22 יולי 2019

לפני:

כב' הרשמת תמר עציון פלץ

החלטה

1. לפניי בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת/הנתבע 2, בגין התביעה שהגיש נגדה ונגד הנתבעת 1 (להלן: הבקשה).
2. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכתבי הטענות, ועל אף התייחסותו המשלימה של התובע מיום 17.7.2019נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
3. בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: התקנות), הכלל הוא, כי יש לחייב בהפקדת ערובה תובע שאינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.
4. במקרה שלפניי אין מחלוקת, כי התובע אינן תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, ולכן הכלל הוא כי יש לחייבו בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו כנגד הנתבע, או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותה מהפקדת ערובה.
5. אשר לדרישה להציג ראשית ראיה להוכחת התביעה נכתב בדברי ההסבר לתיקון לתקנות, כי:

"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע  להביא "ראשית ראייה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לתובע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו"

1. עם זאת, בפסיקה הוענקה למונח "ראשית ראיה" פרשנות מקלה, המסתפקת בקיומו של מסמך בכתב המהווה ראיה להוכחת עילת התביעה אף אם אינו תומך בכל רכיביה (ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 188 (1991).
2. במקרה שלפניי גרסת הנתבעות היא כי הנתבעת 1 הציבה את התובע לעבודה בחצרי הנתבעת 2 החל מחודש 7/2015 עד חודש 10/2017, במסגרת התקשרות לאספקת שירותי ניקיון, ומדובר בהתקשרות קבלנית אותנטית. ואולם, משלא צורף הסכם ההתקשרות בין הנתבעות לא ניתן להתחקות בבירור אחר טיב ההתקשרות והיחסים ששררו ביניהן, ולבחון את טענת התובע להעסקה במשותף בהתאם להלכת חסידים (ע"ע (ארצי) 478-09 יצחק חסידים נ' עיריית ירושלים ואח', ניתן ביום 13.1.2011), ו/או את חבותה הנטענת של הנתבעת 2 מכוח החוק להגברת אכיפה של דיני העבודה, תשע"ב– 2011 (להלן: החוק להגברת אכיפה).
3. אשר לעילות התביעה הכספית מקובלת עלי עמדת המבקשת, שאף אושרה בבדיקה מאוחרת שערך התובע (ויש לתהות מדוע המתין עם בדיקה זו עד להחלטת בית הדין), כי הנתבעת 1 הפרישה עבור התובע את כספי הפיצויים והתגמולים לחברת כלל, ובהמשך ביצעה הפקדות לפיקדון עובדים זרים כנדרש, והחל מו המועד שבו היה עליה לעשות כן. בנסיבות אלה, ואף ככל שנותרה מחלוקת בנוגע לסכומי ההפרשות שבוצעו עבור התובע, הרי שמדובר בהפרש קטן המהווה אחוזים בודדים מסכום התביעה הכולל.
4. עם זאת, ובהתאם לתלושי השכר שהוצגו, עלה בידי התובע להציג ראשית ראיה לקיומה של עילת תביעה ברכיב ההפרשות לקרן השתלמות, ואף אם תתקבל הטענה כי הרכיב ששולם לתובע תחת הכותרת "מענק ק. השתלמות" מהווה חלף הפרשות כאמור, הרי שנותר פער לתשלום, אף לשיטת הנתבעות עצמן.
5. כמו כן, משאין מחלוקת כי התובע פוטר מבלי שנערך לו שימוע (שהרי הנתבעות טוענות כי לא היה בקיומו של שימוע כדי להועיל בנסיבות שנוצרו), הרי שהוכחה ראשית ראיה אף לקיומה של עילת תביעה ברכיב זה.
6. לפיכך, ומשהוצגה ראשיה ראיה לחלק מעילות התביעה, הבקשה נדחית.
7. אשר להוצאות הבקשה – בשים לב לצורך בהתייחסות משלימה של התובע, ומשעלה בידיו להציג ראשית ראיה בהתייחס לחלק מעילות התביעה בלבד, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ט (22 יולי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.