסכם אחר. עוד טען כי ביום 1.9.18 היה הבית ערוך לקבל את הדיירים החדשים, וכל טענות הנתבעים בנוגע לכך שהשיפוץ לא הושלם בזמן אין בהן ממש.

אשר להיקף השיפוץ טוען התובע כי מעולם לא התחייב לשיפוץ בהיקף רחב יותר, ואף יידע את הנתבעים בנוגע למהות השיפוץ המדויק שהוא מתכוון לערוך בדירה מבעוד מועד.

לטענתו, ההסכם המחייב בין הצדדים הוא זה שנחתם עובר לביצוע השיפוץ על ידו, ובמסגרתו הובהר כי הנתבעים שוכרים את הדירה במצב בו ראו אותה, קרי לפני השיפוץ, ועל כן כל טענה בנוגע להיקף השיפוץ או בכלל לזכותם של הנתבעים לבטל את ההסכם נוכח מצבה של הדירה אין להן מקום.

לבסוף, ולעניין ביטול ההסכם טען התובע כי המסמך שנחתם בין הצדדים מתייחס אך ורק להשבת ההמחאות ולהתחייבות הנתבעים שלא לבוא בטענות כלפיו. לטענתו אין במסמך כדי ללמד על התחייבות נגדית או ויתור כלשהו מטעמו.

התובע ביקש להדגיש כי הסכם השכירות נחתם בחודש אוגוסט, חודש שבו ביקוש השוכרים גדול ולמשכירים יש הזדמנות למצוא שוכרים טובים לדירותיהם. העובדה שההסכם הופר בשלהי חודש אוגוסט על ידי הנתבעים הביא לכך שהוא עצמו נותר ללא שוכרים לחודש ספטמבר ונדרש לשווק את דירתו בתקופה שהיא פחות טובה למשכירי דירות.

3. אין מחלוקת כי בין הצדדים הסכם חתום אשר לפיו מועד תחילת תקופת השכירות הוא כאמור ביום 1.9.18. אין גם מחלוקת בנוגע לכך שהנתבעים ביקשו כי התובע יאפשר להם להיכנס אל המושכר קודם למועד זה, והתובע בהתאמה העמיד לרשות הנתבעים מפתח לנכס כבר במועד החתימה על החוזה, תוך שהוא מבהיר כי בנכס אמורות להתבצע עבודות שיפוץ וכי עם סיומן רשאים יהיו הנתבעים להקדים ולהיכנס אל המושכר ללא תשלום נוסף. יצויין כי בהתאם להוראות הסכם השכירות העבירו הנתבעים לתובע 14 המחאות, מהן 12 על חשבון דמי השכירות ושתיים נוספות – ריקות, להבטחת קיום התחייבויותיהם.

4. בנוסף אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהתובע את הנתבעים מבעוד מועד כי בנכס עתידות להתבצע עבודות שיפוץ החל מיום 19.8.18 וכי אלו עתידות להסתיים על פי הסכם שנערך בין התובע לבין קבלן השיפוצים מטעמו כבר ביום 23.8.18, קרי כשבוע לפני המועד הנקוב בהסכם השכירות שבין הצדדים.

5. אין גם מחלוקת בנוגע לכך שעבודות השיפוץ אשר בוצעו לבסוף בנכס לא הסתיימו במועד האמור ואף לא ביום 28.8.18, כעולה מעדות התובע לפניי.

6. יוצא אם כן כי בימים 27-28.8.18, כאשר נערכו שיחות בין הצדדים בנוגע לאפשרות ביטולו של הסכם השכירות היה הבית עדיין נתון בשיפוצים, ועל פי סרטונים שהציגה לפניי הנתבעת מדובר היה בשלב שטרם סיום הריצוף (סרטונים מיום 28.8.18 בשעה 11:05 מלמדים על כך שבשעה זו נראו בסלון הדירה חבילות של אריחי ריצוף), באמבטיה טרם הונחו הכלים הסניטריים, וזאת בנוסף לפסולת בנין, לכלוך ומצבור של רהיטים, חומרים וכלי עבודה ברחבי הבית ובמרפסת הכניסה אל הבית.

7. תמליל הקלטה של שיחה שנערכה בין הצדדים ביום 28.8.18 במעמד השבת ההמחאות (שנמסרו לתובע עם חתימה על הסכם השכירות כאמור) לידי הנתבעת מלמד כי לאחר שהתלבטה הנתבעת אם לחתום על המסמך שהוכן אם לאו, וביקשה כי התובע יאשר אף הוא בחתימתו כי אין בפיו טענות השיב התובע במילים "אני חותם פה ואין לי טענות מקדמיות, אישור מסירה, משכיר, את, אני השוכר, חתמתי ועכשיו את חותמת". יובהר כי התובע אישר כי הלך הרוחות בשיחה שהתנהלה באותו מעמד הוא כמתואר בתמליל ולא ביקש להחריג או לתקן איזה מהדברים המפורטים שם לכאורה מפיו.

מעיון בתמליל שוכנעתי אם כן כי התובע אישר באותו מעמד כי אין לו טענות "מקדמיות" כלפי הנתבעים.

כאן המקום לציין כי נוכח הטעויות הלשוניות שנפלו במסמך שנחתם באותו מעמד כמו גם בדברי התובע במעמד הדיון כאן, שוכנעתי כי במילים "טענות מקדמיות" התכוונו הצדדים לטענות בכלל.

8. על סמך עדויות הצדדים וראיותיהם מצאתי לקבל את הטענה לפיה בין הצדדים נערכו הסכמות הן בנוגע לקיומו של שיפוץ בבית עובר לתחילת תקופת השכירות והן בנוגע לכניסת הנתבעים אל המושכר עובר ליום הנקוב בהסכם שבין הצדדים, הסכמות אלו נערכו בחלקן לאחר החתימה על ההסכם והן מחייבות בהתאמה את הצדדים. יובהר כי אין חולק שהתובע הציג לפני הנתבעים מצג לפיו שיפוץ כלשהו עתיד להתקיים בדירה בין מועד החתימה על הסכם השכירות ובין מועד הכניסה המתוכנן, ובהתאמה רשאים היו הנתבעים להסתמך על מצג זה ולצאת מנקודת הנחה כי האמור בהסכם הכתוב שבין הצדדים בכל הנוגע לכך שהנתבעים מאשרים כי מצאו את הדירה מתאימה לצרכיהם והם מוכנים לקבל אותה במצבה מתייחס למצב המתואר של הדירה כפי שעתיד להתקבל לאחר השיפוץ, כפי שתואר על ידי התובע באותו שלב.

9. הנה כי כן, אני רואה לנכון להעדיף את גרסת הנתבעים לפיה התובע אישר לנתבעים להיכנס אל הנכס לפני יום 1.9.18. העובדה שיום 1.9.18 הינו יום שבת בשבוע, כמו גם העובדה שהנתבעים מטופלים בילדים קטנים אשר עתידים היו להתחיל את לימודיהם בבית הספר בראשית חודש ספטמבר, יש בהן כדי לחזק את מסקנתי לפיה יש להעדיף את גרסת הנתבעים לפיה הוסכם בין הצדדים כי מועד ההובלה ייקבע ליום 28.8.18, ולהעדיפה על פני גרסת התובע לפיה לא נערכה הסכמה בין הצדדים בעניין זה.

10. בנוסף, טענת התובע לפיה חודש אוגוסט הוא הזמן הנכון עבור המשכירים לאתר שוכרים, אשר ייכנסו אל הנכס בחודש ספטמבר, יש בה כדי לתמוך בגרסת הנתבעים לפיה המועד אשר צוין בהסכם השכירות כיום תחילת תקופת השכירות נבחר על ידי התובע, לפי שיקוליו, וכל עוד הסכים כי הנתבעים יכנסו אל המושכר במועד מוקדם מזה ללא תוספת תשלום אין להתפלא על כך שלא מצאו לנכון לדרוש שינוי של פרטי החוזה בעניין זה.

11. סרטוני הנכס מיום 28.8.18 מלמדים על כך שהנכס לא היה מוכן לכניסתם של הדיירים ביום זה. התובע טען כי ביום 1.9.18 היה הנכס ערוך ומוכן לקבל את השוכרים, ואולם תמונות להוכחת הטענה לא הוצגו לפניי, הקבלן מטעם התובע לא הוזמן על ידו להיחקר על הטענות בהקשר זה, מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת להיעדרותו מן הדיון, ונוכח מצבו של הנכס ביום 28.8.18 – דומה בעיניי כי הטענה לפיה הנכס היה ערוך למגורים ביום 1.9.18 ממילא אינה סבירה.

12. זאת ועוד, העובדה שהתובע בחר להשיב את השיקים לידי הנתבעים אף היא יש בה כדי לתמוך בגרסת הנתבעים לפיה ביטול ההסכם בנסיבות העניין נעשה בהסכמה הדדית ותוך ויתור הדדי על טענות. העובדה שהתובע עמד על חתימת הנתבעים על מסמך שבו הם מאשרים לא רק את קבלת ההמחאות לידיהם אלא גם "ויתור על טענות מקדמיות", היא הנותנת כי התובע אף הוא סבר, בזמן אמת, כי העובדה שהשיפוץ לא הסתיים לפני יום 28.8.18 יש בה משום הפרת התחייבותו כלפי הנתבעים להעמיד לרשותם את המושכר כבר ביום 28.8.18, בניגוד לטענותיו בעל פה, אשר נראו בעיניי מגמתיות ומוכוונות על ידי ייעוץ שקיבל בעניין.

13. מכל האמור אני קובעת כי המושכר לא היה מוכן למסירה ביום 28.8.18, ולמעשה ספק אם היה מוכן למסירה ביום 1.9.18, המועד הנקוב בהסכם.

14. לצורך הדיון אבהיר כי אף אם נראה בעובדה שעבודות השיפוץ לא הסתיימו לפני יום 28.8.18 כסיכול של החוזה (בשל התנהלות של צד שלישי שאינו צד שלחוזה אשר מנעה את יכולתם של הצדדים לקיים את החוזה על פי מטרתו הראשונית), ולא כהפרה של התחייבות התובע כלפי הנתבעים - אין בכך כדי להעמיד לתובע זכות לתביעה כנגד הנתבעים בגין ביטולו של ההסכם במועד זה.

זאת ועוד, ולצורך הדיון כאן, אבהיר כי אף לו היה ממש בטענת התובע לפיה המועד המוסכם לתחילת תקופת השכירות הוא יום 1.9.18 ולא לפני כן (טענה שכאמור איני מקבלת שכן זו עומדת בסתירה לראיות אשר הוצגו לפניי ולעדויות אשר נשמעו כמפורט מעלה) הרי שכאמור לא שוכנעתי כי הדירה היתה מוכנה לאכלוס על ידי הנתבעים ביום 1.9.18, ומצב הדירה בימים 27-28.8.18 יש בו כדי ללמד על הפרה צפויה של ההסכם, המצדיקה ביטולו.

15. למעלה מן הצורך אזכיר כי מתמליל השיחה שהוגש אני למדה כי התובע ויתר על כל טענה. במצב דברים זה דרישת התובע לקבל מאת הנתבעים פיצוי בגין ביטול החוזה אין לו מקום.

16. למעשה, נוכח מצגי הנתבעים כעולה מהמסמכים והעדויות שנשמעו לפניי, לפיהם ביקשו לבטל את החוזה ולא להיכנס אל המושכר שטרם הסתיים שיפוצו, ואף הודו לכאורה לתובע על הסכמתו לכך בתכתובת ווטסאפ שנערכה בין הצדדים, וחתמו מרצונם החופשי על מסמך המלמד על ויתורם על כל טענה – ממילא דומה כי אין אף מקום לחייב את התובע בפיצוי הנתבעים בגין ביטולו של ההסכם.

17. לבסוף אציין כי הצדדים חלוקים כאמור בנוגע למצגי התובע בנוגע להיקף השיפוץ שהיה צפוי במועד החתימה על הסכם השכירות, ואולם הואיל ואין בסוגיה זו כדי להעלות ולהוריד לעניין תוצאת הדברים לא ראיתי מקום וצורך להידרש לסוגיה. אומר בענין זה בקצרה כי מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים בעניין על פי גרסת התובע, משזו הותירה רושם מהימן יותר, והיא מתיישבת טוב יותר עם חילופי הדברים בין הצדדים כעולה מהתכתובות שהוצגו.

מכל האמור – אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד. כל צד יישא בהוצאותיו.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ח אדר א' תשע"ט, 05 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.