בהמשך להחלטה מיום 18.12.18, בהעדר כל תגובה מטעם העותרים, ובשים לב להחלטות קודמו שכבר ניתנו במסגרת עתירה זו, לרבות החלטה מיום 26.11.18, ומכוח סמכותי לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000 אני מורה על מחיקת העתירה.

מהבקשות המקדמיות שהגישה הפרקליטות עולה כי העותר לא מיצה הליך מנהלי ולא הגיש בקשות כנדרש לגורם המנהלי. ממילא גם לא התקבלה החלטה בעניינו. הפרקליטות הסבר את תשומת לב ב"כ העותר לנושא ואף הציעה כי יגיש בקשה מתאימה ואולם ככל הנראה הדבר לא בוצע עד היום.

יוער כי לכאורה, לו הייתה מוגשת בקשה לוועדה לעניינים הומניטאריים, והייתה מתקבלת החלטה, הסמכות לדון בהשגות העותר כנגד אותה החלטה יהיו מסורות למותב אחר. בכל מקרה, לעת הזאת, לא ניתן ואין גם צורך להרחיב בסוגית הסמכות הדיונית הנכונה.

בנסיבות אלו אני מורה על מחיקת העתירה. לעותר שמורות הזכויות לפנות בבקשה מתאימה לגורם המנהלי המתאים, כדי שבקשתו תידון. מובן שלגופו של עניין אינני מביע כל עמדה. לפניםפ משורת הדין אין צו לתשלום הוצאות.

המזכירות תשלח פסק דין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ט, 03 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.