03 פברואר 2020

בפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

נציג ציבור (עובדים): מר אמיר הנו

נציגת ציבור (מעסיקים): גב' כרמית סער

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע להכיר באירוע הלבבי בו לקה לגרסתו ביום 2.11.2017 (אושפז ביום 4.11.2017) כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").
2. המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 9.5.2018.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים לעניין התשתית העובדתית, אנו קובעים כדלקמן:

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:-

1. התובע יליד 1957.
2. התובע עובד בדואר ישראל כשליח משנת 1998.

גרסאות התובע:

במסמכים רפואים

1. כפי שיפורט להלן, על אף שהאירוע החריג לגרסת התובע ארע ביום 2.11.2017 בשעות הבוקר, הרי שהתובע אושפז ביום 4.11.2017, כאשר בעת אישפוזו הוא לא ציין דבר בזמן אמת לעניין אירוע בעבודה או לעניין כך שהרגיש שלא בטוב ביום 2.11.2017. ההיפך הוא הנכון – התובע התייחס למועד שבו החל לחוש שלא בטוב ואמר כי זה החל בבוקר יום האשפוז.
2. בתעודה רפואית מביקור רופא מיום 4.11.2017, שעת קבלה 12:28 נרשם בחלק של תלונות החולה "מתלונן על כאבים ולחצים בחזה מהיום בבוקר".
3. התובע אושפז במרכז רפואי הגליל ביום 4.11.2017. בסיכום האשפוז מיום 7.11.2017 נרשם "מהיום בבוקר סובלת מכאבים לוחצים בחזה שהתחיל בבוקר יום קבלתו..."

1. כן נרשם בהמשך סיכום האשפוז כי הוא לא ישן מיום האתמול, שאז היה במסיבה ושתה אלכוהול.

1. במסמך סיכום האשפוז מהרצליה מדיקל סנטר שם אושפז התובע מ-12.11.2017 עד 17.11.2017 נרשם:

1. למען התמונה השלמה נציין, כי לפי ייפוי הכח שצורף לכתב התביעה, התובע פנה לקבל יעוץ משפטי ביום 6.12.2017.
2. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה היא מיום 4.1.2018 אך אין בה פירוט לעניין האירוע בעבודה.
3. הפעם הראשונה שנטען במסמך רפואי טענה לענין הפגיעה בעבודה זה במסמך רפואי מיום 14.1.2018 שם נרשם:

בתביעה שהוגשה למל"ל

1. בתביעה שהוגשה למל"ל ביום 31.1.2018 נרשם:

כפי שניתן לראות, בתביעה למל"ל נטען שהאירוע ארע לתובע בשעה 08.30 בבוקר.

בהודעות לחוקר המל"ל

1. התובע נחקר על ידי חוקר המל"ל ביום 9.4.2018 ושם הצהיר לגבי יום ה- 2.11.2017 כי בדרך כלל עובדים 3 או 4 שליחים במחלקה, כאשר באותו יום היו במחלקה רק שני שליחים ואם לא די בכך כמות השקים לחלוקה הייתה כפולה מבדרך כלל, כאשר במקום 30 שקים היו לו 60 שקים לחלוקה וזאת בנוסף לשקים של עמידר שהוא היה צריך לחלק וכי הוא היה בלחץ של זמנים.

כן הוסיף התובע כי בדרך כלל כשחסר שליח מביאים דוור לבצע את עבודת השליח החסר, אך באותו יום לא הובא דוור ולכן כל העומס נפל עליו.

1. התובע הוסיף, כי העבודה הקשה היא בבוקר, וכי בסביבות 13.00 הוא הרגיש קוצר נשימה והוא שתה מים ונרגע קצת ואז המשיך לעבוד כרגיל עד השעה 18.30, כאשר למחרת (יום ו') בערב הוא הלך למסיבה וחזר בסביבות 04.00 או 05.00 בבוקר. בצהריים של השבת הוא החל להרגיש ברע.

1. מנהלו של התובע מר ארוש יעקב נחקר אף הוא על ידי חוקר המל"ל וזאת ביום 15.4.2018. מר ארוש הצהיר, כי התובע נדרש במסגרת עבודתו בשגרה להרים משאות של עד 35 ק"ג. כאשר נשאל ספציפית לעניין יום 2.11.2017 העיד מר ארוש שבאותו יום היה לתובע עבודה כמעט כפולה בשל העדר עובד, שכן במקום לעשות 33% מהעיר הוא עשה 50% מהעיר. מר ארוש העיד כי הוא לא היה בעבודה באותו יום, אך הוא זוכר שהתובע התקשר אליו ואמר לו שיש לו יום עמוס וקשה לו, וכי הוא אמר לתובע שימשיך את היום כמה שהוא יכול. כמו כן הצהיר מנהלו הישיר, כי "זה קורה תמיד" שאחד מהעובדים נעדר והעובדים האחרים צריכים לתפוס את מקומו וכי הוא לא יכול להצביע על משהו מסוים שגרם לאותו יום להיות מיוחד/חריג. מר ארוש הצהיר עוד כי ביום חמישי בערב התובע לא חש בטוב.

בתביעה שהוגשה לבית הדין

1. בכתב התביעה נרשם כי ביום 2.11.2017 התובע עבד בצורה פיזית קשה מאוד אשר חורגת ממאמצי עבודתו השגרתית עקב חוסר בכח אדם באותו יום וכמות גדולה יותר של משלוחים עם משקלים כבדים יותר מהרגיל ותוך כדי עבודה בלחץ נפשי קשה כדי להספיק לבצע את כל החלוקה בזמן שנקצב.

בתצהירי התובע

1. בתצהיר התובע חזר התובע על אשר נרשם בכתב התביעה, כאשר הוא הוסיף שבאותו יום הם היו 2 שליחים במקום 3 או 4 שליחים וכי הגיעה כמות כפולה של שקים 60 במקום 30 ואף הגיעו חבילות יותר מהרגיל וכי גם במשימות הרגילות שלו היה יותר עבודה מהרגיל.

התובע הוסיף שבדרך כלל כשהיה חסר שליח היו מביאים במקומו דוור, אך לא כך באותו יום.

1. התובע גם הגיש תצהיר מטעם מנהלו הישיר, מר יעקב ארוש. מר ארוש אישר את דברי התובע לגבי הלחץ הכבד שהיה באותו יום וכן הוסיף כי בדרך כלל כשאחד השליחים חסר יש 2 דוורים שיכולים להחליף אך באותו יום לא היה דוור מחליף. מר ארוש הוסיף כי התובע התקשר אליו באותו יום והתלונן לגבי הקושי בעבודה והוא ביקש ממנו להמשיך כמה שהוא יכול וכי בערב התובע אמר לו שהוא מרגיש לא טוב.

בדיוני ההוכחות

1. ביום 7.10.2019 התקיים דיון הוכחות בתיק.
2. התובע העיד כי בדרך כלל הם עובדים 4 שליחים במחלקה על אף שלא זכר את שם השליח הרביעי וכן הוסיף שבדרך כלל יש שני דוורים שיכולים להחליף שליחים, במידה ושליח חסר.
3. כאשר התובע עומת עם עדות מנהלו הישיר בפני החוקר כי לא נאמר לו שעליו לסיים את כל העבודה, הוא ענה שעבודה שלא מספיקים נשארת ליום א וזה כמו כדור שלג.
4. התובע עומת גם עם מסמכים מהדואר לגבי כמות השליחויות שהיו באותו יום, כאשר מהמסמכים עלה שלא היו שוני בכמות השליחויות בין יום האירוע ה-2.11.2017, לבין היום שקדם לו – 1.11.2017 (נ/1 ו-נ/2).
5. התובע נשאל מדוע לא סיפר לאף אחד כאשר אושפז שהוא כבר יומיים לא מרגיש טוב (דהיינו מיום האירוע) והוא ענה שביום האירוע הוא הזיע אך הוא לא ייחס לכך חשיבות. כאשר הופנה לכך שבהודעה לחוקר לא סיפר דבר לגבי הזעה אלא לגבי קוצר נשימה, הוא ענה שהוא הזיע באותו יום.
6. בחקירתו החוזרת טען התובע שקורה לעיתים נדירות בלבד שאחד מהשליחים לא מגיע, וכשזה קורה אז אחד הדוורים עוזר. כן הוא טען שגם אם לא עלו מספר השליחויות הכללי באותו יום, מאחר וזה התחלק בין 2 עובדים ולא 3 הוא נאלץ לבצע יותר.
7. מר ארוש נחקר אף הוא באותו מועד. לפי עדותו יש תקן במחלקה ל-3 שליחים ולא ל-4, וכי זה לא שכיח שעובדים רק שני שליחים ויש חוסר בעובד וזה קורה בערך אחת לחודשיים. מר ארוש העיד, כי הוא היה בחופשה ביום האירוע (2.11.2017) וכי העובדה שהתובע התקשר אליו כאשר היה בחופשה מלמדת כי מדובר בעניין חריג. מר ארוש העיד עוד, כי אין אפשרות לדחות משימות שלא בוצעו ליום אחר. מר ארוש חזר בו מעדותו כפי שנמסרה לחוקר כי הוא אמר לתובע שיבצע כמה שהוא יכול, והעיד שהוא אמר לתובע שהוא בחור טוב ושיבצע את עבודתו כמו שצריך.
8. מר ארוש נשאל האם אפשר למצוא מסמכים שמגבים את טענות התובע לעניין כמות העבודה באותו יום, אך מעדותו ניתן היה להבין שאין דרך לאתר מסמכים אלו. כאשר הוא עומת אם כך שמהדוחות שהומצאו על ידי הדואר לא עלה שמדובר היה ביום עמוס, לא היה לו הסבר מספק.

עיקר טענות התובע בסיכומים מטעמו –

1. התובע עבד ביום 2.11.2017 עבודה פיזית החורגת ממאמצי עבודתו השגרתית הן בשל מחסור בשליחים והן בשל כך שהגיעה כמות כפולה של שקים וזאת בנוסף לעבודתו השגרתית.

התובע הרגיש בצהריים קוצר נשימה, הזעות, שתה, נרגע והמשיך בעבודתו.

למחרת התובע לא עבד אך הרגיש חולשה בגוף ובערב הלך ליום הולדת של חבר והתעורר בצהריי יום שבת כאשר הרגיש אש שורפת בחזה, קשיי נשימה ונימול והיה על סף התמוטטות. התובע פנה לבית חולים ואושפז.

גרסה זו עולה מחקירתו של התובע על ידי חוקר של המל"ל וכן עולה מעדותו בבית הדין.

1. גם הודעת מנהלו הישיר לחוקר המל"ל מחזקת ותומכת בגרסתו וכן עדותו בבית הדין.
2. דו"חות היומיים מתאריכים 1.11.2017 ו-2.11.2017 אינם מעידים על היקף העבודה שהתובע ביצע באותם ימים שכן יש לו עבודה נוספת כפי שהוא העיד. יתרה מכך, מעדות המנהל הדו"חות היומיים לא תמיד משקפים את המציאות שכן לא תמיד מוכנסים הנתונים למחשב.
3. כבר ביום האירוע ובעקבותיו התובע לא חש בטוב, דבר שנמשך איתו עד לאירוע הלבבי שפקד אותו יומיים לאחר מכן. התובע אמנם לא ציין את התסמינים בפנייתו לבית החולים שכן הוא לא ייחס לזה חשיבות וקישר את זה לעייפות, כאשר ביום האירוע הלבבי התסמינים היו מאוד חזקים בשונה ממה שחש יומיים לפני כן.

התובע אף העיד שהרופאים לא שאלו אותו בעניין זה ולכן לא מסר מידע.

1. לא מצופה מהתובע בזמן אמת ובעודו במצב רפואי קריטי שיקשור בין האירוע החריג מיום 2.11.2017 לבין הופעת התסמינים החזקים.
2. מדובר באנמנזה רפואית שותקת ולא סותרת. טופס בל 250 נחתם על ידי המעסיק חודשיים לאחר האירוע בלבד וזה מלמד שהתובע קישר בין האירוע החריג בעבודה לבין האירוע הלבבי.
3. בהתאם לפסיקה אם קיים ספק בעניין חריגות האירוע יש למנות מומחה רפואי.
4. את השפעתו של המאמץ ואת היותו "רגיל" או "בלתי רגיל" יש לשקול מבחינת הנפגע כפי שמצב בריאותו ואישיותו היו בעת האירוע.
5. לפי הפסיקה אירוע חריג אין משמעו אירוע חד פעמי, אלא גם אירועים חוזרים ונשנים אחת לכמה חודשים או שבועות יכולים להיות אירועים חריגים. בית הדין נותן משקל רב לאנמנזה הרפואית אך אין בה חזות הכל והיא אינה מאיינת ראיות אחרות.

עיקר טענות הנתבע בסיכומים מטעמו –

1. לא הוכח קיומו של אירוע חריג ויש לדחות את התביעה כבר בשלב זה. לפי טופס התביעה האירוע ארע בשעה 08:30 בבוקר כשעתיים לאחר תחילת יום העבודה בשעה 06:30 כאשר עוד בקושי הספיק התובע לעבוד בלחץ.
2. מדו"ח סיכום פעילות יומי ניתן לראות שכמות המסירות שהתובע טיפל בהן באותו יום לא היה שונה מהמסירות שהוא טיפל בהן יום לפני כן כשהיו כל 3 השליחים. טענת מנהל הישיר כי היו 95 פריטים באותו יום שרבים מהם לא הוכנסו למחשב לא לוותה באסמכתא ואף הוא לא ידע להשיב מאין מידע זה.
3. כשהתובע נחקר על ידי חוקר המל"ל הוא השיב כי העבודה בדואר היא בלחץ כללי וזה לחץ שהצטבר במשך שנים. מנהלו הישיר של התובע העיד בפני חוקר המל"ל כי "זה קורה תמיד" שאחד מהשליחים נעדר ועניין זה עולה גם מעדותו בבית הדין. מר ארוש גם לא ידע להסביר לחוקר המל"ל על משהו מסוים שגרם לעבודה באותו יום להיות קשה יותר.
4. באותו יום התובע עבד את שעות העבודה הרגילות וגם לעניין האירוע טען התובע שהוא שתה מים והמשיך לעבוד כרגיל.
5. התובע קיבל טיפול רפואי ראשוני ביום 4.11.2018 והוא מסר על כאבים "מהיום בבוקר". לחוקר המל"ל טען התובע כי התחושות ביום האירוע חלפו מעצמן ללא טיפול רפואי ורק יומיים לאחר מכן החל לחוש בכאבים שורפים בחזה.
6. התובע מסר אנמנזה מפורטת כאשר אושפז, אשר סותרת את הטענה בדבר קרות אירוע חריג. מדובר באנמנזה סותרת ולא באנמנזה שותקת.
7. התובע אושפז כשבוע בהרצליה מדיקל סנטר מ-12.11.2017 ועד 19.11.2017 וגם שם אין כל אזכור לאירוע הנטען בעבודה.
8. יש ליתן משקל לגרסה הראשונה שמסר התובע במסמכים הרפואיים וזאת בהתאם לפסיקה.
9. ידיעה שיפוטית נלמדת מחוות דעת מומחים רפואיים כי השפעת אירוע חריג על בוא האוטם היא למשך 24 שעות ויש הסוברים אף פחות.
10. מכל המפורט לעיל - יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

1. עפ"י ההלכה הפסוקה, בתביעה להכרה באוטם שריר הלב מתנהל הדיון בשני שלבים:

בשלב הראשון - על המבוטח להוכיח קיומו של אירוע חריג או מאמץ בלתי רגיל בעבודתו בעת קרות האוטם או בסמוך לו.

בשלב השני וככל שביה"ד יקבע, כי אכן אירע "אירוע חריג" - ימונה מומחה/יועץ רפואי למתן חוות דעת בשאלת הקשר הסיבתי בין ההתרחשויות החריגות בעבודה לבין המחלה ממנה סובל התובע.

ביה"ד הארצי לעבודה חזר והדגיש, כי:-  

"עפ"י מתכונת דיונית זו, ככל שהתובע לא השכיל להוכיח חריגותו של האירוע בעבודה, תידחה תביעתו כבר בשלב הראשון, מבלי למנות מומחה רפואי בעניינו (בג"צ 1197/92 אסתר לוסקי - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734).

הנה כי כן, ההלכה לפיה בית הדין לבדו מופקד על קביעת חריגותו של האירוע בעבודה עוברת כחוט השני בפסיקתו של בית דין זה לאורך השנים. "מבחן האירוע החריג" הוא אמנם תולדה של מחקרים רפואיים רבים המצביעים על כך שמאמץ בלתי רגיל או מתח נפשי מיוחד יכולים לגרום לאוטם. אולם, הקביעה אם אירע אירוע חריג במקרה קונקרטי היא קביעה בעלת אופי משפטי המושתתת על אדנים ראייתיים " (עב"ל 573/05 דליה אמיר - המל"ל (פס"ד מיום 29.11.06)).         

1. נקדים את המאוחר ונציין כבר עתה, כי לא שוכנענו שארע לתובע אירוע חריג בעבודה, ועל כן, דין התביעה להידחות.
2. נציין, כי טענות התובע לעניין העבודה המאומצת אשר הןא ביצע באותו יום לא גובו בראיות, וכי המסמכים היחידים שעמדו לרשותנו שהתקבלו מהדואר (נ/2 ו-נ/3) לימדו כי העבודה באותו יום לא הייתה שונה מהיום שקדם לה. כמו כן, טענות התובע לעניין הלחץ הנפשי שהיה שרוי בו על מנת לסיים את העבודה נסתרו על ידי עדותו של מר ארוש בפני חוקר המל"ל, כי אמר לתובע שיעשה מה שיכול.
3. בהקשר זה נציין עוד, כי עדותו של התובע לא הייתה מהימנה בעניינו וגם עדותו של מר ארוש הייתה מגמתית והיה ברור שהוא עושה מאמצים לסייע לתובע.
4. כך למשל – התובע העיד שהיו במחלקה 4 שליחים למרות שהיו רק 3, התובע שינה עדותו בכל המתייחס לשעת המקרה וכפי שנפרט להלן – עדותו לגבי מתי החל לחוש ברע סתרה את המסמכים הרפואיים בתיק.
5. באשר לעדותו של מר ארוש – מר ארוש שינה בעדותו בפנינו את גרסתו לגבי מה שאמר לתובע כאשר התובע התקשר להלין על הקושי בעבודה וכן, ההסברים שהוא נתן לנספחים נ/2 ו-נ/3 היו מתמיהים. לא ברור מדוע שיום אחד השליחים ידווחו על כל השליחויות שהם ביצעו ויום למחרת הם לא ידווחו כאמור. כמו כן, לא ברור מדוע לא ידווחו על השליחויות באופן כללי כאשר חלק מהעבודה כוללת דיווח על ביצוע שליחויות. מכל מקום – אנו סבורים שלא ניתן לקבל את עדותו של מר ארוש לגבי יום 2.11.2017, הן לאור העובדה שהוא היה בחופשה ולא עבד באותו יום והן לאור העובדה שאנו סבורים שעדותו מגמתית.
6. באשר לשאלה – מתי החל התובע לחוש ברע, הרי לשאלה זו קיימת חשיבות מיוחדת לאור פסק הדין של בית הדין הארצי בעניין יהושע לב^[1], בו נקבע כדלקמן:

"פרופ' רכס קבע בחוות דעתו, כי אירוע של דחק נפשי בלתי רגיל יכול לשמש כגורם הדק לפרוץ אירוע מוחי, הן איסכמי והן דימומי, והסביר את המנגנונים המדויקים המובילים לכך. לדעתו של פרופ' רכס, יש לבחון בכל מקרה על פי נסיבותיו, את סמיכות הזמנים בין ארוע הדחק הנפשי לבין הופעת סימני האוטם, כאשר פרק זמן סביר במקרה כזה, הוא לדעתו, עד ל-24 שעות, אם כי שנת לילה עלולה להחליש את קיומו של הקשר הסיבתי. פרופ' רכס הסביר, כי גם במסגרת זמן זו, יש לשקול בכל מקרה ומקרה את עוצמת הדחק הנפשי, ואת השפעת הדחק מול השפעה אפשרית של גורמי הסיכון הטבעיים שיש במבוטח לחלות בארוע מוחי" (ההדגשה אינה במקור).

1. לשון אחר – לפי האסכולה הרפואית העדכנית – פרק זמן של מעבר ל-24 שעות באין אירוע חריג לבין הופעת סימני אוטם מפריך את הקשר ביניהם.
2. התובע טען כי סימני האוטם הופיעו במהלך יום העבודה של ה-2.11.2017 ואף המשיכו יום למחרת כאשר חש חולשה – אך איננו מקבלים טענתו זו.
3. קודם כל – לפי התביעה שהוגשה למל"ל – התחושה הרעה קרתה ב-08.30 בבוקר, כשעתיים לאחר תחילת העבודה (וזאת בשונה מטענתו בהמשך שחש ברע בצהריים), כאשר מעדותו עולה שבשעה 08.30 עוד לא הרגיש את מלוא הלחץ בעבודה.

שנית – מהמסמכים הרפואיים עולה בצורה חדש משמעית כי התובע החל לחוש ברע ביום שאושפז ולא לפני כן. איננו מקבלים את טענת התובע כי מדובר באנמנזה שותקת, שכן ברור שמה שנרשם על ידי התובע במסמכים הרפואיים התייחס למועד שבו הוא החל לחוש ברע, ואם הוא היה חש ברע כבר יומיים, מן הסתם היה מוסר זאת לבית החולים.

יתרה מכך – התובע לפי גרסתו בילה את הלילה של יום ו' במסיבת יום ההולדת של חבר במועדון, שם שתה אלכוהול כאשר הוא חזר לביתו בשעה 04.00 או 05.00 (שורה 77 להודעת החוקר). אין זה סביר בעניינו כי אדם אשר חש חולשה במשך כל היום יצא ויבלה במשך כל הלילה, ועל כן אנו קובעים כי גרסתו של התובע בעניין זה אינה אמינה.

1. מכל המפורט לעיל – דין תביעת התובע להידחות לאור העובדה כי גרסת התובע בפנינו לעניין האירוע החריג לא הוכחה. כמו כן, יש מקום לדחות את התביעה לאור ההנחיות של פסק דין לב.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. אין צו להוצאות.
3. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתנה היום, ח' שבט תש"פ, (03 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. עב"ל 208/09 יהשע לב נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 13/2/11. ↑